לדף ראשי



הרב שלמה זלמן (הגרש"ז) אוירבך שהיה מחשובי פוסקי ההלכה בדור האחרון נולד ב-כ"ג בתמוז ה'תר"ע (1910) בשכונת שערי חסד שבירושלים שהוקמה מעט לפני כן מחוץ לחומות העיר העתיקה. נקרא על שם סבו (אבי אימו), שלמה זלמן פרוש. כינוי זה נדבק בו בשל היותו פרוש מהבלי העולם הזה, כאשר היה צם תקופה ארוכה לפני עלייתו ארצה, ממוצאי שבת ועד לקידוש ליל שבת, כדי שיהיה ראוי למעלת וקדושת ארץ ישראל. אביו היה הרב חיים יהודה לייב אוירבך, ראש ישיבת המקובלים שער השמים ומהדמויות הבולטות של היישוב הישן בירושלים.

מילדותו ניכרו בו שקדנות וגאונות. למרות המחסור הרב ששרר בבית הוריו למד ש"ס ופוסקים על מנת להשביע את רעבונו. לקראת סוף ימיו העיד על עצמו: "בצעירותי לא ידעתי מהי הרגשתו של אדם שבע. חולשת הגוף שלי נובעת מתת תזונה שידעתי בילדותי". בהזדמנות אחרת אמר לתלמיד "כשבבית נותרה רק חתיכת בצל- הופך גם הבצל למתוק".

בפורים תר"צ (1930) נשא את חיה רבקה לבית רוחמקין. בסידור החופה כובד הראי"ה קוק שהיה הרב הראשי לישראל, שאביו של הגרש"ז היה מקורב אליו. אביו של הגרש"ז שהיה ראש ישיבת 'שער השמיים' בה עסקו גם בחוכמת הנסתר, היה הולך מדי שבת לסעודת שלישית בבית הרב. פעם תיאר הגרש"ז לרב צוקרמן את תחושתו באותן סעודות: מה הרגשתי בסעודה שלישית אצל הרב? פשוט מאוד: "שמרגליות מתגלגלות בין השולחנות." הרב קוק גם סנדקו של בנו בכורו של הגרש"ז.

הרב משה צבי נריה כתב בליקוטי הראי"ה על יחסו של הרב אוירבך לרב קוק:

"בהזדמנויות שונות הביע הגרש"ז ז"ל את צערו על שהציבור החרדי אינו מתייחם כראוי לשמו ולזכרו של הרב, והדור הצעיר שבישיבות אינו יודע כלל על גדולתו. כיוצא בזה הצטער גם על אלה שנתפסו לצד הרעיוני-הגותי של הרב, והסיחו דעתם מצדו הרבני התורני, מהיותו גאון מיוחד ופוסק מובהק, וכן מיראת השמים המופלגת שלו."

מלבד גאונותו בתורה ופסקי ההלכה שלו בכל תחום ועניין, פורסם לאחר מותו הספר 'התורה המשמחת' בה יוחד פרק שלם לענוותנותו שלא ידעה גבולות. למרות שהיה מקובל כגדול הדור וכראש וראשון לפוסקים סלד מתוארי הגאונות שהצמידו לו. כשראה באחד העיתונים שכתבו עליו 'פוסק הדור' היה מתקשר אל מערכת העיתון 'להזהיר' שלא יעשו זאת שוב.

למרות שהתנגד הגרש"ז לתואר 'פוסק הדור' מתוך הענווה שבו, נראה כי אין תואר יותר מתאים ממנו לאור המגוון ההלכתי של השאלות ושל הפונים שפנו אליו. היה עונה תדיר על שאלות הלכתיות בתחומי הרפואה, המדע והטכנולוגיה, תוך למידת הנושא והתאמתו לכלים ההלכתיים אותם רכש.

גם בהלכות צבא ומלחמה היה הרב סמכות הלכתית. סיפר הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת ההסדר בעתניאל, שבמלחמת של"ג היה סמ"פ בפלוגת שריון, כי בחופשה הראשונה שהייתה לו ניגש לגרש"ז עם שאלות הלכתיות שאסף במשך התקופה. למרות השעה המאוחרת והתחייבויות קודמות הקשיב לו הרב בסבלנות וענה אחת לאחת. הרב רא"ם שאל על רכב שהביא מדים בשבת, אם מותר להשתמש בו בגלל איסור תחומין והוצאה מרשות לרשות. הגרש"ז כעס ואמר: "חייל במלחמה שהבגדים שלו מלוכלכים, אתה תיסע בשבת ותביא לו בגדים נקיים. אחרת הוא לא יילחם טוב!".

בשנת תש"ן (1990) רצה הגרש"ז לבקר במערת המכפלה בימים נוראים מתוך רצון להזדהות עם היישוב היהודי בחברון. לאחר שווידא כי לא יהיה פרסום לביקורו, ולא ליווי צבאי מיוחד, הגיע לבקר במערת המכפלה.

הגרש"ז שימש כראש ישיבת קול תורה במשך כ- 46 שנה, עד לפטירתו ב- כ' באדר א' תשנ"ה (1995).

כ- 300 אלף יהודים מכל גווני הקשת הדתית הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה, מה שהראה על יחסו החם לכל יהודי ולכל שאלה שהופנתה אליו. הגרש"ז נטמן בהר המנוחות.

בניו
הרב שמואל אוירבך - ראש ישיבת מעלות התורה/
הרב עזריאל אוירבך - חתן הרב יוסף שלום אלישיב, פוסק חשוב.
הרב מרדכי אוירבך - רב קהילת אביר יעקב בתל אביב וראש ישיבת הליכות שלמה.
הרב אברהם דב אוירבך - הרב של טבריה.
הרב מאיר שמחה אוירבך - ראש ישיבת הר"ן ורב ביישוב ביתר עילית.
הרב יעקב אוירבך - ראש ישיבה בבית שמש
הרב ברוך אוירבך - מחבר המהרי"ט אלגזי השלם ונפטר בתשנ"ט 1999.
חתנו: הרב זלמן נחמיה גולדברג - דיין ופוסק, חבר בית הדין הגדול.
הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי בן הרב אפרים מכהן כמנהלה הרוחני של ישיבות "קול תורה" וישיבת הר"ן


ספריו
מאורי האש - על החשמל והגדרתו בגדרי ההלכה (על ספר זה נתן הראי"ה קוק 'הסכמה'),
מעדני ארץ – על הלכות שביעית (נכתב כשהיה בן 34).
מנחת שלמה - אוסף מאמרים הלכתיים שפרסם במשך השנים.




הערות לערך:
שם המעיר: יחיאל פריימן
הערה: יש לגרש"ז עוד חתן: הגר"י טרגר (נשוי לבתו השניה של הגרש"ז - מרים).

שם המעיר: יואל בר-נתן
הערה: על חלק מפסקיו, על הנהגותיו בבין אדם לחברו וכן בעניני תפילה ושבת, ובעיקר על חכמתו העשירה - ניתן לעיין בספר הנפלא "חכו ממתקים" שחיבר הרב נאה ממכון פומבדיתא. ספר זה כולל שני חלקים, ואינם נופלים ברמתם מספרי התורה המשמחת ואורו של עולם של הרב יוסף אליהו.
מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן