לדף ראשי



האדמו"ר השני לחסידות הוסיאטין, רבי ישראל זצ"ל נולד ביום ט"ז בכסלו תרי"ח (1858) לאביו רבי מרדכי שרגא ואימו דינה. השם ישראל ניתן לו ע"ש סבו הגדול מרוז'ין שנפטר שבע שנים קודם. בגיל צעיר השתדך עם נחמה ניטל שהשתייכה למשפחתו של האדמו"ר מסדיגורא. ביום כ"ב באייר תרנ"ד (1894) לאחר הסתלקות אביו עלה לשבת על כסאו ולמלא את מקומו כאדמו"ר הוסיאטין.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר יחד עם עוד אדמו"רים מבית רוז'ין להתגורר בווינה. לאחר המלחמה המשיך להתגורר בווינה עם חלק מהחסידים, ואל רוב חסידיו שנותרו בגליציה היה נוסע מעת לעת. גדולי הצדיקים העריצוהו כאדם קדוש, והאדמו"ר מבעלז כינהו תדיר: "צדיק יסוד עולם".

כל אדמו"רי בית רוז'ין נודעו בחיבתם לארץ ישראל, והרבי מהוסיאטין היה המיוחד מביניהם. כאשר נפטר אחד מאדמ"ורי בית רוז'ין, הועלתה הצעה לפתוח בבית הקברות היהודי בווינה חלקה עבור בית רוז'ין. אמר הרבי מהוסיאטין: בשבילי איו צורך, אני עולה לארץ ישראל. ואכן בהיותו כבן שמונים, כשלוש שנים לפני השואה, עלה הרבי מהוסיאטין לארץ. הוא הרגיש בהתגברות האנטישמיות באירופה, ולפני עלייתו לארץ בשנת תרצ"ז (1937) ביקר בקהילות חסידיו ועודדם לעלות, או לכל הפחות לברוח מאירופה. בקרקוב אמר: "למי שיש שכל שיברח כעת אפילו בנעלי בית!" לחסידיו שבאו לקבל פניו בתחנת הרכבת בלבוב-לעמברג אמר:

"מי שיכול למכור שימכור, ומי שלא יכול למכור, שישאיר הכול ויברח מכאן כשרק תרמיל על שכמו".

כשעלה לארץ, והוא בן 80 קבע את מקומו בתל אביב שבה היה המרכז היהודי הגדול בארץ ישראל (למעלה משליש היהודים שחיו אז בארץ התגוררו בתל אביב). האדמו"ר היה רגיל לעלות לירושלים בקיץ ולשהות בה כמה חודשים עד ג' במרחשוון, יום ה'יארצייט' של זקנו רבי ישראל מרוז'ין. אז היה פוקד את הכותל המערבי, והיה הולך גם להר הזיתים להשתטח על קברו של בעל 'אור החיים' הקדוש, רבי חיים בן עטר.

אחדות ישראל הייתה בעיניו חשובה מכל. פעם אחת באו לפניו תומכי אגודת ישראל וביקשו את הסכמתו להקמת 'עדה חרדית' נפרדת, כדי להיבדל מכלל הציבור ומהנהגתו הרבנית, שהייתה מקושרת גם עם החילונים והדתיים הלאומיים. כששמע הרבי מהוסיאטין את הדברים, נרעד כולו, והחל מזיל דמעות, ואמר ברתת:

"שאנחנו נחתום שאלו יהודים ואלו אינם יהודים? מבקשים שאני אסכים לכך ואחתום על זה? ומה יגידו על זה בשמים?"

ועוד הוסיף, כשכל גופו רועד מהתרגשות:

"יודע אני שאם אסכים לפילוג, אגרום לקטרוג על כלל ישראל".

שנה לאחר שעלה לארץ התייחס האדמו"ר לעלייה לארץ ישראל וקבע כי התעוררות זו יש לה משמעות כללית לאומית:

"מהגרים גם לארצות אחרות, אבל רק למטרה פרטית, במטרה כללית לאומית הולכים רק לארץ ישראל. והראיה - אוגנדה. גם החופשיים בכו אז לשמע הצעה הזאת אפילו שלא ידעו אם הארץ המוצעת טובה אם לא"

בסוף ימיו זכה הרבי מהוסיאטין לראות בהקמת מדינת ישראל, ואמר כי היא "אתחלתא דגאולה".

בצוואתו ביקש להיקבר בהר הזיתים, אבל ציין שאם אי אפשר אז שיקברוהו בצפת או בטבריה. בשעה שכתב זאת לא עלה על הדעת שלא יוכלו לקוברו בהר הזיתים. אולם כשנפטר בנר חמישי של חנוכה, כ"ט כסלו תש"ט, היה הר הזיתים בשלטון הירדנים ולא ניתן היה לקברו שם. וכיוון שנפטר ביום שישי לא ניתן היה להספיק לסדר מקום עבורו בצפת, וקברוהו בחלקת תלמידי הבעל שם טוב בטבריה.




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן