לדף ראשי




ל"שתיה" במובן יסוד נאמרו שלושה טעמים:
א) האבן הזאת היא יסוד לעולם, שממנה הושתת, שנאמר: מציון מכלל יפי אלהים הופיע¹, כלומר: מציון נברא העולם²;
ב) האבן הזאת שם יעקב אבינו מצבה³, והקב"ה טבעה עד עמקי תהומות, ועשה אותה סניף לארץ, לפיכך נקראת אבן השתיה, שמשם הוא טבור הארץ, ומשם נמתח כל הארץ⁴;
ג) על שם עבודת הקורבנות, שהיא יסוד העולם, כמו שאמרו באבות⁵. על שם אבן השתיה מתיחס בית המקדש, ועל זה דרשו: כי השתות יהרסון⁶.

האבן הייתה במקדש מימות הנביאים הראשונים⁷, שהם דוד ושמואל⁸. ואף על פי שממנה הושתת העולם, או שבימי יעקב טבעה הקב"ה, לא נתגלתה אלא בימי נביאים הראשונים⁹.

א. מקומה ומדתה
מקומה של האבן הוא בבית קדש הקדשים¹⁰, והארון היה נתון עליה¹¹, אלא שהאבן הייתה בולטת מן הארון לצד מזרח¹². על המקום שבו עמד הארון - וממילא גם על מקום האבן - יש מחלוקת, אם היה באמצע בית קדש הקדשים, או במערבו, או במזרחו¹³.

מדת האבן באורך וברוחב לא נתפרשה, אבל גובהה מן הארץ היה שלש אצבעות¹⁴.

ב. העבודה עליה
עבודת הקודש על אבן זו התחילה עוד מימות יעקב אבינו, לסוברים שזוהי האבן שעשה אותה מצבה, ויעקב הכינה לעבודה בבית העולמים: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה [טור פו] יהיה בית אלהים¹⁵. בבית המקדש כשנכנס כהן גדול ביום הכיפורים לבית קדש הקדשים להקטיר קטורת, היה נותן עליה את המחתה: במקדש ראשון בין בדי הארון ובמקדש שני - שלא היה בו ארון - באותו המקום, "כבין בדי הארון", כלומר: במקום שהיה בין בדי הארון במקדש ראשון¹⁶.

לזכר לחרבן אבן השתיה נהגו הנשים שלא לטוות שתי מר"ח אב ואילך - עד אחר ת"ב - והוא מנהג נכון, על שם "כי השתות יהרסון"¹⁷.

הערות
1. תהלים נ ב.
2. תוספתא יומא פ"ב; בבלי שם נד ב; ירושלמי שם פ"ה ה"ג.
3. בראשית כח כב.
4. פדר"א פל"ה; מדרש שוח"ט פצ"א, ועי' זוהר ויחי רלא א, ופקודי רכב א.
5. פ"א מ"ב. פיה"מ לרמב"ם יומא פ"ה מ"ב.
6. תהלים יא ג. סנהדרין כו ב.
7. משנה יומא נג ב.
8. רש"י שם, ע"פ סוטה מח ב.
9. תפא"י למשנה יומא שם, וכ"כ החיד"א בס' ככר לאדן לקוטי יומא. ועי' רש"י איוב לט כח: "בטוח היה אהרן במחתת הקטרת כשנתנה על אבן שתיה".
10. משנה יומא נג ב, ותוספתא שם פ"ב.
11. תוספתא יומא פ"ב; רמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"א, ועי' שוח"ט פ' צא, ופדר"א שם.
12. תנחומא קדושים: "ואבן שתיה לפני הארון". ועי' יומא נב ב, שהאבן היתה במקום בין הבדים, ועי' חסדי דוד לתוספתא יומא פ"ב.
13. ע"ע ארון כרך ב עמ' קעה.
14. משנה ותוספתא יומא שם, ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרלט וסי' תרצא. ועי"ש בסי' תרצא על מקומה של אבן השתיה בימינו, "שהדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק, הנקרא אצלם אל - סכרא (כוונתו כנראה לכיפה העומדת בימינו במרכזו של הר הבית, ונקראת בערבית "קבת אל - צכרא", היינו כפת הסלע) וכו', מ"מ אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן הש תיה, אשר עליה היה הארון בבית קודש הקדשים מצד מערב"; וכן דעת רי"ז הורוביץ בספרו ירושלים בספרותנו עמ' קצב ועמ' תנח. ועי' עוד בענין זה בסו"ס דרך הקודש לר"ח אלפנדרי מירושלים, קושטא ת"ע. ועי' קונטרס אבן - שתיה או אבן - הטועים, ירושלים תר"ץ, שלדעתו מקום אבן השתיה רחוק מהסלע הנ"ל 87 מטר לצד דרום, והוא מול הכותל המערבי שבימינו. [טור פו]
15. בראשית כח כב, ועי"ש בתרגום יונתן.
16. יומא נב ב ונג ב, ועי' מאירי. והרמב"ם עבודת יוה"כ פ"ד ה"א השמיט "כבין בדי ארון". ועי' חסדי דוד לתוספתא שם, וס' מעשי למלך על הרמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"א.
17. תהלים יא ג. ירושלמי פסחים פ"ד ה"א, ועי' ב"י או"ח סי' תקנא.




הערות לערך:
שם המעיר: אלה
הערה: סכרא - מלשון צהר: שער . שער העולם.
מקור ההערה: ידע האישי

שם המעיר: אלי מיטלמן
הערה: פרופ' יהודה ליבס מביא, בספרו "עלילות אלהים" ע' 278, בשם שאול ליברמן, דעה לפיה משמעות אבן השתיה היא אבן שעליה הושתה העולם, כלומר נארג העולם.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן