לדף ראשי




א. הדין ומקורו
[טור תשז] הלכה זו אינה מוסכמת ונחלקו בה תנאים ואמוראים.
יש סוברים שאין קניין לנכרי בא"י להפקיעה מידי מעשרות², שנאמר: והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשות אחזה³, הקיש אחוזה לעבדים, מה עבדים אתם קונים מהם (שישראל קונה עבד-כנעני* לגופו) והם אינם קונים מכם (שגוי אינו קונה ישראל אלא למעשה ידיו ולא לגופו)⁴, אף אחוזה אתם קונים מהם והם אינם קונים מכם⁵. ועוד, שנאמר: והארץ לא תמכר לצמיתת כי לי הארץ⁶, לחולטנות⁷, שלא תחול עליה מכירה לגוי, שהיא מכירה מוחלטת לצמיתות, או: לי הארץ, פירושו לי קדושת הארץ⁸, ואין קנינו קניין להפקיעה מקדושתה שלא תתחייב במעשר⁹.

ויש סוברים יש קניין לנכרי בא"י להפקיעה ממעשרות¹⁰, שנאמר: והארץ לא תמכר לצמיתת, הא אם נמכרה חלוטה היא¹¹. ועוד, שנאמר: ראשית דגנך¹², ולא דגן נכרי¹³, אלא שמדרבנן חייב בתרומות ומעשרות¹⁴. ואף הפוסקים נחלקו. רוב הפוסקים פסקו שאין קניין לנכרי בא"י¹⁵, לפי שכך סוברים האמוראים האחרונים¹⁶, ויש פוסקים שיש קניין לנכרי בא"י¹⁷.

ב. גדרי הקניין
אף על פי שאין קניין לנכרי להפקיע ממעשרות, לסוברים כן, יש לו קניין בקרקע לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר¹⁸: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם¹⁹, היינו לכל צרכיהן²⁰, ולא הוזכרה חפירת בורות שיחין ומערות אלא כדי שלא נאמר הואיל ומשועבדת למעשרות אינו רשאי להפסידה שלא תהא ראויה לזריעה²¹. ולהפך מי שסובר יש קניין לנכרי להפקיע ממעשרות, סובר שאין לו קניין לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר²²: לה' הארץ²³. ויש מי [טור תשח] שפירש שאין הכונה שלהפקיע קדושתה יש לו קניין ולדיני ממונות אין לו קניין, שלא יהא קניין ממון חמור מהפקעת קדושתה, אלא שהסוברים אין קניין לנכרי סוברים שלהפקיע הקדושה אין לו קניין לא בגוף הקרקע ולא בפירות, אבל קניין ממון כגון לחפור בורות יש לו אפילו בגוף הקרקע, והסוברים יש קניין לנכרי אומרים שלגבי הפירות יש לו קניין אפילו להפקיע הקדושה ובגוף הקרקע אין לו קניין אפילו לעניין ממונות וכל שכן להפקעת הקדושה, באופן שלדעה הראשונה אין חילוק בין הקרקע לפירות, אבל יש חילוק בין הקדושה לממון, ולדעה השניה להפך: החילוק הוא בין הקרקע לפירות ולא בין הקדושה לממון²⁴.

בירושלמי²⁵ יש מחלוקת לסוברים אין קניין לנכרי אם גם בפירות אין לו קניין:
יש סוברים שאפילו בפירות אין לו קניין, ואם הפקיר העכו"ם את הפירות אין הפקרו הפקר וחייבים במעשרות²⁶,

ויש סוברים שאפילו אם אין קניין לנכרי יש לו קניין נכסים, דהיינו בפירות, ואם הפקירם פטורים ממעשרות²⁷. הלכה שאין קניין לנכרי בארץ ישראל לעניין מעשרות, בין בגוף הקרקע ובין בפירות: בגוף הקרקע - שאם חזר ישראל וקנה הקרקע מהעכו"ם איננו ככבוש-יחיד* אלא מפריש תרומות ומעשרות מן התורה, כאילו לא נמכרה מעולם; בפירות - שאם גדלו הפירות בקרקע שקנה העכו"ם בא"י, ולקחם ישראל אחרי שנתלשו קודם גמר-מלאכה* וגמרם ישראל, חייבים בתרומות ומעשרות מן התורה²⁸.

יש מפרשים שאפילו אם אין קניין לנכרי, היינו דווקא כשחזר הישראל וקנה ממנו הקרקע, אבל כל זמן שהקרקע ביד העכו"ם היא נפקעת מקדושתה לדברי הכל, ואף על פי שמירוח עכו"ם [טור תשט] בשל ישראל חייב במעשרות מדרבנן²⁹, בקרקע עכו"ם, כיון שיש לו קניין כל זמן שהיא בידו, פטור אפילו מדרבנן, אלא שכשקנה הישראל הפירות ומירחם חייב בתרומות ומעשרות מפני שהמירוח של ישראל מחייבם, ולא מפני שאין קניין לנכרי בא"י³⁰. אבל כמה פוסקים נחלקו על זה והוכיחו שאפילו כשהקרקע ביד העכו"ם אין לו קניין, וישראל שקנה הפירות וגמרם, חייבים בתרומות ומעשרות משום אין קניין לנכרי בא"י³¹. אבל אם מירחם העכו"ם פטורים מתרומות ומעשרות, ואפילו מדרבנן לא חייבום כדרך שחייבו במירוח עכו"ם בפירותיו של ישראל³², ואפילו כשתחילת גידולם של הפירות הייתה ברשות ישראל והעכו"ם לקחם מישראל קודם שבאו לעונת-המעשרות*, היינו קודם שגדלו שליש גידולם³³.

ויש חולקים וסוברים שכיון שאין קניין לנכרי, חייבים בתרומות ומעשרות מדרבנן אפילו אם מכר לו הישראל קודם שהביאו שליש, כדין מירוח העכו"ם בפירותיו של ישראל³⁴.

והבדל יש בין 'אין קניין לנכרי' לגבי גוף הקרקע לבין 'אין קניין לנכרי' לגבי הפירות, שבגוף הקרקע אם חזר ישראל וקנה הקרקע חייב הישראל בתרומות ומעשרות בין בהפרשתם ובין בנתינתם לכהן וללוי, אבל בפירות שגדלו ברשות העכו"ם והישראל קנאם ומירחם אינו חייב אלא בהפרשת תרומות ומעשרות, אבל פטור מליתן המעשר ללוי ותרומת המעשר לכהן, לפי שיכול לומר להם, אני באתי מכח איש שאין אתם יכולים ליטול ממנו כלום, ועוד שנאמר בתרומת מעשר: כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר³⁵, טבל שאתה לוקח מישראל אתה מפריש ממנו תרומת מעשר ונותנה לכהן, אבל טבל שאתה לוקח מן העכו"ם אין אתה נותן לכהן תרומת מעשר, אלא מוכרה לכהן ולוקח דמיה³⁶, אבל תרומה גדולה נותן לכהן³⁷, שפסוק [טור תשי] זה בתרומת מעשר נאמר³⁸. במה דברים אמורים כשהישראל קנה מהעכו"ם פירות תלושים, אבל אם קנה מחוברים לקרקע קודם שהביאו שליש ברשות העכו"ם, חייב הישראל גם בנתינה לכהן וללוי, ואם קנאם אחר שהביאו שליש, שאז הם מוכשרים לחול עליהם שם תרומות ומעשרות, מפריש מעשר ותרומת מעשר, ונותן ללוי ולכהן לפי חשבון מה שגדל ברשות הישראל ולפי חשבון מה שגדל ביד עכו"ם מוכר תרומת המעשר לכהן³⁹.

ג. בבכורים*
המוכר את שדהו לנכרי לוקח ומביא ממנו בכורים⁴⁰, היינו שחייב המוכר מן התורה לקנות ביכורי הפירות מהנכרי ולהביאם לירושלים, שכיון שלא נפקעה הקרקע מקדושתה הרי היא עומדת ברשות ישראל לעניין הקדושה וכאילו משכנה, ובכורים הרי היא מצווה המוטלת על האדם, ולא שטובלים את הפירות באכילה כמעשר⁴¹.

בראשונה תיקנו חכמים שלא יקחו ממנו הבכורים, מפני שהיו מוכרים השדות לעכו"ם מאחר שחשבו שקדושתה אינה נפקעת על ידי זה, ואחרי שראו החכמים שאין טורחים לפדותה מהעכו"ם תיקנו להעמיד את הדבר על דין תורה, שיקחו הבכורים כדי שיטרח לפדותה⁴².

ויש אומרים שהחיוב לקנות ביכורי הפירות מהעכו"ם אינו אלא תקנת חכמים, אלא שאם חזר ולקח חייב בהבאה מן התורה⁴³. לשתי הדעות הללו אין החיוב מן התורה אלא על ישראל המוכר, שלעניין הקדושה הקרקע עדיין ברשותו עומדת, אבל על ישראל אחר, אפילו שקנה הפירות מהנכרי, אין חיוב⁴⁴.

אבל יש אומרים שלקנות מהעכו"ם אין חיוב אפילו על המוכר, אבל אם קנה, אפילו ישראל אחר חייב מן התורה להביא⁴⁵.

ויש אומרים שכל הדין הזה לא נאמר אלא במוכר שחזר ולקח הקרקע⁴⁶ מהנכרי, שחייב מן התורה להביא בכורים, ולכתחילה לא מחייבים [טור תשיא] אפילו את המוכר לקנות⁴⁷. אם קנה, אפילו אם ביכרו ברשות העכו"ם, חייבים⁴⁸.

ויש אומרים שאם ביכרו ברשות העכו"ם הרי זה כתבואה שנתמרחה ברשות העכו"ם שלעניין תרומות ומעשרות פטורה⁴⁹.

וכל זה לסוברים אין קניין לנכרי בא"י, אבל לסוברים יש קניין לנכרי אין חיוב מן התורה להביא בכורים אפילו אם חזר ולקחה מהנכרי, אלא מפני תיקון העולם, שלא ימכור לנכרי ואם מכר שיטרח ויחזור ויקנה, תיקנו שיקנה ממנו הבכורים⁵⁰, או שיביא בכורים אם חזר וקנה ממנו המוכר או ישראל אחר⁵¹.

ויש אומרים טעם התקנה שלא ילמדו ממנו להימנע מהבאת בכורים, מאחר שידוע שהייתה מקודם של ישראל וגם עכשיו היא של ישראל, ולא ידעו שפטורה מפני שהפירות גדלו ברשות עכו"ם⁵².

ד. בכלאים*, ערלה* וחדש*
הראשונים דנו הרבה בכלאים וערלה וחדש אם נוהגים בשל נכרי בכלל⁵³. לעניין כלאים מבואר בירושלמי שתלוי במחלוקת של קניין הנכרי בא"י, שאם אין קניין, נוהג בשלו דין כלאים, ואם יש קניין, אין דין כלאים נוהג בו, משום שבכלאים נאמר: כרמך⁵⁴, כמו בתרומה שנאמר: דגנך⁵⁵. ולעניין ערלה וחדש מבואר באחד הראשונים: אפילו להסובר שיש קניין לנכרי אין הדברים אמורים אלא להפקיע ממעשר, משום הלימוד שנאמר: דגנך, אבל בערלה חייבים הפירות של הנכרי, שהקרקע לא נפקעה מקדושתה, וכל שכן בחדש שאינו תלוי כלל בקדושת הארץ⁵⁶. אולם יש מהאחרונים שתלה אף חיוב ערלה במחלוקת של קניין לנכרי, שאם אין קניין, נוהג בהם דין ערלה, ואם יש קניין, הרי הם כחוץ לארץ ואינו נוהג⁵⁷. ויש שרצו לומר יותר מזה: אפילו אם אין קניין לנכרי, מכל מקום בשעה שהקרקע ביד הנכרי נפקעה קדושתה⁵⁸, ואין אילנותיו של הנכרי [טור תשיב] חייבים בערלה מן התורה, כמו בארץ ישראל, אלא מהלכה⁵⁹, כמו בחוץ לארץ⁶⁰.

ה. בשביעית*
נכרי שקנה קרקע בארץ ישראל, וזרעה בשביעית,
יש אומרים שאין על פירותיה קדושת שביעית, ואין צריך לאכלם כדין פירות שביעית, ואינם חייבים בביעור*, שאף על פי שאין קניין לנכרי מכל מקום כל זמן שהקרקע ברשות הנכרי יש קניין לדברי הכל⁶¹.

ויש חולקים וסוברים שנוהגים כל דיני שביעית בפירות, לפי ההלכה שאין קניין לנכרי בארץ ישראל⁶².

ו. ביובל*
המוכר שדהו לנכרי בזמן שהיובל נוהג⁶³, אם חוזרת לבעליה ביובל, נראה מהירושלמי⁶⁴, שתלוי במחלוקת אם יש קניין לנכרי בארץ ישראל, שכן פירשו לסוברים אין קניין לנכרי: והארץ לא תמכר לצמיתת, לחולטנות, ולהסובר יש קניין לנכרי: הא אם נמכרה חלוטה היא, אבל יש מי שכתב, שלדברי הכל אין הנכרי קונה לצמיתות וחוזרת ביובל, שהרי אמרו שאף להסובר יש קניין לנכרי אינו חופר בו בורות שיחין ומערות, וכל שכן שאין לו קניין שתישאר הקרקע אצלו לצמיתות⁶⁵.

ז. בחיובים דרבנן
אף לסוברים אין קניין לנכרי אין הדברים אמורים אלא להפקיע מחיוב תורה, אבל יש לו קניין להפקיע מחיובים דרבנן. ולפיכך הקונה פירות מן הנכרי בסוריא*, בין תלושים בין מחוברים, אפילו קודם שבאו לעונת המעשרות, אף על פי שמירחם ישראל, פטורים⁶⁶, לפי שכל חיוב תרומות ומעשרות בסוריא, שאינה אלא כיבוש יחיד^66א אינו אלא מדרבנן⁶⁷, אבל קנה קרקע מנכרי בסוריא ויש בה פירות מחוברים שלא הגיעו לעונת המעשרות, חייב לעשר מדבריהם⁶⁸.

בזמן הזה שחיוב תרומות ומעשרות אינו אלא מדבריהם⁶⁹ -
יש אומרים שאף בא"י יש קניין לנכרי, [טור תשיג] שהרי היא כמו סוריא לעניין זה⁷⁰. וכן בשביעית בזמן הזה שאינה אלא מדרבנן⁷¹, יש קניין לנכרי להפקיע⁷².

ויש סוברים שבא"י אפילו בזמן הזה אין קניין לנכרי להפקיע מתרומות ומעשרות ומשביעית, וחייב בפירות נכרי מדרבנן כמו שחייב בשל ישראל מדרבנן, ולא אמרו שלדברי הכל יש קניין לנכרי אלא בסוריא בלבד⁷³.

הערות

1. רמב"ם תרומות פ"א ה"י.
2. ר' מאיר בירושלמי דמאי פ"ה ה"ח; רבה בבבלי גיטין מז א; ר' חנינא בבכורות יא ב.
3. ויקרא כה מו.
4. ע"ע עבד עברי.
5. ירושלמי שם.
6. ויקרא שם כג.
7. ירושלמי שם.
8. בבלי גיטין שם.
9. רש"י שם.
10. ר' יהודה ור' שמעון בירושלמי שם, ועי' בבלי ב"מ קא א ור"ש דמאי פ"ה מ"ט; ר' אלעזר בבבלי גיטין שם. ועי' תוס' מנחות סו ב שגם ר' מאיר לפי הבבלי בע"ז כא א סובר יש קנין.
11. ירושלמי שם.
12. דברים יח ד.
13. בבלי גיטין שם.
14. מנחות לא א ורש"י. ועי' מלאכת שלמה פאה פ"ד מ"ט בשם הרמב"ם בתשובה.
15. רמב"ם תרומות פ"א ה"י; ראב"ד שם הי"ג; מאירי גיטין שם; שו"ע יו"ד שלא ג.
16. רב אשי בגיטין שם, עי' כסף משנה; רבא לגרסת המאירי, במקום רבה לפנינו.
17. המאירי שם בשם יש חולקים, ועי"ש שדחה דבריהם; הרע"ב פאה פ"ד מ"ט ודמאי פ"ה מ"ט. לפנינו גם בפהמ"ש להרמב"ם כ"כ, ועי' תוי"ט גיטין פ"ד מ"ט, אבל בפהמ"ש מס' דמאי מכת"י ד' ברלין תרנ"א נשמטה פיסקא זו. [ועי' בפהמ"ש להרמב"ם הוצ' ר"י קאפח ירושלים תשכ"ג, ובהערותיו דמאי שם שהרמב"ם חזר בו ותיקן שאין קנין, כמו שפסק בחבורו, וכך הוא בתשובות הרמב"ם הוצ' בלוי סי' קכט].
18. תהלים קטו טז.
19. גיטין שם לרבה.
20. רש"י שם.
21. מאירי שם.
22. תהלים כד א. בתוס' רידב"ז על הירושלמי פאה פ"ד כתב שט"ס הוא וצ"ל: כי לי הארץ, שפסוק זה מדבר בארץ ישראל, ואילו הפסוק לה' הארץ מדבר בכל העולם. וכ"ה הגי' ברמב"ן בסהמ"צ לאוין רכז, ועי' הגהות חשק שלמה גיטין שם.
23. גיטין שם.
24. חידושי ר"ח הלוי תרומות פ"א. ועי' תשו' הרא"ש כלל ב סי' א, וביאור דבריו בארוכה בשו"ת שאגת אריה החדשות, דיני חדש סי' ג, שדעתו ג"כ שאף למ"ד יש קנין כו' לא נפקעה הקרקע מקדושתה רק דין מיוחד הוא במעשר שפטורה משום דגנך. אולם בתוס' ב"ב פא סוע"א משמע שסוברים שלמ"ד יש קנין כו' נפקעה מקדושתה לגמרי.
25. פאה פ"ד ה"ה.
26. ר' ירמיה בשם ר' יוחנן שם.
27. ר' יוסי בשם ר' יוחנן ור' אלעזר שם, ועי' פי' הר"א פולדא.
28. רמב"ם תרומות פ"א ה"י והי"א; מאירי גיטין שם; שו"ע יו"ד שלא ג - ד.
29. ע"ע גמר מלאכה כרך ו: בידי נכרי.
30. שו"ת אבקת רוכל סי' כד, ותשו' הב"י במהרי"ט ח"א מב, וכ"מ שמיטה פ"ד הכ"ט ובכורים פ"ב הט"ו.
31. שו"ת מבי"ט ח"א סי' יא, כא, ריז, שלו, וח"ג סי' מה; מהרי"ט סי' מג; ביאור הגר"א יו"ד סי' שלא ס"ק ח. ועי' רדב"ז תרומות שם ה"י ובחי' ר"ח הלוי שם וערוך השלחן העתיד סי' כה סעיף יב.
32. ע"ע גמר מלאכה כרך ו: ביד נכרי.
33. רמב"ם תרומות פ"א הי"ג וכ"מ שם, ע"פ גיטין מז א.
34. ראב"ד בהשגות שם, ועי' תוס' מנחות לא א ד"ה קסבר שנסתפקו גם במירוח עכו"ם בפירותיו שלא היו כלל ברשות ישראל למ"ד אין קנין, ועי' כ"מ בשם הר"י קורקוס.
35. במדבר יח כו.
36. בכורות יא ב; רמב"ם שם הי"א.
37. בכורות ורמב"ם שם.
38. רמב"ם שם. ועי' מהרי"ט שם וערוך השלחן שם שביארו שזהו שכתב הרמב"ם בה"י: לפיכך אם חזר ישראל ולקחה כו', ור"ל שבאופן כזה לגמרי אין קנין כו' אפילו לענין נתינה, מה שאין כן כשלא חזר ולקחה אין קנין כו' פועל רק על חיוב ההפרשה ולא על הנתינה.
39. שם הי"ב.
40. משנה גיטין מז א לגירסת רש"י.
41. רש"י שם ב. ועי' תורת הארץ לר"מ קליערס פ"א בארוכה, שר"ל שלענין חיוב המצוות הפירות כעומדים ברשות ישראל, אע"פ שהנכרי יש לו קנין באכילתם, כשם שלענין הקדושה היא ברשות ישראל אע"פ שיש לו קנין לחפור בורות.
42. גמ' שם ב.
43. ריטב"א לגירסת רש"י.
44. עי' תורת הארץ שם.
45. ר"ח ור"ת בתוס' שם, וגורסים במשנה: לוקח - או: הלוקח - מביא ממנו בכורים, וכ"ה גירסת הירושלמי, ועי' תודת הארץ שם שהסביר שהקרקע אע"פ שלא נפקעה מקדושתה, אבל אינה של ישראל המוכר אלא של כל ישראל.
46. עי' בתורת הארץ שם שיש חילוק בין ר"ח לר"ת (בציון 45), שלר"ת אפילו אם קנה הפירות בלבד חייב ולר"ח דוקא אם קנה הקרקע.
47. רמב"ם בכורים פ"ב הט"ו, לגרסתו בפהמ"ש: וחזר ולקחה ממנו, ועי"ש בתוי"ט ובמלאכת שלמה ובש"נ במשניות ד' ווילנא.
48. ראב"ד בכורים פ"ב הט"ו, ועי"ש ברדב"ז שכ"ה דעת הרמב"ם.
49. כ"מ שם בשם הר"י קורקוס לד' הרמב"ם.
50. לגירסת רש"י.
51. לגיר' הירושלמי ולגירסת הרמב"ם.
52. תוס' רי"ד גיטין שם.
53. עי' תוס' קדושין לו ב ורא"ש שם ועוד. ועי' בכאו"א מהם בערכו.
54. דברים כב ט.
55. ירושלמי כלאים פ"ז ה"ג; תוס' ע"ז סד רע"א. ועי' שו"ת מלבושי יו"ט ח"ב חובת קרקע סי' ח, שהשיג על השאג"א החדשות חדש סי' ג שהשוה כלאים לערלה בזה.
56. שו"ת הרא"ש כלל ב סי' א. ועי' שאג"א החדשות שם.
57. שו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' סד.
58. עי' לעיל דעת הב"י.
59. ע"ע ערלה: בחו"ל.
60. מנ"ח מצוה רמו.
61. כ"מ שמיטה פ"ד הכ"ט לדעת הרמב"ם, ועי' תשו' הב"י שבמהרי"ט ח"א סי' מב, כשיטתו לעיל בגדרי הקנין.
62. מהרי"ט שם סי' מג. ועי' כ"מ שמיטה פ"ז ה"ד בשם הר"י קורקוס ושם פ"ד הכ"ט בשם כפתור ופרח. ועי' פאת השלחן הלכות שביעית סי' ד ובבית ישראל ובית רידב"ז שם. וע"ע שמיטה.
63. ע"ע יובל.
64. דמאי פ"ה ה"ח.
65. חי' ר"ח הלוי תרומות פ"א, ועי"ש שפירש שהירוש' ר"ל שדוקא מצד הדין שאינה נמכרת לצמיתות אין להנכרי קנין להפקיע דין יובל, אבל אם היה לו קנין חלוט היה מפקיעו, וממילא בתרו"מ שאינם תלויים בצמיתות יש לו קנין להפקיע. וצ"ע בחי' הרשב"א גיטין מז א.
66. רמב"ם תרומות פ"א הט"ו, ע"פ גיטין מז א.
66א. ע"ע ארץ ישראל כרך ב: הכיבוש; הרחבת גבולות, וע' סוריא.
67. גיטין שם.
68. רמב"ם שם הט"ז; שו"ע יו"ד שלא ז. ועי' ביאור הגר"א שם ס"ק ח.
69. ע"ע קדושה ראשונה וע' תרומה.
70. סה"ת הלכות א"י; ביאור הגר"א סי' שלא ס"ק ו וס"ק כח.
71. ע"ע שביעית.
72. שם ושם; פאת השלחן סי' טז ס"ק מ. ועי' מבוא לשבת הארץ פרק יא.
73. עי' שו"ת פאר הדור להרמב"ם סי' טו (הוצ' פריימן סי' קלב), ותוס' גיטין סב א ד"ה אין עודרין. ועי' בית רידב"ז לפאת השלחן סי' ד וחזון איש שביעית סי' א וסי' ג. וע"ע שביעית.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן