לדף ראשי




א. איסורו, מקורו וגדרו
אפיה היא אחת מל"ט אבות המלאכות שמנו חכמים במשנה¹. איסורה מפורש בתורה: ויאמר אלהם הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש לה' מחר את אשר תאפו אפו², כלומר: אפו היום, שמחר בשבת אסור³. לדעת הסוברים שאב נקרא כל מלאכה שהייתה במשכן אפילו מלאכה שבקורבנות⁴, הרי אופה הוא אב משום שהייתה מלאכת אפיה במשכן במנחה של קרבן תמיד ובחבתי-כהן-גדול* ובמלואים*. ואף לסוברים שהאבות נלמדים ממלאכות של בניין המשכן בלבד⁵, מכל מקום אופה הוא אב מלאכה, שהאפיה היא בישול הפת⁶, ובישול היה במשכן⁷. ומנו אופה באבות מלאכות במקום בישול, לפי שמנו סדר עבודת הלחם ("סידורא דפת")⁸. אולם בירושלמי יש מי שסובר שאפיה היא תולדה של בישול⁹.

אפיה גמורה להתחייב עליה אינה נחשבת אלא אם כן קרמו פניה של הפת מחמת האש משני הצדדים, הצד הדבוק בתנור והצד הפונה לחלל התנור, ושיעור קרימת הפנים הוא כל שפורס את הפת ואין חוטים נמשכים הימנה¹⁰.

שיעור האפיה להתחייב עליה הוא כגרוגרת*, ככל המלאכות שבאוכלין¹¹. ואף פחות משיעור זה¹² אסור לאפות, כדין כל חצי-שיעור*¹³.

אין איסור אפיה מן התורה אלא באופה באש או בתולדות האש¹⁴, כגון שהרתיח את האלפס והדביק בו את הפת אחרי שהעבירו מן האש¹⁵, [טור שעא] כמו בבישול¹⁶, אבל לאפות בשמש מותר לכתחילה, כי אין דרך בישול בכך¹⁷. ומדרבנן גזרו בתולדות שמש משום תולדות האש, אבל השמש עצמה לא יבואו להחליף באש¹⁸.

אין אפיה אחר אפיה¹⁹.

ב. אפיה מערב שבת
אין נותנים פת בערב שבת סמוך לחשיכה לתנור שצורתו כצורת התנורים שהיו בימי התלמוד, אפילו היה גרוף וקטום, ולתנור שלנו כשאינו גרוף וקטום²⁰, ולא חררה על גבי גחלים, אלא אם כן יש שהות כדי שיקרמו פניה מבעוד יום²¹, שאז אין חשש שמא יחתה בגחלים, שאם יחתה יפסיד הפת²². ר' אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה²³.

בשיעור קרימת הפנים בערב שבת נחלקו הראשונים:
יש אומרים עד שיקרום צד אחד מפניה, או הדבוק לתנור או שכנגד האור²⁴,
ויש אומרים שיקרמו כל פניה משני הצדדים²⁵. קרימת התחתון היינו הצד הדבוק לתנור²⁶.

אף הפוסקים נחלקו:
יש המצריכים שהות כדי שיקרמו שני הצדדים²⁷,
ויש אומרים שדי כדי שיקרום איזה צד שהוא נוח יותר לקרום, היינו: בפת, הדבוק בתנור, ובחררה על גבי גחלים, זה שלצד הגחלים²⁸.

אם סתם פי התנור וטח בטיט, מותר לתת הפת סמוך לחשיכה, אפילו כשאין שהות כדי שיקרמו פניה כלל²⁹. וכן כשאופה לצורך אחר השבת ואין בדעתו לאכלה בשבת זו, שאין חשש שמא יחתה בגחלים למהר אפייתה, מכיון שאינו צריך לה לאותה שבת³⁰. בתנורים שלנו, מכיון שמותר לרדות מהם בשבת³¹, שוב יש חשש שמא ימלך לאכול ממנה בשבת זו ויחתה בגחלים, ולכן אסור ליתן בערב שבת אלא דווקא כשיש שהות שיקרמו פניה³².

ג. הנאפה בדיעבד
נתן פת לתנור בשבת, בין בשוגג ובין במזיד, מותר לו לרדותה, ואף על פי שאין בה צורך שבת, שהרי היא אסורה באכילה³³, [טור שעב] מכל מקום התירו לו חכמים רדיית הפת, שהוא איסור של דבריהם - שחכמה היא ואינה מלאכה³⁴ - קודם שיבוא לידי איסור סקילה או איסור חטאת³⁵.

עבר ונתן הפת בתנור בערב שבת ולא קרמו פניה קודם השבת, אסורה בין לו ובין לאחרים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו - עד הזמן שאפשר היה לאפותה במוצאי שבת³⁶. במה דברים אמורים כשעבר ונתן במזיד, אבל אם היה שוגג מותר לו לרדות מהפת בשבת כדי מזון שלש סעודות של שבת, אם אין לו פת אחרת לשבת, אלא שלא ירדה במרדה כי אם בסכין וכיוצא בזה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול³⁷. ולא הצריכו לרדות בשינוי אלא כשנאפתה באיסור, אבל אם נאפתה בהיתר, כגון שקרמו פניה מבעוד יום, או בתנור שלנו כשגרוף וקטום³⁸, או שפי התנור מכוסה וטוח בטיט, מותר לרדות אף במרדה כדרכו כשאין לו פת אחרת³⁹.
ויש חולקים ומצריכים שינוי ברדיה אף כשנאפתה באופן המותר⁴⁰.

בתנורים שלנו שאין הפת נדבקת לדופני התנור, אלא מונחת על שולי התנור, אין איסור רדיה כלל, ומותר להוציא הפת מהתנור כשנאפתה בהיתר, אפילו כשיש לו פת אחרת, אלא שיעשה בשינוי, כדי שלא ייראה כעובדין-דחול*⁴¹.

הערות
1. שבת עג א.
2. שמות טז כג.
3. עי' רש"י שם, ועי' ירושלמי ביצה פ"ב ה"א ובקה"ע שם. אולם עי' ברש"י ביצה ב ב שהמכוון הוא להכנה הצריכה לסעודת שבת, ועי' בהעמק דבר שם.
4. ע"ע אבות מלאכות: גדר האב, דעת רב האי גאון.
5. ע"ע הנ"ל, שם, דעת רש"י ור"ן ומאירי.
6. שבת עד ב ורש"י שם. ועיין רמב"ם שבת פ"ט ה"א ופירוש המשניות שבת שם.
7. ע"ע מבשל.
8. שבת עד ב.
9. שבת פ"ז ה"ג. ועי' אגלי טל מלאכת אופה.
10. תוספות מנחות נז ב ועח ב. ועי' מנ"ח מוסך השבת ומגן אבות ואגלי טל מלאכת אופה.
11. רש"י שבת עג א ד"ה האופה, ורמב"ם שבת פ"ט ה"א.
12. שבת עד א.
13. רש"י שם.
14. עי' שבת לח ב.
15. עי' פסחים לז א לענין סופגנין בנוגע לחיוב חלה. [טור שעא] 16. עי' שבת לח ב.
17. שבת לט א ורש"י שם.
18. שם. וע"ע מבשל.
19. טור או"ח שיח בשם הר"פ. ולענין אפיה אחר בישול ובישול אחר אפיה ע"ע הנ"ל.
20. ע"ע שהייה והטמנה.
21. משנה שבת יט ב; רמב"ם שבת פ"ג הי"ח; טוש"ע או"ח רנד ה.
22. רמב"ם שם.
23. משנה שם.
24. רש"י שבת כ א.
25. תוס' שם.
26. גמ' שם כ א.
27. סה"ת; רמ"א בשו"ע או"ח רנד ב.
28. טור והמחבר בשו"ע שם.
29. רמ"א רנד א ושם ה, ועי"ש במשנ"ב ס"ק כח וס"ק לז.
30. רמ"א שם.
31. עי' להלן.
32. מג"א שם. על אפיה הנגמרת במוצ"ש ע"ע בתר מעיקרא כרך ה עמ' לד.
33. ע"ע מלאכת שבת. [טור שעב] 34. עי' שבת קיז ב.
35. שבת ד א. וע"ע אין אומרים לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה. אם אחר מותר לו לרדות ע"ע אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך.
36. רמב"ם ושו"ע שם, ע"פ ברייתא שם יח ב.
37. שם, ע"פ ברייתא קיז ב.
38. ע"ע שהייה והטמנה.
39. ר"ן שם ושו"ע שם.
40. עי' במשנה ברורה בשער הציון ס"ק לה.
41. שו"ע או"ח סי' רנד ס"ז ומ"ב שם.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן