לדף ראשי




מצות עשיתו. מצווה מן התורה לעשות ארון. לשום בו את לוחות העדות, שנאמר: ועשו ארון עצי שטים¹, ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך². רבים מן הראשונים מוני המצות, לא מנוה למצווה מיוחדת, אם משום שהיא בכלל עשית המקדש, שכל כלי המקדש בכללו³, או משום שאינה מצווה הנוהגת לדורות⁴, שלא נצטרך לעולם לעשות ארון שני, שהארון גנוז הוא⁵ ולעתיד ישוב אלינו⁶. ואף שלמה שעשה כל הכלים מחדש לא עשה ארון חדש⁷. ויש מן הראשונים חולקים וסוברים, שעשית הארון נמנית למצווה בפני עצמה⁸. ואף על פי ששאר הכלים, כגון שלחן ומנורה ומזבח אינם מצוות בפני עצמן, הרי זה משום שהם באים כהכשר עבודה: מנורה להדליק בה, שלחן להניח עליו לחם הפנים, מזבח להקריב עליו, ולפיכך הם נכללים בכלל מצות העבודות האלו, אבל הארון יצא למצווה בפני עצמה, שהרי אינו בא לשם עבודת המקדש, ואין שום מעשה ממעשי המקדש נעשה בו, ואף מצווה הנוהגת לדורות היא, שלעתיד כשימצאו הלוחות ולא יהיה הארון עמהם, או אם ישבר ויפסד, מצווה עלינו לעשות ארון אחר⁹.

מצווה על כל ישראל להשתתף בעשית הארון, [עמוד קעה טור 1] שנאמר: ועשו ארון וגו', ובכל הכלים נאמר: ועשית, ללמד שיבואו הכל ויתעסקו בארון, כדי שיזכו לתורה¹⁰, ולפיכך חייבים להתנדב במיוחד לשם הארון, או לעזור לבצלאל בעשיתו¹¹.

נחלקו תנאים כמה ארונות היו.
יש סוברים שהיו שני ארונות, שהיו מהלכים עם ישראל במדבר: אחד שהיו בו שברי לוחות ואחד שהיה בו ספר תורה. זה שהיו בו שברי לוחות היה יוצא עמהם במלחמה, שנאמר: וארון ברית ה' נסע לפניהם¹², וזה שספר תורה מונח בו שרוי עמהם במחנה, שנאמר: וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה¹³, הרי שהיה הארון שרוי בקרב המחנה¹⁴. זה שהיה יוצא עמהם למלחמה, משה עשה אותו, שנאמר: ועשית לך ארון עץ¹⁵, ואותו שעשה בצלאל לא היה יוצא עמהם למלחמה, אלא בימי עלי יצא ונענשו עליו ונשבה¹⁶.
ויש חולקים וסוברים שלא היה ארון אלא אחד¹⁷, ולוחות ושברי לוחות היו מונחים בתוכו¹⁸, והארון שעשה משה לא היה אלא לשעה, ונגנז כשעשה בצלאל את השני כדין תשמישי קדושה, או שגם הכתוב: ועשית לך ארון עץ, מכוון לארון שעשה בצלאל¹⁹.

ואף הראשונים נחלקו:
יש מכריעים כדעת הסוברים שהיו שני ארונות²⁰,
ויש סוברים שאין זו אלא דעת יחיד, אבל לדעת חכמים אין שם אלא ארון אחד, והרי לא היה מקום במשכן ובמקדש לשני ארונות²¹.

מקומו
מקומו של הארון הוא בקודש-הקדשים*, בין במשכן²² ובין במקדש²³. ארכו של הארון היה לרוחב הבית, מצפון לדרום, שלא כשאר כלי המקדש²⁴, ועמד באמצע הרוחב של קודש הקדשים, שבינו לבין כותלי קודש הקדשים היה עשר אמות לכל רוח, ומכיון שכל רחבו של קודש הקדשים היה [עמוד קעה טור 2] עשרים אמה²⁵, אמרו שהארון עצמו בנס היה עומד, שאינו ממעט ממדת רוחב הבית כלום, ומקום ארון אינו מן המדה²⁶.
באורך קודש הקדשים נחלקו לאיזה צד עמד.
יש אומרים שעמד במערבו של קודש הקדשים²⁷,
ויש אומרים שעמד במזרחו²⁸,
ויש אומרים שאף באורך הבית עמד באמצעו, ועשר אמות לכל רוח בינו ולבין כל הכתלים²⁹.

אבן הייתה בקודש הקדשים שעליה עמד הארון, והיא אבן-שתיה*³⁰.

אחרי חרבן שילה לא חזר הארון לאהל מועד, שהארון היה עשרים שנה בקרית יערים³¹, ושלשים ושבע שנים בעיר ציון³², וכל אלו השנים היה המשכן בנוב ובגבעון, עד ששלמה הכניסו למקדש³³. כשהארון במקומו נקרא המשכן אהל מועד ומשכן, וכשאינו שם נקרא במה גדולה³⁴.

כשהארון שלא במקומו, ויצא עם ישראל למלחמה³⁵, ישראל אסורים בתשמיש המטה³⁶, אם מפני שישראל שרויים בצער^36א, או מפני קדושת הארון^36ב.

תבניתו ומדתו
הארון היה של עץ מעצי שטים, שהוא מין ארז³⁷, ומצופה זהב מבית ומחוץ³⁸. הציפוי היה על ידי ארונות מיוחדים, ושלושה ארונות עשה בצלאל, שנים של זהב ואחד של עץ. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, וחיפה שפתו העליונה בזהב, נמצא הארון מצופה בזהב מבית ומחוץ³⁹. ר' שמעון בן לקיש בירושלמי חולק וסובר שלא היה אלא ארון אחד של עץ וציפהו זהב מבית ומחוץ⁴⁰. הזהב של הארון היה מאיר ומבהיק, והכהן הגדול ביום הכיפורים היה נכנס ויוצא בקודש הקדשים לאורו של ארון^40א.

אמתים וחצי היה ארכו של ארון ואמה וחצי [עמוד קעו טור 1] רחבו ואמה וחצי קומתו⁴¹.
ונחלקו תנאים במדת האמה: ר' מאיר סובר שהיא בת ששה טפחים ור' יהודה סובר שהיא בת חמשה טפחים⁴².
לפי זה היה ארכו לר' מאיר חמשה עשר טפחים ורחבו תשעה⁴³, וגבהו תשעה⁴⁴, ולר' יהודה היה ארכו שנים עשר וחצי ורחבו שבעה וחצי⁴⁵, וגבהו שבעה וחצי⁴⁶. הלכה כר' מאיר⁴⁷. יחד עם הכפורת*, שהיה טפח, היה גבהו של הארון, לר' מאיר, עשרה⁴⁸.

מדות אלו של הארון הן מבחוץ, יחד עם הכתלים והשולים, אבל מבפנים היה חללו קצת פחות. ונחלקו תנאים בשעור עובי הכתלים: לר' מאיר היה כל כותל עוביו חצי טפח ולר' יהודה היו שני הכתלים ביחד עוביים חצי טפח⁴⁹. אף בזו הלכה כר' מאיר⁵⁰. עובי השולים היה טפח⁵¹. כל המדות האמורות הן של ארון העץ, שהרי כך כתוב: ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו וגו' ואחר כך כתוב: וצפית אתו זהב וגו', הרי שמדות אלו הן מלבד הצפויים⁵². גובה הארון של עץ - האמצעי, לסוברים ששלושה ארונות היו - היה תשעה טפחים (לר' מאיר), והפנימי של זהב, היה של שמונה, לפי שעובי שולי העץ של האמצעי היה טפח.

והחיצון של זהב, נחלקו בו תנאים:
יש אומרים שהיה של עשרה ומשהו, תשעה כגובה האמצעי ומשהו עובי שולי זהב של החיצון, והטפח העשירי עולה למול הכפורת*, שעוביו טפח ומונח על הארון האמצעי.

ויש אומרים שהיה של אחד עשר ומשהו, לפי שסוברים שאף עובי השולים של החיצן היה טפח⁵³.
לשתי הדעות היה לארון החיצון עוד משהו גובה, שהיה עודף למעלה על עובי הכפורת משהו להיות זר לכפורת סביב⁵⁴, שנאמר: ועשית עליו זר זהב סביב⁵⁵, שהיה כעין כתר מוקף לו סביב למעלה משפתו⁵⁶.

יש מהאחרונים שהסתפקו אם הציפוי כשר גם משאר מתכות, כדין המנורה והשולחן ומזבח הזהב שהם כשרים משאר מתכות⁵⁷, אף על פי שכתוב בהם זהב⁵⁸.

יש מי שאומר שרגלים היו לארון שעמד עליהן, ולדעתם הן ארבע הפעמות שעליהן ניתנו [עמוד קעו טור 2] טבעות הזהב⁵⁹, שהן הרגלים⁶⁰. וחלקו על זה⁶¹.

בדיו וטבעותיו
מכלל מצות עשית הארון לעשות לו בדים מעצי שטים מצופים זהב וטבעות של זהב לשאת אותו, שנאמר: ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו השנית, ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב, והבאת את הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את הארן בהם⁶².

ונחלקו ראשונים:
יש סוברים שהיו רק ארבע טבעות ושני בדים, ומה שנאמר: ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית, אלו הן ארבע הטבעות האמורות בתחילה הנתונות בפעמות⁶³.

ויש סוברים שהיו שמנה טבעות, ארבע שבפעמות וארבע שבצלעות⁶⁴, וארבעה בדים⁶⁵, או שני בדים בטבעות העליונות בלבד⁶⁶. ואף במקום הטבעות מחלוקת.

יש סוברים שהיו קבועות בזויות העליונות, סמוך לכפורת⁶⁷, נמצא שהארון היה נישא למטה מכתפות ומגיע סמוך לארץ⁶⁸, אבל לא היו ממש בזויות העליונות, שהרי אמרו: כל משא הנישא במוטות, שני שליש מלמטה ושליש מלמעלה⁶⁹, אלא רחוקות בכדי שליש מן הכפורת⁷⁰.

ויש סוברים שאין זה דרך כבוד להיות הארון נישא למטה, אלא שהטבעות היו קבועות בזויות התחתונות של הארן, והארון נישא למעלה מן הבדים וכתפות הנושאים⁷¹. הטבעות היו קבועות לרחבו של ארון, שתים מכאן ושתים מכאן⁷², שהארון ארכו למזרח, והטבעות שתים בצפון, אחד בראש המזרחי ואחד בראש המערבי, ושתים בדרום, אחד בראש המזרחי ואחד בראש המערבי⁷³, וארכו של הארון מפסיק בינתיים, כדי שיהיו שני בני אדם הנושאים את הארון מהלכים ביניהם⁷⁴.

הבדים היו בקודש הקדשים לארכו של בית מצד מזרח למערב לרחבו של הארון⁷⁵, והיו בולטים כנגד הפרוכת⁷⁶.

אסור להוציא את הבדים מן הטבעות, שנאמר: בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו⁷⁷, ואם הסיר אחד מן הבדים מהטבעות לוקה⁷⁸. ונמנה במניין [עמוד קעז טור 1] המצוות⁷⁹. הבדים היו עשויים עבים בסופם, כדי שלא ישמטו מן הטבעות, אבל באמצעם היו דקים והיו מתפרקים והולכים לכאן ולכאן⁸⁰. ולדעת הסוברים, שהיו שמונה טבעות קבועות בארון וארבעה בדים בהן, לא נאסרו רק ארבע מהן, שלא יסורו הבדים מתוכן, אבל שני הבדים האחרים לא היו קבועים, שנתנום בטבעות רק בשעת מסע המחנה ובשעת חנייה היו מסירים אותם⁸¹.

הדברים המונחים בו
מלבד הלוחות שהיו בארון, נחלקו תנאים אם היה ספר תורה מונח בו. ר' מאיר סובר שהיה ספר תורה מונח בארון, שנאמר: אין בארון רק שני לחות האבנים⁸², ואין מיעוט-אחר-מיעוט* אלא לרבות ספר תורה, והיה מונח בשני טפחים שנשארו מאורך הארון, שהיה חמשה עשר טפחים, ושנים עשר טפחים היה אורך הלוחות וטפח עובי הכתלים⁸³. והיה מונח מן הצד של הלוחות ולא ביניהם, שנאמר⁸⁴: לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה'⁸⁵. ור' יהודה סובר שלא היה מקום בארון לספר תורה, שלדעתו היה הארון בארכו שנים עשר טפחים וחצי, וחצי טפח עובי הכתלים⁸⁶, ושנים עשר טפחים לאורך הלוחות, אלא שהיה הספר תורה מונח בצד הארון, והוא מפרש הכתוב: ושמתם אתו מצד ארון ברית ה', מצד הוא מונח ולא בתוכו⁸⁷. ואף בעמודים מחלוקת. ר' יהודה סובר שהעמודים של כסף - כמין עמודי ספר תורה - שוכבים בתוך הארון לארכו⁸⁸, והלוחות היו ביניהם, שנאמר: עמודיו עשה כסף⁸⁹, שהרי הארון ברחבו היה לדעתו שבעה טפחים וחצי ורוחב הלוחות ששה, וחצי טפח לעבי הכתלים, נשאר טפח בשביל העמודים ור' מאיר סובר שהעמודים היו עומדים מבחוץ, שלדעתו רוחב הארון תשעה טפחים, רוחב הלוחות ששה וטפח לעובי הכתלים, נשתיירו שני טפחים שלא יהא [עמוד קעז טור 2] ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק⁹⁰. לדברי הכל השם וכל כינוייו מונחים בארון, שנאמר⁹¹: ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרבים עליו⁹². ואף שברי הלוחות היו מונחים בארון מתחת להלוחות⁹³, או בצד הלוחות⁹⁴, שנאמר: אשר שברת ושמתם⁹⁵, מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון, או שנאמר: אין בארון רק וגו'⁹⁶, שבא לרבות שברי לוחות⁹⁷. לדעת הסוברים ששני ארונות היו⁹⁸, לא ניתנו שברי הלוחות בארון הזהב אלא כשנבנה הבית על ידי שלמה, אבל עד שנבנה המקדש היו שברי הלוחות בארון העץ שעשה משה, שהיה יוצא עמהם למלחמה⁹⁹.

נשיאתו בכתף
מצווה לשאת את הארון בכתף, כשמוליכים אותו ממקום למקום, ולא ישימו אותו לא על בהמה ולא על העגלות¹⁰⁰, שנאמר: כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו¹⁰¹. ועל דבר זה נפרץ פרץ בעוזא¹⁰², ששכח דוד ונשא את הארון על העגלה¹⁰³. המצווה נמנית במניין המצוות¹⁰⁴. ומצווה זו מוטלת על הכהנים, ואף על פי שבא הציווי ללוים בעת ההיא, מפני שלא היו כהנים מרובים במדבר, אבל אחר שנכנסו לארץ עיקר מצות משא הארון על הכהנים היא¹⁰⁵, כמו שנאמר: ויאמר יהושע אל הכהנים לאמר שאו את ארון הברית¹⁰⁶, וכן נאמר: וישב צדוק ואביתר את ארון האלהים ירושלם¹⁰⁷, וכן בחלוקת הכהנים לעשרים וארבעה משמרות נאמר: אלה פקדתם לעבדתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה'¹⁰⁸, ואמרו: היכן ציוהו, ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו¹⁰⁹, הרי שעבודת הכהנים היא¹¹⁰, ולא הייתה על הלוים אלא מצווה לשעה ולא לדורות¹¹¹.

ויש חולקים וסוברים שהיא מצות הכהנים והלוים יחד, שהם בני קהת כולם, ופעמים שהיו לוים נושאים אותו, ופעמים כהנים, כמו שנאמר: [עמוד קעח טור 1] ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את ארון ה'¹¹², ונאמר: ויהי בעזר האלהים את הלוים נשאי ארון ברית ה'¹¹³, וכן אמרו: כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום לוים נושאים את הארון והיום נשאוהו כהנים¹¹⁴, שביום הראשון נשאוהו לוים¹¹⁵.

ואף לדעה ראשונה יש מפרשים שעל כל פנים כשרים גם הלוים לדורות לעזור בתורת טפלים לכהנים^115א.

יש סוברים שאף בזמן הזה שנהגו להוציא ספר תורה לקראת מלכי אומות העולם, אף על פי שאינו בחיוב מצווה זו כלל וכל ישראל רשאים לישא אותו, מכל מקום אם יבחרו לכבוד התורה שיישאו אותו מבני לוי, תבוא עליהם ברכה¹¹⁶. נושאים את הארון פנים כנגד פנים ואחוריהם לחוץ ופניהם לפנים¹¹⁷.

אף על פי שנצטוו בני קהת לשאת גם את השולחן וכל כלי המקדש בכתף¹¹⁸, מכל מקום לא נזכרה מצווה זו אלא במשא הארון¹¹⁹, שלא מצינו אחר כך משא בכתף אלא בארון, וכשגנז יאשיהו את הארון אמר: אין לכם משא בכתף¹²⁰, הרי שלא נצטוו לדורות לשאת בכתף אלא את הארון¹²¹.

נגיעתו וראייתו
הלוים נושאי הארון הוזהרו שלא יגעו בארון, שנאמר: ולא יגעו אל הקדש ומתו¹²². רוב הראשונים לא מנו המצווה במניין הלאוין, שאינה נוהגת לדורות¹²³, שנאמר: אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימתו¹²⁴, ואמרו: יכול אם נגעו יהיו חייבין, אמרת "אך", משום עבודת זר הן חייבים ואין חייבים משום מגע¹²⁵. ויש שמנוהו בלאו מיוחד¹²⁶.

אזהרה מיוחדת היא שלא יראו את הארון, שנאמר: ולא יבאו לראות כבלע את הקדש [עמוד קעח טור 2] ומתו¹²⁷.

ונחלקו ראשונים:
יש סוברים שאין המצווה נוהגת לדורות, ולפיכך אינה נמנית במניין המצוות¹²⁸, ואף אלה שמנו מצות ולא יבאו לראות כבלע וגו', לא מנוהו אלא מפני איסור לגנוב כלי שרת הכלול בו¹²⁹, ומשום כך היא נוהגת לדורות, אבל המצווה שלא לראות הארון אינה אלא במדבר¹³⁰. ויש שהסבירו, לפי שהאזהרה לדעתם היא לא על הארון בלבד אלא על כל כלי הקודש יחד דווקא בשעה שנושאים אותם, והרי נשיאת כל כלי הקודש יחד בטלה משנבנה בית המקדש¹³¹. ואף על פי שנאמר: ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'¹³², כבר שאלו: "משום דראו, ויך?"¹³³, ואמרו סיבות אחרות לענשם¹³⁴.

ויש חולקים וסוברים שזוהי מצווה לדורות ומנוה במניין המצוות¹³⁵, שאין המצווה על נשיאת כל כלי הקודש יחד, אלא אף על אחד מהם, כל זמן שיהיה צורך לנשאו, שלא יראו בו¹³⁶.

ולא עוד אלא שיש סוברים שאין המצווה אלא על הארון בלבד¹³⁷, וכן אמרו: עשה משה תקנה שיהיו בני אהרן מפרקים את הפרוכת מפני הארון, וזהו שאמר הכתוב ולא יבאו לראות כבלע את הקדש, זה הארון¹³⁸, ולפיכך נענשו אנשי בית שמש, שראו בארון כשהוא מגולה¹³⁹.

לא הלוים בלבד אסורים בנגיעה וראיה, אלא אף הכהנים¹⁴⁰, וכל שכן ישראלים¹⁴¹.

זמנו
נחלקו תנאים:
יש סוברים שהארון נגנז במקומו, שנאמר¹⁴²: ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה¹⁴³, או שנגנז בלשכת דיר העצים שבמקדש¹⁴⁴, וכשבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה [עמוד קעט טור 1] בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות¹⁴⁵, ויאשיהו המלך גנזו, שנאמר: ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל, אין לכם משא בכתף, עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל¹⁴⁶, הרי שגנז את הארון¹⁴⁷, שלא אמר לתתו בבית המקדש אלא לגניזה, שהלא שם היה עומד גם קודם לכן¹⁴⁸. ויש שרמזו שבפר העלם דבר של צבור כתוב: את פני הפרכת¹⁴⁹, ובפר כהן משיח כתוב: את פני פרכת הקדש¹⁵⁰, לרמז שכל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון, ויאשיהו הרי גנז את שמן המשחה ומאז אין כהן משיח¹⁵¹.

ויש סוברים שגלה לבבל, שנאמר: ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'¹⁵², ונאמר בנבואת ישעיה לחזקיה: הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד היום הזה בבל לא יותר דבר אמר ה'¹⁵³, אלו עשרת הדברות שבו¹⁵⁴. אבל בבית שני לא היה הארון לדברי הכל, והוא אחד מחמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני¹⁵⁵, ומפני שנגנזו הלוחות לא עשו ארון אחר, שהרי עיקר מצות עשית הארון כדי להניח שם את הלוחות¹⁵⁶.

הערות
1. שמות כה י.
2. שם טז.
3. עי' סהמ"צ להרמב"ם מ"ע כ וחינוך מצוה צה, ועי' קנאת סופרים לסהמ"צ מ"ע לג.
4. ע"ע תריג מצוות.
5. עי' להלן: זמנו.
6. מגילת אסתר בסהמ"צ להרמב"ם מ"ע לג.
7. ילקוט שמעוני פ' תרומה. ועי' תוספתא סוטה רפי"ג ורש"י מלכים א ח ד ורד"ק שם.
8. רמב"ן בסהמ"צ מ"ע לג ובהוספותיו למנין מ"ע.
9. רמב"ן שם. [טור 1]
10. שמות רבה פל"ד.
11. רמב"ן עה"ת שמות שם, וסיים: "או שיכוונו לדבר".
12. במדבר י לג.
13. שם יד מד.
14. ספרי במדבר י לג, ועי' רש"י שם; ר' יהודה בן לקיש ירושלמי שקלים פ"ו ה"א וסוטה פ"ח ה"ג, ולפי גירסת הגר"א שם: הלוחות - במקום ספר תורה - נתונים לתוכו; תוספתא סוטה פ"ז לפי גירסת התוס' סוטה מב ב ולפי הוצ' צוקרמנדל. בתוספתא שבדפוס הגירסא מהופכת.
15. דברים י א.
16. רש"י דברים שם. ועי' תוס' ערובין סג ב ד"ה כל זמן.
17. רבנן בירושלמי שקלים, וסוטה שם; משמעות הסוגיות בגמ' יומא ג ב ושם עב ב, ועי' תוס' חולין צב א.
18. ב"ב יד ב, ועי' רמב"ן דברים שם. ועי' להלן: הדברים המונחים בו.
19. רמב"ן דברים שם, ועי' אבן עזרא שם.
20. רש"י עה"ת במדבר שם ודברים שם; תוס' ערובין שם בשם ר"י.
21. רמב"ן וראב"ע דברים שם.
22. שמות כו לד.
23. מלכים א ח ו.
24. תו"כ אמור פי"ג פי"ח; מנחות צח א; רמב"ם בית הבחירה פ"ג הי"ב. וע"ע מנורה. [טור 2]
25. ע"ע קדש הקדשים.
26. מגילה י ב וש"נ.
27. רמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"א, וכ"מ מרשב"ם ב"ב צט א ד"ה ארון, עי' מנ"ח מצוה צה.
28. תוס' ב"ב כה א ד"ה וצבא בשם ריצב"א, ועי' תוי"ט ב"ב פ"ב מ"ט ויומא פ"ה מ"ב.
29. ירושלמי ב"ב פ"ו ה"ב, ועי"ש במרה"פ; רש"י מגילה י ב ד"ה אינו; תוס' מנחות צח ב ד"ה דוחקין.
30. תוספתא יומא פ"ג; יומא נג ב; רמב"ם בה"ב שם. וע"ע אבן שתיה.
31. ש"א ז ב.
32. עי' שמואל ב ו יב ורש"י מלכים א ח א.
33. מהרי"ט ח"א סי' קלז. ועי' ירושלמי מגילה פ"א הי"ב, וע"ע במה.
34. תוספתא זבחים פי"ג, ועי' תוספת ראשונים לר"ש ליברמן שם ע"פ רב נסים גאון ועוד. וע"ע במה.
35. עי' לעיל: מצות עשייתו.
36. ערובין סג ב, ועי' ש"ב יא יא באוריה החתי ותוס' ערובין שם.
36א. מהרש"א ערובין שם.
36ב. הג' הריעב"ץ שם.
37. פסיקתא זוטר' פ' תרומה ועי' סוכה לז א. ועי' קדמוניות ליוסף בן מתתיהו ג ו א, שעשו מעצי שטים כדי שלא יתליעו, ועי' רש"י יומא עב א ד"ה שמעמידין.
38. שמות כה י - יא.
39. יומא עב ב ורש"י שם, ורש"י עה"ת שמות שם.
40. ירושלמי שקלים פ"ו ה"א.
40א. ירושלמי יומא פ"ה ה"ג ועי"ש בקה"ע ופ"מ. ועי' רא"ש יומא בסדר העבודה בנוסח טמטם עיניו כו' שבסדר אתה כוננת שיסד יוסי בן יוסי. [טור 1]
41. שמות כה י.
42. ב"ב יד א. וע"ע אמה.
43. ב"ב שם.
44. סוכה ה א.
45. ב"ב שם.
46. סוכה שם.
47. עי' רמב"ם בית הבחירה פ"ג הי"ב וכ"מ שם.
48. סוכה שם א.
49. ב"ב שם.
50. מנ"ח מצוה צה.
51. רש"י יומא עב ב.
52. מנ"ח שם.
53. יומא עב ב ורש"י.
54. יומא שם ורש"י.
55. שמות כה יא.
56. רש"י עה"ת שם.
57. ע"ע כלי שרת.
58. מנ"ח שם. [טור 2]
59. שמות כה יב. ועי' להלן: בדיו וטבעותיו.
60. ראב"ע שם ואברבנאל עה"ת שם.
61. עי' רמב"ן שם.
62. שמות כה יב - יד.
63. רש"י ורמב"ן שמות שם; פסיקתא זוטרתא שם.
64. תוס' יומא עב א ד"ה כתיב; ראב"ע שמות שם.
65. תוס' שם.
66. ראב"ע שם. ועי' אברבנאל שמות שם שהיו שמנה טבעות עם שני בדים בטבעות התחתונות.
67. רש"י שמות שם; פי' הטור עה"ת שם בשם הרא"ש.
68. מנ"ח שם.
69. שבת צב א, ועי' רש"י שם ד"ה אשתכח.
70. טור שם בשם הרא"ש, ועי' מנ"ח שם.
71. רמב"ן שם.
72. רש"י שם.
73. רמב"ן שם, ע"פ ברייתא דמלאכת המשכן.
74. רש"י שם, ע"פ מנחות צח ב.
75. רשב"ם שמות שם.
76. יומא נד א, ועי' תוס' מנחות צח ב ד"ה דוחקין.
77. שמות טו טו.
78. יומא עב א; רמב"ם כלי המקדש פ"ב הי"ג, ועי' מנ"ח מצוה צו. [טור 1]
79. סהמ"צ ל"ת פו; סמ"ג לאוין רצו; החינוך מצוה צו.
80. רש"י יומא שם ד"ה מתפרקים.
81. תוס' יומא שם ד"ה כתיב. ועי' מלבי"ם שמות שם.
82. מלכים א ח ט.
83. ב"ב יד א. ועי' תוס' מנחות צט א ומהרש"א ב"ב שם ותקלין חדתין לירושלמי שקלים פ"ו ה"א על המחלוקת בין בבלי ב"ב שם לירושלמי שקלים שם אם הלוחות היו מונחים ארכם לאורך הארון זה אחר זה, וכל לוח ארכו ששה טפחים, או שרחבם לארכו של ארון, וכל לוח רחבו שלשה טפחים, אלא שגם שברי הלוחות היו מונחים עם הלוחות, אלו אצל אלו, ונמצא שלדברי הכל תפסו הלוחות באורך הארון י"ב טפחים.
84. דברים לא כו.
85. ב"ב שם ב.
86. עי' למעלה: תבניתו ומדתו.
87. ב"ב שם.
88. רש"י שם. בגמ' הלשון: עומדים, ועי' רש"ש.
89. שיר השירים ג י. [טור 2]
90. ב"ב שם ורש"י. אף כאן להבבלי רוחב הלוחות לרוחב הארון, וכל לוח רחבו ששה טפחים, ולהירושלמי ארכם לרוחב הארון, וכל לוח ארכו ששה טפחים, ונמצא שלדברי הכל תפסו ברוחב הארון ששה טפחים.
91. שמואל ב ו ב.
92. ב"ב שם.
93. ב"ב שם ורש"י.
94. לפי ירושלמי שקלים, עי' לעיל ציון 83.
95. דברים י ב.
96. לדעת ר' יהודה למעלה שאין ספר תורה מונח בארון.
97. ב"ב שם.
98. עי' לעיל: מצות עשייתו.
99. תוס' ערובין סג ב ד, ה כל. ועי' לעיל: מצות עשייתו.
100. רמב"ם כלי המקדש פ"ב הי"ב.
101. במדבר ז ט.
102. שמואל ב ו.
103. ספרי פ' נשא; סוטה לה א; רמב"ם שם.
104. סהמ"צ מ"ע לד; סמ"ג עשין קסח; החינוך מצוה שעט.
105. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע לד, ובשורש ג ברמב"ן לדעת הרמב"ם שם.
106. יהושע ג ו.
107. שמואל ב טו כט.
108. דהי"א כד יט.
109. ספרי פ' נשא, ועי"ש גרסא אחרת בהגר"א, ועי' מלבי"ם שם.
110. סהמ"צ שם.
111. רמב"ן שם לדעת הרמב"ם. [טור 1]
112. דהי"א טו יד.
113. שם כו.
114. סוטה לג ב.
115. רמב"ן שורש ג, והסכים לו החינוך מצוה שעט. ועי' מפרשי סהמ"צ שפירשו לדעת הרמב"ם שהכוונה "בכל יום" היינו עד שעברו הירדן ו"היום" היינו מאותו זמן ואילך מצות כהנים, ועי"ש מש"כ ליישב הפסוקים.
115א. לב שמח שם.
116. החינוך שם.
117. במדבר רבה פ"ה; רמב"ם כלי המקדש פ"ב הי"ג. ועי' בחיי פ' תרומה כה י, שהביא כן מפ' שתי הלחם, ולפנינו אינו, ועי' תועפות ראם ליראים השלם סי' שטז.
118. עי' רש"י במדבר ז ט ובסוטה לה א ד"ה לא ובשבת צב א ד"ה תלתא.
119. עי' סמ"ג וחינוך ומנ"ח שם.
120. עי' להלן.
121. עי' מנ"ח שם וברמב"ן שורש ג' ובמרגניתא טבא שם כתב: שאין זה נוהג לדורות.
122. במדבר ד טו, ועי' ראב"ע ורמב"ן שם כ.
123. עי' סהמ"צ להרמב"ם שורש ג.
124. במדבר יח ג.
125. ספרי זוטא שם; ילקוט רמז תשנב. ועי' סהמ"צ לאוין עב ורמב"ם כלי המקדש פ"ג ה"ט.
126. סהמ"צ לר"ס גאון, ועי' בביאור ר"י פרלא ל"ת ריב שביאר לדעתו שבספרי זוטא לא מיעטו אלא מחיוב מיתה, אבל האזהרה היא לדורות. [טור 2]
127. במדבר ד כ, ועי"ש בראב"ע ורמב"ן.
128. רמב"ם בספר המצוות שורש ג.
129. עי' סנהדרין פא ב.
130. רמב"ן בסהמ"צ שם לדעת בה"ג.
131. ר"א בן הרמב"ם בס' מעשה נסים סי' ב, ועי' הר"י פרלא להרס"ג שם בביאורו.
132. שמואל א ו יט.
133. סוטה לה א, ועי"ש ברש"י.
134. שם. ועי' ר"י פרלא לרס"ג שם.
135. רס"ג ור"ש בן גבירול ויראים השלם סי' שנב.
136. ר"ד הבבלי במעשה נסים שם, ועי' רש"י במדבר שם ובסנהדרין פא ב ד"ה כבלע ויראים השלם שם ובתועפות ראם שם.
137. רמב"ן וראב"ע שם.
138. במדבר רבה סופ"ה, ועי' תוספתא סוטה פ"ז וספרי פ' קרח יח ג.
139. תרגום יונתן ש"א ו יט; ר' לוי בבמדבר רבה פ"ה. ועי' ר"י פרלא בביאור לרס"ג שם שאף החולקים בגמ' ואמרו טעמים אחרים למיתתם יתכן שמודים באזהרת הראיה אלא שסוברים שהארון היה מכוסה, ועי"ש שהעיר מגמ' יומא נד א שיש לחלק בין זמן בית ראשון לשאר הזמנים.
140. עי' במדבר רבה פ"ד: ומה היו בני אהרן עושים כו' כדי שלא יראו את הארון כו', ועי' רמב"ן ר"פ במדבר שמדמה לאזהרת הר סיני והכהנים והעם אל יהרסו וכו', ועי' ר"י פרלא בביאור לרס"ג שם.
141. עי' ר"י פרלא שם.
142. מלכים א ח ח.
143. ר' יהודה בן לקיש בתוספתא סוטה פי"ג ובבלי יומא נג ב, עולא בשם רשב"י יומא שם ונד א, ורשב"ל בירושלמי שקלים פ"ו ה"א.
144. שקלים פ"ו מ"א; חכמים ביומא שם ובירושלמי שם. [טור 1]
145. רמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"א.
146. דהי"ב לה ג.
147. ברייתא יומא נב ב; רבי יהודה בן לקיש בתוספתא שם ובירושלמי שם; רמב"ם בה"ב פ"ד ה"א.
148. רש"י יומא שם.
149. ויקרא ד יז.
150. שם ו.
151. ירושלמי תענית פ"ב ה"א וקה"ע ופנ"מ שם.
152. דהי"ב לו י.
153. ישעיה לט ו.
154. ר"א ור"ש תוספתא סוטה שם ובבלי יומא נג ב וירושלמי שקלים שם.
155. יומא כא ב.
156. מנ"ח צה. ועי' רש"ש ליומא נג ב וחת"ס חיו"ד סי' רלו.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן