לדף ראשי




א. גדרו ודינו
לא גזרו חכמים על השבות במקדש, שכהנים זריזים הם ויודעים להיזהר שלא יבואו לידי איסור תורה¹. ולפיכך יתד שתוחבים בחור שבמפתן הדלת, אם נעשה באופן שמדרבנן אסור לנעול בו², במקדש מותר³. וכן ציר התחתון של דלת חלון שידה תיבה ומגדל שנשמט, אף שבמדינה אסור להחזירו, גזרה שמא יתקע בגרזן ויהיה בונה, במקדש מותר⁴. וכן כהן שלקה באצבעו וצריך לעבוד עבודה, מותר לכרוך עליה גמי בשבת, כדי שלא תראה מכתו עם העבודה, ואף על פי שעל ידי זה מרפא את המכה, ורפואה בשבת אסורה משום שבות, אין שבות במקדש⁵. וכן שרץ שנמצא במקדש בשבת, הכהן מוציאו ואינו חושש לאיסור טלטול השרץ שהוא מוקצה, שאין שבות במקדש⁶. וכן מכתתים מלח ומפזרים על גבי כבש המזבח בשבת, כדי שלא יחליקו הכהנים המהלכים בו לתת העצים למערכה⁷, אף על פי שבמדינה אסור משום שבות, שנראה כמתקן חצרו כדי להלך והרי הוא כבונה⁸. וכן ממלאים מים בשבת מבור הגולה ובור הגדול שהיו בלשכות העזרה, אף שבמדינה אסור למלאות מבורות שממלאים מהם בלא טורח⁹, או שעל ידי גלגלים גדולים ממלאים מהם הרבה מים ביחד¹⁰, משום גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו¹¹.

לא בלבד לכהנים, אלא אף לזרים אין שבות במקדש¹², וכן מצינו ביום טוב של ראש השנה [טור תשיט] שחל להיות בשבת שבמקדש היו תוקעים אבל לא במדינה¹³, גזרה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים¹⁴, ובמקדש לא גזרו, שאין שבות במקדש¹⁵, ושופר במקדש מצותו אף בזרים¹⁶. ודווקא בדבר שאינו מסור לכל, כשופר שאחד תוקע ומוציא את הרבים ידי חובתם, אבל בדבר המסור לכל גזרו אף במקדש, ולכן אחד משאר ימי החג - חוץ מיום ראשון - שחל בשבת אין נוטלים את הלולב במקדש משום הגזרה שמא יעבירנו¹⁷, לפי שנטילת לולב לכל מסורה וגזרו אף במקדש¹⁸. ויש שכתבו שאף בשופר אין הטעם משום שאין שבות במקדש, שהרי זהו דבר שאינו תלוי במקדש וקדשיו¹⁹, אלא משום ששופר מעלה זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים לא רצו לבטלו לגמרי, ולפיכך לא גזרו במקדש²⁰.

על מחלוקת תנאים בסמיכה ביום טוב, עי' להלן: מחוץ למקדש.

ב. שלא לצורך עבודה
נחלקו תנאים אם שבות במקדש הותרה שלא לצורך עבודה: ערב פסח שחל להיות בשבת, לר' נתן אסור להדיח את העזרה אחר גמר שחיטת הפסחים לנקותה מהדמים, ואף על פי שאינו אסור אלא משום שבות שמא יבוא להשוות גומות שדומה לבונה, מכל מקום אסור, ששבות צריכה התירו, שבות שאינה צריכה לא התירו²¹, ולחכמים מותר²². הלכה כחכמים, שאין שבות במקדש אפילו בדבר שאינו צורך עבודה, שאיסור שבות, במקדש היתר הוא²³. ודווקא כשהוא על כל פנים לצורך כבוד הבית, שלא תהיה העזרה מלוכלכת בדם, אלא שאינו לצורך עבודה, הוא שהותרה שבות במקדש, אבל כל שהוא שלא לצורך כלל לא הותר אף במקדש²⁴. ולכן אסור הכהן ליתן לכתחילה רטיה על גבי המכה בשבת²⁵, שרפואה אסורה משום שבות, ואין לומר כאן אין שבות במקדש, שהרי שבות זו אינה לצורך גבוה אלא לצורך עצמו²⁶. אבל אם הרטיה הייתה עליו מערב שבת וסילקה בשבת לצורך עבודה, שלא תהיה חציצה*, מותר אחר כך להחזירה²⁷, ואף על [טור תשכ] פי שהחזרה זו אינה לצורך עבודה, מכל מקום אם לא יתירו לו להחזיר אף הוא ימנע ולא יסלקה, והתירו סופו משום תחילתו²⁸, ר"ל: שאף החזרה היא לצורך עבודה, שאם לא כן ימנע לכתחילה ולא יעבוד, ולצורך עבודה אין שבות במקדש²⁹. ולפיכך דווקא כהן שהוא בן עבודה מותר להחזיר, אבל כהן שאינו בן עבודה אסור להחזיר, שלא התירו שבות שלא לצורך עבודה³⁰.
ויש סוברים שאפילו ליתן בתחילה הרטיה בשבת מותר³¹.

ונחלקו אחרונים בדעתם:
יש אומרים שדווקא בכהן שהוא בן עבודה, ואף על פי שעושה לצורך עצמו, אבל ההנחה בתחילה וההחזרה היו גזרה אחת, וכיון שההחזרה מותרת במקדש, שהיא לצורך עבודה, ולא נגזרה גזרה זו, אף ההנחה הותרה לו³²,
ויש אומרים שאף בכהן שאינו בן עבודה הותרה, בין ההנחה בתחילה ובין ההחזרה³³.

ג. כשאפשר לעשות בהיתר
לא התירו שבות במקדש אלא כשאי אפשר לעשות אותו הדבר בלי העברה על שבות, אבל כשאפשר לעשותו בהיתר לא התירו³⁴, ולפיכך לא היו הכהנים בודקים בלילי שבת את העזרה כששתי אבוקות של אור בידיהם, כדרך שהיו עושים בחול³⁵, אלא בודקים לאור של נרות הדלוקים מערב שבת³⁶, שטלטול הנרות אסור משום שבות והרי אפשר מבלי הטלטול³⁷. במקום אחר מצינו שהתירו אף כשאפשר לעשות בהיתר: ר' אליעזר אומר ארבעה עשר בניסן שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתפו ותולה את הפסח ומפשיט, אבל אינו תולה על מקלות³⁸, לפי שיש בהם משום טלטול מוקצה, כשאפשר לתלות בלי מקלות³⁹, וחכמים מתירים על המקלות, לפי שאין שבות במקדש⁴⁰, והלכה כחכמים⁴¹. ויש שכתבו שלתלות על ידו וכתף חבירו הוא טורח גדול, ובטרחה יתירה כזו לא הצריכוהו במקדש במקום שבות, אבל כשאפשר לעשות בהיתר מבלי טורח גדול לא התירו שבות⁴². ולפיכך אם היה הכהן הגדול זקן או חולה ביום הכיפורים היו מלבנים לו מערב יום הכיפורים עששיות של [טור תשכא] ברזל באש, ולמחר מטילים אותן במים שבבית הטבילה כדי להפיג צינתן, שאין שבות במקדש⁴³, ואף על פי שאפשר לעשות בהיתר על ידי שיחממו מים חמים מערב יום הכיפורים ויערבו למחר המים החמים במי המקוה⁴⁴, לפי שחימום המים ועירובם הוא טורח גדול⁴⁵. ויש שכתבו שאם אפשר לערב במים חמים לא התירו להפיג צינתן בעששיות של ברזל, ולא אמרו להטיל עששיות אלא כשהאויר מצונן ביותר ואי אפשר לערב במים חמים⁴⁶.

ד. כשאפשר לעשות מערב שבת
שבות במקדש שאפשר היה לעשותה מערב שבת, תלוי במחלוקת אמוראים⁴⁷: יש סובר⁴⁸ שחותכין יבלת, שהיא מום, מקרבן התמיד בשבת ביד, אף שהוא תולדה של גוזז*, כיון שביד אין דרכו בכך והוא מלאכה כלאחר יד ואינו אסור אלא משום שבות, ואף על פי שאפשר היה לחתכה מאתמול, וכן אם היבלת הייתה יבשה שנפרכת, מותר אפילו בכלי, אף על פי שאפשר היה לחתכה מערב שבת. ויש סובר⁴⁹, שיבלת לחה אסור לחתכה אפילו ביד, אף על פי שהאיסור הוא משום שבות, ש"אין שבות במקדש" לא נאמר כשאפשר לעשותה מערב שבת, וכן יבלת יבשה אסור לחתוך בכלי, מטעם זה שאפשר לעשות מערב שבת⁵⁰, ומכל מקום ביבשה ביד מותר לחתוך בשבת, שדווקא שבות גדולה אסרו כשאפשר מערב שבת, אבל יבשה ביד היא שבות קלה⁵¹.

הרכבתו של הפסח על כתפיו והבאתו מחוץ לתחום, אינן דוחות את השבת⁵². להסובר שאין שבות במקדש אפילו כשאפשר לעשותה מערב שבת, יש בהרכבת בעלי חיים איסור תורה של מוציא* ברשות הרבים, וכן יש בתחומין איסור תורה⁵³, ולכן אינן דוחות את השבת, או שסובר ששבות במקדש התירו, ובמדינה לא התירו לעבור על השבות אף שהוא צורך מקדש⁵⁴, ולכן אף שאין בהרכבתו אלא שבות, לפי שחי נושא את [טור תשכב] עצמו⁵⁵, וכן אף על פי שתחומין דרבנן⁵⁶, מכל מקום אסור בהרכבתו והבאתו, מכיון שהן מחוץ למקדש ולא הותרו, ולהסובר שכל שבות שאפשר לעשותה מערב שבת לא הותרה במקדש, זהו הטעם שאין הרכבתו והבאתו דוחות את השבת, שיכול לעשותן מאתמול⁵⁷.

מותר להקדיש בשבת קרבן שקבוע לו זמנו היום, ואף על פי שאין מקדישין בשבת משום שבות⁵⁸, שכיון שנשחט היום יכול להקדישו היום⁵⁹, ואף על פי שהיה יכול להקדישו מאתמול.

בירושלמי נחלקו ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש אם מותר להקדיש חובות הקבוע להם זמן⁶⁰, ור' שמי אמר שבמקדיש בעזרה ודאי מותר "משום שבות שהתירו במקדש"⁶¹. כשאין קבוע לו זמן אסור להקדישו, שהרי אין מקריבו היום ונמצא שאין לו צורך היום במקדש כלל⁶², ובירושלמי יש מי שסובר שכל שמקדיש למזבח, אפילו אין קבוע לו זמן, מותר⁶³. לדעת הירושלמי היה הכהן הגדול שמתה אשתו מקדש אשה אחרת ביום הכיפורים, ולא אסרו משום שבות, שאין שבות במקדש⁶⁴, אבל להבבלי היה מקדש מערב יום הכיפורים, לסוברים שחוששים שמא תמות אשתו^64א, אלא שחוזר ומגרשה על תנאי⁶⁵.

ה. שבות רחוקה
לא התירו שבות במקדש אלא כשהיא לצורך אותו יום, אבל לא כשהיא לצורך שבת או יום טוב הבא, והיא הנקראת שבות רחוקה, ולכן אין אפיית לחם-הפנים* דוחה יום טוב, אף להסובר שצרכי שבת מן התורה נעשים ביום טוב, ואין האפייה אסורה אלא משום שבות, שמא יאמרו אופים מיום טוב לחול, שאף על פי שאין שבות במקדש, כיון שאין צורך בהאפייה לאותו היום אלא לשבת הבאה לא הותרה⁶⁶. יש מהתנאים חולק וסובר שאף שבות רחוקה התירו ואפיית לחם הפנים דוחה יום טוב⁶⁷, ואין הלכה כמותו⁶⁸.

ו. שבות חמורה
לא כל שבות התירו [טור תשכג] במקדש⁶⁹: שבות שהיא נראית כמלאכה של תורה, או שקרוב לבוא לידי איסור תורה לא התירו במקדש⁷⁰, ולכן ציר העליון של דלת בשידה תיבה ומגדל שנשמט, שאינו חוזר אלא בדוחק, חוששים שמא יתקע ויתחייב משום בונה*, ושבות גדולה כזו לא התירו במקדש⁷¹.

סדור הקנים של לחם הפנים ונטילתם אינם דוחים את השבת⁷², אף על פי שאין שבות במקדש, לפי שנראה כמלאכה של בונה וסותר⁷³,
ויש אומרים שאין האיסור אלא משום שבות של טלטול, אך לפי שהיו מחללים את השבת גזרו על זה אף במקדש⁷⁴.

החליל שהיו מנגנים בו בשמחת-בית-השואבה* אינו דוחה שבת ויום טוב⁷⁵, אף על פי שהאיסור הוא משום שבות שמא יבוא לתקן כלי שיר, לפי שהיו שם הרבה כלי שיר חלילים כנורות מצלתים ונבלים וצריכים לתקן אותם תדיר, והתיקון מצוי בהם, ואגב טרדתם יתקנו אותם, לכן גזרו על זה אף במקדש, כיון שאינו דבר שבתורה אלא לשמחה יתירה⁷⁶.

יש אומרים שמטעם זה אין החליל דוחה שבת ויום טוב אפילו בשיר של הלוים על הקרבן, לסוברים שעיקר שירה בפה, שאין השירה בכלי דבר שבתורה⁷⁷,

ויש אומרים שאפילו אם עיקר שירה בפה, לא גזרו על השירה בכלים בשעת הקרבן שהוא לצורך עבודה⁷⁸.

ז. שתי שבותים
אף שבות שנאסרה משום שתי גזירות מותרת במקדש, ולפיכך מחזירים רטיה בשבת במקדש⁷⁹, אף על פי שהחזרה זו אסורה במדינה משום שתי חששות: שמא ימרח⁸⁰ ושמא ישחק סממנים⁸¹. אבל אם במעשה אחד עובר משום שתי שבותים, יש מהאחרונים שכתבו שאסור אף במקדש, ולכן לא היה יכול הכהן הגדול בערב יום הכיפורים לגרש את אשתו בתנאי כזה, שאם יקיים את התנאי ביום הכיפורים תתגרש אשתו זו [טור תשכד] ותתקדש לו אשה אחרת⁸², שעל ידי קיום התנאי יגרום שני דברים: גירושין וקידושין, שכל אחד מהם אסור משום שבות⁸³.

ח. שבות בשאר איסורים
יש מהאחרונים שכתבו, שדווקא באיסורי שבת אמרו אין שבות במקדש, אבל שאר איסורים דרבנן אף במקדש אסורים⁸⁴. ומדברי ראשונים נראה שאין הבדל בדבר, שכן לסוברים שאסור לטבול במקוה שהטילו לתוכו מים חמים משום גזירת מרחצאות⁸⁵, אמרו בטעם ההיתר להטיל חמים לטבילת כהן הגדול ביום הכיפורים ⁸⁶ משום שאין שבות במקדש⁸⁷, וכן כתבו בטעם שבדיקת-הריאה* הייתה נוהגת בקורבנות, שאף על פי שאין שבות במקדש, זהו רק בשבות שמשום גזירה, אבל לא בדבר שאנו חוששים שמא יש בו עכשיו איסור⁸⁸.

ט. חוץ למקדש
לא התירו שבות אלא כשנעשית במקדש, אבל שבות מקדש במדינה לא הותרה, ולכן הרכבת הפסח והבאתו מחוץ לתחום בערב פסח שחל בשבת אסור^88א, כיון שהאיסור נעשה מחוץ למקדש, וכן לא הותרה חתיכת יבלתו של הפסח אפילו ביד, לפי שכל אחד מבקר את פסחו ומתקנו בביתו ואחר כך מביאו למקדש⁸⁹.

בהר-הבית* אין שבות כמו במקדש, שהרי דווקא במדינה אמרו שיש שבות מקדש במדינה⁹⁰, ויש מי שצידד לומר שהר הבית אינו בכלל מקדש לעניין שבות⁹¹.

בקורבנות יחיד שמקריבים ביום טוב, שנחלקו בהם הנשיאים ואבות בית דין מדורות הראשונים אם סומכים עליהם או לא^91א, יש מהאמוראים שמפרש טעם האוסרים משום שסמיכה זו על הבהמות, שצריכה להיות בכל כוחו, יש בה איסור שבות ביום טוב^91ב. וכתבו אחרונים שאין אומרים כאן אין שבות במקדש, מכיון שלסוברים שאין [טור תשכה] צריך להתכיף סמיכה לשחיטה, אפשר לסמוך גם מחוץ לעזרה, והרי זה שבות מקדש במדינה שלא הותרה^91ג.

י. שבות בספרי קודש
ספר, מכיון שהוא קודש, שבות שלו נקראת גם כן שבות מקדש⁹², אלא כיון שהיא שבות מקדש במדינה לא התירו בה שבות⁹³, אבל אם הספרים מוטלים בבזיון התירו אף במדינה, ולכן המוצא בשבת הרבה תפילין, שלא יספיק להכניסן דרך לבישתן זוג זוג, ויש חשש שהנכרים יבזו אותן, מותר להוליכן פחות פחות מארבע אמות, שאינו אלא שבות⁹⁴.

הערות
1. רבנו יהונתן ערובין קב א; כ"מ סוף הל' בית הבחירה; שו"ת הריב"ש סי' קסג. ועי' מאירי ר"ה כט ב.
2. ע"ע בונה כרך ג: נראה כבונה.
3. ערובין קב א.
4. שם ב.
5. שם קג ב ורש"י.
6. שם קד ב ורש"י.
7. שם קד א.
8. רבנו יהונתן שם.
9. לרש"י.
10. לתוספות.
11. שם קד א.
12. מאירי פסחים סה ב, ועי' תוס' שבת קכג ב ד"ה לא בענין המקלות, ואף שהטעם הוא שכהנים זריזים הם, צ"ל שבמקדש מצויים כהנים שמלמדים אותם להיזהר, עי' רש"י פסחים לו א ד"ה במקום זריזין. [טור תשיט]
13. משנה ר"ה כט ב.
14. גמ' שם.
15. רש"י שם.
16. עי' מנ"ח מצוה שפד.
17. סוכה מב ב.
18. מאירי שם, ועי' מאירי מגילה פ"א.
19. עי' להלן: שלא לצורך עבודה.
20. טורי אבן ר"ה שם. ועי' ר"ה כו א: כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי.
21. פסחים סה א.
22. עי' כ"מ קרבן פסח פ"א הט"ז.
23. רמב"ם קרבן פסח שם.
24. צל"ח פסחים שם.
25. משנה ערובין קב ב.
26. רש"י שם ד"ה אם בתחילה.
27. משנה שם. [טור תשכ]
28. ביצה יא ב.
29. מאירי פסחים שם; צל"ח ביצה שם, ע"פ הרמב"ם שבת פכ"א הכ"ז.
30. ביצה שם.
31. רמב"ם שבת שם, לפי גירסא שלנו ושהיתה לפני הראב"ד, ועי"ש במ"מ שסובר שגירסא מוטעית היא.
32. צל"ח ביצה שם.
33. אור שמח שבת שם בד' הרמב"ם שפוסק כחכמים ולא כר' נתן בפסחים שם.
34. כ"מ סוף הל' בית הבחירה.
35. ע"ע שמירת המקדש.
36. רמב"ם שם.
37. כ"מ שם.
38. משנה פסחים סד ב.
39. שבת קכד א.
40. פהמ"ש להרמב"ם פסחים שם.
41. פהמ"ש שם, ועי' רמב"ם קרבן פסח פ"א הי"ד והט"ז.
42. עפרא דארעא כלל ד. [טור תשכא]
43. רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ב ה"ד, ועי' רש"י ותוס' יומא לד ב.
44. עי' משנה יומא לא ב ורמב"ם שם.
45. עפרא דארעא שם. ועי' מל"מ סוף בית הבחירה.
46. שיח יצחק יומא שם.
47. ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא ערובין קג א.
48. חד אמר.
49. וחד אמר.
50. עי' רע"ב פסחים פ"ו מ"א ותוי"ט ערובין פ"י מ"ג.
51. תוס' ערובין שם ד"ה הא בלחה. ועי' על שיטת הרמב"ם בזה בלח"מ קרבן פסח פ"א הי"ח ובמרכבת המשנה שבת פ"ט ה"ח ובארעא דרבנן כלל ד.
52. משנה פסחים סה ב.
53. ע"ע תחומין.
54. עי' להלן: מחוץ למקדש. [טור תשכב]
55. ע"ע מוציא.
56. ע"ע תחומין.
57. ערובין שם ורש"י פסחים שם ד"ה הרכבתו. ועי' ירושלמי פסחים פ"ו ה"א שלהביאו בירושלים שהיא כרמלית מותר משום אין שבות במקדש, ועי"ש בשי"ק. על דעת הרמב"ם עי' בלח"מ שם ובמרכה"מ שם וארעא דרבנן שם.
58. משנה ביצה לו ב.
59. פסחים סו ב ורש"י.
60. פסחים פ"ח ה"ג.
61. שם, ועי"ש במפרשים.
62. שי"ק פסחים שם.
63. שם: וחורנה אמר במקדיש לבדק הבית, ועי"ש בפ"מ.
64. יומא פ"א ה"א, לפי התוס' יומא יג ב.
64א. ע"ע חיישינן למיתה.
65. יומא שם. ועי' שו"ת תורת חסד סי' יד בטעמי הירושלמי והבבלי במחלוקתם מתי הוא מקדש.
66. חכמים לדעת רב חסדא פסחים מז א ורש"י. ועי"ש בר"ח פירוש אחר.
67. רשב"ג משום ר"ש בן הסגן שם.
68. רמב"ם תמידין ומוספין פ"ה ה"י. ועי' שבת קיד ב בשבות רחוקה של תקיעות ביוהכ"פ שחל בערב שבת. [טור תשכג]
69. ירושלמי ערובין פ"י הי"א.
70. ריטב"א ערובין קב א, ועי' רש"י מנחות צז א ד"ה אמאי ותוס' שבת קכג ב ד"ה לא וערובין קב ב ד"ה והעליון.
71. תוס' ערובין שם ומאירי שם. לרש"י שם הוא בונה גמור ולא שבות.
72. מנחות צז א.
73. רש"י מנחות שם.
74. תוס' שבת שם, ועי' תוס' ערובין ומנחות שם.
75. סוכה נ א.
76. רשב"א סוכה שם ב, ועי"ש א בתוס' ד"ה שאינו ושם ב ד"ה ורבנן.
77. רב יוסף שם ב, עי"ש בתוס' ורשב"א.
78. רבי ירמיה בר אבא שם נא א, לדעת הרמב"ם כלי המקדש פ"ג ה"ג וה"ו, ועי' לח"מ לולב פ"ח הי"ג. ועי' מרה"פ סוכה פ"ה ה"א.
79. עי' לעיל: שלא לצורך עבודה.
80. ע"ע ממחק.
81. ע"ע טוחן. תוספות ערובין קב ב. [טור תשכד]
82. עי' יומא יג ב.
83. שו"ת רעק"א סי' קנט. ועי' הגהות מצפה איתן ליומא ח ב ושד"ח כללים מערכת א אות רפג ופאת השדה א אות יז.
84. מהרש"א שבת מב א, ע"פ תוס' שם.
85. ע"ע מקוה.
86. עי' לעיל: כשאפשר לעשותה בהיתר.
87. מרדכי שבועות פ"ב סי' תשנ.
88. שו"ת הריב"ש סי' קסג. ועי' פמ"ג או"ח תרכא אשל ס"ק ד ושו"ת תורת חסד או"ח יד ופאת השדה מע' א אות יז.
88א. עי' לעיל.
89. מסקנת רב יוסף ערובין קג א ועי"ש ברש"י. ועי' מרכה"מ שבת פ"ט ה"ו וארעא דרבנן אות ד שכך היא ד' הרמב"ם. ועי' ירושלמי יומא פ"א ה"א שקידושי אשה להכהן הגדול ביוהכ"פ הותר משום אין שבות במקדש.
90. שעה"מ עבודת יום הכפורים פ"א ה"ד.
91. מרכה"מ שבת פכ"ג ה"ד. ועי' שו"ת דברי מרדכי להר"מ פרידבורג סי' לז.
91א. עי' משנה חגיגה טז א ויז א, ומשנה ביצה יט א וע"ע סמיכה.
91ב. ר' יוחנן חגיגה טז ב, ועי' רמב"ם חגיגה פ"א ה"ט וע"ע סמיכה טעמים אחרים לאוסרים, משום שאפשר מעיו"ט או משום שאין צריך לסמיכה כלל בשלמי חובה, ועי' רמב"ם שם: סומך עליהן וכו' לא גזרו עליה משום שבות. [טור תשכה]
91ג. טורי אבן לחגיגה שם, ועי' פנ"י ביצה כא.
92. ערובין קג א ורש"י ד"ה גוללו.
93. שם.
94. שם צז א ותוס' קג א ד"ה ולאו.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן