לדף ראשי




גדרו ומהותו בניין הוא אחד מל"ט אבות [עמוד ג טור 1] המלאכות, שמנו חכמים במשנה¹. במלאכת המשכן היה בניין של קרשי המשכן, שהיו נותנים אותם על גבי האדנים, ומכיון שכל מה שהייתה מלאכה במשכן הוא אב, לכן הבניין הוא אב מלאכה².

שיעור מלאכת הבניין הוא בכל שהוא³, שאף בכל שהוא מלאכה חשובה היא, שכן בעל הבית שיש לו נקב בבית שהוא אוכל ושוכב שם ומקפיד על חור קטן שבו, סותמו בטיט, ואף במשכן היה בניין בכל שהוא, שכן קרש שאכלה בו תולעת מטיף לתוכו אבר וסותמו⁴.

גדרו של בניין הוא שיהיה בניין קבוע⁵ העומד להתקיים ימים רבים⁶ ושיתקבץ חלק אל חלק עד שיעשה גוף אחד⁷.

בבניין של אבנים יש הבדל בין חלקי הבניין בנוגע לחיובם: בשורה התחתונה, שהיא יסוד הבניין, כשמושיב את האבן ומצדדה עד שמתיישבת יפה בקרקע ועפר סביב לה, חייב משום בונה אפילו כשלא חיברה בטיט, שיש שמקיימים כך בלא טיט, ובשורות האמצעיות, שהן כל הבניין שמן היסוד עד הנדבך העליון, אינו חייב עד שיצדד את האבנים ויחברן בטיט, ולפיכך אחד נתן את האבן ואחד נתן את הטיט הנותן את הטיט חייב, ובשורה העליונה, שאין על גבה כלום, אפילו בהנחה בלבד בלי צידוד ובלי טיט חייב⁸, שהרי אין מניחים עליה טיט אחר⁹, וגם לא איכפת לו אם תטה האבן לצד אחר¹⁰.
ונחלקו ראשונים:
יש אומרים שדין זה לדברי הכל הוא¹¹, אלא מהם שסוברים שאף בשורה התחתונה אין חיובו אלא משום מכה-בפטיש* ולא משום בונה¹².

ויש אומרים שר' יוסי הוא שסובר כן, אבל חכמים סוברים שאף בשורה העליונה אינו חייב בלא חיבור בטיט¹³.

בירושלמי אמרו שחכמים ור' יוסי חולקים באחד נתן את האבן ואחר נתן את הטיט, שחכמים מחייבים את הנותן את הטיט, ור' יוסי [עמוד ג טור 2] אומר ששניהם חייבים, שאבן בלא טיט אף הוא בניין, אבל בשורה העליונה אף חכמים מודים שהוא חייב¹⁴, וראשונים פירשו שלא אמרו אלא כשהושיב את האבן בראש השורה וצידד אותה שתשב יפה ונתן אותה בעפר, ובאופן זה מודים חכמים שחייב, אבל בהנחה בלבד נחלקו בה חכמים ור' יוסי¹⁵.

המשוה פני הקרקע בבית, כגון שהשפיל תל או מילא גומא או גיא, הרי זה בונה וחייב¹⁶. ודווקא כשהתל היה מחובר לקרקע הבית, אבל אם היה תלוש והסירו, אין בו משום בונה, אלא אם כן ביטלו להבית שישאר שם תמיד¹⁷. חצר שנתקלקלה במי גשמים, אסור לזרות בה מלח וכיוצא מהדברים שמבטל אותם שם, שהרי הוא משוה הגומות, שהוא כבונה¹⁸, אבל מותר לזרות בה תבן, שכיון שראוי למאכל בהמה או לטיט אינו מבטלו¹⁹.

המסתת את האבן, חייב²⁰, והיינו שמרבע את האבן ומתקנה, לפי הרגילות באותו המקום אם להחליק או לחרוץ בה חריצים²¹.

ונחלקו אמוראים: רב אמר שחייב משום בונה²², שכל שהוא עושה באבן לצורך בניין, בניין הוא²³, ושמואל ור' יוחנן אומרים שחייב משום מכה בפטיש²⁴.
יש מהראשונים שפסקו כשמואל ור' יוחנן²⁵, ויש שפסקו כרב²⁶.

הקודח ועושה נקב בעץ או באבן של כותל, חייב²⁷.
ונחלקו אמוראים: רב אמר שחייב משום בונה²⁸, ואף על פי שאין נקב זה עשוי להכניס ולהוציא, שיהיה בניין כמו פתח, מכל מקום הועיל לבניין שעשוי לתקוע בו יתד²⁹ או לשום בו מפתח³⁰, ושמואל אמר שאין חיובו אלא משום מכה בפטיש, אם עשהו באופן שהוא גמר מלאכה³¹. וכן נחלקו בעושה נקב בלול של תרנגולים בשביל שיוציא הריח של הצואה ולא יזיק להם ולהכניס בו האויר³², שלרב חייב משום בונה ולשמואל משום מכה בפטיש³³. הלכה כרב³⁴. [עמוד ד טור 1] דלת המחוברת לקרקע, כגון דלת של בור ודות וכיוצא, שנטלה, כשמחזירה חייב משום בונה³⁵.

בניין לשעה, היינו שדעתו לסותרו לאחר זמן, נחלקו בו אמוראים אם הוא בניין:
ר' יוסי סובר שאינו בניין, ואף על פי שהבניין שהיה במשכן³⁶ לא היה עשוי שיהיה לעולם, שהרי פרקוהו בזמן נסיעתם במדבר, מכל מקום כיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור, הרי זה כמי שהוא לעולם³⁷, שהרי לא ידעו אימתי יסעו³⁸,
ור' יוסי ב"ר בון אמר כיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסם לארץ כמי שהוא לשעה, ומכאן ראיה שבניין לשעה הוא בניין³⁹.
יש מהאחרונים סוברים שהלכה שבניין לשעה הוא בניין⁴⁰,
ויש שסוברים שאינו בניין⁴¹.
בניין לשעה, לסוברים שהוא בניין, אפילו שדעתו לסתור באותו יום עצמו, הרי זה בניין⁴².

א. תולדותיו
העושה אהל קבוע, הרי זה תולדת בונה וחייב⁴³. המגבן את הגבינה, חייב משום בונה⁴⁴, ותולדת בונה היא זו⁴⁵, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד הרי זה דומה לבניין⁴⁶.
ויש מהראשונים הסוברים שזוהי דעת ר' אליעזר, אבל חכמים אומרים שאינו אסור אלא משום שבות⁴⁷. שיעור המגבן הוא בגרוגרת⁴⁸.

התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד, הרי זה תולדת בונה⁴⁹.

המפיס מורסא, היינו שמבקע את המכה שבגופו, בשביל לעשות לה פה, חייב⁵⁰, משום בונה פתח⁵¹, ומצינו בניין בבעלי חיים, שנאמר⁵²: ויבן וגו' את הצלע⁵³, ואף על פי שכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח⁵⁴, פתח זה של המורסא עשוי להכניס אויר ולהוציא ליחה⁵⁵.

ויש מהראשונים [עמוד ד טור 2] שסוברים שחיוב המפיס מורסא הוא משום מכה בפטיש⁵⁶. לא נתכוון לעשות לה פה, אלא להוציא ממנה ליחה, פטור, ומותר אף לכתחילה⁵⁷, שמשום צערו התירו לו⁵⁸.

הגודלת, היינו קולעת שער ראשה, וכן הפוקסת, היינו מתקנת שערה במסרק או בידיה, או שטחה כמין בצק על פניה וכשנוטלתה מאדים הבשר⁵⁹, נחלקו תנאים:

ר' אליעזר מחייב⁶⁰, משום בונה^60א, ודרך בניין בכך, שנאמר: ויבן ה' אלהים את הצלע⁶¹, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא ביניתא⁶², ותולדת בונה היא⁶³, וחייבת רק כשקולעת לחברתה, שאז יכולה לראות ולקלוע יפה, אבל הקולעת לעצמה פטורה, שאינה יכולה לבנות יפה⁶⁴,

וחכמים אוסרים משום שבות*⁶⁵, לפי שאין דרך בניין בכך⁶⁶ ואינה אלא נראית כבונה⁶⁷.
הלכה כחכמים⁶⁸.

יש מהראשונים שכתב שהעושה את הלבד הוא כמגבן שהוא תולדת בונה^68א.

ב. נראה כבונה
דלת שבפתח שאין משתמשים בו תמיד, כגון ברחבה שאחורי הבתים, שאין עושים שם דלת קבועה, אלא או זקופה כנגד הפתח וכשפותחים מטילים אותה לארץ, או שתלויה ונגררת בארץ, אין נועלים בה, אלא אם כן הייתה גבוהה מן הארץ⁶⁹, והוא הדין כשתלה בה מחצלת של קנים, או פרצה שגדרה בקוצים כעין דלת⁷⁰, שכיון שאין זו דלת קבועה נראה כבונה⁷¹,

ויש אומרים הטעם שכיון שאין משתמש שם תמיד, הרי כשסותם פתח זה דעתו שישאר כן לימים מרובים, ולכן נראה כבונה⁷². במה דברים אמורים כשאין ציר בדלת, אבל יש לה ציר, ניכר הדבר שדלת גמורה היא ולא [עמוד ה טור 1] נראה כבונה, אפילו בקשורה ותלויה לבד והיא נגררת כארץ ואינה גבוהה ממנה⁷³. אין לה עכשיו ציר, והיה לה ציר קודם לכן, נחלקו אמוראים: אביי אוסר ורבא מתיר, אם ניכר שהיה לה ציר⁷⁴. הלכה כרבא⁷⁵.

יש מפרשים שהציר הוא בפתח, מתוקן לדלת, ואפילו שאין בגופה של דלת שום היכר ציר לא נראה כבונה⁷⁶. הייתה גבוהה מן הארץ, אפילו כמלא נימא, מותר לנועלה⁷⁷, אם קשרה וקבעה שם באופן שאף כשפותחה אינה נגררת בארץ⁷⁸, שכיון שאף בשעת פתיחתה היא מחוברת וקבועה שם אינו נראה כבונה⁷⁹.

ויש סוברים שבגבוהה מן הארץ אפילו אינה קשורה ותלויה מותר לנועלה⁸⁰, ו"גבוהה" פירושו שעשויה באופן כשינעלו אותה תהיה קצת גבוהה מהארץ⁸¹.

הייתה הדלת עשויה לכניסה ויציאה תמיד, נועלים בה אפילו אין לה היכר ציר והיא נגררת על הארץ⁸², שכיון שמשתמש בה תמיד הרי אין דעתו בנעילתה לסתום הפתח לימים רבים ולא נראה כבונה⁸³, ואפילו שומטים אותה לגמרי כשפותחים אותה, שאינה קשורה שם כלל⁸⁴, ויש סוברים שצריכה להיות קשורה על כל פנים⁸⁵.
ויש חולקים וסוברים שכל שהיא דלת עראית, היינו שמוטה על הארץ או נגררת ואין לה היכר ציר, הרי זה נראה כבונה, אפילו שמשתמשים בה תמיד⁸⁶.

"דלת אלמנה" אין נועלים בה⁸⁷, ואפילו יש לה ציר⁸⁸, שכיון שאין לה צורת שאר פתחים, נראה כבונה וסותם במקום הפתוח⁸⁹.

בפירוש "דלת אלמנה" נחלקו בגמרא:
יש אומרים שאין לה אלא לוח אחד,
ויש אומרים שאין לה האסקופה התחתונה⁹⁰, או שאין לה בריחים המחברים אותה⁹¹.

להלכה נחלקו ראשונים:
יש מחמירים כשתי [עמוד ה טור 2] הלשונות, שבין בלוח אחד ובין שאין לה אסקופה אסור⁹²,
ויש שפסקו כשתי הלשונות להקל, שאינו אסור אלא כשהיו שתי הרעותות: לוח אחד וגם אין לה אסקופה⁹³, שכיון שאין האיסור אלא מדרבנן, שנראה כבונה, ספיקו להקל⁹⁴.
דלת אלמנה יש סוברים שאסור לנעלה אפילו כשהיא קשורה ונגררת לארץ⁹⁵,
ויש סוברים שדווקא כששומטים אותה ועוקרים אותה לארץ⁹⁶, ואינה קשורה כלל⁹⁷.
ומחלוקת אחרת:
יש אומרים שהאיסור הוא אפילו בפתח העשוי לכניסה ויציאה תמיד⁹⁸,
ויש אומרים שבפתח כזה מותר⁹⁹. וכתבו אחרונים שיש להקל¹⁰⁰.

קנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו את הדלת, בזמן שקשור ותלוי בפתח פותח ונועל בו, אין קשור ותלוי אין פותח ונועל בו, רבן שמעון בן גמליאל אומר מתוקן - שהזמינו לכך - אף על פי שאינו קשור ואינו תלוי¹⁰¹, ואף על פי שאין עליו תורת כלי¹⁰². הלכה כרשב"ג בדבר אחד, שאינו צריך להיות קשור ותלוי, אבל צריך שיהיה עליו תורת כלי¹⁰³, שאם לא כן הרי זה דומה לבניין¹⁰⁴.

ונחלקו ראשונים:
יש סוברים שצריך שיהיה ראוי לאיזה שימוש אחר, כגון להפוך בו זיתים או לפצח בו אגוזים¹⁰⁵, ומשום זה יש עליו תורת כלי המוציאו מתורת בניין¹⁰⁶,
ויש סוברים שאין צריך שיהיה ראוי לדבר אחר, אלא כשתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לנעילת הדלת דיו¹⁰⁷ להוציאו מתורת בניין¹⁰⁸.
יש מהראשונים הסוברים שכל דין קנה שהתקינו לנעול בו לא נאמר לעניין איסור בונה, שאינו נראה כבונה כלל, ולא דנו חכמים בדבר אלא לעניין להתירו בטלטול¹⁰⁹.

נגר - יתד שתוחבים אותו בחוד שבאסקופה לנעול הדלת¹¹⁰ או קורה כעין בריח שנותנים אותה [עמוד ו טור 1] ברוחב הדלת לנעלה¹¹¹ - שיש בראשו גלוסטרא, היינו שראשו עב ועגול כעין רמון¹¹² וראוי לכתוש ולשחוק בו פלפלים, שתורת כלי עליו¹¹³, והוא ניטל באגד שלו, הכל מודים שמותר לנעול בו הדלת ואינו נראה כבונה, ואם אינו ניטל באגדו, נחלקו תנאים: ר' אליעזר אוסר, שנראה כבונה, ור' יוסי מתיר, שהגלוסטרא מוכיחה שכלי הוא ואינו נראה כבונה¹¹⁴.

בפירושו של "ניטל באגדו" נחלקו ראשונים:
יש מפרשים שקשור ותלוי בחבל חזק, שראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק, ואינו ניטל באגדו הוא שהחבל הוא דק ואם היה רוצה ליטלו משם ולטלטלו על ידי אותו חבל מיד נפסק¹¹⁵.

ויש מפרשים שניטל באגדו הוא שעשו לו בראשו קשר אחד ונוטלים אותו בקשר ההוא ותולים אותו בכותל כשאר כלים, ולפיכך אף ר' אליעזר מתיר לנעול בו, שכלי גמור הוא ואינו נראה כבונה¹¹⁶. הלכה כר' יוסי¹¹⁷, ואפילו אם אינו קשור בדלת עצמה אלא בבריח הדלת, ואפילו אם החבל ארוך ואינו תלוי כלל באויר אלא כולו מונח בארץ¹¹⁸.

ויש סוברים שאפילו אם אינו קשור כלל, לא בדלת ולא בבריח, מותר לנעול בו, כיון שכלי גמור הוא, וכמו שלא הצריכו קשירה בקנה שהתקינו לנעול בו¹¹⁹.

נגר שאין בראשו גלוסטרא, והוא נגרר בארץ, שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ, נחלקו תנאים: חכמים אוסרים לנעול בו, שנראה כבונה, אבל אינו בונה ממש, ולכן במקדש מותר לנעול בו¹²⁰, ור' יהודה מתיר אפילו במדינה. היה מונח בארץ, שאינו לא קשור ולא תלוי אלא מונח בקרן זוית, חכמים אוסרים לנעול בו אפילו במקדש, ור' יהודה מתיר במקדש ואוסר במדינה¹²¹.

יש מפרשים בדעת חכמים שסוברים שבמונח בניין גמור הוא מן התורה, ולכן אסרו אפילו במקדש, ור' יהודה סובר שאינו [עמוד ו טור 2] אלא נראה כבונה¹²².

ויש מפרשים שאף לחכמים אינו בונה גמור אלא נראה כבונה, אלא שלא כל השבותים שוות, ובשבות זו אסרו אף במקדש¹²³.

ויש סוברים שבנגר אין בכלל איסור בונה, אפילו מדרבנן, ולא דנו בדבר אלא משום איסור טלטול¹²⁴. הלכה כר' יהודה¹²⁵, אלא שאם הוא קשור בדלת מותר אפילו באין ניטל באגדו ואם הוא קשור בבריח צריך שיהיה דווקא ניטל באגדו¹²⁶.

ויש סוברים שבניטל באגדו אין צריך כלל שיהיה קשור, ומותר אפילו מונח בקרן זוית¹²⁷.

הנגר שאמרו הוא כשהאסקופה גבוהה, וכשנועצים אותו במפתן אינו נוקב בארץ¹²⁸, אבל אם נפחתה האסקופה בעניין שכשמכניס הנגר בחור נוקב תחתיו בארץ, נחלקו תנאים: תנא קמא מתיר לנעול בו ור' יהודה אוסר¹²⁹. הלכה כר' יהודה, לפי שנראה כבונה¹³⁰, ואפילו יש בראשו גלוסטרא והוא קשור¹³¹, אלא אם כן עשה לו בית יד באמצעיתו ודומה למקבת, שניכר הדבר שהוא כלי¹³², וכיון שעשה בו מעשה לעשותו כלי לא נראה כבונה, אין דרך לשקע כלי בבניין לבטלו שם, ומותר אפילו אינו קשור¹³³.

ויש סוברים שבנכנס הנגר בחור עד לארץ אינו מועיל בית יד¹³⁴. וכל זה כשהאסקופה נתקלקלה ונעשה בה נקב ועל ידי כך הנגר נוקב בארץ ודומה לבניין, אבל אם בתחילה עשה נקב בקרקע שיהיה מקום להנגר להיכנס בו ואינו מוסיף נקב על ידי הנגר, אינו נראה כבונה ומותר לנעול בו¹³⁵.

ג. בניין בכלים
נחלקו תנאים אם יש תורת בניין בכלים. בית שמאי סוברים יש בניין בכלים ובית הלל סוברים אין בניין בכלים¹³⁶. החיוב לבית שמאי הוא משום תולדה של בונה¹³⁷, ושיעורו ככל שהוא כבונה¹³⁸. הלכה כבית הלל¹³⁹.

ונחלקו ראשונים:
יש סוברים שאין איסור בונה [עמוד ז טור 1] בכלים מן התורה כל עיקר, והעושה כלי בשבת או ביום טוב חייב משום מכה-בפטיש* או משום מלאכה אחרת אם ישנה שם¹⁴⁰,

ויש סוברים שהעושה כלי חייב לדברי הכל משום בונה, ואין לך בניין גדול מזה, שאין זה בניין בכלים אלא עשיית כלים, ולא אמרו אין בניין בכלים אלא בהחזרת כלי שנתפרק וכיוצא בזה¹⁴¹, ואחד העושה כלי אדמה, כגון תנור וחבית קודם שצרפם, ואחד העושה כלי קנים¹⁴², חייב, וחיובו משום תולדה של בונה¹⁴³. ואף כלי שנתפרק, אם צריך אומן להחזירו חייב משום בונה כעושה כלי מתחילתו, שכשנתפרק כל כך עד שאין הדיוט יכול להחזירו בטל תורת כלי ממנו¹⁴⁴.

ויש שמחלקים בין שני כלים זה על גבי זה, כגון שידה תיבה ומגדל, שדרך בני אדם לעשותם תחתיים שניים ושלישים, וכיוצא בהם, שבזה הוא שאמרו אין בניין בכלים, לכלי אחד, שלדברי הכל יש בניין בכלים¹⁴⁵.

הגודל כלי צורה - שקולע כלי מצורי דקל¹⁴⁶, או שצר צורה על כלי¹⁴⁷ - והנופח בכלי זכוכית בתחילת עשייתו, שעל ידי כך מתהווה הכלי, והעושה כלי בדפוס, חייבים משום בונה¹⁴⁸, שבעשיית כלי יש בניין בכלים¹⁴⁹. בצר צורה בכלי וכן בנופח בכלי זכוכית אמרו בבבלי שחיובו משום מכה בפטיש¹⁵⁰ וכן הלכה¹⁵¹.

המכניס יד הקרדום בתוך העץ שלו, או שתחב היתד הקטן בתוך בית יד של קרדום כשהוא בנקב הברזל כדי להדקו¹⁵², נחלקו אמוראים: רב אמר חייב משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש¹⁵³.

ונחלקו ראשונים:
יש מפרשים שרב סובר יש בניין בכלים¹⁵⁴, ולפיכך אין הלכה כמותו¹⁵⁵, ושמואל סובר אין בניין בכלים¹⁵⁶, או שאף שמואל [עמוד ז טור 2] סובר שיש בניין בכלים אלא שסובר שאין דרך בניין בכך¹⁵⁷.

ויש מפרשים שאף רב סובר שאין בניין בכלים, ולא אמר משום בונה אלא לומר שאין כאן חיוב של מכה בפטיש, שכל שמחוסר בניין אין לדעתו משום מכה בפטיש¹⁵⁸. ורוב הפוסקים סוברים שלרב חייב משום בונה, אע"פ שאין בניין בכלים, שכאן הוא עושה כלי מתחילתו וחייב לדברי הכל, לפיכך הלכה כמותו¹⁵⁹.

מנורה של חוליות שנפרקה, וכן מיטה של פרקים, וכיוצא בהן, אם החזירן ותקע בחוזק על ידי יתדות, חייב משום עושה כלי¹⁶⁰, וכן אם הדקן בחוזק בעניין שצריך לזה גבורה ואומנות¹⁶¹. ולכן אסור לטלטל מנורה של פרקים, שמא תיפול ותתפרק ויחזירנה, ואפילו אין בה פרקים אלא יש בה חתוכים וחריצים הנראים כמו פרקים אסור לטלטלה, אם היא גדולה, גזרה משום זו שיש בה חוליות. הייתה קטנה, שאין דרך לעשותה של חוליות, ר' יוחנן אוסר וריש לקיש מתיר¹⁶².

יש מהראשונים סוברים שאין הדברים אמורים אלא לדעת האומרים יש בניין בכלים ולפיכך אין הלכה כמותם¹⁶³, אבל למפרשים שעשיית כלי לדברי הכל יש בה משום בניין בכלים, הדברים אמורים גם לפי ההלכה¹⁶⁴, אלא שבמחלוקת של מנורה קטנה שיש בה חיתוכים נחלקו ראשונים: יש פוסקים כר' יוחנן¹⁶⁵, ויש פוסקים כריש לקיש¹⁶⁶.

כלי של פרקים שאינו מהדקו אלא מעט והוא רפוי, נחלקו בדבר:
יש מתירים להחזירו אף לכתחילה¹⁶⁷,

ויש אוסרים לכתחילה¹⁶⁸. הלכה שמותר¹⁶⁹, והוא שדרכו של הכלי להיות כך רפוי לעולם, אבל אם דרכו להיות תקוע בחוזק אף שעכשיו מניחו רפוי אסור להחזירו, גזירה שמא [עמוד ח טור 1] יתקע¹⁷⁰. היה רפוי ואינו רפוי, אסור לכתחילה, גזירה שמא יתקע בחוזק¹⁷¹, משום שנראה כבונה¹⁷².

ביום טוב, נחלקו בית שמאי ובית הלל: לבית שמאי אין זוקפים את המנורה של חוליות ביו"ט ולבית הלל זוקפים¹⁷³, לפי שלבית שמאי יש בניין בכלים ונראה כבונה ולבית הלל אין בניין בכלים¹⁷⁴. ואף על פי שמדרבנן גם לבית הלל אסור, ביו"ט הקילו, או שהמדובר כאן הוא במנורה מחוברת שלא נתפרקה וצריך להקימה ולזקפה בלבד¹⁷⁵. הלכה כבית הלל¹⁷⁶.

דלת של שידה תיבה ומגדל שניטלה, מן התורה מותר להחזירה, שאין בניין בכלים, אבל מדרבנן אין מחזירים, גזרה שמא יתקע בחוזק¹⁷⁷, שאם יתקע יתחייב משום בונה, לסוברים שבניין גמור יש גם בכלים, או משום מכה בפטיש, לסוברים שלעולם אין בניין בכלים¹⁷⁸.

שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מן הצד ויש להם שני צירים, אחד למעלה בחור שבמשקוף ואחד למטה בחור שבאסקופה¹⁷⁹, אם יצא ציר התחתון כולו ממקומו, אסור להחזירו, גזרה שמא יתקע בחוזק, ואם תקע חייב חטאת¹⁸⁰ ר' יהודה מתיר להחזירו¹⁸¹. הלכה כחכמים¹⁸². יצא מקצתו, דוחקו עד שמחזירו למקומו¹⁸³, שכיון שהעליון נשאר במקומו, יכול בנקל להחזיר את התחתון¹⁸⁴.

יצא ציר העליון כולו, נחלקו ראשונים,
יש סוברים שאסור להחזיר מן התורה, שהוא בונה ממש¹⁸⁵,
ויש אומרים שאף הוא איסור חזרתו מדרבנן, גזרה שמא יתקע¹⁸⁶.
יצא מקצתו אסור לדוחקו¹⁸⁷, גזרה [עמוד ח טור 2] שמא יתקע, שהעליון צריך להדקו בחוזק יותר מהתחתון¹⁸⁸. אין להם ציר כל עיקר מותר להחזיר¹⁸⁹. יש להם ציר באמצע דופן פתח התיבה, בשבת אסור להחזיר, וביו"ט מותר משום שמחת יו"ט¹⁹⁰.

כלי המחובר לקרקע יש בו תורת בניין¹⁹¹. ואף כלי שאינו מחובר לקרקע, אם הוא גדול כל כך שמחזיק ארבעים סאה*, הרי הוא כאוהל, ויש בו משום בניין¹⁹².

הערות
1. שבת עג א.
2. ירושלמי שבת פ"ז סוה"ב ופי"ב ה"א. וע"ע אבות מלאכות.
3. משנה שבת קב ב; רמב"ם שבת פ"י הי"ב.
4. גמ' שם.
5. ביצה לב ב.
6. עי' פנ"י סוכה טז ב.
7. רמב"ם שבת פ"ז ה"ו. ועי' קובץ "כנסת ישראל", ירושלים תש"ג, בדברי הרא"ז מלצר. וע"ע אהל ציון 4.
8. שבת קב ב ורש"י.
9. רמב"ם שבת פ"י הי"ב.
10. רש"י שם.
11. תוס' שם ד"ה ולטעמיך, ע"פ תוספתא שבת פי"ב; רמב"ם שם לפי המ"מ שם.
12. רמב"ם שם הי"ח, ועי' מ"מ שם הי"ב ושו"ת הרדב"ז ח"ה סי' א תקצט (רלה), ועי' רדב"ז שם שאף באמצע הבנין בלא טיט חייב משום מכה בפטיש להרמב"ם. ועי' תוס' שם ד"ה ה"ג המצדד.
13. רמב"ן שבת שם, לגירסתנו בגמ' ר' יוסי אומר כו', ועי"ש ברש"י ד"ה עילאה; רשב"א שם. [טור 2]
14. ירושלמי שבת פ"ז ה"ב.
15. רמב"ן שם, ועי' חזון יחזקאל תוספתא שבת שם. ועי' שי"ק בירושלמי שם, ולא ראה בגוף דברי הרמב"ן.
16. שבת עג ב בגבשושית וגומא ורש"י ד"ה בבית; רמב"ם שם הי"ב.
17. נשמת אדם כלל מ סי' א.
18. ערובין קד א ורש"י; ב"ח ומג"א סו"ס שיג.
19. ערובין שם; רמב"ם שבת פכ"א ה"ד; טוש"ע שיג. וע"ע דבר שאינו מתכוין על השוויית גומות ע"י כיבוד הבית וכיוצא.
20. משנה שבת קב ב.
21. רש"י שם, ועי' מאירי שם.
22. גמ' שם.
23. מאירי שם.
24. גמ' שם, ועי' שבת עה ב מימרא של ר' יהושע בן לוי, וע"ע מכה בפטיש.
25. רמב"ם שם הי"ח.
26. מאירי שם.
27. משנה שם ורש"י.
28. גמ' שם.
29. שם קג א ורש"י ותוס'.
30. מנחות נז א ורש"י.
31. שבת שם, וע"ע מכה בפטיש באיזה אופן כאן הוא גמר מלאכה.
32. עי' שבת קמו א.
33. שבת קב שם.
34. רמב"ם פ"י הי"ד ומ"מ, ועי"ש בלח"מ ובמנ"ח מוסך השבת מלאכת בונה שרב מודה שחייב גם משום מכה בפטיש אלא שמוסיף אף משום בונה ולק"מ מרמב"ם שם הט"ז. ועי' מג"א סי' שיד ס"ק ג. [טור 1]
35. ערובין קב ב, ועי' שבת קכב ב ורמב"ם פ"י הי"ד, ובפכ"ב הכ"ה ומ"מ וס' קובץ שם, ועי' ט"ז סי' שיג ס"ק ה.
36. עי' לעיל.
37. ירושלמי שבת פ"ז ה"ב.
38. קה"ע שם.
39. ירושלמי שם, ועי"ש בפ"מ שמפרש שזהו ר' יוסי הקודם ואין מחלוקת.
40. ישועות יעקב סי' שיד ס"ק א: אור שמח שבת פ"י, ע"פ שבת עד ב בקשירה; שביתת השבת לר"י מאלצאן דף ח, ועי"ש בארוכה.
41. שו"ת חת"ס חאו"ח סי' עב, ועי' אור שמח שהשיגו; תפא"י למשניות בכלכלת שבת בענין מטריה.
42. עי' שו"ת חת"ס שם. ועי' ירושלמי יומא פ"א ה"א שבשבעת הימים היו בכל יום פורקים את המשכן, ועי' אור שמח שם. ובתפא"י שם לא כ"כ.
43. רמב"ם פ"י הי"ג. וע"ע אהל על גדרי האהל והלכותיו.
44. שבת צה א. ועי' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב שהמגבן חייב משום לש.
45. רמב"ם פ"ז ה"ו ופ"י הי"ג.
46. רמב"ם פ"ז שם. ועי' קובץ הנ"ל בציון 7 שהחיבור והבנין יחד הרי זה אב ובונה ממש, והחיבור לחוד הרי זו תולדה. וע"ע אהל ציון 4.
47. פי' א' ברמב"ן שם, ועי' מ"מ שבת פ"ח ה"ז.
48. שבת שם; רמב"ם פ"י הי"ג.
49. רמב"ם שם; שו"ע שיג ט. ועי' מ"ב ס"ק נד: בין בבנין ובין בכלי. ועי' להלן: בנין בכלים.
50. עדיות פ"ב מ"ה.
51. רש"י שבת קז א לפי' א' וכתובות ו ב.
52. בראשית ב כב.
53. רש"י כתובות שם. ועי' להלן בגודלת.
54. עי' שבת קמו א.
55. תוס' שבת ג א ד"ה ומפיס, ועי' שמ"ק כתובות שם. [טור 2]
56. רמב"ם שבת פ"י הי"ז. ועי' רש"י שבת קז א בפי' ב'.
57. שבת ג א. וע"ע מכה בפטיש וע' מלאכה שאצל"ג.
58. ע"ע הנ"ל.
59. רש"י שבת צד ב ועי"ש בתוס'.
60. משנה שבת שם.
60א. ועי' ירוש' שבת ספ"י שפוקסת חייבת משום צובע.
61. בראשית ב כב.
62. גמ' שם צה א. ועי' ברכות סא א, ותוס' מו"ק ט ב ד"ה פוקסת.
63. פהמ"ש שבת שם.
64. ר' שמעון ב"א בתוספתא שבת פ"י ובגמ' שם צה א ורש"י.
65. משנה שם.
66. פהמ"ש שם.
67. רמב"ם שבת פכ"ב הכ"ו.
68. רמב"ם שם; טוש"ע או"ח שג כו. ועי' ר"ן בשם ר"ח שפוסק כר"א.
68א. ראב"ד שבת פ"ט הט"ו וע"ע טווה.
69. משנה ערובין קא א ורש"י; רמב"ם שבת פכ"ו ה"ח; טוש"ע שיג ג.
70. שם ושם.
71. רש"י. ועי' ר"ח שהטעם משום חופר, ורש"י שדחה.
72. רא"ש שם בשם הראב"ד, ועי' ב"י וט"ז ס"ק ג. [טור 1]
73. גמ' שם ורש"י.
74. גמ' שם ורש"י, ועי' מג"א ס"ק ו.
75. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
76. ריטב"א ערובין שם, הביאו ב"י.
77. ברייתא ערובין שם. ועי' רבינו יהונתן שם ובקיצור פסקי הרא"ש ערובין פ"י סי' יג שכתבו שתהיה גבוהה מן הארץ שלשה טפחים, ועי' ב"י שם שיש ספרים גם בטור שכתוב כן וטעות היא, ועי' דרישה שם שמקיים הגרסא.
78. ריטב"א שם; שו"ע הרב שם ס"ט. ועי' באור הלכה של המ"ב שמוכיח שכ"ד רש"י והרמב"ם ועוד.
79. שו"ע הרב שם.
80. מ"מ פכ"ו ה"ח.
81. נשמת אדם כלל לט אות א, ועי"ש בארוכה. ועי' באור הלכה שם שדחהו.
82. רא"ש ערובין פ"י סי' טו; טוש"ע שם ג.
83. ט"ז ס"ק ג; שו"ע הרב שם ס"י.
84. שו"ע הרב שם; באור הגר"א ס"ק כא וכב בדעת הרי"ף והרמב"ם והרמ"א בשו"ע שם ד.
85. הגר"א שם בדעת המחבר שם ג: והוא נגרר, ועי' מ"ב ס"ק כט ולג.
86. ב"י שם לדעת רש"י בטעם דלת שברחבה לעיל; ט"ז ס"ק ג בדעתו. ועי' ב"ח שסובר שאף רש"י מודה במשתמשים תמיד.
87. תני ר' חייא בערובין קא א.
88. תוס' שם.
89. ט"ז סי' שיג ס"ק ד.
90. ב' לשונות בגמ' שם, לפי' הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטוש"ע.
91. לפרש"י שם. [טור 2]
92. טוש"ע שם ד.
93. רמב"ם פכ"ו ה"ט, ועי"ש במ"מ ובב"י.
94. ב"י שם.
95. כגרסתנו בגמרא: נגררת, ועי' הגר"א ס"ק כא בדעת התוס'.
96. רי"ף ורא"ש וטוש"ע שם.
97. הגר"א שם בדעתם, לגירסתם בגמ': ואינה נגררת, ועי' מ"ב ס"ק לב.
98. מג"א ס"ק ח ממשמעות הב"י והשו"ע, ועי' שו"ע הרב סי"א ושער הציון להמ"ב ס"ק כג.
99. ב"ח שם, ועי' מג"א שם ובאור הגר"א שם.
100. מג"א ושו"ע הרב שם.
101. תוספתא שבת פט"ו; שבת קכו א.
102. גמ' שם ב.
103. ר' יוחנן בגמ' שם; רמב"ם שבת פכ"ו ה"ז; טוש"ע שיג א.
104. רא"ש שבת שם; טור שם, ועי"ש בב"י ובב"ח.
105. רש"י שם ב ד"ה וכ"ת.
106. ב"ח שם.
107. ר"ת בתוס' שם.
108. ב"ח שם. ב' הדעות הובאו בשו"ע שם בלי הכרעה, ועי"ש במ"ב ס"ק ז שבסי' שח ס"י מוכח שמקיל כר"ת.
109. ר"ת בתוס' שבת קכו א. וע"ע מוקצה.
110. ערוך ע' נגר בפי' ב; רש"י. ועי' רגמ"ה ב"ב סה ב. [טור 1]
111. ערוך שם בפי' א; פהמ"ש להרמב"ם ערובין פ"י מ"י.
112. פהמ"ש ורע"ב שם.
113. רש"י ורע"ב.
114. משנה ערובין קא ב וגמ' שם קב א ורש"י.
115. רש"י שם; רבינו יהונתן שם; טוש"ע שיג א.
116. ריטב"א שם בשם ה"ר ישעיה. ועי' כ"מ שבת פכ"ו ה"י וב"י סי' שיג שמצדד לומר שאף הרמב"ם מפרש כן, אלא שמפרש גם פירוש אחר בדעת הרמב"ם.
117. רמב"ם שבת שם; טוש"ע שיג א.
118. טוש"ע שם, ע"פ הגמ' קב א באין בראשו גלוסטרא.
119. עי' לעיל. ב"י שם, ועי' ריטב"א שם שכ"כ בניטל באגדו לר' אליעזר, ומשמע שהוא הדין באינו ניטל באגדו לר' יוסי. ועי' ט"ז ס"ק א שחולק, וכ"מ מלשון השו"ע וכ"כ בבאור הגר"א ס"ק יא.
120. ע"ע אין שבות במקדש.
121. משנה וברייתא ערובין קב א ורש"י. [טור 2]
122. רש"י שם.
123. ריטב"א שם בשם התוס'. וע"ע אין שבות במקדש.
124. תוס' שבת קכו א בשם ר"ת. וע"ע מוקצה.
125. שמואל בגמ' שם; רמב"ם שם ה"י; טוש"ע שם.
126. גמ' שם; ראב"ד בהשגות שבת שם; טוש"ע שם. לדעתם בפי' ניטל באגדו, כרש"י לעיל.
127. רמב"ם שם ה"י, לדעתו בפי' ניטל באגדו, ועי"ש במ"מ בשם תוס' ורשב"א, ומה שאמרו בגמ' בעיברא דדשא מעשה שהיה כך היה ולא שצריך, וכ"כ הריטב"א ערובין בשם ה"ר ישעיה, והגר"א ס"ק יד כ"כ אף בדעת רש"י.
128. תוס' ערובין קב א ד"ה נקמז; טוש"ע שם ב.
129. ברייתא בגמ' שם: נקמז, ורש"י.
130. גמ' שם; טוש"ע שם: הוי בנין.
131. ב"י שם; מ"ב ס"ק כ, ועי"ש בבאור הלכה.
132. גמ' שם ורש"י; מג"א ס"ק ה.
133. ב"י שם.
134. באור הגר"א ס"ק יד בדעת רש"י והטור.
135. ט"ז ס"ק ב.
136. ביצה י א וכב א.
137. עי' ר"ח שבת קב ב וס' העתים עמ' 346. ועי' רמב"ם שבת פ"י הי"ג.
138. רש"י ביצה כב א ד"ה יש.
139. רמב"ם שבת פכ"ב הכ"ו ויו"ט פ"ד הי"ג; רמב"ן ורשב"א ומאירי ור"ן (הנדפס בחי' הריטב"א) ותלמידו (חי' הר"ן) שבת קב ב וריטב"א (רייכמן) שם מו א; טוש"ע או"ח שיד א. ועי' רבנו חננאל שבת קב ב שפסק יש בנין בכלים, ולא הוזכרה דעתו בפוסקים. ועי' להלן ציון 149 בדעת הירושלמי. [טור 1]
140. רש"י שבת מז א ועד ב וביצה יא ב. וכ"ד רב האי גאון ברשב"א שבת שם והרי"ף לפי הר"ן שם וס' יראים השלם סי' רעד בפי' שיפתא בקופינא והגהות מרדכי שבת פ' הבונה בשמו. וכ"ד הר"ח שבת ק ב להסוברים אין בנין בכלים.
141. תוס' שבת עד ב וקב ב וערובין לד ב; רמב"ן ורשב"א ומאירי ור"ן שבת קב ב; רא"ש ערובין פ"ג סי' ה; מ"מ שבת פ"י הי"ג בדעת הרמב"ם. ועי' טושו"ע שיד א ובאור הגר"א שם ס"ק ב.
142. שבת עד ב, ועי' רמב"ם שבת פ"י הי"ג.
143. רמב"ם שם.
144. רמב"ן ורשב"א ור"ן שבת שם. ועי' שו"ע הרב סימן שיג סי"ט וס"כ.
145. בעל המאור שבת פי"ב.
146. קה"ע.
147. פ"מ.
148. ירושלמי שבת פ"ז סוה"ב.
149. קה"ע שם. ולהחולקים צ"ל שהירושלמי סובר יש בנין בכלים, ועי' ירושלמי פי"ב ה"א.
150. שבת עה ב.
151. רמב"ם שבת פ"י הט"ז. וע"ע מכה בפטיש.
152. עי' רמב"ם פ"י הי"ג ורש"י שבת קב ב. ועי' מאירי שבת שם.
153. שבת קב ב.
154. רב האי גאון ברשב"א שם; ר"ח שבת שם; רמב"ן במלחמות שם; ביאור הגר"א סי' שיד ס"ק ד לדעת רש"י.
155. רב האי גאון ברשב"א שם ורמב"ן במלחמות שם. ועי' ר"ח שבת שם שמטעם זה פסק שיש בנין בכלים כרב.
156. ר"ח שם. [טור 2]
157. רמב"ן במלחמות שם.
158. יראים השלם סי' רעד והגמ"ר שבת שם בשמו. וע"ע מכה בפטיש.
159. ראשונים לעיל בציון 141.
160. שבת מו א ורש"י ד"ה בשל חליות; רב ושמואל שם מז א ושם ב ורש"י ד"ה יתקע. ועי' ב"ח סו"ס רעט וט"ז שם ס"ק ו.
161. סמ"ג לאוין סה; מג"א סי' שיג ס"ק יא ושו"ע הרב שם פ"כ.
162. שבת מו א ורש"י.
163. הרי"ף שבת פ"ג כמש"ש הר"ן בדעתו, ועי' רשב"א שם וב"י סי' רעט.
164. רמב"ם שבת פכ"ו הי"א; טוש"ע רעט ז. ועי' תוס' ושאר ראשונים שבת מו א.
165. רא"ש שם; טוש"ע שם, ועי"ש בב"י וב"ח ושו"ע הרב שם ס"ח.
166. רמב"ם שם, ועי"ש שלדעתו בחיתוכים האיסור משום מוקצה, ועי' כ"מ שם. וע"ע מוקצה.
167. רבן שמעון בן גמליאל בשבת מז ב ואמוראים שם מו א.
168. רב יהודה שם א, עי"ש ב בתוס', ולדעתם אף ת"ק בברייתא אוסר.
169. רמב"ם פכ"ב הכ"ו; טוש"ע שיג ו. [טור 1]
170. עבודת הקודש להרשב"א שער ג אות ג; ב"י סי' שיג מדיוק לשון הרמב"ם והטור; רמ"א בשו"ע שם, ועי"ש במג"א ס"ק יא.
171. רשב"א בעבודת הקודש שם, ועי' שו"ע הרב שם סכ"א.
172. רמב"ם שם, ונראה לדעתם שאין ת"ק חולק על רשב"ג אלא שבאינו רפוי לגמרי הוא.
173. משנה ביצה כא ב וגמ' שם כב א.
174. גמ' שם.
175. תוס' ביצה שם, ועי' תוס' שבת מו א ורשב"א ור"ן שם.
176. רמב"ם יו"ט פ"ד הי"ג; טוש"ע תקיט ב. ואפילו של חוליות, עי"ש.
177. שבת קכב ב; רמב"ם שבת פכ"ב הכ"ה; טוש"ע שח ט.
178. עי' לעיל, ועי' שו"ע הרב סי' שיד סי"ז.
179. עי' שו"ע שיג ה ומג"א שם ס"ק ט.
180. משנה וברייתא ערובין קב ב.
181. משנה שם.
182. רמב"ם פכ"ב הכ"ה; טוש"ע שיג ה.
183. ברייתא שם ורש"י; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
184. טוש"ע שם.
185. רש"י שם.
186. תוס' שם; רמב"ם שם, וכ"מ ל' הטוש"ע. וע"ע אין שבות במקדש על חזרתו במקדש.
187. רא"ש שם; טוש"ע שם. [טור 2]
188. שו"ע הרב שם.
189. ביצה יא ב בתריסי חנויות, ועי' מ"מ יו"ט פ"ד הי"ב בשם הרשב"א; רמב"ם יו"ט שם; טוש"ע תקיט א.
190. ביצה שם ורש"י; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' מג"א סי' שיג ס"ק ט ושו"ע הרב שם סט"ו.
191. שבת קכב ב; טוש"ע שח ט. ועי' רמב"ם שבת פכ"ב הכ"ה ובמ"מ שם ובס' קובץ שם. וע"ע מחובר.
192. ר"ן שבת פכ"ב; תה"ד סי' סה; רמ"א בשו"ע שיד א. ועי"ש במג"א ס"ק א ובשו"ע הרב סי' שיג סי"ח.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן