לדף ראשי




גדרו
ברירה היא אחת מל"ט אבות-מלאכות* ששנו חכמים במשנה¹. מלאכה זו הייתה במשכן², בסממנים של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני³, ומכיון שכל מלאכה שהייתה במשכן היא אב, לכן הברירה היא אב מלאכה⁴. ואף על פי שמלאכה זו דומה למלאכות זורה* ומרקד*, ששלשתן הפרשת פסולת מאוכל הן, מכל מקום נחשבת כל אחת מהן לאב מלאכה בפני עצמה, לפי שכל אחת מהן הייתה במשכן⁵, ואין מעשיהן שווים ואינם בזמן אחד אלא בזה אחר זה, שהזורה הוא בתבן והבורר בצרורות והמרקד בסובין⁶, ולכן אינן דומות לזורע* ונוטע או דש* ומנפץ, שאף הן היו במשכן ונחשבות לאב אחד, לפי שזורה ובורר ומרקד כולם צריכים בדבר אחד, שכן הוא סדר עשיית הפת, זורה ואחר כך בורר ואחר כך מרקד, מה שאין כן בזריעה ונטיעה וכיוצא⁷. האופי הקובע את ההבדל בין שלש המלאכות הללו הוא באיכות הפעולה, שזורה הוא ברוח, בורר ביד ומרקד בכלי, ואם נטל בידיו תבואה עם הפסולת ונפח בה ברוח פיו והמפריש על ידי זה את הפסולת, הרי זה זורה⁸. וכן מצינו שאף בחטים - ולאו דווקא בקמח - כשעושה בהן מלאכת הרקדה הרי זה מרקד, ולא אמרו שהוא בורר⁹.

ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאפילו כשמנפה הפסולת מאוכל על ידי כלי, כל שהוא בתבואה ולא בקמח, הרי זה בורר¹⁰, אם האוכל נשאר למעלה והפסולת למטה, שאם האוכל נופל למטה והפסולת נשארת למעלה הרי זה מרקד¹¹.

יש מהראשונים שכתבו שגדר מלאכת בורר - וכן זורה ומרקד - הוא כשאוכל ופסולת [עמוד לז טור 1] מעורבים זה בזו ואינם מחוברים יחד, שאם הם מחוברים וצריכים פירוק להפרידם הרי זה דש*¹².

אף על פי שמלאכת בורר אינה צריכה לגופה, שהרי אינו צריך כלל לפסולת אלא להאוכל הנשאר, ומלאכה- שאינה-צריכה-לגופה* פוטר ר' שמעון וכמה מהראשונים פוסקים כמותו¹³, מכל מקום בורר, כיון שכך הייתה המלאכה במשכן, הרי עיקר המלאכה הוא באופן כזה, ולכן חייבים עליה אף שאינה צריכה לגופה¹⁴.

ויש סוברים שבורר נקרא מלאכה הצריכה לגופה¹⁵, שעל ידי הפסולת גם האוכל עצמו אינו ראוי כל כך לאכילה, והמלאכה אינה ברירת הפסולת אלא תיקון האוכל, והרי המלאכה צריכה לגוף האוכל¹⁶.

שיעורו
שיעור מלאכת בורר להתחייב עליו הוא בכגרוגרת*¹⁷, שכל מלאכות שבת שהן באוכלים, שיעורן כשיעור הוצאתן, בכגרוגרת¹⁸. השיעור צריך שיהיה באוכל בלבד, מבלי צירוף הפסולת¹⁹. פחות מכגרוגרת, אף על פי שאין בו חיוב, אסור מן התורה²⁰.

בירושלמי אמרו: יש בורר צרורות - מתוך תבואה - כל היום ואינו מתחייב, יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב. כיצד, היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום אינו מתחייב, שעדיין נשארו צרורות בכרי ולא הועיל כלום בברירתו, נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב²¹. האחרונים הוכיחו שהבבלי חולק על זה, ואין צריך שיברור הפסולת מכל האוכל המונח לפניו, אלא בברירת כגרוגרת מתוך כל הכרי מתחייב, שהרי אמרו שמלאכת בורר דומה למלאכת זורה²², ובזורה נשארה עוד פסולת אחרי הזרייה עד הטחינה והריקוד²³.

אופני הברירה
שלושה אופני בורר הם:
א) על ידי כלי המיוחד לכך, כגון נפה וכברה²⁴;
ב) על ידי כלי שאינו מיוחד לכך, כגון קנון - כלי [עמוד לז טור 2] עץ שעושים כעין צינור רחב מלאחריו וקצר מלפניו והבורר בו קטניות נותן הקטניות במקום הרחב ומנענעו והקטנית מתגלגלת ויורדת דרך פיו הקצר והפסולת נשארת בכלי²⁵ - ותמחוי;
ג) ביד.

הבורר בנפה וכברה חייב חטאת, בין שבורר אוכל מתוך הפסולת ובין שבורר פסולת מתוך האוכל, בין שבורר על מנת לאכול לאחר זמן ובין שבורר על מנת לאכול לאלתר²⁶.
ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שברירת אוכל מתוך פסולת לאכילה לאלתר מותר אף בנפה וכברה²⁷.

הבורר בקנון ותמחוי פטור מן התורה, לפי שאין זו דרך מלאכה²⁸, אבל אסור מדרבנן, אם הוא בורר אוכל מתוך פסולת על מנת לאכול לאלתר, מלבד לראשונים המתירים לאלתר אף בנפה וכברה²⁹, שכל שכן שבקנון ותמחוי אין בו אפילו איסור דרבנן, אבל כשבורר פסולת מאוכל, אפילו לאלתר, או שבורר אוכל מפסולת לאכול לאחר זמן, אפילו לבו ביום, חייב חטאת³⁰. ויש מי שמדקדק מראשונים אחרים שהבורר אוכל מפסולת בקנון ותמחוי אינו חייב אפילו כשמניח לאחר זמן, שאין דרך לברור בכלים אלו, והרי זה שינוי במלאכה³¹.

הבורר ביד את האוכל מהפסולת לאכילה לאלתר, מותר גם לכתחילה, אבל הבורר פסולת מאוכל אפילו לאכילה לאלתר חייב, וכן הבורר על מנת לאכול בו ביום ולא לאלתר, אפילו בורר אוכל מפסולת, חייב³².
טעם ההיתר בבורר בידו אוכל מתוך פסולת לאלתר
יש סוברים שהוא מפני שאין דרכה של מלאכת ברירה בכך³³,
ויש סוברים לפי שנטילת אוכל מפסולת כדי לאכלו מיד אינה מעין מלאכה כלל, שדרך אכילה היא זו, אבל נטילת פסולת אין זו דרך אכילה אלא דרך תיקון האוכל שיהיה ראוי לאכילה³⁴.

ויש מהראשונים שסוברים שברירה לאלתר בידו מותר לכתחילה אף כשבורר פסולת [עמוד לח טור 1] מתוך אוכל³⁵, וכן יש שסוברים שברירה בידו אוכל מתוך פסולת מותר אף לאחר זמן³⁶.

יש מהראשונים שמחלקים בין אוכל מרובה על הפסולת לפסולת מרובה על האוכל, שבאופן הראשון צריך לברור את האוכל דווקא, באופן שמותר לברור, כגון בידו ולאלתר, אבל כשהפסולת מרובה אז דרך הברירה היא בברירת האוכל שהוא מועט, ולכן יברור הפסולת³⁷.
ויש שאינם מחלקים בכך ולעולם בורר אוכל מתוך פסולת³⁸.

ויש סוברים שאם הפסולת מרובה על האוכל אסור לגמרי לברור, שאפילו בטלטול הכל אסור, שהאוכל בטל ברוב הפסולת ונעשה הכל מוקצה*, אלא שמחלקים בין כשהאוכל הוא גס והפסולת דקה, ויש טורח יותר בברירת הפסולת, אז בורר האוכל, ואם האוכל דק והפסולת גסה, שיותר טורח לברור האוכל, בורר את הפסולת³⁹. ואף על חילוק זה חולקים הפוסקים וסוברים שאף אם יש טורח יותר בברירת האוכל לא יברור את הפסולת, שלא אמרו כן אלא ביום טוב, שמשום שמחת יום טוב התירו למעט בטורח, אבל בשבת כשבורר הפסולת דרך ברירה היא⁴⁰.

"לאלתר" נקרא מה שצריך לאותה סעודה שמיסב בה על השולחן ⁴¹, ואפילו שאחרים אוכלים עמו על שלחן⁴², ואפילו שהבורר עצמו אינו אוכל עמהם⁴³, ולאו דווקא שיאכלו תכף לברירה, אלא כל שהוא מיסב ודעתו לאכלם קודם עקירת השולחן הרי זה "לאלתר"⁴⁴, ואפילו בורר כדי להאכיל לבהמתו לאלתר⁴⁵. אבל אם רוצה לאכול לאחר שעה, הרי זה כבורר להניח לאוצר וחייב⁴⁶.

ויש אומרים שאפילו בורר כמה שעות קודם האכילה, כל שאוכל בסעודה הראשונה לברירתו, הרי זה לאלתר⁴⁷. [עמוד לח טור 2] במקום שאסור אפילו לאלתר, כגון בבורר פסולת מתוך אוכל,

יש סוברים שמכל מקום בשעת אכילה עצמה מותר, שאין זה בגדר בורר כלל, ומי שעומד ואוכל והפסולת מעכבתו מלאכול ומפרישה אין זו דרך ברירה⁴⁸,

אבל רוב הפוסקים סוברים שאין הבדל בין בורר קודם האכילה לבורר בשעת האכילה⁴⁹.
ולפיכך כשנופל זבוב לתוך הכוס לא יוציא הזבוב מן הכוס אפילו בידו, שהרי הוא בורר פסולת מתוך אוכל ואסור אפילו בשעת שתייה, אלא יקח גם קצת מן המשקה עם הזבוב, שאז אינו נראה כבורר⁵⁰.

ויש שכתבו לאסור אף להוציא את הזבוב עם קצת משקה על ידי כף, ויש בו חשש משום חיוב חטאת (שעל ידי כלי הרי זה כמו בנפה וכברה⁵¹), אלא ישפוך מהכוס עד שתצא הפסולת מתוכו, שכיון שנפילת הפסולת לחוץ היא על ידי שאוחז בידו הכוס עם המשקה שבתוכו ומטהו בידו הרי זה נקרא בורר אוכל מתוך פסולת, שהותר כדי לשתות מיד⁵².

בשני מיני אוכלים
שני מיני אוכלים המעורבים יחד, ובורר מין אחד מהם, אף הוא בכלל בורר⁵³.
בירושלמי נחלקו בדבר: חזקיה אמר חייב, ור' יוחנן אמר פטור⁵⁴. הלכה שחייב, אם בירר והניח לאחר זמן, אפילו לבו ביום, כגון שבירר בשחרית לאכול בין הערבים⁵⁵, היינו מסעודה לסעודה⁵⁶, או שבירר בנפה וכברה⁵⁷, ואינו מותר אלא בבורר ביד בשביל לאכול לאלתר⁵⁸. בירושלמי אמרו שאם בורר מין אחד כולו אסור אפילו כשרוצה לאכול את המין השני לאלתר⁵⁹. האחרונים הוכיחו שהבבלי חולק על זה⁶⁰.

אותו המין שרוצה לאכול עכשיו הוא הנקרא [עמוד לט טור 1] אוכל, והמין שרוצה להשאיר הוא הנקרא פסולת, ולכן אין מותר אלא כשבורר המין שרוצה לאכול ומשאיר המין האחר⁶¹.

ויש סוברים שבאוכל מתוך אוכל לעולם נקרא אוכל מתוך פסולת, אפילו כשבורר המין שיניח לאחר כך ומשאיר המין שרוצה לאכול עכשיו⁶².

במין אחד לא שייך ברירה, ואפילו שבורר חתיכות גדולות מקטנות אין זו ברירה⁶³, אלא אם כן קצת מהן אינן ראויות לאכילה אלא על ידי הדחק, כגון שבורר העלים המעופשים מן ירקות, שפטור אבל אסור מדרבנן, וצריך לברור הירקות מן העלים דווקא, שיהיה אוכל מתוך פסולת⁶⁴. ויש מי שאומר שאף במין אחד יש איסור ברירה⁶⁵.

היו שני מינים ובורר משניהם יחד הגדולות מתוך הקטנות או להפך, מותר, הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חברו⁶⁶.

שני מיני דגים נקראים שני מיני אוכלים, ואין לברור אחד מחברו אלא בידו כדי לאכלם מיד, אף על פי שהחתיכות הן גדולות וכל אחת ניכרת בפני עצמה⁶⁷.

החלבון והחלמון של ביצה
יש אומרים ששני מינים הם, ואסור לברור אחד מהשני אלא באופן המותר, היינו ביד ולאלתר ואוכל שרוצה עכשיו מתוך זה שרוצה להניח⁶⁸,
ויש אומרים שנקראים מין אחד⁶⁹.
בשר צלי ומבושל נחשבים לשני מינים, וכן בשר של כמה מיני עופות⁷⁰. פירורי מצה המעורבים בקמח שנטחן ממצה, הם שני מינים⁷¹, וכל שחלוקים בטעמם, כגון עוגות דבש ועוגות שומן, או שחלוקים בשמם, הם שני מינים⁷².

מין אחד שמקצתו אסור ומקצתו מותר, כגון פירות של ערלה המעורבים בפירות של היתר, והם מין אחד, הסתפקו אחרונים אם הם כשני מינים או כמין אחד⁷³. [עמוד לט טור 2] משמר. משמרת, והיא כלי שנותנים לתוכה שמרי יין והיין זב ויורד למטה והשמרים נשארים בכלי, נחלקו תנאים אם מותר ליתן לתוכה בשבת את השמרים: ר' אליעזר מתיר, אם הייתה המשמרת תלויה מערב שבת, וחכמים אוסרים⁷⁴. הלכה כחכמים⁷⁵. ואם שימר, חייב חטאת⁷⁶. ונחלקו אמוראים משום מה חייב: רבה אמר משום בורר - היינו תולדת בורר⁷⁷ - שדומה לבורר: מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת, אף זה נוטל אוכל ומניח פסולת, ור' זירא אומר משום מרקד*: מה דרכו של מרקד פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה⁷⁸, אף זה פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה⁷⁹.

ונחלקו ראשונים:
יש סוברים שרבה מודה שיש בו חיוב מרקד, אלא שסובר שיש בו גם חיוב בורר, ולכן אם התרו בו משום מרקד חייב משום מרקד, ואם התרו בו משום בורר חייב משום בורר⁸⁰, ור' זירא סובר שחיובו הוא משום מרקד בלבד ולא משום בורר, ואם התרו בו משום בורר אינו חייב כלל⁸¹,
ויש סוברים שרבה מחייב משום בורר בלבד, ואין בו חיוב מרקד כלל, וכן ר' זירא מחייב משום מרקד בלבד⁸².

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים כרבה⁸³, ויש פוסקים כר' זירא⁸⁴.

נותנים מים על גבי השמרים, בשביל שיצלו⁸⁵, היינו שאם נתן במשמרת שמרים מערב שבת, מותר ליתן עליהם מים בשבת, כדי שיהיו צלולים ויזובו כל יינם⁸⁶. ויש שפרשו שנותנים מים על גבי שמרים שנשארו בחבית, וקולטים המים טעם היין ומוציאים אותם בשבת ושותים, ואין בזה משום בורר⁸⁷. ומותר ליתן בערב שבת שמרים לתוך המשמרת, שהיין יזוב ממנו בשבת⁸⁸.

מסננים את היין בסודרים ובכפיפה מצרית⁸⁹, היינו סל העשוי מנצרים⁹⁰, ובלבד שלא יעשה גומא [עמוד מ טור 1] בסודר בפי הכלי⁹¹, שלא יעשה כדרך חול⁹², ולא יגביה הסל מקרקעית כלי התחתון טפח⁹³, שלא יהיה כאהל*⁹⁴, או משום שינוי מדרך חול⁹⁵. ונותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת, ואינו חושש, אבל עכורים לא יתן, שהרי זה כבורר, ובשעת הגיתות, שכל היינות עכורים ושותים אותם בשמריהם, מותר לערבב חבית בשמריה ונותן לתוך המשמרת, ואין כאן תיקון, שגם בלי הסינון שותים אותם⁹⁶, או לפי שבשעת הגיתות כל זמן שהוא תוסס עדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין כגוף אחד הוא⁹⁷.

לדעת רוב הראשונים שלושה חילוקים בדבר:
א) יין ומים צלולים לגמרי מותר ליתן לתוך משמרת ממש לסננם, כדי שיהיו צלולים יותר, או מפני הקמחים שעל פני היין⁹⁸, או שנפלו בו קיסמים דקים, ואין כאן בורר, וכן עכורים בשעת הגיתות;
ב) כשהם עכורים קצת, שרוב בני אדם אינם שותים אותם כמות שהם, אבל יש שותים אותם כך, מותר ליתן בסודרים וסל, וזוהי ששנינו: מסננים בסודרים ובכפיפה מצרית, אבל אסור ליתנם במשמרת;
ג) כשהם עכורים לגמרי, או שמעורבבים עם שמריהם, שאין שותים אותם כלל כמות שהם, אסור ליתן אפילו בסודרים וסל⁹⁹.

ויש מהראשונים סוברים שבמשמרת ממש אסור ליתן אפילו צלולים, כיון שאפשר לבוא במשמרת לידי חיוב חטאת אם יתן שם עכורים, ולא התירו צלולים אלא בסודרים או בסל, ועכורים אף בסודרים אסור, כיון שאפשר בעכורים לבוא לידי חיוב חטאת אם יתנם במשמרת¹⁰⁰.

כלי שמערים בו יין מחבית, לא יתן בפיו קשין וקיסמים בחזקה, שנראה כמשמרת¹⁰¹, אבל אינה משמרת ממש, שהשמרים עוברים דרך שם, אלא שכיון שקיסמים וטינופת אינם עוברים, דומה [עמוד מ טור 2] למשמרת¹⁰². וכן כשנתן הקשין והקיסמים בערב שבת, לא יריק ממנו היין בשבת¹⁰³. וכל זה בעכור קצת, אבל בצלול הרי אף במשמרת מותר¹⁰⁴.

נותנים ביצה במסננת של חרדל¹⁰⁵, היינו מסננת שהחרדל נתון בתוכה להסתנן, והיא קולטת את הפסולת ומעבירה את האוכל, ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עם החרדל ומייפה את המראה של החרדל, והחלבון נשאר למעלה¹⁰⁶, ואינו כבורר אוכל מתוך הפסולת, כיון שאף החלמון שהוא מסנן אינו לשם אכילה רק לייפות מראה החרדל¹⁰⁷. נתכוון לסנן את הביצה כדי לאכול את החלמון, אסור, לסוברים שחלבון וחלמון הם שני מינים¹⁰⁸, שהרי מה שאינו רוצה לאכול נקראת פסולת, והרי זה בורר¹⁰⁹, ואפילו אם הם מין אחד, מכל מקום כיון שהחלבון אינו ראוי לאכלו כך כמות שהוא וגם רגילים להשאירו עם הפסולת, הרי הוא כפסולת לגבי החלמון הנאכל עם החרדל כמות שהוא, ואסור מדברי סופרים¹¹⁰. החרדל עצמו אסור לסנן בשבת, שנראה כבורר¹¹¹, אבל בורר גמור אינו, שגם הפסולת ראויה לאכילה¹¹².

מים שיש בהם תולעים, מותר לשתותם על ידי מפה, שאין נקרא בורר אלא כשמתקן הדבר קודם אכילה או שתייה, אבל לא כשמעכב שלא תכנס הפסולת לפיו, שאין זה מעין מלאכה כלל¹¹³.

מחבץ
המחבץ חייב משום בורר¹¹⁴, ותולדת בורר הוא¹¹⁵. מחבץ הוא שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי להעמידו, שמפריש הקום מן החלב¹¹⁶, או שעושה כלי כמין גמי ונותן הקום בתוכו ומי החלב נוטפים מתוכו¹¹⁷, ואף על פי שהקום והחלב שניהם מין אוכל אחד ואין כאן פסולת כלל, אף על פי כן הואיל והם דברים לחים שמתערבים יפה והוא מפרידם יש בזה משום בורר¹¹⁸, או שמוציא [עמוד מא טור 1] חמאה מן החלב¹¹⁹. וכן המעמיד חלב במקום חם כדי שתיעשה גבינה¹²⁰.

נותנים שומשמים ואגוזים לדבש, אבל לא יחבצם בידו¹²¹, להפריד אותם מן הדבש¹²².

מחבץ אדם מעשה קדרה ואוכל¹²³, היינו שמפריד בכף המאכל העב מן הרוטב, שדרך אכילה היא בכך ואינו בורר¹²⁴.

אין ליתן שמרים במשקה בשבת כדי להעמידו, אף על פי שראוי לשתותו בשבת, לפי שעל ידי זה יורדים גם שמרי המשקה עצמו בשולי הכלי והרי זה דומה למחבץ, שעל ידי נתינת הקיבה בתוך החלב מתפרד ממנו הקום¹²⁵.

קליפה, ניקור ועירוי
הקולף שומים ובצלים ומסיר אותם מקליפותיהם, חייב משום בורר¹²⁶, ודווקא כשקולף להניח, אבל לאלתר מותר¹²⁷. והוא הדין בקולף תפוחים¹²⁸ ואגוזים ושקדים וכיוצא בהם¹²⁹. ויש שכתב שתפוחים, שדרך רוב העולם לאכלם עם הקליפות בלי דחק, מותר אף בקולף להניח¹³⁰.

אגוזים ובטנים שנשברו ועדיין הם בקליפותיהם, אף על פי שהפסולת מרובה על האוכל, אין הקליפה נחשבת לפסולת, כיון שדרכם בכך, ואינם אלא שומר לפרי, ואינם דומים לעצמות וקליפות שכבר נפרדו לגמרי מן האוכל¹³¹, ואף על פי שגם בשני מיני אוכלים כשבורר אחד מהשני הרי זה כבורר פסולת מאוכל¹³², כאן הם כמין אחד ואין שם פסולת עליו, ובאיזה עניין שמתקן האוכל מתוך השומר תיקון אוכל הוא ואין שם מלאכה עליו¹³³ ומותר להסיר קליפתו בידו¹³⁴.

ויש חולקים וסוברים שלא אמרו שהם כשומר אלא לעניין היתר טלטול¹³⁵, אבל לא להיתר ברירה¹³⁶. הוסרה הקליפה מהאוכל, אם מונחת איזו חתיכת קליפה [עמוד מא טור 2] בין חתיכות פרי או שלמים, אם מסירה משם חייב חטאת משום בורר פסולת מתוך אוכל, ולכן יברור הפרי מהקליפות ולא יגע בקליפות כלל¹³⁷.

בניקור* בשר מגידי החלב שבו אין משום בורר¹³⁸, ולכן מותר לנקר את הבשר בשבת כשרוצה לאכלו כשהוא חי¹³⁹. וכמה טעמים נאמרו בדבר: א) שאין ברירה אלא בדבר המעורב, אבל כאן כל אחד מהם קבוע ועומד בפני עצמו¹⁴⁰; ב) שהבשר והחלב הם מין אחד אלא שאיסור מונח על החלב ("אריא-רביע-עליה*") ובשביל כך אינו נקרא פסולת¹⁴¹; ג) כיון שאי אפשר בעניין אחר אינו בורר¹⁴², ואף על פי שבסינון יין עכור בשעת הגתות אמרו להפך שדווקא מפני שאפשר לשתותו כך אינו בורר¹⁴³, הרי זה כשאפשר לשתות מבלי הפרדה כלל, אבל כשצריך להבדילם אז אם אפשר ליקח האוכל משם מבלי שיעסוק בפסולת אסור לעשות בדרך ברירה, אבל כשאי אפשר להבדיל בעניין אחר, כמו בניקור, אין זה בורר¹⁴⁴.

מותר לערות בנחת שכר מכלי לחברו, והפסולת נשארת בשולי הכלי, ובלבד שיזהר שכשיפסוק הקילוח ומתחילים לירד ניצוצות קטנים הנישופים באחרונה מתוך הפסולת, יפסיק ויניחם עם השמרים, שאם לא יעשה כן הניצוצות מוכיחים שהוא בורר, שהרי בוררם מתוך הפסולת שבשולי הכלי, אבל בתחילת שפייתם, כשעדיין אין הפסולה ניכרת, אינו בורר¹⁴⁵. במה דברים אמורים כשדעתו לשתות לאחר זמן, אבל אם דעתו לשתות לאלתר אינו צריך להפסיק כשיורדים הניצוצות, שהרי זה כבורר אוכל מתוך פסולת בידו לאכול לאלתר¹⁴⁶, שאף שמערה מכלי לכלי, עיקר הברירה נעשה בידיו¹⁴⁷, ואם נתן קיסמים בפי הכלי שמערה בתוכו כדי שיסתנן, אפילו לאלתר אסור אם אינו [עמוד מב טור 1] מפסיק בניצוצות, שהרי זה כבורר על ידי כלי¹⁴⁸.

אסור לערות כל השומן הצף על גבי תבשיל, אפילו כדי לאכול התבשיל לאלתר, שהם שני מיני אוכלים, והמין שאוכל לאלתר נקרא אוכל והשני פסולת¹⁴⁹, וכשמערה השומן שאינו רוצה לאכלו, הרי זה בורר פסולת מתוך אוכל¹⁵⁰. ואם מערה יחד עם השומן גם קצת מן הרוטב, מותר¹⁵¹.

בדברים שאינם נאכלים
אף בדברים שאינם נאכלים יש תורת ברירה, והרי שבירר צרורות גסים מתוך רגבים חייב משום בורר¹⁵², וכן הבורר קנים גרועים מיפים¹⁵³. וכשם שבאוכלים בשני מינים נקרא בורר, כשבורר מין אחד מחברו, כך בכלים אם היו לפניו שני מיני כלים מעורבים ורוצה לברור מין אחד כדי להשתמש בו, הרי מין זה חשוב כאוכל, והשני שמניח חשוב כפסולת, וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת ולא להפך, ולהשתמש בו לאלתר¹⁵⁴. וכן הבורר ספר מתוך ספרים, או בגד מתוך בגדים¹⁵⁵. שיעור הברירה להתחייב עליה בדברים שאינם אוכלים הוא לא בכגרוגרת, אלא בכל דבר ודבר כשיעורו במלאכת הוצאה כך שיעורו בברירתו¹⁵⁶. ויש מהאחרונים שחולק על כל זה וסובר שבכלים ובגדים אין תורת ברירה כלל, שאין בורר אלא בדבר הבלול ומשתמש בו כשהוא בלול, אבל כלים ובגדים שכל אחד עומד בפני עצמו ודרך תשמישם הוא בכל אחד בפני עצמו, אין בהם גדר ברירה כלל, ובצרורות מתוך רגבים או קנים גרועים מיפים שאמרו בהם דין בורר¹⁵⁷, הרי זה לפי שאפשר להשתמש בהם כשהם בלולים¹⁵⁸.

הערות
1. שבת עג א. וע"ע אבות מלאכות.
2. גמ' שם סוע"ב.
3. עי' רש"י שם א ד"ה האופה.
4. עי' רש"י שם. וע"ע אבות מלאכות.
5. אביי בגמ' שם ועד א. ועי' ירושלמי שבת פ"ז סוה"ב.
6. ר"ן במשנה רפ"ז; מאירי שם. ועי' רש"י עה ב ד"ה הרי הוא אורג.
7. חי' הר"ן לשבת עג ב ד"ה תנא הזורע בשם הרא"ה; באורי מהרש"ל לסמ"ג לאוין סה.
8. פי' ר"ח לשבת עד א; ערוך ע' זר ב. ועי' רש"י במשנה עג א ובר"ן שם.
9. עי' ירושלמי פ"ז ה"ב: הדא איתתא כד מערביא כו'. ועי' ירושלמי שבת פ"כ ה"ג: אין כוברין כו', ורמב"ם שבת פכ"א הל"ב.
10. רש"י קלח א ד"ה דנטל כו' בבורר קטניות כו'. וכ"ד רמב"ן ור"ן עד א שבנפה וכברה בתבואה הוא בורר, וכפשטות לשון הגמ' שם לא יברור ואם ברר כו'. ועי' מאירי שבת קמ א באין כוברין תבן שכ' שהוא בורר.
11. באורי מהרש"ל לסמ"ג לאוין סה, ועי' גמרא קלח א. באגלי טל מלאכת בורר וזורה סובר שלרש"י ור"ן בכל ג' המלאכות ההבדל ביניהן הוא בחפץ הנפעל, שזורה מפריש המוץ מהתבואה ובורר מפריש הצרורות מהגרעינים ומרקד מנפה הקמח מהסובין, ועי' בס' שביתת השבת בפתיחה למלאכת זורה שהאריך להוכיח שגם הם סוברים כפי' ר"ח וכמבואר בלשונם במשנה ולא אמרו ההבדל בחפץ אלא בטעם שנחשבים כל אחד לאב בפני עצמו שהם זה אחר זה וכולם צריכים לעשיית הפת, ובבורר בלבד הוא שנחלקו. וע"ע זורה וע' מרקד. [טור 1]
12. פי' ר"ח שבת עד א; ערוך ע' דש. ועי' ציון 130.
13. ע"ע מלאכה שאצל"ג.
14. בעל המאור לשבת קו א.
15. חי' הרמב"ן לשבת שם.
16. ישועות יעקב סי' שיט, ועי' חי' הרמב"ן שם. ועי' באור הלכה להמ"ב שיט ג.
17. ירושלמי שבת פ"ז ה"ב; רש"י שבת עד א ד"ה פחות: רמב"ם שבת פ"ח הי"א.
18. עי' שבת עט א ותוס' שם עו ב ד"ה והמוציא.
19. מנ"ח מוסך השבת אות ו' ואות ז'. ועי' לעיל: גדרו, בשם הרמב"ן וישועות יעקב שהמלאכה היא לא בהפסולת אלא בתיקון האוכל שעל ידי הברירה.
20. שבת שם ורש"י ד"ה וכי מותר. וע"ע חצי שעור.
21. שבת פ"ז ה"ב וקה"ע שם.
22. עי' שבת עג ב. ועי' לעיל בריש הערך.
23. עי' בארוכה באגלי טל ריש מלאכת זורה, ושם שכל הפוסקים השמיטו את ד' הירושלמי, מלבד האו"ז ח"ב סי' נט שהביאו.
24. לשיטת הראשונים דלעיל שבתבואה לעולם חיובו משום בורר, ולפי' ר"ח חיובו משום מרקד. [טור 2]
25. רש"י שבת עד א.
26. שבת עד א, לפי' ר"ח שם ותוס' ורמב"ן ורא"ש ור"ן ושאר ראשונים שם, עי' בב"י סי' שיט; רמב"ם שבת פ"ח הי"ב והי"ג, ועי"ש במ"מ; סמ"ג לאוין סה; טוש"ע שיט א וד.
27. עי' רש"י שבת שם ד"ה והתניא ותוס' שם ד"ה והתניא בקושיתם עליו. ועי' אגלי טל מלאכת בורר ס"ק ה שהביא שכ"ה ד' רש"י, אך במגן אבות מלאכת בורר יישב ד' רש"י שאף הוא אינו מתיר לאלתר אלא ביד.
28. ע"ע כלאחר יד.
29. עי' לעיל ד' רש"י.
30. ר"ח ושאר ראשונים שבציון 26.
31. אגלי טל שם בהבנתו בד' הרמב"ם שם הי"ג, ועי"ש שביאר שכ"ה גם ד' רש"י.
32. ר"ח ושאר ראשונים שבציון 26.
33. תוס' עד א ד"ה בורר ואוכל. וע"ע כלאחר יד.
34. שו"ע הרב שיט א, ע"פ הרמב"ן והרשב"א, ועי' מגן אבות מלאכת בורר וס' שביתת השבת בורר ס"ק ב. [טור 1]
35. הרשב"א בעבודת הקודש סי' ה וסי' ח; ס' המכריע להרי"ד סי' כג.
36. אג"ט ס"ק א בד' רש"י. ד' ספר המכריע שם שפטור אבל אסור.
37. תוס' ד"ה בורר ואוכל, ועי"ש בהג"א.
38. רמב"ן שם; שו"ע הרב שם, ועי' ב"י בדעת הרמב"ם, וכ"כ במ"ב בבאור הלכה ע"פ סתימת השו"ע ולשון הרמ"א בסעיף ה.
39. טור בשם הרא"ש, ע"פ ביצה יד ב לענין יו"ט, ועי"ש בב"י ובדרישה.
40. ב"י בשם ראשונים; רמ"א בשו"ע שם ד.
41. פי' ר"ח שבת שם; רא"ש ור"ן שם בשמו; מאירי שם; טור ורמ"א בשו"ע שם א.
42. תוס' שם ד"ה בורר ומניח; רמ"א בשו"ע שם.
43. ברכי יוסף שיט א, ע"פ התוס' שם: לצורך אחרים.
44. מאירי שם.
45. תוספתא שבת פי"ז, ועי' פמ"ג במ"ז ס"ק ה.
46. הגהות מרדכי שבת פ"ז.
47. רבנו ירוחם נתיב יב חלק ח, וכפי' הב"י שם בדעתו. ועי' להלן: בשני מיני אוכלים, משמעות הרמב"ם והשו"ע לחלק בשיעור לאלתר בין אוכל מפסולת לאוכל מתוך אוכל. [טור 2]
48. ברכי יוסף שם ה בשם מהר"י אבולפיה. ועי' באור הלכה להמ"ב סעיף ד שהוכיח שכ"ד הרמב"ן בשבת עד א ד"ה וכי מותר.
49. ברכ"י שם בשם מהריט"ץ, ושכן משמע מסתימת הפוסקים. ועי' באור הלכה שם שכ"ד שו"ת הרא"ש כלל כב דין ט ושו"ע כאן סט"ז. ועי' להלן: משמר, בסופו.
50. ט"ז ס"ק יג; שו"ע הרב שם סכ"ד. ועי' ברכי יוסף שם ובאור הלכה ס"ד וסט"ז.
51. עי' לעיל.
52. סידור הרב, הלכתא רבתא לשבתא. ועי' אגלי טל בורר ס"ק ה שהוכיח מכמה ראשונים שהנשאר בידו הוא המתברר, ועי"ש שהוא מתיר אף על ידי כף.
53. שבת עד א: היו לפניו שני מיני כו'. ועי' תוספתא שבת פי"ז: נתערבו לו פירות בפירות כו'.
54. שבת פ"ז ה"ב.
55. רמב"ם פ"ח הי"ג; שו"ע שיט ג.
56. מג"א ס"ק ו. ועי' ב"י שמצדד להרמב"ם שבאוכל מפסולת חייב אפילו אחר שעה ובאוכל מאוכל דוקא מסעודה לסעודה. ועי' מחצית השקל ס"ק ו שהוכיח ממג"א סי' שכא ס"ק טו שאף בשני אוכלים צריך סמוך לסעודה ממש, וכ"נ בשו"ע הרב סי' שיט ס"ה. ועי' לעיל בפי' "לאלתר".
57. רמב"ם שם הי"ב.
58. רמב"ם שם הי"ג; שו"ע שם.
59. שבת פ"ז ה"ב: ובלבד שלא יבור כל אותו המין.
60. עי' בארוכה באגלי טל מלאכת זורה ס"ק א, ועי"ש שכל הפוסקים השמיטו את ד' הירושלמי. [טור 1]
61. תוס' עד א ד"ה היו לפניו; רא"ש שם; שו"ת תה"ד סי' נז; טור שם; מג"א ס"ק ד.
62. קרית ספר להמבי"ט שבת פ"ח; משמעות המ"מ שם הי"ב. ועי' באור הלכה של המ"ב סעיף ג ואגלי טל ס"ק יא.
63. תה"ד סי' נז; רמ"א בשו"ע שם.
64. מג"א ס"ק ה, ע"פ הרמ"א בשו"ע שם א. ועי' שו"ע הרב שם ס"ד.
65. ט"ז ס"ק ב, ועי' מ"ב ס"ק טו שאחרונים חולקים עליו. ועי' ירושלמי פ"ז ה"ב: אפילו עיגולין מיגו עיגולין כו', משמע שגם במין אחד אסור, ועי"ש בקה"ע ופ"מ. ועי' בנשמת אדם כלל טז שמפרש בענין אחר.
66. תה"ד שם; רמ"א שם.
67. שם ושם.
68. ב"ח שם; לבוש שם.
69. מג"א ס"ק טז. ועי' להלן: משמר, לענין סינון הביצה.
70. חיי אדם כלל טז דין ה.
71. מג"א סי' תקד ס"ק ט. ועי' פמ"ג שיט במ"ז ס"ק ב.
72. שם בא"א ס"ק ה.
73. מנ"ח מוסך השבת אות ז. ועי' מג"א סי' תק ס"ק יב בניקור בשר ביו"ט. [טור 2]
74. משנה שבת קלז ב.
75. רמב"ם שבת פ"ח הי"ד; טוש"ע שיט ט.
76. גמ' שם קלח א; רמב"ם שם.
77. רמב"ם שם הי"א.
78. ע"ע מרקד.
79. גמ' שם.
80. ע"ע התראה.
81. רש"י שם; רמב"ן שם; ר"ן שם; רמב"ם פ"ח הי"א, להבנת הב"י בסי' שיט בדעתו, וכ"מ מד' המאירי שבת שם.
82. פי' ר"ח שבת שם; תוס' עג ב ד"ה משום זורע. וכדבריהם מבואר בירושלמי שבת פ"ז ה"ב, ועי"ש בקה"ע ופ"מ. ועי' באור הלכה ס"ט בד' הרמב"ם.
83. הרמב"ם, להבנת הב"י; מאירי שבת שם; טור סי' שיט.
84. ר"ח שבת שם.
85. משנה שבת קלט ב; רמב"ם פ"ח הי"ד.
86. רש"י שם, ועי"ש ברע"ב בפי' א; טוש"ע שם, ועי"ש במ"ב.
87. הרע"ב שם בפי' ב, ועי"ש בתוי"ט; חי' הר"ן לשבת שם בשם ה"ר יונתן.
88. או"ז ח"ב סי' נט; דרכי משה סי' שיט אות יד.
89. משנה שבת שם.
90. רש"י ורע"ב שם. [טור 1]
91. גמ' שם.
92. רש"י שם, ועי"ש עוד טעם.
93. גמ' שם.
94. רש"י.
95. ר"ן שם.
96. גמ' שם ורש"י.
97. רמב"ם פ"ח הי"ד.
98. כ"כ במג"א ס"ק י בשם התניא וכ"מ בחי' הר"ן וכלבו סי' לא וכ"כ אחרונים שקמחים דומה לצלול, ובב"י משמע שדומה לעכור קצת.
99. ר"ן שם בשם רבנו יונה; מ"מ שם בשם הרשב"א; ב"י סי' שיט בדעת רש"י; טוש"ע שם י; שו"ע הרב ושאר אחרונים. אלא שי"מ שהמשנה מדברת בצלולים, וסודרים שאמרו הוא לרבותא שאין בו משום סחיטה, עי' חי' הר"ן בדעת רש"י, וכ"מ בכלבו סי' לא, ועי' בבאור הלכה להמ"ב ס"י, ולהלכה אין נ"מ.
100. רמב"ם שם הי"ד, כפי' הב"י סי' שיט בדעתו, ומפרש שבמשנה מדובר בצלולים וזעירי מפרש המשנה ומשמרת שאמרו לאו דוקא.
101. שבת קלט ב; טוש"ע שם יג. [טור 2]
102. ר"ן שם. וברש"י ושו"ע: שאין לך מסננת גדולה מזו, ועי' מג"א ס"ק יד ומ"ב ס"ק נב.
103. חי' הר"ן שבת שם, ומפרש כד בגמ'. ועי' מ"ב ס"ק נ.
104. מג"א ושו"ע הרב ומ"ב שם, ועי' לעיל שלהרמב"ם במשמרת אסור אף בצלול.
105. משנה שבת שם.
106. רש"י; טוש"ע שם טו.
107. גמ' קמ א ורש"י; טור שם.
108. עי' לעיל: בשני מיני אוכלים, מחלוקת בדבר.
109. מג"א ס"ק טז.
110. שו"ע הרב שם סכ"ב.
111. שבת קלד א; רמב"ם יו"ט פ"ג הי"ז; טוש"ע או"ח תקי ג ומג"א שם ס"ק ה.
112. תוס' שם; מג"א שם. ועי' שו"ע הרב שיט סכ"א ושער הציון להמ"ב שם ס"ק מה.
113. שו"ת הרא"ש כלל כב סי' ט; שו"ע שיט טז. וע"ע מלבן אם יש בזה חשש של כיבוס וסחיטה. ועי' לעיל: אופני הברירה, שלרוב הפוסקים אף בשעת אכילה ושתייה הוא בכלל בורר, ולכן הוצרכו כאן לטעם של עיכוב המפה שלא תכנס לפיו הפסולת.
114. שבת צה א.
115. רמב"ם שבת פ"ז ה"ו ופ"ח הי"א; טוש"ע שיט יז.
116. רמב"ם פ"ז שם, ועי' פי' א' ברש"י שבת שם; מג"א ס"ק יח.
117. רש"י שם; מ"מ פ"ח הי"א; מג"א שם.
118. שו"ע הרב שם סכ"ה, ע"פ המ"מ שביתת עשור פ"א ה"ג. [טור 1]
119. שו"ת הריב"ש סי' קכא; המפרש בשו"ע שם.
120. חיי אדם כלל טז.
121. רמב"ם שבת פכ"א הי"ז, ע"פ תוספתא שבת פי"ג, עי"ש במ"מ, אלא שבתוספתא משום איסור לש (ע"ע) הוא, עי' מג"א סי' שיט ס"ק יט; שו"ע שיט יז.
122. מ"ב ס"ק סו. וע"ע לש אם יש בזה משום איסור לישה.
123. תוספתא שבת פי"ג.
124. מ"ב סי' שיט ס"ק סו. ועי' מנחת בכורים שם פי' אחר.
125. מג"א ס"ק יד, ועי' שו"ע הרב שם סכ"ח.
126. ירושלמי שבת פ"ז ה"ב: כד מברר בקליפייתה כו', עי' סמ"ג לאוין סה במלאכת לש, סמ"ק סי' רפא וב"י סו"ס שכא; רמ"א בשו"ע שם: אסור לקלוף כו', עי"ש במג"א ובבאור הלכה להמ"ב.
127. סמ"ג וסמ"ק וב"י שם; רמ"א שם.
128. מג"א סי' שכא ס"ק ל.
129. מ"ב שם ס"ק פד.
130. פמ"ג אשל אברהם שם. ועי' ס' שביתת השבת בורר ס"ק מה סברא אחרת שבקילוף תפוחים אין משום בורר לפ"ד הר"ח שבת עד א שבורר הוא במעורב ולא במחובר.
131. רא"ש ביצה פ"א סי' כג; טור או"ח סי' תקי; רמ"א בשו"ע שם.
132. עי' לעיל: בשני מיני אוכלים.
133. יש"ש ביצה פ"א סי' מב.
134. סידור הרב, הלכתא רבתא לשבתא.
135. ע"ע מוקצה.
136. ט"ז שם ס"ק ג, ועי"ש במג"א ס"ק ד ומחצית השקל שם. [טור 2]
137. סידור הרב שם, ועי"ש שטוב למנוע מלאכול אגוזים ולוזים בשבת שקשה להיזהר מטלטולם, וע"ע מוקצה.
138. הגמ"י יו"ט פ"ג ה"ב בשם ראבי"ה; מרדכי ביצה פ"א סי' תרסב; מאירי שבת קלד א.
139. אגלי טל בורר סעיף יא, ועי' ס' שביתת השבת בורר ס"ק כב שמפקפק שבשבת עכ"פ אסור משום טרחא או משום מתקן.
140. מג"א סי' תק ס"ק יב לפי' א, ועי"ש שהקשה על זה. ועי' מג"א שיט ס"ק טו ומחצית השקל שם. במאירי שבת קלד כ' הטעם שחותך בידו, ונראה שר"ל שמחובר ואינו מעורב וצריך לחתכם ביד.
141. מג"א שם; שו"ע הרב שם.
142. הגמ"י שם להבנת התה"ד סי' פ והט"ז שם ס"ק ד.
143. עי' לעיל: משמר.
144. ט"ז שם.
145. טוש"ע שיט יד, ע"פ שבת קלט ב ורש"י.
146. עי' לעיל: אופני הברירה.
147. מג"א ס"ק טו ושו"ע הרב שם סי"ח, ע"פ הרי"ף שם. [טור 1]
148. מג"א שם, ע"פ הרי"ף שם.
149. עי' לעיל: שני מיני אוכלים.
150. מג"א שם ושו"ע הרב שם סי"ט, ועי"ש במג"א שמצדד לומר בשומן שאינו מעורב אלא כל אחד עומד לחוד שאפשר שאינו בורר.
151. מ"ב שם ס"ק נג בשם אחרונים.
152. רש"י שבת עד ב ד"ה שבע חטאות.
153. רש"י שם ד"ה חייב; ט"ז סי' שיט ס"ק יב.
154. שו"ע הרב שם ס"ח. ועי' תפא"י בכלכלת שבת, בורר, שר"ל שבכלים ובגדים אין הבדל בין אוכל מפסולת או פסולת מאוכל ולעולם הוא בורר, והאחרונים לא כ"כ.
155. מסגרת השלחן סי' פ, ועי' שביתת השבת בורר סי"ג.
156. מנ"ח מוסך השבת אות ז. וע"ע מוציא.
157. עי' לעיל ציונים 152, 153.
158. אור שמח שבת פ"ח, לפירושו בירושלמי פ"ז ה"ב אפילו עיגולין כו' אפילו בני נש מן גוא בני נש שר"ל כמו שאין בבני אדם גדר ברירה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן