לדף ראשי




ר' יוחנן למד אזהרה לבן סורר ומורה ממה שנאמר "לא תאכלו על הדם" פירוש: לא תאכלו אכילה שתהרגו עליה (סנהדרין ס"נ.), וזו אכילת בסורר ומורה שהיא אכילה מכוערת. ונאמר "אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו" (כמשלי כ"ג).
מפי השמועה למדו חז"ל שזולל הוא האוכל בשר ברעבתנות, וסובא השותה יין ברעבתנות. אך אינו חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו, ויקנה בשר בזול ויין בזול, ויאכל וישתה חוץ מרשות אביו בחבורה של סריקין שכולם ריקנים ופוחזים, ויאכל הבשר חי או חצי מבושל כדרך שהגנבים אוכלים, וישתה היין מזוג כדרך שהגרגרנים שותים, והוא שאכל תרמיטר בשר (משקל חצי מנה = חמשים דינרים) בלגימה אחת, ושתה חצי לוג מיין האיטלקי (יין ישן טוב) בבת אחת, וצריך התראה בעדים על הגנבה, ושאחר ההתראה אכל אכילה האמורה.
ואז שופטים אותו בית דין של שלושה והם ידונוהו למלקות, שנאמר "ויסרו אותו". חזר וגנב משל אביו ואכל אכילה זו, אביו ואמו מביאים אותו לבית דין של 23, ומביאים עדים שראו המעשה והתרו בו בתחילה, ואז גומרים דינו לסקילה, ומכריזים עליו וכותבים לכל ישראל: בבית דין פלוני סקלנו פלוני מפני שהיה בן סורר ומורה, שנאמר "וכל ישראל ישמעו ויראון",

היוצאים מכלל בן סורר ומורה
חז"ל בדרשתם על פרשת בן סורר ומורה הגבילו מאוד את דינו עד שלא היה כמעט במציאות, כי דרשו:

"בן" ולא בת סוררת שאין דרכה להמשך באכילה ושתיה כאיש,
בן ולא טומטום ואנדרוגינוס (ב"ב קכ"ו:),
בן ולא קטן, בן ולא גדול או אפילו סמוך לגבורתו של איש,
בן ולא הראוי לקרואו אב (סנהדרין ס"ח:), אלא דווקא מבן י"ג שנה ויום אחד שהביא שתי שערות, ונמשך הזמן הזה לא יותר משלושה חודשים, שזה כל ימיו של בן סורר ומורה לדברי ר' שבתי (שם ס"ט.)

ואינו חייב מי שאינו שומע בקול אביו ואמו להדליק את הנר וכדומה, אלא דווקא שאינו שומע שלא להיות זולל וסובא,
ואינו חייב אלא אם יש לו אב ואם, ואם מת אחד מהם אינו חייב.
וצריכים אביו ואמו לתפשו ביד שנאמר "ותפשו בו"
ואם היה אחד מהם גידם אינו נעשה בן סורר ומורה (שם ע"א.),
ואם אחד מהם חיגר אינו חייב שנאמר "והוציאו אותו",
ואם היה אחד מהם אילם אינו חייב שנאמר "איננו שומע בקולנו".
וצריכים אביו ואמו להיות שניהם שווים בקול ובמראה.

ובאמת היה ר' שמעון אומר שבן סורר ומורה כזה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר!
ואף כי אמר ר' יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו (שם) אין מביאים ראיה מאחד היוצא מן הכלל.

ואחר כל הגבלות אלה מקשה ר' יוסי הגלילי:

וכי מפני שאכל זה תרמיטר של בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאים אותו לסקילה?
אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש לימודו [=הרגלו] ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם (שם ע"ב. ועי' רמב"ם הל' ממרים פרק ז).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
דברים כא: בן סורר ומורה / חנן שלזינגר
דברים כא: בן סורר ומורה - ניתוח המקורות והבטים פסיכולוגים / דבורה אושפזאי



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן