לדף ראשי




גדרו ודיניו
בסיס לדבר האסור הוא אחד מסוגי המוקצה*, האסורים בטלטול בשבת ויו"ט¹, שכיון שמשמש בסיס לדבר אחר הרי הוא טפל לו² ונעשה אף הוא מוקצה³, כגון כר שהניח עליו מעות, שהן אסורות בטלטול⁴, נאסר אף הוא בטלטול, וכשצריך להכר לשכב עליו אסור להטותו כדי שיתנערו המעות מעליו⁵, ואף אם ניטלו ממנו המעות בשבת אסור לטלטלו, שכיון שנאסר בבין-השמשות*, כשהיו עליו המעות, נאסר לכל השבת כולה⁶. רוב הראשונים סוברים שאסור בטלטול בין לצורך גופו של הכר, כגון שצריך לשכב עליו, ובין לצורך מקומו⁷, שהבסיס לדבר האסור נעשה כדבר האסור שעליו בעצמו, וכשם שהמעות של הכר אסורות בטלטול בין לגופן ובין למקומן⁸, אף הבסיס כך⁹, ויש מי שאומר שלצורך גופו בלבד הוא שאסור, אבל לצורך [טור יג] מקומו מותר¹⁰. היה המוקצה שעל הבסיס כלי שמלאכתו לאיסור, שמותר בטלטול לצורך גופו ומקומו¹¹, יש מהאחרונים שנסתפק אם נאסר כלל הבסיס, שיתכן שאין דין בסיס לדבר האסור אלא כשהמוקצה שעליו אסור בטלטול לגמרי¹².

יש מהראשונים סוברים שאין דין בסיס להיאסר בטלטול אלא כשהבסיס משמש את דבר האסור שעליו, ולא כשאיסור שהונח עליו משמש את הבסיס, ולכן מותר ליטול ולהחזיר קדרה שטמנה בדבר הניטל בשבת¹³ וכיסה אותה בגיזי צמר שאינם ניטלים בשבת, כשהקדרה מגולה מקצתה¹⁴, ואין אומרים שתיאסר הקדרה בטלטול בתורת בסיס להכיסוי שאינו ניטל, לפי שהכיסוי הונח על הקדרה לשמש אותה, ולא שהקדרה תשמש להכיסוי¹⁵, ואבן שעל פי החבית, שהחבית נעשית בסיס לה ואסור לנערה¹⁶, לא שהניח את האבן על החבית שתשמש כיסוי, אלא שהניחה כדי שהחבית תשמש לה בסיס¹⁷, כגון אבן חשובה כאבני גזית שאדם מצניע שלא תישבר¹⁸.

ויש חולקים וסוברים שאף כשהאיסור משמש את ההיתר נאסר המותר מתורת בסיס, ואבן שעל פי החבית, שהחבית נעשתה לה בסיס, הוא אפילו כשהניח את האבן לשמש כיסוי להחבית¹⁹, שבסיס לדבר האסור הוא בשני אופנים: או שהדבר האסור יש לו חשיבות וההיתר משמש לו בסיס, אף על פי שאין ההיתר זקוק לאיסור, או שאין להדבר האסור חשיבות ואין ההיתר משמש אותו, אבל ההיתר זקוק להאיסור וצריך לו, כהחבית שהיא זקוקה לכיסוי האבן²⁰, ומכל מקום מותר לטלטל את הקדרה המכוסה בגיזי צמר שאינם ניטלים, אף על פי שהחמין והקדרה זקוקים לגיזי הצמר לחממם, מפני שכל הקדרה כולה טמונה בתוך הגיזים, ועיקרם של הגיזים שהם תחתיה ובצדדיה נעשו בסיס להקדרה, ולכן אף אלה שיש מהם על כיסוי הקדרה נעשו בסיס לה, שאחר העיקר אנו הולכים²¹.

ויש שמחלקים: אם הניח את האיסור על הבסיס באופן שאין דרכו להניח כך, אין לו דין בסיס, שאין זו הנחה, ולכן המכסה את הקדרה בגיזי צמר, מכיון [טור יד] שהניחם לשם כיסוי, אין דרכו של כיסוי אלא בכולו, וזה שהניח מקצתו מגולה, אין זו הנחה לכיסוי ומותרת בטלטול, וכשכיסה כל הקדרה דרך כסוי בכך ואסורה בטלטול, והוא הדין באבן המכסה את פי החבית, שאם כיסה כולה הרי זה בסיס ובמקצתה אינו בסיס, אבל מעות שעל גבי הכר והמיטה, כיון שהניחן לא לשם כיסוי, אלא כדי שהכר והמיטה ישמשו מושב להמעות, הרי דרך ההנחה היא אף שרובם מגולים, ולכן יש להם דין בסיס אפילו שאין המעות מכסות את כולם²².

דבר אסור שאינו חשוב כלל ואין אדם מצניעו, המונח על דבר היתר, כתבו ראשונים שאין ההיתר נעשה בסיס לו, כגון עצמות וקליפות שעל השולחן, שלא הניחם אלא כדי שלא יטנפו את הבית ולא להצניעם מחמת חשיבותם, אין השולחן נעשה בסיס להם ומותר להגביהו ולטלטלו כדי לנערם מעליו²³, וכן גרעיני תמרים שהם מוקצים, מותר להניחם על הפת או על ספל של מים ולטלטלם, ואין הפת והספל נעשים בסיס להם, כיון שכל עצמם לא הניחום עליהם אלא כדי לזרקם²⁴.

אין תורת בסיס על ההיתר אלא כשהאיסור מונח עליו, אבל אם ההיתר מונח על האיסור, כגון חלוק שכבסו אותו ותחבו בו קנה לתלות בו לייבשו, אין החלוק בסיס להקנה ומותר לשמטו מעל הקנה, אף על פי שהקנה אינו כדי והוא מוקצה²⁵. היה ההיתר משמש להאיסור, הסתפקו אחרונים אם יש עליו תורת בסיס, כשהוא מונח על האיסור, כגון שהניח כלי היתר על פמוט לשיווי המשקל²⁶.

לא נקרא בסיס אלא אם כן האיסור מונח על עיקר הכלי, ולכן מוכני - אופן של עגלה²⁷, או דף שעגלה מונחת עליו²⁸ - כשאינה נשמטת מן העגלה, מותר לגוררה, אף על פי שיש עליה מעות, שכיון שאין המעות על גבי העגלה עצמה, שהיא עיקר הכלי, אינה בסיס²⁹. וכן מותר לטלטל בגד, שמעות מונחות בכיס שאינו תפור לארכו בבגד, אלא פיו לבדו תפור והוא כולו תלוי, שאין הבגד בסיס, הואיל ואין המעות על עיקר הבגד, והכיס [טור טו] בטל להעיקר³⁰, ואפילו שהניח את המעות בכוונה בתוך הכיס, אלא שלכתחילה אסור להניח, שמא ישכח ויצא בו ברשות הרבים³¹. וכן תיבה (מגירה) שבשלחן, העשויה באופן שאי אפשר להוציאה לגמרי מן השולחן, ויש בתוכה מעות, נתבטלה להשולחן ומותר לטלטלו³². הייתה המוכני נשמטת מן העגלה, הרי היא כלי בפני עצמו, ואין גוררים העגלה בזמן שיש על המוכני מעות³³, וכן אם היה כיס מלא מעות קשור בהבגד, אסור לטלטל הבגד, כיון שהכיס הוא כלי בפני עצמו, וכן כשהתיבה שבשלחן עשויה באופן שאפשר להוציאה משם³⁴. היה הכיס תפור כולו בהבגד, כל הבגד נעשה בסיס³⁵.
ויש חולקים וסוברים שאפילו כשאין האיסור מונח על עיקר הכלי אסור לטלטלו, אם אפשר בניעור במקומו, ולא אמרו במוכני שאינה נשמטת שמותר לטלטלה אלא מפני שאי אפשר לסלק המעות משם אלא אם כן יטלטל השידה עם המעות³⁶, ולדעתם בכיס שבבגד אם אפשר לנער ינער ולא יטלטל³⁷.

יש מהראשונים סוברים שאין אוכל נעשה בסיס לדבר האסור, ולכן מטלטלים כלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה³⁸, ואין הפירות גופם נעשים בסיס להאבן³⁹, וצנונות שטמן בארץ מותר לנערם, כשמקצת עליהם מגולים, ואינם נעשים בסיס לעפר שעליהם, שאין באוכלים דין בסיס⁴⁰.

והאחרונים כתבו לפרש שאין ההבדל בין כלים לאוכלים, אלא שאוכלים אלו - הצנונות - לא נעשו בסיס, שלא הייתה כוותו שהאוכל ישמש להעפר, ואדרבה העפר משמש להאוכל⁴¹.

יש סוברים שאם התנה מבעוד יום על הנר (פמוט) שיטלטלנו אחר שיכבה, מועיל התנאי⁴², שאף על פי שאין תנאי מועיל במוקצה⁴³, בבסיס לדבר האסור, כיון שאין איסורו מחמת עצמו, אלא מחמת האיסור שעליו, כל שהתנה מבעוד יום שיהיה מותר לטלטלו כשיוסר הדבר האסור מעליו, מותר⁴⁴, [טור טז]

ויש סוברים שלא הותר התנאי אלא בנר (פמוט), שהוא בסיס להשלהבת, שכיון שהוא עומד להיכבות מותר לטלטלו אם התנה על כך מבעוד יום⁴⁵.

ויש אוסרים גם בנר⁴⁶, כיון שעיקר הקצאתו הוא בין השמשות והרי דחהו בידים לצורך בין השמשות⁴⁷, וכן נוהגים, אלא שבאמירה לנכרי שיטלטלו נהגו להתיר⁴⁸, שבאמירה לנכרי שאיסורו קל⁴⁹ סומכים על המתירים בתנאי⁵⁰.

שלא בכוונה
אינו נעשה בסיס אלא כשמניח בכוונה את האיסור על ההיתר, אבל לא בשוכח⁵¹, היינו שהניח את האיסור עליו בימות החול, ולא הייתה כוונתו שישאר עליו בשבת, ואחר כך שכחו להסירו משם, אבל הניחו בערב שבת, אפילו בסתם, הרי זה כאילו נתכוון שישאר שם גם בשבת⁵²,

ויש אומרים שאפילו הניחו בערב שבת, כל שלא חשב בפירוש שישאר שם בשבת, ובין השמשות שכחו, הרי זה בכלל שוכח⁵³.

ומכל מקום אפילו בשוכח אסור לטלטל את ההיתר טלטול גמור, אלא אם הוא צריך לו לגופו מטהו על צדו ומנער את האיסור מעליו, כגון ששכח אבן על פי החבית ומעות על הכר, מטה החבית על צדה והאבן נופלת ומנער הכר והמעות נופלות, אבל לא יגביה את ההיתר עם האיסור שעליו ויטלטלו למקום אחר לנערו שם, ואם אי אפשר בניעור במקומו, כגון שהייתה החבית בין חביות אחרות, וירא שלא תיפול האבן על חביות אחרות ותשברן, או שצריך למקומו של ההיתר, מותר לטלטלו למקום אחר ולנער שם האיסור ממנו⁵⁴. הטעם שאסור לטלטלו טלטול גמור כשאפשר בניעור, הוא לפי שגם בשוכח נעשה בסיס קצת⁵⁵, כיון שעל כל פנים בחול הונח האיסור עליו בכוונה, אלא שאחר כך שכחו להסירו⁵⁶. לא היה צריך לא לגופו של ההיתר ולא למקומו, אלא חושש שמא יגנבו המעות שעל הכר, אסור לטלטל הכר או לנער המעות ממנו⁵⁷, כיון שאין טלטול וניעור זה אלא לצורך דבר האסור⁵⁸. [טור יז]

במניח בכוונה נחלקו ראשונים:
יש אומרים שאינו נעשה בסיס אלא כשהניח על דעת שישאר שם האיסור כל השבת, אבל כשהניח בכוונה לסלק האיסור משם בשבת, על ידי ניעור או על ידי נכרי, אין לו דין בסיס לדבר האסור והרי זה כשוכח⁵⁹, והוא שחשב בפירוש לסלק המוקצה מההיתר בשבת, או שהוא דבר שדרכו בכך לסלקו, אבל אם חשב סתם שיהיה מונח עליו המוקצה בשבת, אף שלא חשב בפירוש שישאר שם כל השבת, הרי זה בסיס⁶⁰. ומכל מקום אף בהניחו על מנת לסלק בשבת אין דינו לגמרי כשוכח, שיהיה מותר בטלטול כאי אפשר בניעור במקומו, שלא היה לו להניח באותו עניין שיצטרך טלטול, ולכן אפילו כשאי אפשר בניעור אסור בטלטול, אלא אם כן אי אפשר היה לו מבלי שיניחו שם, כגון עצמות וקליפות שאי אפשר שלא יניחם על השולחן ⁶¹.

ויש חולקים וסוברים שאפילו אם הניח בכוונה שיהיה עליו בכניסת השבת בלבד ובתוך השבת יטלנו משם, נעשה בסיס לדבר האסור⁶², אלא אם כן הניח האיסור עליו בשבת בכוונה לנערו ממנו בשבת, שאינו נעשה בים⁶³, סבל אם לא הייתה דעתו לנערו בשבת, נעשה בסיס אף כשהניח עליו האיסור בשבת, ולא היה עליו בבין השמשות⁶⁴. ויש שנראה מדבריהם שאף בהניח בשבת בכוונה לסלק בשבת נעשה בסיס⁶⁵. ולדברי הכל כשניטל האיסור ממנו בשבת מותר בטלטול, שכיון שלא היה עליו בבין השמשות לא הוקצה לכל השבת⁶⁶. והסתפקו ראשונים כשהניח כלי אצל הנר מערב שבת והנר נפל לתוכו בשבת, ואחר כך נפל לחוץ או שנטלו נכרי, אם נחשב כאילו כבר נפל לתוכו מערב שבת, שהרי הקצהו לכך קודם בין השמשות, ואסור בטלטול אפילו כשניטל ממנו בשבת, או שנחשב כמניח בשבת, וכשניטל מותר בטלטול⁶⁷.

דבר העשוי להיות המוקצה עליו, אף על פי שלא [טור יח] הניחו בידים, הרי זה כהניחו, ונעשה בסיס, כגון קינה של תרנגולת שיש בה ביצת אפרוח, שהיא מוקצה⁶⁸, נעשה הקן בסיס לה, כיון שהקן עשוי לתרנגולות⁶⁹.

כשאינו מניח דבר המוקצה על ההיתר לצורך ידוע, כגון לצורך האיסור שיתיישב עליו היטב - או לצורך דבר המותר, לסוברים כן⁷⁰ - אלא מניח בדרך עראי, בלי שום כוונת צורך כגון כשמניח בתיבה חפצים אלה על אלה, מפני שאין לו ריוח לפנות לכל חפץ מקום בשולי התיבה, נחלקו בדבר:

יש סוברים שהחפץ התחתון נעשה בסיס לעליון, הואיל שכשמניח בערב שבת יודע הוא שהאיסור יהיה מונח על החפץ בשבת, והרי זה בכלל מניח⁷¹,

ויש חולקים וסוברים שאין דינו כמניח אלא כשוכח, ולפיכך שנינו: מטלטלים תרומה טמאה עם הטהורה⁷², אפילו שהטמאה היא על הטהורה⁷³, ואפילו כשהניח בכוונה הטמאה על הטהורה, לפי שהסל הוא בסיס לאיסור ולהיתר⁷⁴, ואין אומרים שהטהורה גופה אסורה משום בסיס לטמאה מפני שאין הנחה זו אלא בדרך מקרה⁷⁵. ולכן מותר לטלטל המפה שעל השולחן, אף על פי שהמנורה עומדת עליה, לפי שאין צריך לו שתהא המנורה על המפה אלא על השולחן, ואינו מעמידה על המפה אלא מפני שאי אפשר לו לפנות מקום להמנורה בגוף השולחן, או מפני שאינו חושש לפנות לה מקום, ולפיכך לא נעשית המפה בסיס למנורה⁷⁶.

מכיון שאין נעשה בסיס אלא כשמניחו בכוונה, לכן אם הניח מוקצה על כלי של חברו אין הכלי נעשה בסיס, שאין אדם אוסר דבר של חברו שלא מדעתו⁷⁷. ואם עשה כן לטובת חברו, שמן הסתם נוח לו לחברו דבר זה שעשה לטובתו, כגון שנטל כלי של חברו ושמו תחת הנר של חברו, כדי שיפול הנר לתוכו ולא ישרף הבית, ונפל הנר לתוכו קודם בין השמשות, הסתפקו ראשונים אם יכול לאסור [טור יט] הכלי בתורת בסיס⁷⁸. ויש שהוכיחו שבאופן זה נאסר הכלי⁷⁹.

בסיס לאיסור ולהיתר
אין ההיתר נעשה בסיס לדבר האסור אלא אם כן דבר איסור בלבד מונח עליו, אבל לא כשמונח עליו איסור והיתר, ולפיכך כלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה, מותר לטלטל את הכלכלה, שנעשית בסיס לאסור ולמותר⁸⁰, אלא שמכל מקום אם אפשר לנער האיסור ממנו צריך לנערו ואחר כך יטלטל ההיתר בלבד, ואם אי אפשר לנער, או שיהיה הפסד בדבר על ידי הניעור, כגון שהיו בכלכלה תאנים וענבים רכים שאם ינערם יטנפו בקרקע ויפסדו, מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו⁸¹, וכן אם צריך למקומו, שהניעור לא יועיל לו לפינוי המקום שצריך, מותר לטלטלו משם⁸². וכן מותר לטלטל מחתה שיש עליה אפר המוכן מערב שבת לכסות רוק או צואה, אף על פי שיש בה גם שברי עצים שהם מוקצים, שהמחתה היא בסיס לאסור ולמותר⁸³, ואין צריך לנער, שאי אפשר לנער שברי העצים, לפי שהאפר שבתוכה יתפזר עם הניעור⁸⁴ ואי אפשר ליטול אחר כך האפר לבדו מבלי השברים הקטנים של העצים⁸⁵, אבל אם אינו צריך אלא להמחתה בלבד לא יטלטלנה כמות שהיא אלא ינער האפר עם העצים ויטול המחתה⁸⁶.
ויש מהראשונים שכתב שבסיס לאיסור ולהיתר לעולם מותר בטלטול, אפילו כשאפשר בניעור⁸⁷.

אין בסיס לאיסור ולהיתר מותר בטלטול אלא כשההיתר הוא יותר חשוב מהאיסור, שהאיסור מתבטל אגב ההיתר, ואין הכלי נעשה בסיס לו אלא לההיתר, כגון בכלכלה ופירות, שהאבן לגבי הפירות אינה חשובה, וכן שברי העצים אינם חשובים לגבי האפר, אבל כשהאיסור הוא יותר חשוב - או אף כששניהם שווים בחשיבותם⁸⁸ והוא אינו בטל לההיתר, הבסיס אסור בטלטול ובניעור, כבסיס לדבר [טור כ] האסור בלבד⁸⁹, ולכן במקום שאין בגדי פשתן מצויים ושברי פתילה חשובים שם, אינם בטלים לגבי השמן שבנר ונעשה הנר בסיס להם⁹⁰, או במקום שהשמן מצוי ביותר ואינו חשוב שם כל כך ששברי הפתילה יתבטלו לו⁹¹, ולכן לא התירו להציל תיק הספר שיש בתוכו מעות אלא משום הצלת כתבי-הקודש*⁹², אבל לא משום שהתיק הוא בסיס לאסור ולמותר⁹³, לפי שהמעות חשובות הן ואינן בטלות ולעולם הכלי נעשה בסיס להן⁹⁴. ומכל מקום כתבו ראשונים שתיבה שיש בה דבר המותר בטלטול ומעות, אם המעות אינן עיקר מותר לטלטלה כמו שהיא, שהתיבה היא בסיס לאסור ולמותר⁹⁵. החשיבות היא לפי מה שהדבר חשוב או אינו חשוב אצלו, ולא לפי מה שחשוב או אינו חשוב לכל העולם⁹⁶.

השולחן שהנרות עומדים עליו, שהוא בסיס לדבר האסור, אם היו מונחים עליו בין השמשות גם ככרות ושאר דברים, הם חשובים יותר מהנרות - היינו משלהבת הנר הדולקת⁹⁷ - ונעשה השולחן בסיס לדבר האסור והמותר, ומותר לטלטלו כשאי אפשר לנער הנר או כשצריך למקומו של השולחן, אפילו בעוד הנרות דולקים⁹⁸. ומטעם זה נתפשט המנהג שהנשים נזהרות להשים ככר הצריך לשבת על השולחן קודם הדלקת הנרות, כדי שיהיה מותר לטלטל את השולחן כשיצטרך לזה⁹⁹.

נר (פמוט) שהודלק לשבת אסור לטלטלו על ידי שנותנים עליו לחם מבעוד יום כדי שיהיה בסיס לדבר האיסור - השלהבת - ולדבר המותר, אפילו כשהלחם הוא יותר חשוב מהשלהבת, שכיון שהנר עשוי בשביל השלהבת, הוא נעשה טפל אליה ולא להלחם¹⁰⁰.

אין בסיס לאסור ולמותר מותר אלא אם כן הניח עליו ההיתר מבעוד יום, אבל אם האיסור בלבד היה עליו בין השמשות, לא יועיל מה שמניח אצלו היתר [טור כא] בשבת¹⁰¹. הניח עליו דבר האסור בשבת, כיון שאין מוקצה לחצי שבת ואינו אסור אלא כל זמן שהאיסור עליו¹⁰², מותר להניח עליו דברים של היתר החשובים יותר מהאיסור ומטלטלם¹⁰³.

כלי שמונח בתוכו דבר המותר ועל גבי הכלי מונח דבר האסור, כתבו אחרונים שאין לו תורת בסיס לאסור ולמותר, אלא נעשה בסיס לאיסור בלבד, ולכן אבן שעל פי החבית נעשית החבית בסיס לה ואסור גם לנערה, אף על פי שיש בה יין המותר, שכיון שעל פי החבית אין יין, נעשתה בסיס להאבן לחוד¹⁰⁴.

ויש מהראשונים שכתבו בטעם שאין החבית נעשית בסיס לאסור ולמותר, היינו להיין שבתוכה, מפני שאי אפשר להוציא היין שבתוכה אלא על ידי טלטול האבן שעל פיה, והאבן הרי אסורה בטלטול, ולכן אף היין נאסר בטלטול, ונמצא שאין החבית בסיס אלא לדבר האסור בלבד¹⁰⁵, וכן יש מהראשונים שכתבו בטעם שהקדרה המכוסה בגיזי צמר המוקצים ומקצתה מגולה שמותר לטלטלה¹⁰⁶, שהוא מפני שהקדרה היא בסיס לדבר האסור ולדבר המותר, היינו המאכל שבתוכה¹⁰⁷.

הערות
1. ע"ע מוקצה.
2. עי' רש"י שבת מז א ד"ה לדבר האסור.
3. רש"י שם קמב ב ד"ה נעשה.
4. ע"ע הנ"ל.
5. שבת קמב ב; רמב"ם שבת פכ"ה הי"ז; טוש"ע או"ח שט ד.
6. שבת מד ב במיטה; רמב"ם שם; טוש"ע שם ברמ"א וסי' שי ז.
7. ב"י סי' שט, ע"פ רש"י קמב ב שמפרש שהחילוק בגמ' בין גופו למקומו מוסב על שוכח; רמב"ם שבת שם; המאור שבת פי"ז ד"ה תנו רבנן; רמ"א בשו"ע שי ז.
8. ע"ע מוקצה.
9. לבושי שרד שי ז; משנה ברורה שם ס"ק כד. [טור יג] 10. שבלי הלקט סי' קכ בשם יש מפרשים; רבנו ירוחם נתיב יב חי"ג. וע' ב"י שם שר"ל ברבנו ירוחם פי' אחר שמתכוין לשוכח.
11. ע"ע הנ"ל.
12. פמ"ג ריש סי' שח במשבצות זהב.
13. ע"ע הטמנה.
14. שבת נא א.
15. המאור שבת פי"ז ד"ה תנו רבנן; רשב"א שבת נא א ד"ה ויש להקשות; ריטב"א שם, ועי"ש למה במכוסה כולה אינה ניטלת.
16. שבת קמב ב.
17. עי' המאור שם וחי' רעק"א שם קכה ב.
18. רשב"א ביצה שם; שמ"ק ביצה ב א בשם יש מפרשים.
19. רמב"ן במלחמות שבת פי"ז שם.
20. שמ"ק ביצה שם בשם מורו הרב, ועי"ש שמוכיח כן גם בדעת הרמב"ן בחי'.
21. שמ"ק שם. [טור יד]
22. מאירי שבת שם בשם יש מפרשים, ועי' ריטב"א שם שחולק על זה.
23. רשב"א ביצה ב א, ועי' מלחמות שבת סופכ"א. ועי' תוס' שם תירוצים אחרים.
24. ר"ן שבת סופכ"א. ועי' תוס' שבת מז א ד"ה הוה: דשיורי כוסות לא חשיבי כו', ועי"ש ברמב"ן ובר"ן בשמו שאפר ושברי עצים אינם חשובים ובטלים להכלי.
25. ב"ח סי' שח, ע"פ שבת קמ רע"ב וטוש"ע שם טז.
26. פמ"ג במשבצות שח בשם אבני שוהם ושם ס"ק יד.
27. רש"י שבת מד ב.
28. תוס' שם. ועי' מג"א שי ס"ק ז.
29. תוס' שבת מד ב ד"ה אין גוררין. [טור טו]
30. שו"ת תה"ד ח"א סי' סט; ב"י בשמו סי' שט; רמ"א בשו"ע שי ז.
31. מג"א שם ס"ק ז, ועי"ש שלכן כתב הרמ"א שכח.
32. מג"א שם.
33. שבת שם.
34. מג"א שם.
35. שם.
36. פהמ"ש להרמב"ם כלים פי"ח מ"ב, עי' מג"א סי' שי שם.
37. מג"א שם. ועי' ריטב"א שבת שם שכ' ג"כ שמותר בניעור לצורך גופם או בטלטול לצורך מקומם, כדין שוכח להלן.
38. עי' להלן: בסיס לאיסור ולהיתר.
39. מאירי שבת רפכ"א לתי' א', וכ"כ שם בתרומה טהורה למטה וטמאה למעלה.
40. כלבו הל' שבת; רמ"א בשו"ע שיא ח. ועי' רשב"א שבת נא א בשם הראב"ד.
41. מג"א שם ס"ק כג והגר"א ושו"ע הרב שם, והוא כשיטת המאור לעיל. ועי' כלבו שם משמע שמשום אוכל הוא.
42. רמב"ן ור"ן רפכ"ג.
43. ע"ע מוקצה.
44. ב"י סי' רעט בשם הרשב"ש, ועי' תשב"ץ ח"א סי' קלז. [טור טז]
45. מ"מ שבת פכ"ה ה"י בדעת רמב"ן ורשב"א; שו"ע רעט ד, ועי"ש במג"א ס"ק ו. ועי' שו"ת הריב"ש סי' צג.
46. תוס' שבת מד א; רמ"א בשו"ע שם.
47. מג"א ס"ק ז.
48. רמ"א שם.
49. ע"ע אמירה לנכרי שבות.
50. שו"ע הרב שם.
51. שבת קמב ב.
52. תה"ד כתבים סי' קצג, ע"פ דיוק לשון הרמב"ם פכ"ה הי"ז. ועי' שער הציון להמ"ב סי' שט ס"ק כ בכוונת התה"ד.
53. ב"י סי' שט, ועי' שער הציון שם.
54. שבת שם; רמב"ם פכ"ה הי"ז; טוש"ע שט ד וה.
55. רשב"א ביצה ב א.
56. עי' מחצית השקל סי' שח ס"ק נא.
57. רי"ו נתיב יב חי"ג; ב"י סי' שט בשמו; מג"א שם ס"ק ה.
58. שו"ע הרב שם ו. [טור יז]
59. תוס' שבת מד רע"א ונא א ד"ה או וביצה ב א ד"ה ובית הלל בשם ר"ת; יראים השלם סי' רעד, ועי"ש בתועפות ראם אות קנה; רוקח סי' קכג; ס' התרומה סי' רמט; דעה א בטוש"ע שט ד.
60. מ"ב ס"ק כא.
61. תוס' שבת קכג א ד"ה האי פוגלא. ועי' שו"ע הרב שט ז שכתב שלדעה זו דינו לגמרי כמו בשוכח.
62. רש"י שבת נא א ד"ה או שטמן, עי"ש בתוס' ובב"י סי' שט; רשב"א שם ד"ה ויש להקשות וביצה ב א; דעה ב בטוש"ע שט ד.
63. רשב"א שבת קמג א ד"ה והא דתנן וד"ה הא דמטלטלי; מג"א סי' רסה ס"ק ב וסי' רסו ס"ק יד, ע"פ שבת קנד ב בשליפי זוטרי, ועי' סי' שח ס"ק נ.
64. רשב"א שבת שם.
65. עי תוס' שבת מד ב ד"ה יש עליה. ועי' חי' רעק"א שם שתמה. ועי' ט"ז סי' שי ס"ק ח, אבל שם י"ל שלא היה בדעתו לסלק.
66. תוס' שבת שם; מג"א סי' שח ס"ק נ. ועי' טוש"ע רעט ה ושי ג.
67. מג"א סי' שט ס"ק ח בשם או"ז, ועי' מחה"ש שם. [טור יח]
68. ע"ע מוקצה.
69. תוס' שבת מה ב ד"ה דאית וריטב"א שם; מג"א סי' שט ס"ק ו.
70. עי' לעיל: גדרו ודיניו. ועי' שו"ע הרב שט ט.
71. תה"ד כתבים סי' קצג, והובא בב"י סי שט.
72. משנה שבת קמא ב.
73. גמ' שם קמב א.
74. עי' להלן.
75. מג"א סי' שט ס"ק ו; שו"ע הרב שט ט. ועי' מאירי שבת שם בשם יש מפרשים טעם אחר שאין הטהורה נעשית בסיס מפני שאין אוכל נעשה בסיס.
76. שו"ע הרב שם. ועי' מ"ב ס"ק יח ושעה"צ שם ס"ק כד שרוב האחרונים סוברים כהמג"א.
77. שלטי הגבורים על המרדכי שבת סופ"ג בשם או"ז, ולפנינו באו"ז הל' ערב שבת סי' כט בשם ריב"א שמצדד לאסור; רמ"א בשו"ע שט ד; מג"א שם ס"ק ח, ע"פ תוס' שבת מד ב ד"ה יש: לדעת ישראל, עי"ש במחצה"ש. [טור יט]
78. שלטי גבורים שם בשם או"ז, לפי המג"א שם.
79. מג"א שם, ע"פ תוס' שבת הנ"ל; שו"ע הרב שט יא.
80. שבת קמב א.
81. שבת שם; רמב"ם פכ"ה הט"ז, טוש"ע שט ג.
82. ב"י שם ושו"ע שם, ולמד משוכח, לעיל.
83. שבת מז א, ועי"ש ברש"י ותוס'; טוש"ע שי ח. ועי' רמב"ן שבת שם שסובר שאפר ושברי עצים שניהם מוקצים, וכגון שהאפר הוסק בשבת, ומכל מקום מותר לטלטל המחתה עמהם, שאינם חשובים ובטלים לגבי הכלי, ועי"ש בר"ן שחולק. ועי' לעיל: גדרו ודיניו, במוקצה שאינו חשוב.
84. רשב"א שבת קמב א.
85. שו"ת הרא"ש כלל כב דין ח; שו"ע שם ומג"א ס"ק י.
86. שו"ע שם.
87. או"ז הל' שבת סו"ס פו, עי"ש שלדעתו נחלקו הסוגיות של מחתה ושל כלכלה ופסק כסוגיית מחתה. ולא הובאה דעתו בפוסקים.
88. מ"ב סי' שי ס"ק לג, ושם בשעה"צ ס"ק ל בשם כמה אחרונים. ועי' או"ז סו"ס פו שמשמע מלשונו שאם ההיתר אינו מתבטל להאיסור מותר. [טור כ]
89. טוש"ע שי ח, ע"פ שבת מז א: בגלילא שנו.
90. לפי' רש"י בשבת שם בד"ה בגלילא.
91. לפי' ר"ת בתוס' ורא"ש שם.
92. עי' משנה שבת קטז ב.
93. עי' גמ' שם קיז א.
94. רשב"א שבת קמב א.
95. הגמ"י שבת פכ"ו בשם הר"ם; כלבו הל' שבת; שו"ע שי ט. וצ"ב אם חולקים על הרשב"א.
96. מג"א סי' שי ס"ק ט; ע"פ שבת מז א: קרטין בי רבי מי חשיבי כו'.
97. עי' מחצית השקל סי' רעז ס"ק ח ומשנה ברורה שם ס"ק יח, ע"פ תוס' מז רע"א.
98. מג"א רעז ס"ק ח, ועי"ש בשו"ע הרב ובמ"ב.
99. מ"ב שם: ומנהג נכון הוא.
100. רא"ש שבת פכ"א סי' ב, ועי"ש בקרבן נתנאל; שו"ת הריב"ש סי' צג; שו"ע רעט ג ומג"א שם ס"ק ה ועי"ש בשו"ע הרב ד. ועי' לעיל: גדרו ודיניו, כשהתנה לטלטל הנר כשיכבה. [טור כא]
101. ב"י סי' שי בשם תשו' הרשב"א; רמ"א בשו"ע שם ח.
102. עי' לעיל: שלא בכוונה.
103. ט"ז שם ס"ק ח.
104. ס' תוספות שבת סי' שט, הובא ברעק"א לשבת קמב ב ומחצית השקל סי' שט ס"ק ו ובאור הלכה להמ"ב שם.
105. מאירי שבת רפכ"א. ומשמע לפי זה שאם האבן אינה מכסה את כל פי החבית ומקצתה מגולה הרי זה בסיס לאסור ולמותר.
106. עי' לעיל: גדרו ודיניו.
107. רשב"א שבת נא א בשם הראב"ד, ועי"ש שהרשב"א עצמו אינו סובר כן.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן