חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

גוזז

איסור מלאכת גוזז צמר מבעל חי בשבת.

תוכן
א. האיסור וגדרו
ב. תולש
ג. באדם
ד. שעורו
ה. הערות

האיסור וגדרו
גזיזת צמר הוא אחת מל"ט אבות מלאכות, שמנו חכמים במשנה1. והוא אב מלאכה לפי שהייתה במשכן2, שהיו צריכים לגזוז את הצמר בשביל כל הדברים במלאכת המשכן שהיו עשויים צמר3, או שהיו גוזזים גם את עורות התחשים לצורך עיבודם4.

הגוזז - צמר או שער5 - בין מן הבהמה ובין מן החיה, חייב6, ואפילו מן החיה שבים7. אף הגוזז מן העוף חייב8, אלא שכתבו ראשונים שחיוב גוזז בעוף הוא משום תולדה9, והסבירו אחרונים לפי שלא הייתה גזיזת עוף במשכן10, ואף על פי שאין דרך לגזוז מן העוף אלא לתלוש11, מכל מקום כיון שהגזיזה היא עיקר המלאכה שחייבה תורה, שאף התולש חיובו משום תולדת גוזז12, הרי זה חייב על הגזיזה אף במקום שאין דרכו בכך13.
ויש חולקים וסוברים שאין הגוזז מן העוף חייב כלל, לפי שאין דרך לגזוז מן העוף אלא לתלוש14.

אין גוזז אלא בכלי15.

בין שהוא גוזז מן החי ובין שהוא גוזז מן המת [טור רעה] חייב16, ואפילו הגוזז מן השלח - העור לאחר שהופשט - חייב17, ויש מן הראשונים חולקים וסוברים שהגוזז מן המתה פטור18. ומהאחרונים יש שתלו את הדבר במחלוקת שני התלמודים, ולדעת הבבלי חיובו של גוזז הוא מפני שעוקר דבר מגידולו, ולפיכך מן המתה פטור19. ומטעם זה אין חיוב גם בגזיזת שער של אדם מת20. ויש מחלקים בין אם הוא צריך לשער, שחייב נם בגוזז מן המת, ובין שאינו צריך לשער, שבמת אין זו מלאכה כלל, אפילו להמחייבים בגוזז מן החי גם כשאינו צריך לשער21. יש מהאחרונים מצדדים לומר שלהמחייבים גוזז נם לאחר מיתה, אין חיובו בעוף אלא במת ולא בחי, שאין דרך ליקח נוצה מן העוף החי22.

בגדר איסור גוזז נחלקו ראשונים:
יש סוברים שאינו חייב אלא אם כן הוא צריך לדבר הנגזז, כגון הגוזז את הצמר, שהוא צריך לאותו צמר, וכעין שהייתה המלאכה במשכן, שהיו צריכים לצמר שהיו גוזזים בשביל התכלת והארגמן, אבל אם אינו צריך לדבר הנגזז הרי זו בכלל מלאכה-שאינה-צריכה-לגופה*23, ואפילו אם כוונתו כדי לייפות את הדבר הגזוז על ידי הסרת הדבר הנגזז, כגון אם נוטל צפרניו או שער ראשו וכדומה24, אינו חייב אלא לדעת הסוברים מלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים עליה25.

אבל רוב הראשונים חולקים
וסוברים שאף אם הוא רק כדי לייפות את הדבר הגזוז הרי זה בכלל מלאכת גוזז, ובין לצורך השער והגיזה ובין לתקן גופו ולייפות עצמו כולן מלאכה הצריכה לגופה הן, שהנטילה היא המלאכה, והרי הוא צריך לנטילה26, ואף הגוזז את השלח חייב משום גוזז27, אפילו [טור רעו] במקום שאינו צריך לגיזה, אלא שישאר העור בלא שער, כדי שיהא ראוי לעיבוד28, שהרי גם במשכן הייתה גזיזה שלא לצורך הצמר והשער רק לצורך העור, כגון בעורות תחשים29, אלא אם כן אינו צריך לא להגיזה ולא להעור, אלא לצורך פעולה אחרת, כגון נוטל השער מהעור במקום שחיטה לצורך השחיטה, שזהו בכלל מלאכה שאינה צריכה לגופה29א.

יש מהאחרונים סוברים שאין מלאכת גוזז אלא בדברים שדרכם לתלוש או לגזוז מהגוף דבר שאינו חלק ממנו אלא צומח ממנו ונטפל לו, כגון צמר וצפרנים ושער או ציצין של עור הפורשים מסביב לאצבעות, שכל אלה עושים חליפין והדרך ליטול אותם, אבל התולש או חותך איזה חלק או חתיכה מן הגוף, דבר שאינו עומד להיקצץ, אינו בכלל גוזז, שאינו גוזז מעל הגוף אלא חותך את עיקר הגוף עצמו, ולכן החותך בשר מן הבהמה ודאי שאינו חייב משום גוזז30, ואף על פי שיש מן הראשונים סוברים שגם במילה יש משום גוזז31, יש מסבירים שכיון שיש מצווה למול הרי הערלה כעומדת לקוץ וכדבר הטפל לגוף32.

הטווה צמר שעל גבי בהמה, נחלקו אמוראים:
רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן חייב שתי חטאות, ואחת מהן משום גוזז33,
ורב כהנא אמר אין דרך גזיזה בכך34, ואף על פי שבמשכן היו טווים על גבי העזים, חכמה יתרה הייתה שם35, אבל ההדיוט אין דרכו בכך, והרי זו כמלאכה שעושים כלאחר יד36, ואותם העושים כן בטלה דעתם אצל כל אדם37.
הלכה כרב כהנא38.

[טור רעז] החותך יבלת לחה בכלי מבעל חי, הרי זו אב מלאכה כגוזז את הצמר39, ויש סוברים שאינה אלא תולדה של גוזז40.
אבל ביד אינו אסור אלא מדבריהם41, כיון שאין דרך לחותכה אלא בסכין והרי זה כעושה מלאכה כלאחר יד42.

הייתה היבלת יבשה, נחלקו אמוראים:
יש אומרים שחותך אפילו בכלי, לפי שהיא נפרכת ואין זו חתיכה כלל43,
ויש אומרים שבכלי אסור אף על פי שהיא יבשה, מפני שמכל מקום הוא מתקן לה ועניין מלאכה הוא עושה44,
ויש מהראשונים
שכתבו שביבשה אפילו בכלי אינו אלא שבות מדבריהם45.
הלכה שאסור לחתוך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי בין לו בין לאחר46, אלא שבכלי ובלחה חייב חטאת47,
ויש מהראשונים
שפסק שפטור לעולם48.

על חיתוך היבלת במקדש, ע"ע אין שבות במקדש.

תולש
התולש כנף מן העוף - שתלש נוצה גדולה מכנף העוף49 - הרי זה חייב משום גוזז50, ואף על פי שתולש אינו כגוזז51, בעוף שדרכו בתלישה הוא כגוזז52, וכן אמרו: עוף שאין לו גיזה תלישתו זוהו גיזתו53. וכתבו ראשונים שאף על פי שהוא חייב, מכל מקום אינו אלא תולדה של גוזז54. וכן התולש מן הבהמה המתה חייב, שתלישתה זוהי גיזתה55. ולכן יש להיזהר במלבוש שנעשה מעור בהמה שלא יתלוש ממנו שער, שיש [טור רעח] בו חיוב חטאת56, אלא שבעוף תלישתה זוהי גיזתה גם כשהוא חי ובבהמה דווקא כשמתה, אבל כשהיא חיה אינו חייב עד שיגזוז57, לפי שכואב לה ואין דרכה בתלישה58.

ויש מפרשים שלא אמרו התולש מן המתה חייב אלא בעוף בלבד, אבל בכהמה פטור, שאין דרכה בתלישה אלא בגיזה59. לדעה זו יש מהאחרונים מפרשים שאף בעוף לא אמרו שהתולש חייב אלא במתה, אבל מן החי פטור, שאין דרך לתלוש נוצה מן העוף החי, אם לא במקום שחיטה, שהדרך לתלשו שם מחיים60.
ויש מהראשונים שכתבו שבתולש כנף בעוף חי הדברים אמורים61, ולדעתם יש שמדקדקים לומר שבמת פטור62,
ויש שמפרשים שלא אמרו בעוף חי אלא לפי שבמת חייב אפילו התולש מן הבהמה63.

התולש נוצה של עזים -
יש אומרים שהוא חייב כתולש כנף מן העוף64, וכן מצינו שדרך הנוצות, שהוא שער הדק, בתלישה ולא בגיזה65,
ויש שמחלקים בין השער של עזים שדרכו בגזיזה לנוצה הדקה שבהם שדרכה בתלישה66.

השוחט בהמה ביו"ט -
יש מהראשונים סוברים שמותר לו לתלוש צמר למקום הסכין, ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אלא ישאר שם כשאר צמר הצואר67, ואף על פי שהיא מלאכה כלאחר יד, שאסורה מדרבנן68, התירו משום שמחת יו"ט69. ודווקא [טור רעט] בבהמה, שאין דרכה בתלישה, אבל בעוף לא ימרוט, מפני שזה דרכו ונמצא תולש ביו"ט70, ואף על פי שגם בעוף הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, שאינו צריך אלא למקום השחיטה71, מכל מקום לא התירו ביו"ט מלאכה שאינה צריכה לגופה כשם שהתירו כלאחר יד72, ואין להתיר משום צורך אוכל נפש73, שקודם שחיטה אינו אוכל, ואין דוחה אלא השחיטה, שהוא דבר המוכרח להכשרו, אבל תלישת השער כיון שאין הכרח לעשותה לפני השחיטה אינו מן הדין שתדחה עד שיהיה אוכל גמור74, ועוד שאפשר לתלוש מערב יו"ט75.

ויש סוברים שאף בעוף מותר, אף על פי שדרכו בתלישה, כיון שאיסור תלישה הוא בין מחיים ובין לאחר שחיטה, ואחר שחיטה הרי ניתנה מלאכה זו לדחות משום צורך אוכל נפש, ומורטים נוצות העוף, ולכן אף קודם שחיטה מותר76,

ויש מתירים מפני שזוהי מלאכה שאינה צריכה לגופה77,

ויש מתירים מטעם שאם לא יסיר הנוצה יש לחוש שיקלקל העוף בשחיטה וימנע משמחת יו"ט78.

אבל יש חולקים ואוסרים אף בבהמה לתלוש ממקום השחיטה, שאף על פי שהתלישה בבהמה אינה טלאכה גמורה, מכל מקום מלאכה כלאחר יד היא שאסורה מדבריהם, ולא הותרה ביו"ט אלא כשאינו מתכוון לתלוש, ולפיכך השוחט בהמה ביו"ט אינו רשאי לתלוש הצמר אלא מפנהו ומושכו אילך ואילך, ואם נתלש נתלש79. ואף כשמפנהו לא יפנהו אלא בידו ולא בכלי80, לפי שנראה כגוזז81. אף בעוף מותר לפנות הנוצה ביד, אף על פי שאם יתכוון יהיה איסור של תורה, כיון שעכשיו אינו [טור רפ] מתכוון82. השוחט עז צריך להיזהר מאד שלא למרוט מן הצואר השער הדק, שהרי דרכו בתלישה ואסור מן התורה83, ואף המתירים בעוף מפני שסופה של מלאכה זו להיות נדחית אחר שחיטה, בעז לא שייך טעם זה, שהרי סופו להפשיט את העור ולא למרטו84.

התולש בכלי -
יש סוברים שהרי הוא כגוזז, שתלישת צמר בכלי הרי זו דרך גזיזה85,
ויש סוברים שאף בכלי אינו אלא מלאכה כלאחר יד כתולש ביד ואין איסורו אלא מפני שנראה כגוזז86.

אסור לגרוד - לסרוק - הבהמה במגרדת התולשת שערות, שאף על פי שאינו מתכוון לכך, הרי זה "פסיק רישיה ולא ימות", שאי אפשר שלא יתלוש שערות87, אלא שלסוברים ש"פסיק רישיה" בשאינו נהנה מזה מותר88 אף כאן מותר, שאין לו הנאה מתלישת השערות89. ויש מי שכתב לחלק בין שערות שבצוואר הבהמה, שהן ארוכות, ויש בהן משום "פסיק רישיה", לשערות של כל הגוף, לפי ששערות הבהמה קצרות ואינן מתערבבות ומתקשרות זו בזו, ולכן אינן נעקרות, אלא אותן שנעקרו כבר, ואין הגירוד אלא לייפותן ולהעביר מהן צבע ועפר, ולכן מותר90.

הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה, שהוא חייב משום עוקר דבר מגידולו91,
יש מהראשונים סוברים שהוא מתולדה של גוזז ולפיכך אינו חייב אלא כשלא כלו לו חדשיו, אבל אם כל לו חדשיו פסקו גידוליו92,
ויש חולקים וסוברים שחיובו הוא משום מלאכות אחרות ולא משום גוזז93. [טור רפא] אף החולב יש מן הראשונים סוברים שחיובו משום תולדה של גוזז, שכל המפרק מבעלי חיים הרי הוא כמפרק צמד מן הבהמה94, אבל רוב הראשונים חולקים וסוברים שחיובו משום תולדה של דש95.

באדם
הנוטל צפרניו או שער ראשו או שפמו או זקנו, אם נטלן בכלי חייב96, שתולדה של גוזז הוא97. הכלי שאמרו הוא מספרים98, או הדומה לו מכלי הגילוח99, אבל כלי אחר שאינו מיוחד לכך דומה לידו100.
ונחלקו ראשונים
:
יש סוברים שאין הדברים אמורים שחייב בכלי אלא לסוברים מלאכה-שאינה-צריכה-לגופה* חייבים עליה, אבל לדעת הפוטרים מלאכה שאינה צריכה לגופה אף כאן פטור, שהרי אינו צריך לציפורניים ולשער שהוא נוטל101,
ויש סוברים שכיון שבא לתקן ולייפות את גופו הרי זו מלאכה הצריכה לגופה וחייב לדברי הכל102.

נטל ציפורניו זו בזו או בשיניו וכן שער ראשו שתלשו בידו וכן שפמו וזקנו, נחלקו תנאים: ר' אליעזר מחייב וחכמים אוסרים משום שבות*103, שאין דרך גזיזה בכך104. הלכה כחכמים105.
יש מהראשונים סוברים שהנוטל ציפורניו או שערו בשינוי הוא תולדת קוצר* וגם תולדת גוזז, שדומה לשניהם, אבל אינה תולדה גמורה של תורה אלא תולדה מדבריהם106.

הנוטל ציפורנים או שער בשינוי - בשיניו או בידו וכיוצא - לאחרים, לדברי הכל פטור, ולא נחלקו תנאים אלא כשנוטל לעצמו107, שלדעת ר' אליעזר יכול הוא לאמן ידו לעצמו לתקנו בלא כלי108, ויש מפרשים ההבדל בין לעצמו ולאחרים, שאין דרך בני אדם ליטול כך לאחרים משום מיאוס109.

מי שנוטל ציפורניו על ידי נכרי, נחלקו אחרונים [טור רפב] אם יש עליו - מלבד איסור של אמירה-לנכרי-שבות* - אף איסור של גוזז בתורת מסייע, שבלי סיועו לא יוכל אחר ליטול לו את צפרניו, או שמסייע אין בו ממש110.

על נטילת הציפורנים לאשה על ידי נכרי בטבילתה בליל שבת ויו"ט, כששכחה להסירן קודם לכן, ע"ע חציצה.

הגוזז שערו של אדם מת תלוי במחלוקת שנחלקו הפוסקים בגוזז מן הבהמה המתה111.

ציפורן שפירשה רובה וציצין - כעין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע מסביב לצפורן112 - שפירשו רובן, אם פירשו כלפי מעלה ומצערות אותו מותר ליטול אותן בידו, אבל לא בכלי, ואם נטלן בכלי פטור113, לפי שהן קרובות להינתק114, שמאחר שפירשו רובן אין סופן להתחבר115 וכתלושות הם ולכן לא גזרו חכמים במקום צער כשמסיר על ידי שינוי, היינו ביד116. וצריך להיזהר שלא יוציא דם117. ואם אינן מצערות אותו אפילו ביד אסור118. לא פירשו רובן, אפילו מצערות אותו אסור ליטלן ביד, ואם נטלן בכלי חייב119.
כלפי מעלה שאמרו,
יש מפרשים כלפי ראשי אצבעותיו120, שהן למעלה כשמגביה ידו121,
ויש מפרשים כלפי הגוף122,
ויש לחוש לשני הפירושים123, ולכן אסור ליטול ביד אף אם פירשו רובן124.

אסור לרחוץ את הידיים בדבר המשיר את השער בודאי כגון אהלה - שורש עשב ששמו כן125 - וכיוצא בו, ומותר לחוף את פניו126 או ידיו127 בעפר לבונה ועפר פלפלין ועפר יסמין וכיוצא בהם, ואינו חושש שמא ישיר שער שעל ידו, שהרי אינו מתכוון128, וכל דבר שאינו מתכוון מותר, אם אין זה ודאי שייעשה האיסור כפוסק ראשו של חי [טור רפג] ("פסיק רישיה") שודאי מת129. עירב דבר המשיר את השער ודאי עם דבר שאינו משיר ודאי, אם היה הרוב מדבר המשיר, אסור לחוף בו130, אבל אם אין רוב מדבר המשיר, מותר131, ויש גורסים: אם היה הרוב מדבר שאינו משיר את השער ודאי, מותר לחוף, ואם לאו אסור132.

אסור לראות במראה של מתכת בשבת, גזרה שמא ישיר בה נימין המדולדלין מן השער133, שהרואה במראה אינו צריך אלא לתקן שערות ראשו וזקנו, ולכן יש לחוש שמא יראה נימין המדולדלות שאינן שוות עם השאר ויגלחם134.

הייתה המראה קבועה בכותל, נחלקו תנאים: לתנא קמא אף זו אסורה, ור' מאיר - וי"ג: רבי135, או: ר' יהודה136 - מתיר137, שמכיוון שהיא קבועה אינו יכול להסיר השערות במראה עצמה ויצטרך להביא תער או מספרים, ועד שילך להביאם יזכור138. הלכה כתנא קמא139, ואף על פי שאינו יכול להסיר כשהיא קבועה בכותל, לא חילקו חכמים בדבר וגזרו קבועה משום אינה קבועה140. ולא גזרו אלא בשל מתכת, שאינו צריך להביא מספרים כדי לגזוז שערו, שהיא עצמה מגלחת את השער, ולפיכך חששו בה שמא ישכח ויגזוז תכף כשיראה הנימין המדולדלות, אבל כשאינה של מתכת לא חששו, אפילו באינה קבועה, לפי שצריך להביא מספרים, ועד שיביא יזכור141, ואף המתכת דווקא כשהיא חריפה כאיזמל142, היינו כעין סכין קטן חד וחריף143.

ויש מהראשונים
סוברים שאף בזו נחלקו ר"מ - או רבי - וחכמים, ולחכמים אף במראה שאינה של מתכת אסור, בין קבועה ובין שאינה קבועה, אלא שעיקר הגזרה הייתה במראה של מתכת, ומשום [טור רפד] זו אסרו בכל המראות144.

ומכל מקום נשים המסתכלות במראה של זכוכית יש להתיר להן אף לדעה זו, לפי שאין האשה רגילה להסיר שערותיה בזוג של מספרים, ולפיכך אין לחוש שמא תביא מספרים145.

אסור לסרוק במסרק בשבת146, אם משום שכל הסורק ודאי מכווין להשיר נימין המדולדלין ואם משום שאפילו כשאינו מכווין, הרי זה בגדר "פסיק רישיה ולא ימות"147, שאי אפשר שלא ישיר את השער, ואף לדעת המתירים בפסיק רישיה, כשאין לו רצון לכך148, מכל מקום כאן אסור, כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות, וזה אי אפשר אלא בהשרת שערות, הרי זה כאילו רוצה גם בהשרתן149. ואפילו אותו מסרק - מברשת - שעושים משער חזיר אסור, שאי אפשר שלא יעקרו שערות150.
ויש מתירים לתקן מעט השער שבראש האשה בכלי העשוי משער חזיר, שבתיקון מעט אין השרת שער, אבל במסרק גם זה אסור151.
ונהגו שיהא הכלי מיוחד לשבת152, שלא יהא נראה כמעשה חול153. לחוף ולפספס ביד, מותר, שאינו מתכוון להשרת שער וגם אפשר שלא יבוא לידי כך154.

יש מן הראשונים סוברים שאף במילה חייב משום תולדת גוזז, שהרי בא לתקן שיהא אדם זה מהול, ודומה לחותך שערו או צפרניו155,
ויש מסבירים כיון שדרך בני ישראל למול את הערלה, שהרי מצווים על המילה, הרי זו כמיותרת ודומה לציפורנים ושער156.

הנוטל שן בשבת, יש מהאחרונים מסתפקים אם חייב משום גוזז, שמאחר שנולד בלי שנים וכשנעשה זקן שוב שיניו נופלות, אפשר שזה [טור רפה] אינו כגופו, או שכגופו הוא ולא שייך בו גוזז157.

שעורו
שעור הגוזז הוא כדי לטוות ממנו חוט שארכו כרוחב הסיט כפול158, ורוחב הסיט הוא כדי למתוח מבוהן של יד עד האצבע הראשונה כשיפתח ביניהם בכל כחו, והוא קרוב לשני שלישי זרת*159, והוא - היינו הכפול - קרוב לארבעה טפחים160, וי"א ששיעור הגוזז הוא שעור שבין אצבע לאמה שתי פעמים161, שהוא כשעור שני טפחים162. ויש מן הראשונים מסתפקים בשיעור מלא רוחב הסיט אם משערים בזרת שלו או בזרת של אדם בינוני163.

הגוזז לארוג שעורו כמו האורג, כמלא רוחב הסיט, ולא כפול164, גזז סתם, שעורו כדי לטוות165, אלא שיש מן הראשונים סוברים שאף האורג עצמו שעורו מלא רוחב הסיט כפול166.

יש מחלקים בשערות החזיר, בין חטוטרתו - גבו - לשאר גופו167, ששערות גבו קשות, ושעורן בשערה אחת, שראויה לסנדלרים168.

לא נאמר שעור סיט אלא בגוזז צמר או שער של בהמה וחיה, אבל הנוטל שער אדם שעור חיובו בנוטל מלא פי הזוג169, היינו כמלא ראש המספרים170 שהן שתי שערות171. ר' אליעזר אומר בשערה אחת הוא חייב172. הלכה כחכמים173. אבל אסור מן התורה אף בשערה אחת, כדין כל חצי-שעור*174.

היה מלקט שערות לבנות מתוך שחורות, לדברי הכל חייב בשערה אחת175, לפי שהוא מקפיד אף על אחת, שלא יהא נראה כזקן, ולפיכך מלאכה חשובה היא אצלו176, וכן המלקט שחורות מתוך לבנות177. המלקט לבנות מתוך שחורות - וכן להפך178 - יש סוברים שחייב אפילו ביד179, לפי שדרכו [טור רפו] ללקט גם בחול ביד180. נשארו עוד שערות לבנות שלא ליקטן, יש מסתפקים אם הוא חייב על השערה שליקט, שעל כל פנים מתייפה הוא קצת על ידי ליקוטו, או שפטור, שלא הועיל בליקוטו181.

הנוטל ציפורניו חייב אף על אחת182.

הערות
1. שבת עג א. וע"ע אבות מלאכות.
2. ע"ע הנ"ל: גדר האב.
3. עי' רש"י שם ואו"ז הל' שבת סי' סג בשם רש"י.
4. שו"ת ריב"ש סי' שצד. ועי' להלן ציון 29 שי"א שעורות תחשים לא גזזו. ועי' להלן הבדל בדין.
5. רמב"ם שבת פ"ט ה"ז, והיינו צמר של כבשים ושער של שאר בעלי חיים.
6. תוספתא שבת פ"ט; רמב"ם שם. וע"ע קוצר מחלוקת אחרונים אם בכל גוזז יש גם משום מלאכת קוצר.
7. מנ"ח מוסך השבת מלאכת גוזז.
8. תוספתא שם; יראים השלם סי' רעד. ועי' רמב"ן שבת עד ב ובכורות פ"ג ורא"ש בכורות פ"ג סי' ה ור"ן שבת פ"ז שהביאו התוספתא בגירסת מן העופות, וכ"ה בד' ובכת"י, ולא כמש"כ בחסדי דוד לתוספתא שבת שם לפקפק בגירסא זו.
9. יראים השלם שם.
10. אגלי טל מלאכת גוזז ס"ק א. ולפ"ז צ"ב אם גם גוזז מן החיה שבים אינו אלא תולדה, שאף זו לא היתה במשכן. ועי' אגלי טל שם שתלה הדבר במחלוקת אם בוצר חשוב אב מלאכה, וע"ע קוצר. וע"ע אבות מלאכות על גדר ההבדל בין אב לתולדה.
11. עי' בכורות כה א ורש"י ד"ה דהיינו.
12. עי' להלן: תולש.
13. אגלי טל שם, ועי"ש שמוכיח כן בכל המלאכות. וכ"כ בהערות לס' העתים עמ' 341 שא"א שיהיה חייב על התולדה ויפטר על האב ויהיה יפה כח הבן מכח האב.
14. חסדי דוד לתוספתא שבת שם ומנחת חינוך מוסך השבת שם בדעת הרמב"ם שהשמיט עוף ע"פ בכורות כה א.
15. מנ"ח מוסך השבת גוזז. ועי' רא"ש שבת פ"ז סי' ו ועי' להלן: תולש. [טור רעה]
16. רמב"ם שבת שם; רמב"ן שבת עד ב ובכורות פ"ג; מאירי שבת שם. ועי' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב בתולש מן המתה, ועי' להלן: תולש.
17. תוספתא שם רפ"ט; רמב"ם שם.
18. מאירי שבת עד ב לדעת רש"י, ועי"ש שדחה; קרבן נתנאל שבת פ"ז אות ל בפי' הירושלמי שהביא הרא"ש שם; תועפות ראם בשם האדר"ת לדעת היראים שם שדקדק: גוזז כו' עוף חי, וכ"כ באגלי טל שם בדעתו. ועי' תועפות ראם שם ושו"ת דבר אברהם ח"א סי' כד אות ט שדחו דיוק זה ופירשו בע"א. ועי' סמ"ג לאוין סה הגירסא אצלנו: מעל הבהמה חיה, משמע להוציא מתה, אבל המהרש"ל שם הגיה: וחיה.
19. אגלי טל שם ס"ק ב, ע"פ התוס' ע"ז כו א ד"ה סבר, ועי"ש שהאריך בדבר.
20. שם בבאור דעת התה"ד סי' פב והביאו בב"י סי' תקכו ומג"א שם ס"ק יא.
21. עי' להלן. מג"א שם, ועי"ש במחצית השקל.
22. אגלי טל גוזז ס"ק ו בדעת הרמב"ם. ועי' להלן: תולש, שכ"כ אף בתולש מחיים שפטור, ועי"ש שברבנו ירוחם ני"ב חט"ז מפורש בעוף אפילו חי.
23. ע"ע.
24. עי' להלן: באדם, וציון 101.
25. תוס' שבת צד ב ד"ה אבל, ופסק כן הש"ך בנקה"כ סי' קצח, ועי"ש בסד"ט ס"ק לט שהסכים לו. ועי' תוס' מכות כ ב ד"ה במלקט.
26. רמב"ן שבת קו א; חי' הר"ן שם צד ב לדעת רש"י; שו"ת הריב"ש סי' שצד, והביאו המג"א סי' שג ס"ק כב; שו"ת חכם צבי סי' פב, ועי"ש שכ' שכן דעת כל הפוסקים מלבד התוס'. ועי' באור הלכה של המ"ב ר"ס שמ שמוכיח שכ"ה גם דעת הר"ח והסמ"ג והרא"ש המחייבים משום גוזז בנטילת שער אע"פ שפוסקים כר"ש במשאצל"ג.
27. עי' לעיל מהתוספתא ורמב"ם. [טור רעו]
28. חי' הר"ן שם.
29. ריב"ש שם, ועי' קרבן נתנאל על הרא"ש שבת פ"י אות ט שכ' מי יאמר שהיו גוזזים עורות תחשים, וכן עי' בסד"ט שם שתמה היכן מצא שגזזו את התחשים ולעיבודם א"צ גזיזה דוקא.
29א. עי' רמב"ן הל' בכורות פ"ג וסדרי טהרה סי' קצח ס"ק לט ובאור הלכה של המ"ב ר"ס שמ. ועי' להלן: תולש.
30. מנ"ח שם; דבר אברהם ה"א סי' כג אות א.
31. עי' שמ"ק כתובות ה ב ד"ה דם מפקד פקיד. ועי' רמב"ן שבת קו א. ועי' להלן: באדם.
32. שו"ת אבני נזר או"ח סי' קלא, וכעין זה במנ"ח שם. ועי' להלן, שם, בנוגע לנטילת שן אם נחשב כגופו.
33. וע"ע טווה וע' מנפץ.
34. שבת עד ב.
35. גמ' שם.
36. רש"י ומאירי שם.
37. תוס' שם. וע"ע בטלה דעתו: בחשיבות פעולה.
38. רמב"ם שם, ועי' מ"ב שם בשעה"צ ס"ק יב, ועי' ר"ח שם. ועי' חי' הגר"א בסוף הרמב"ם ב' פירושים למחלוקת האמוראים. [טור רעז] 39. ערובין קג א ורש"י ד"ה ואם בכלי וד"ה ואידך הב'. ועי' מ"מ שבת פ"ט ה"ח ומג"א סי' שמ ס"ק ג שחייב חטאת.
40. מאירי ערובין שם במשנה. וכ"מ במ"מ שם שכ' שהוא כחותך צפרניו בכלי.
41. גמ' שם.
42. רש"י ד"ה אם בכלי.
43. גמ' שם למ"ד הא והא בלחה, ועי' רש"י פסחים סח ב ד"ה הא והא וד"ה מפרק.
44. גמ' שם למ"ד הא והא ביד ורש"י ד"ה מתני'.
45. תוס' שם ד"ה הא בלחה כו' דשבות גדול הוא.
46. שו"ע שמ ב.
47. ב"י שם ומג"א ס"ק ג.
48. רמב"ם פ"ט ה"ח. ועי' מ"מ שתמה מסוגיית ערובין, ועי' רמב"ם קרבן פסח פ"א הי"ח משמע שדוקא ביבשה בכלי הוא שבות. ועי' בישוב ד' הרמב"ם בס' קובץ שבת שם ובמרכה"מ שם ובאגלי טל גוזז ס"ק י ובס' חמדת ישראל מצוה שכ אות יח. ועי' צפנת פענח על הרמב"ם שבת שם שר"ל שחתיכת יבלת אינו גוזז כלל אלא שבכהן ובקרבן בעל מום ה"ז תיקון גברא או הבהמה כמילה בשבת קו א.
49. רש"י.
50. שבת עד ב ובכורות כה א; רמב"ם שבת פ"ט ה"ז.
51. ע"ע גזה ועבודה.
52. גמ' שם.
53. ירושלמי שבת פ"ז ה"ב.
54. רמב"ם שם; יראים השלם סי' רעד. וע"ע קוצר בתולש מן המחובר לקרקע. ועי' אגלי טל מלאכת קוצר ס"ק ד שר"ל לד' המאירי שתולש הוא אב.
55. ירושלמי פ"ז ה"ב, לדעת ר"ח שבת עה א ורא"ש שם סי' ו וס' העתים עמ' 340 בשם רב האי גאון וראבי"ה שבת עמוד רכג ורבנו ירוחם נתיב יב חי"ד וט"ז סי' שלו ס"ק י, וכן פי' בקה"ע לירושלמי שם. [טור רעח]
56. ט"ז שם.
57. ירושלמי שם לראשונים הנ"ל שבבהמה הדברים אמורים, וכ"כ בפי' ר"ח שם ובראבי"ה שם וברבנו ירוחם שם בפירוש שבחיה פטור.
58. באור הלכה למ"ב סי' שמ, ועי"ש שמדייק מל' הרמב"ם שם שבבהמה וחיה כ' בין חי בין מת ולכן לא הזכיר תולש, ועי' מג"א סי' שמ ס"ק ג ומחצה"ש שם.
59. מהרי"ט אלגזי בכורות פ"ג אות מ, ומפרש כן ד' הרמב"ן בהלכותיו שם; באה"ט סי' שמ ס"ק ג בשם יד אהרן לד' הרמב"ם שלא השכיר בבהמה אלא גוזז, אלא שלד' הירושלמי מודה שר"ל בבהמה מתה; אגלי טל ס"ק ו בדעת הרמב"ם; נשמת אדם כלל כא סי' א בדברי הרמב"ם פי"א ה"ה במעביר שער או צמר מעל העור אחר מיתה שחייב משום ממחק ולא כ' משום גוזז.
60. אג"ט שם לד' הרמב"ם. ועי' לעיל: האיסור וגדרו, שכ"כ אף בגוזז בעוף מחיים שפטור.
61. יראים השלם סי' רעד; או"ז שבת סי' סג; רש"י שעל הרי"ף שם.
62. עי' מאירי שבת שם לד' רש"י ועי' הערות לס' העתים עמ' 340, ועי' לעיל: האיסור וגדרו בשם האדר"ת ואג"ט לדעת היראים.
63. תועפות ראם על היראים שם; דבר אברהם ח"א סי' כד. וכ"ד רבנו ירוחם שם שבעוף אפילו חי ובהמה דוקא מתה.
64. מאירי שבת עג א במשנה.
65. עי' חולין קלז א: אלא מעתה נוצה של עזים כו' בעינן גיזה וליכא, וכרש"י שם שאין דרך לגוזזן אלא לתולשן.
66. באור הלכה של המ"ב סי' תצח סי"ג, ע"פ תוס' שבת כז א ד"ה ונוצה. ועי' מהרי"ט אלגזי בכורות פ"ג אות מא ואג"ט גוזז ס"ד וס"ק ה.
67. רמב"ם יו"ט פ"ג ה"ג, ע"פ בכורות כד ב: כנגדו ביו"ט מותר, ושם כה א: תולש לאו היינו גוזז.
68. ע"ע מלאכת מחשבת.
69. תוס' בכורות כה א ד"ה דהו"ל עוקר, ועי' בה"ל של המ"ב סי' תצח ד"ה לתלוש. [טור רעט] 70. רמב"ם שם ע"פ גמ' שם כה א: שאני כנף כו'; תוס' שם; שבה"ל השלם סי' רנג בשם תשובות הגאונים, ושם שהעולם נהגו איסור. ועי' לעיל ההבדל בין בהמה לעוף בתולש.
71. ע"ע מלאכה שאצל"ג.
72. תוס' שם. ועי' מ"מ ולח"מ שם.
73. ע"ע אוכל נפש וע' יו"ט.
74. מ"מ שם. וכ"ה ד' הרא"ש בכורות שם.
75. רא"ש בכורות שם; או"ז שם ובשם הרא"מ. ועי' מג"א סי' תצח, ס"ק כד. וע"ע מכשירי אוכל נפש.
76. רמב"ן בהלכות בכורות פ"ג ובחי' לשבת עד ב, ובשבת הוסיף שאף עכשיו יש צורך קצת, ועי' מאירי שבת שם בשם גדולי הדורות, והוא הרמב"ן; תלמיד הר"ן (חי' הר"ן) וריטב"א (רייכמן) שבת שם; והר"ן (על הרי"ף והנדפס בחי' הריטב"א) שם כ' שנהגו כרמב"ן.
77. רמב"ן בכורות שם, ועי' לעיל בגדר גוזז וציון 29א; שבה"ל השלם שם בשם ר' ישעיה.
78. או"ז שבת סי' סג בשם הר"י משפירא.
79. רא"ש בכורות שם, לפי לשון א' בגמ' שם; טור סי' תצח בשמו ובשם הר"י; שו"ע שם יב ויג.
80. רמ"א שם ע"פ ב"י, ועי' מג"א שהקשה שהב"י ל"כ כן אלא להרמב"ם שמתיר לכתחילה כלאחר יד בעוף. ועי' שעה"מ הל' יו"ט פ"ג ה"ג.
81. שעה"מ שם ופמ"ג שם, וכ' שכ"נ מד' הרא"ש. [טור רפ]
82. פר"ח סי' תצח; שו"ע הרב שם סכ"ג, ועי"ש בקו"א אות ג; מ"ב ס"ק סז, ועי"ש בבאור הלכה וע"ע דבר שאינו מתכוין. ועי' מעדני יו"ט על הרא"ש בכורות שם שכ' שפנייתו אילך ואילך בעוף לא תועיל כלום.
83. עי' לעיל: האיסור וגדרו.
84. בה"ל של המ"ב שם.
85. מג"א סי' תצח ס"ק כג, ועי' בה"ל של המ"ב שם שכ' שכ"מ מהרא"ש שבת פ"ז סי' ו שדייק שבידו אין דרך גזיזה.
86. מ"ב שם ע"פ הטור יו"ד סי' שח בבכור. ועי' שעה"מ הל' יו"ט פ"ג ה"ג ואג"ט סוס"ק יד.
87. תוס' ביצה כג א ד"ה ושלש; רא"ש שם סי' כד; מאירי שם ד"ה ונמצאו; טוש"ע תקכג ב. וע"ע דבר שאינו מתכוין: פסיק רישיה.
88. ע"ע הנ"ל, שם, דעת הערוך.
89. ב"י שם, וכ"כ רבנו ירוחם נתיב ד בשם יש מי שכתב שמותר, הביאו ב"י שם ובסי' שג.
90. שו"ת הריב"ש סי' שצד, ועי"ש שמצדד עוד לומר ששערות הבהמה עבים וחזקים ואינם נעקרים בנקל כשערות האדם. ועי' להלן: באדם וציון 146. שסריקת שער אדם אסורה.
91. עי' שבת קז ב.
92. תוס' ע"ז כו א ד"ה סבר, ועי' תוס' בכורות כה א ד"ה ואמר. ועי' אגלי טל גוזז ס"ק ב וס"ק ו.
93. ע"ע קוצר שי"א שזוהי תולדת קוצר, וע' שוחט שי"א שחיובו משום נטילת נשמה. [טור רפא]
94. שמ"ק כתובות ה ב בשם ר' שלמה בן אברהם. ועי' רש"י שבת צה א.
95. ע"ע דש, ושם שי"א משום מלאכות אחרות.
96. שבת צד ב; רמב"ם פ"ט ה"ז.
97. רש"י ערובין קג ב ד"ה ה"ג; רמב"ם שם.
98. ירושלמי פ"י ה"ו: בקרסטל, ובקה"ע שם: כמין מספריים; פהמ"ש להרמב"ם שבת שם.
99. פהמ"ש שם.
100. שו"ת דבר אברהם סי' כד ענף ג, ועי"ש בארוכה.
101. תוס' שבת שם; מג"א סי' שמ ס"ק א שלמ"ד משאצל"ג פטור מיירי בצריך לשערן. ועי' לעיל: האיסור וגדרו.
102. רמב"ן שבת קו א. לעיל, שם, שכ"ד רוב הראשונים.
103. משנה שבת צד ב.
104. רש"י שם.
105. רמב"ם שבת פ"ט ה"ח; טוש"ע או"ח שמ א ועי"ש במג"א. ועי' בר"ן שכ' בשם ר"ח שפסק כר"א, ועי' ב"י שתמה ובמ"ב בבאור הלכה כ' שדברי הר"ן בשם ר"ח הם לפי קצור שהועתק בטעות ובר"ח שלפנינו הדברים אמורים על דין אחר ולא על נטילת צפרנים ושער.
106. יראים השלם סי' רעד, ועי' אג"ט גוזז סוס"ק ז.
107. גמ' שם.
108. רש"י שם.
109. מאירי שם; חי' הר"ן בשם רבנו יהונתן. וכ"ה בירושלמי פ"י ה"ו; אם נטלן אחר מאוסין הן, ועי' קה"ע ופ"מ שם שפי' שכיון שמאוסין אינו מאמן ידו לתקן יפה. [טור רפב]
110. עי' ט"ז יו"ד סי' קצח ס"ק כא ונקוה"כ שם ושו"ת חכם צבי סי' פב. וע"ע מסייע.
111. עי' לעיל: האיסור וגדרו.
112. רש"י.
113. ברייתא וגמ' שבת שם; רמב"ם שם ה"ט; טוש"ע שכח לא.
114. רש"י שם.
115. יראים השלם שם במלאכת קוצר ועי' שו"ת דבר אברהם סי' כג אות ג.
116. פמ"ג שם משבצות ס"ק כג ומ"ב ס"ק צו.
117. פמ"ג שם. וע"ע חובל.
118. רמב"ם שם.
119. גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
120. רש"י ומאירי שם.
121. תוס' שם.
122. ר"ת בתוס' שם.
123. טוש"ע שם.
124. מ"ב שם.
125. רש"י.
126. רש"י.
127. רמב"ם.
128. שבת נ ב; רמב"ם שם פכ"ב הי"ג. [טור רפג]
129. מ"מ שם. וע"ע דבר שאינו מתכוין.
130. רמב"ם שם; טוש"ע שכו ט ומג"א שם ס"ק ט.
131. גמ' שם; כל היכא דליכא רובא כו'; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' מ"מ שזוהי הנוסחא האמיתית לפי סוגיית הגמ' וכ"ה ד' הרי"ף.
132. מ"מ שם לפי גירסא אחרת ברמב"ם; מעשה רוקח שם בשם נוסחאות וויניציא. וכ"ה בכת"י התימנים ועוד.
133. תוספתא שבת פי"ד והובאה בשבת קמט א וכפי' הגמ' שם; רמב"ם שם הי"ד; טוש"ע שב יג.
134. רש"י שם.
135. עי' רי"ף ורז"ה ועוד. ועי' דק"ס שם.
136. עי' רא"ש שם.
137. תוספתא וברייתא בגמ' שם.
138. גמ' שם: מאי שנא הקבוע כו' ורש"י.
139. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
140. רמב"ן שם.
141. גמ' ורש"י שם; רי"ף ורמב"ן ורשב"א ור"ן ורא"ש שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
142. ב"י שם ושו"ע.
143. המפרש בשו"ע שם. ועי' מ"ב ס"ק סא שר"ל ששפת המראה חדה ועשוייה לשם כך להסיר בה בחול הנימין המדולדלין. [טור רפד]
144. רשב"א שם בשם הר"מ בר יוסף; רז"ה במאור שם, וע"ש במלחמות.
145. רז"ה שם.
146. שו"ת הריב"ש סי' שצד, ע"פ שבת נ ב ורש"י שם ד"ה נזיר ושאילתות אחרי שאילתא צו בסריקת נדה בשבת וסמ"ג ל"ת סי' קיא; כלבו סי' לא; ב"י סי' שג ע"פ הנ"ל ורא"ש ביצה פ"ב סי' כד; שו"ע שג כז.
147. ע"ע דבר שאינו מתכוין: פסיק רישיה.
148. ע"ע הנ"ל דעת הערוך.
149. שו"ת הריב"ש שם, וכעין זה בב"י שם, ועי' מג"א ס"ק כב. וע"ע הנ"ל וע' נזיר.
150. כלבו שם; שו"ע שם.
151. שו"ת הריב"ש שם.
152. מג"א ר"ס שכז.
153. "עובדין דחול". מ"ב סי' שג ס"ק פז.
154. ב"י שם, ע"פ שבת נ ב בנזיר; רמ"א בשו"ע שם. ועי' אגלי טל ס"ק יד שמאריך לצדד ללמד זכות על רבים הנכשלים באיסור סריקה שעל נימין המדולדלין אין איסור מן התורה, כצפורן שפירשה רובה, עי' לעיל, ועל שערות שאינן מדולדלין אין זה ודאי שישיר, ובמקום מצוה ואונס יש להתיר, עי"ש בארוכה.
155. שמ"ק כתובות ה ב ד"ה דם מיפקד פקיד. ועי' רמב"ן שבת קו א ד"ה כל: ומהדומה לזה הנוטל צפרניו בכלי כו', אבל אין ר"ל שם שגם זה הוא גוזז אלא שמדמה שנקראת מלאכה הצריכה לגופה. ועי' לעיל: האיסור וגדרו.
156. מנ"ח מוסך השבת גוזז; שו"ת אבני נזר סי' קלא. ועי' שו"ת דבר אברהם ח"א סי' כד. [טור רפה]
157. שו"ת אבני נזר שם.
158. תוספתא שבת פ"ט; רמב"ם שבת פ"ט ה"ז.
159. רמב"ם שם. ועי' פהמ"ש להרמב"ם שבת קה ב ובש"ג שם. וע"ע סיט.
160. מ"מ שם ובלח"מ שם ה"י ומ"ב סי' שמ ס"ק ה.
161. רש"י שבת קו א.
162. מ"ב שם. ועי' או"ז שבת סי' סג אות א ואות ו.
163. אור זרוע הל' שבת סי' סג. וע"ע סיט.
164. ירושלמי שבת פ"ז ה"ב לגי' קה"ע ופ"מ שם. לגירסתנו בין לטוות ובין לארוג כמלא רוחב סיט כפול.
165. בעיא שנפשטה שם לפי' קה"ע ופ"מ.
166. עי' מאירי שבת עג א וקה א. וע"ע אורג שלהרמב"ם שעור אורג שתי אצבעות. ועי' מ"מ פ"ט הי"ח בד' רש"י וש"ג פי"ג אות ב. וע"ע סיט.
167. תוספתא שבת רפ"ט, והגר"א אינו גורס. ועי' חסדי דוד שם שמלשון התוספתא ויש חולקים משמע שחכמים אינם מחלקים, וי"ל שלכן השמיט הרמב"ם.
168. מנחת בכורים שם, ע"פ רש"י צ ב בהוצאה. ועי' חס"ד שם שכ' שלא נתפרש כאן השעור בחטטרתו בכמה. ועי"ש דבשאר גופו משמע ששעורו כרוחב סיט כפול כמש"כ הרמב"ם בין בהמה בין חיה כו', ולא כמש"כ במנחת בכורים שתי שערות, שלא מצינו אלא באדם.
169. תוספתא פ"י וברייתא בשבת צד ב.
170. רש"י שם.
171. חכמים בברייתא שבת שם ורב יהודה בגמ' שם.
172. תוספתא שם וברייתא שם ועי' רש"י ד"ה ר"א.
173. רמב"ם שם פ"ט ה"ט; טוש"ע שמ א.
174. מג"א שם ס"ק ב ומ"ב ס"ק ג, ועי"ש בבאור הלכה. וע"ע חצי שעור: במלאכות שבת.
175. ברייתא בשבת שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
176. רש"י מכות כ ב.
177. תוספתא שם פ"י, והובאה במ"ב שם ס"ק ד. ועי' רש"י מכות שם של"ג שחורות כו', ועי' חזון יחזקאל לתוספתא שם שבגמ' לא הוזכר שחורות מתוך לבנות משום לא ילבש גבר שהוזכר שם שלא שייך בו.
178. התוספתא שם.
179. כלבו סי' לא. [טור רפו]
180. א"ר שמ ס"ק ג, שמהרמב"ם ומהפוסקים משמע שפטור. ועי"ש שהקשה על הכ"ב משבת צד ב, ועי' בה"ל שם שתי' לפי גי' הרי"ף בגמ'.
181. עי' בה"ל של המ"ב שם, ועי"ש שמצדד להוכיח מירושלמי פ"ז ה"ב, בבורר כה"ג שפטור. אבל ע"ע בורר: שעורו, שאין הלכה כירושלמי שם.
182. אליהו רבה שם ס"ק ב, ועי' מ"ב שהוכיח כן מצפורן שפירשה רובה, עי' לעיל; מנ"ח שם.


מקור הערך: אינצקלופדיה תלמודית

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
אבות מלאכה
אבות מלאכות