לדף ראשי




מצות עשה מן התורה לקדש את השבת בדברים, שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו¹, כלומר זכרהו זכירת שבת וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה².
על פרטי דיני קידוש והבדלה, ע"ע קדוש וע' הבדלה³.
המצווה נמנית במניין המצוות⁴.

זכירה זו היא בפה, וכן שנינו: זכור את יום [טור רכד] השבת לקדשו, יכול בלבך, כשהוא אומר שמור⁵, הרי שמירת לב אמורה, הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך⁶, והכוונה למצות קידוש היום, והיינו לזכור את השבת בדברים⁷.
יש מהראשונים מפרשים שהכוונה ללימוד הלכות שבת⁸.

מזכירת שבת למדו עוד כמה דברים: שמאי הזקן אומר זכרה עד שלא תבוא ושמרה משתבוא, אמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה זיכרון שבת זז מתוך פיו, לקח חפץ טוב אומר זה לשבת, כלי חדש אומר זה לשבת⁹, וכן אמר אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן חנניה בן גרון זכור את יום השבת לקדשו תהא זוכרו באחד בשבת, שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנה לשם שבת¹⁰. ואמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה - נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת ונמצאת אכילתה של הראשונה לכבוד שבת¹¹ - אבל הלל מידה אחרת הייתה בו, שכל מעשיו לשם שמים - ובוטח שתזדמן לו נאה לשבת¹² - שנאמר: ברוך ה' יום יום יעמס לנו¹³ את צרכינו ועזרתנו¹⁴. וכן אמרו: בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך - מאחד בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה¹⁵ - ובית הלל אומרים ברוך ה' יום יום¹⁶. וכתבו ראשונים שאף בית הלל מודים שכדברי בית שמאי יותר נכון לעשות, אלא שהיה הלל בוטח בה' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימים¹⁷.

זכור, ר' יהודה בן בתירה אומר מניין שכשאתה מונה הוי מונה אחד בשבת, שני בשבת, שלישי [טור רכה] בשבת, רביעי בשבת, חמישי בשבת וערב שבת, תלמוד לומר זכור¹⁸, וכן אמר ר' יצחק לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים, אלא תהא מונה לשם שבת¹⁹, ופירשו ראשונים שהגוים מונים בימי השבוע לשם הימים עצמם, וקראו לכל יום שם בפני עצמו, או על שמות המשרתים או שמות אחרים שיקראו להם, וישראל מונים כל הימים לשם שבת²⁰, וכתבו מפרשי התורה שזהו פשוטו של מקרא שיזכור בכל יום חשבון ימי השבוע כרי שלא ישכח איזהו יום השביעי שהוא חייב לקדשו ולשמרו שלא יעשה בו מלאכה²¹, ואף אותה שאמר שמאי הזקן "זכור עד שלא תבוא"²² פירשו שלא נשכחהו בשום פנים - היינו במניין הימים - אלא שהזכירו עוד מידת חסידותו שהיה גם מזכירו במאכליו ואוכל לכבוד שבת כל ימיו, ועל זה הוא שחלק הלל והייתה בו מידה אחרת במאכלים²³, אבל הלל עצמו מודה במדרשו של שמאי, ומה שלמדו חכמים מפסוק זה מצות קידוש היום הוא ממלת "לקדשו", אבל זכור את יום השבת הוא מצווה לזכרו תמיד בכל יום, אלא שבמניין המצוות נמנה כל מצות הזכירה במניין אחד²⁴.

משום המצווה למנות ימי השבוע לשבת אומרים בכל יום קודם שיר של יום: היום יום פלוני בשבת²⁵. וטוב לקיים מצות זכירת שבת בקריאת שמע כשאומר וזכרתם את כל מצות ה', זוהי שבת ששקולה כנגד כל המצוות²⁶. ויש נוהגים לומר בכל יום זכור את יום השבת לקדשו עם הזכירות שלאחר התפלה²⁷. יש מי שכתב בטעם שכותבים בגיטין באחד או בשני וכו' בשבת, ולא בשבוע, שהוא משום המצווה למנות הימים לשבת²⁸.

אף ערוב-תבשילין הסמיכוהו חכמים לפסוק זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו מאחר שבא [טור רכו] להשכיחו²⁹, שכשחל יום טוב בערב שבת קרובה שבת להשתכח מחמת יו"ט שמרבה בסעודת היום ואינו מניח לשבת כדי כבודו והזהיר הכתוב לזכרו, וכשמערב ערוב תבשילין נמצא שזוכרו, שהרי אינו עושה אלא מחמת שבת³⁰.
ויש מפרשים תזכירהו בערוב כדי שתוכל לבשל לצורך השבת, שהרי יו"ט בא לאסור עליך שלא תוכל לבשל לו³¹. וכתבו ראשונים שכן בכל מקום שבא מה שמשכיחו לשבת, כגון באבלות, מצווה לזכרו ולהימנע מצער³².

הערות:
1. שמות כ ח.
2. רמב"ם שבת פכ"ט ה"א, ע"פ פסחים קו א.
3. ושם אם מן התורה יוצאים ידי זכור בהזכרת שבת סתם בלי קידוש, ושבהבדלה י"א שעיקרה מדרבנן.
4. סהמ"צ מ"ע קנה; סמ"ג עשין כט; החינוך מצוה לא. בד' הבה"ג וסייעתו שלא מנו קידוש במנין המצות עי' בארוכה בפי' ר"י פרלא לרס"ג עשה לג, וע"ע קדוש.
[טור רכד] 5. דברים ה יב.
6. תו"כ ריש בחקותי, וכן ברמב"ם שם: "בדברים".
7. שאג"א סי' יג. ועי' קרן אורה לברכות, עמוד ה מהספר, שלפי הבבלי שמור היינו השמירה ממלאכות וקידוש בפה למדים מזכור לבד ואין סברא לומר שלא נשכח בלב את השבת שעל כל התורה מוזהרים השמר לך פן תשכח וגו'.
8. ראב"ד ור"ש משנץ ופי' רבנו הלל לתו"כ שם. ועי' ס' חסידים סי' קנד מצוה לשנות ארבעים חסר אחת כו' ובמקור חסד להר"ר מרגליות שם ציין לתו"כ שתהא שונה בפיך, וכ"מ בס"ח הוצ' מקיצי נרדמים עמ' 3. וע"ע זכירת מעשה עמלק.
9. מכילתא דרשב"י יתרו.
10. מכילתא דר' ישמעאל שם ורש"י עה"ת.
11. רש"י.
12. רש"י.
13. תהלים סח כ. ברייתא בביצה טז א.
14. רש"י שם.
15. רש"י.
16. ברייתא בביצה שם.
17. או"ז ח"ב סי' יח, ע"פ שבת קיט א בר' חייא בר אבא ששיבח להקצב, הביאו בב"ח או"ח סו"ס רמב וכ' שכן עיקר; שו"ע הרב שם י. ועי' ב"ח שם בד' הטור שביד כל אדם לאחוז המנהג כרצונו ובשם רמב"ן שהלכה כב"ה.
[טור רכה] 18. מכילתא דרשב"י יתרו.
19. מכילתא דר' ישמעאל שם. ועי' פסיקתא רבתי פכ"ג.
20. רמב"ן עה"ת שם; ריטב"א ר"ה ג א ד"ה חדא.
21. ראב"ע ורמב"ן עה"ת שם.
22. עי' לעיל.
23. עי' לעיל.
24. רמב"ן שם. ועי' צדה לדרך לבעל באר שבע שהאריך להקשות על הרמב"ן, ועי' תורה שלמה יתרו ריב וריג.
25. סידור ר"ש מרשקוב; שער הכולל לסידור תורה אור פי"א; כף החיים סי' קלב ס"ק כו בשם שער הכוונות.
26. מג"א סי' ס ס"ק ב: שו"ע הרב שם ד, ושם: וגם זכירת שבת י"א שמצותה בכל יום. ועי' ירושלמי ברכות פ"א ה"ה שעשרת הדברות כלולין בק"ש זכור את יום השבת למען תזכרו זו שבת ששקולה כנגד כל המצות.
27. סידורים נוסח ספרד.
28. ערוך השלחן אהע"ז קכו י.
[טור רכו] 29. ביצה טו ב.
30. רש"י שם; מאירי שם, ועי"ש במאירי שאין מחלוקת בין האמוראים שם בנוגע להאסמכתא מהפסוק זכור. וע"ע ערוב תבשילין אסמכתא מפסוק אחר לר' אליעזר.
31. ר"ן שם.
32. ס' חסידים הוצ' מק"נ סי' תרכו.
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך יב, זכירת שבת [טור רכג]





יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן