לדף ראשי




א. הקרבת הקורבנות
כשהקימו את המשכן [טור שע] חינכוהו בהקרבת קורבנות מיוחדים, ככתוב: ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח ביום המשח אתו ויקריבו הנשיאם את קרבנם לפני המזבח¹. וכן עשה שלמה המלך חנוכת הבית, שנאמר: ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' וגו' ויחנכו את בית ה' המלך וכל בני ישראל², וכן עשו אנשי כנסת הגדולה כשבנו המקדש השני, שנאמר: ועבדו בני ישראל כהניא ולויא ושאר בני גלותא חנכת בית אלהא דנה בחדוה והקריבו לחנכת בית אלהא דנה תורין מאה וגו'³. וכן כשנשלם בית המקדש שבנה הורדוס, עשו חנוכה בשמחה ובתהלות לה' ובקורבנות מרובים⁴. אף לימות המשיח בחנוכת בית המקדש השלישי נאמר: שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אותו ומלאו ידיו ויכלו את הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם⁵, ופירשו ראשונים שקורבנות הללו באים לחנוכת המקדש⁶.

בגדר מצות חנוכת המקדש נחלקו ראשונים:
יש סוברים שזו מצווה שנוהגת לדורות, שהמשכן בהקמתו והמקדש בהבנותו צריכים חנוכה⁷, ואף על פי שהנשיאים מדעתם התנדבו להביא קרבנם, הסכימה דעתם לדעת עליונה וציוה עליהם ה', שנאמר: ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח⁸, ונצטוינו על כך לדורות⁹, ובנדבת הנשיאים הייתה הוראת שעה להקריב קורבנות בשיעור זה שעלה בדעתם, ולדורות אין מצווה בשיעור זה - והרשות נתונה לחנך המקדש כפי רצון הדור שנבנה המקדש בימיו, או על פי חכמים ונביאים שביניהם¹⁰ - אבל עצם חנוכת המקדש בהקרבת קורבנות היא מצווה הנוהגת לדורות¹¹. ויש ממוני המצוות שמנו [טור שעא] מצות חנכת המזבח במניין המצוות¹²,

ויש סוברים שאף על פי שנוהגת לדורות, אין למנותה במניין המצוות, לפי שהיא בכלל מצות בניין בית-המקדש*¹³.

ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאין חנוכת המזבח מצווה נוהגת לדורות - לא בשיעורים הללו ולא בשיעורים אחרים¹⁴ - ולכן אין למנותה במניין המצוות¹⁵, וקורבנות שהקריבו הנשיאים בהקמת המשכן וכן הקורבנות שהקריב שלמה בבניין המקדש, והקורבנות שהקריבו אנשי כנסת הגדולה בחנוכת הבית השני, בתורת נדבה הקריבום¹⁶.

מיד לאחר סיום בניין בית המקדש עושים חנוכת הבית, שכיון שנתחייבו בחנוכתו אין ממתינים לה, כדי שלא יהא המזבח בטל, שזריזים-מקדימים-למצוות*¹⁷, והוא שסיימו לבנותו כולו, אבל אם שיירו בו דבר, כגון שלא השלימו עדיין את "כליא עורב" - שעשו בראש גג ההיכל למנוע העופות מלבוא שם¹⁸ - ממתינים בחנוכתו עד שיסיימוהו כולו¹⁹, ואף על פי שאין הדבר כל כך צורך המקדש²⁰, שכיון שלא נגמר הבניין אין כאן משום מזבח בטל²¹.

בחנוכת הנשיאים חינכו את המזבח במנחה וקטורת ועולה וחטאת ושלמים²², שהם כל המינים הקרבים עליו, והקטורת והחטאת הוראת שעה היו, שהרי אינם באים בנדבה²³. וכן דרשו בספרי: זה קרבן נחשון בן עמינדב²⁴, זה מביא קטורת נדבה, אין היחיד מביא קטורת נדבה - ואפילו לחנוכת [טור שעב] המקדש²⁵ - זה מביא חטאת שלא על חטא, ואין היחיד מביא חטאת שלא על חטא²⁶, ואפילו לחנוכת המקדש²⁷. בברייתא שנינו: זוהי קטורת שעלתה ליחיד על מזבח החיצון - שלא כשאר קטורת שעולה על מזבח הפנימי²⁸ - והוראת שעה הייתה²⁹. המנחה שהקריבו הנשיאים נאכלה לאהרן ולבניו, שנאמר: קחו את המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה מצות וגו'³⁰, ודרשו: את המנחה, זו מנחת נחשון³¹, וכתבו ראשונים שהייתה מנחת נסכים³², היינו מנחת נסכים נדבה³³, והיא קדשי שעה - ואינה כמנחת נסכים שכולה כליל³⁴ - ולכן נאכלה באנינות, אף על פי שקדשי דורות אסור לאכלם באנינות³⁵. וכן אמרו בחטאות שהקריבו הנשיאים שהיו קדשי שעה, ולכן השעיר שהקריב נחשון לחטאת נאכל באנינות³⁶, וכן אין החטאות הללו טעונות שחיטה בצפון, כשאר חטאות³⁷, לפי שאין למדים קדשי שעה מקדשי דורות, או לפי שנתמעטו מלימוד מיוחד³⁸. אם היו טעונות סמיכה, ע"ע סמיכה³⁹.

הקורבנות שהקריבו הנשיאים היו קורבנות יחיד, והקורבנות שהקריב שלמה לחנוכת הבית היו קורבנות ציבור⁴⁰, שמשל ציבור היו⁴¹.

הנשיאים הקריבו קורבנותיהם אף בשבת, אף על פי שקורבנות יחיד היו, שנאמר: ביום עשתי עשר יום וגו'⁴², ביום שנים עשר יום וגו'⁴³, ודרשו: מה יום כולו רצוף, אף עשתי עשר ושנים עשר כולם רצופים⁴⁴, שהקריבו יום יום בלא הפסק, ואף [טור שעג] בשבת שבאמצע⁴⁵, ואף על פי שאין קרבן יחיד דוחה שבת⁴⁶, על פי הדיבור עשו, שנאמר: נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום וגו'⁴⁷, והוראת שעה הייתה ואין למדים ממנה⁴⁸. מהאחרונים יש שכתבו בטעם שדוחה את השבת, שכיון שנאמר: נשיא אחד ליום וגו', הרי זה כקרבן הקבוע לו זמן שדוחה את השבת⁴⁹, וכן בחנוכת הבית שעשה שלמה המלך בשבעת ימים שלפני חג הסוכות הקריבו שלמים אף ביום הכיפורים, שנאמר: ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו' שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום⁵⁰, שבעת ימים הראשונים של חנוכת הבית ושבעת ימים של אחריהם של חג הסוכות⁵¹, שלמדו קל וחומר ממשכן שאין קדושתו קדושת עולם, וקרבן יחיד - שהקריבו הנשיאים⁵² - דחה את השבת שהוא איסור סקילה, מקדש שקדושתו קדושת עולם, וקרבן ציבור - היה כל מה שהקריב שלמה לחנוכתו⁵³ - לא כל שכן שיהא דוחה את יום הכיפורים, שאין איסורו אלא איסור כרת⁵⁴.

ויש מהראשונים שכתבו שכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותם לדורות, והקריבו בשבת, כך לעתיד לבוא יקריב הנשיא חנוכתו בשבת⁵⁵. בספרי דרשו: זה קרבן נחשון בן עמינדב, זה דוחה את השבת, ואין קרבן יחיד דוחה את השבת⁵⁶, אפילו הוא מקריבו לחנוכת המקדש⁵⁷. כיוצא בזה דרשו בספרי: זה דוחה את הטומאה - שטמאי מת היו ועדיין לא היה להם אפר פרה להטהר⁵⁸ - ואין קרבן יחיד דוחה את הטומאה⁵⁹, ואפילו הוא מקריבו לחנוכת המקדש⁶⁰.

ב. השמחה
בשבעת ימי חנוכת הבית בימי שלמה עשו שמחה ומשתה⁶¹, לפיכך לא המתין [טור שעד] שלמה בחנוכת הבית עד לימי חג הסוכות^61א, שאין-מערבין-שמחה-בשמחה*⁶², אלא נהגו שמחת חינוך לחוד ושמחת החג לחוד⁶³, ולא עוד אלא שביום הכיפורים שבאותה שנה, שהיה בתוך שבעת ימי חנוכת המקדש, אכלו ושתו, שסברו שכשם שחנוכת המקדש דוחה את יום הכיפורים להקרבת קורבנות⁶⁴, כך דוחים את יום הכיפורים לאכילה ושתיה⁶⁵, והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה, לפי שדווקא הקרבת קורבנות החינוך שהיא צורך גבוה דוחה יום הכיפורים, אבל לא אכילה ושתיה שאינן אלא צורך הדיוט, ויצאה בת קול ואמרה: כולכם מזומנים לחיי עולם הבא⁶⁶, לפי שלא נתכוונתם אלא למצווה⁶⁷.

חיוב שמחה בחנוכת הבית, כתבו ראשונים שלמדוהו מהאמור: והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצווה אתכם וגו'⁶⁸ ולמדו ממקרא זה מצות בניין בית המקדש⁶⁹, ונאמר אחריו: ושמחתם לפני ה' אלהיכם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהתיכם וגו'⁷⁰, ולפיכך הוצרכו כל ישראל לבוא לחנוכת הבית לשמוח בשמחת הבית, כאמור: ויעש שלמה את החג וכל ישראל עמו מלבוא חמת ועד נחל מצרים לפני ה' וגו'⁷¹.

ויש מהראשונים שכתבו שאף על פי שלא נאמרה שמחה בחנוכת המקדש אלא הבאת קורבנות, כיון שמביאים קורבנות צריכה להיות שם שמחה, שנאמר: וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו'⁷². אף זה שנאמר: וביום שמחתכם וגו' ותקעתם בחצצרות על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם⁷³, יש שפירשו שהדברים אמורים על ימי חנוכת חמקדש⁷⁴, שהם ימי שמחה⁷⁵, וכן מצינו בשעה שחינך שלמה [טור שעה] את המקדש, שנאמר: ועמהם כהנים למאה ועשרים מחצרים בחצצרות וגו' וכהרים קול בחצצרות וגו' ובהלל לה' בי טוב כי לעולם חסדו⁷⁶, ואמרו אז הלל, כמו ביום התקדש חג⁷⁷.

זו ששנינו: לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב⁷⁸ וכיום הכיפורים וכו', וכן הוא אומר וכו', וביום שמחת לבו^78א, זה בניין בית המקדש⁷⁹, יש ראשונים שפירשו הכוונה ליום הכיפורים שנתחנך בו המקדש בימי שלמה⁸⁰, והוא יום חדוה משום שמחת החינוך⁸¹. וכן נהגו לעשות משתה בכל שנה ושנה ביום שנתחנך בית המקדש שבנה הורדוס⁸². וכן בחודש ניסן שאין מתענים⁸³, הרי זה לפי שבאחד בניסן הוקם המשכן ושנים עשר נשיאים הקריבו קורבנותיהם בשנים עשר הימים הראשונים, וכל אחד היה עושה ביומו יום טוב⁸⁴, ואחר כך יש ערב פסח, וימי הפסח ואסרו חג, וכיון שיצא רוב החודש בקדושה, אין בו תענית בכולו⁸⁵, לפיכך אין אומרים תחנונים - נפילת-אפים* - כל חודש ניסן⁸⁶. וכתבו ראשונים שאין נופלים על פניהם בימים שבין יום הכיפורים לסוכות⁸⁷, לפי שבהם נשלם בניין בית המקדש שעשה שלמה⁸⁸.

הערות
1. במדבר ז י. ועי' רמב"ן עה"ת שם ב ובהשגותיו לסהמ"צ שורש ג.
2. מלכים א ח סג.
3. עזרא ו טז - יז. רמב"ן עה"ת שם. וכ"ה בבמדבר רבה פרק יג א.
4. יוסיפון פרק נה, ועי' להלן ציון 82.
5. יחזקאל מג כו - כז. רמב"ן עה"ת שם. ועי' זהר הרקיע מ"ע נ ולח"מ מעשה"ק פ"ב הי"ד שיש סוברים שנבואת יחזקאל על ימי עזרא.
6. רמב"ן עה"ת שם, ונ' מלשונו שהעולות והשלמים הם לחנוכה.
7. רמב"ן בסהמ"צ שם, בדעת בה"ג שבציון 12, והסכים כן, וכעי"ז כ' בפי' עה"ת שם: ויתכן. ועי"ש ברמב"ן בסהמ"צ שהביא ראיה ממה שאמרו במנחות מה א על הקרבנות שביחזקאל מח יח: מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, והיינו שמילואים נוהגים לדורות, וצ"ב אם כוונתו להכליל המילואים במצות חנוכת המקדש או שכוונתו להוכיח ממילואים על חנוכת המקדש, ועי' רגמ"ה מנחות שם שכ' מילואים הקריבו בימי עזרא לחנוכת הבית וכו', וע"ע מלואים.
8. במדבר ז יא.
9. רמב"ן עה"ת שם: ויתכן. ועי' קנאת סופרים לספהמ"צ שם שכ' שמתחילה היתה חובה על ישראל להקריב, והנשיאים נתנדבו להקריב עבור ישראל.
10. קנאת סופרים שם בד' הרמב"ן.
11. רמב"ן בסהמ"צ שם. [טור שעא]
12. בה"ג במנין הפרשיות (דפוס וורשא אות לג) וכן הוא באזהרות ר"א הזקן: לחנכו באשם ביום הקמתו במחבת ובמרחשת, ועי' באזהרות הרשב"ג אות נ, ופי' הר"י פרלא לסהמ"צ רס"ג פ' מט. וע"ע חנוך כלי המקדש, ציון 17.
13. קנאת סופרים שם בד' הרמב"ן שלא הוסיפה במ"ע הנוספות. ועי"ש שר"ל כן אף בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ב הט"ו, ומש"כ שם שאינם נוהגים לדורות ר"ל בשיעורים הללו, וצ"ב שהרי בסהמ"צ לא השיג הרמב"ם על בה"ג מטעם זה, אלא מטעם שאינה נוהגת לדורות.
14. הרשב"ץ בזהר הרקיע מ"ע נ ומגל"א לסהמ"צ שם בד' הרמב"ם.
15. רמב"ם בסהמ"צ שם, והשיג על הבה"ג הנ"ל.
16. רשב"ץ שם ומגל"א שם. וצ"ב שממש"כ הרמב"ם שאינה מצוה נוהגת לדורות, מ' שבשעתה מצוה היתה.
17. תלמיד ר"י מפריש מו"ק ט א, ע"פ גמ' שם: מינטר לא נטרינן, ונ' מלשונו שר"ל שלא יהא בטל מקרבנות החנוכה. ועי' רש"י שם שמ' שמפרש שאין ממתינים עד הרגל כדי שלא לערב שמחה בשמחה.
18. ע"ע היכל כרך ט: קרקע, היכל ועלייה.
19. גמ' שם.
20. עי' תוס' שם ד"ה איבעי (ב).
21. תלמיד ר"י מפריש שם.
22. במדבר ז יג ואילך.
23. רמב"ן עה"ת שם ב, ועי"ש שהחטאת והאשם ממין אחד הם.
24. במדבר ז יז. [טור שעב]
25. עמק הנצי"ב לספרי. ועי' להלן ציון 57.
26. ספרי (הורוויץ) פסקא נא, וכ"ה במדבר רבה פי"ג יג. בקצה דפוסים של הספרי משובש מעט.
27. עמק הנצי"ב שם, ועי' ספרי דבי רב שם.
28. ע"ע הקטרה (ב) כרך י: מקומה; הקטרות אסורות.
29. מנחות נ א. ועי' ספרי דבי רב שם שלספרי הנ"ל עלתה על המזבח הפנימי.
30. ויקרא י יב.
31. תו"כ שמיני פרק א; רש"י עה"ת שם; שמ"ק מנחות ח ב אות ל. ועי' משך חכמה נשא ד"ה אמנם, שר"ל בבאור התו"כ להיפך.
32. רש"י מנחות ח ב ד"ה שניהם.
33. שאלת הכהנים תורה זבחים קא א ומלבי"ם ויקרא שם, ע"פ ספרי פ' נשא ורש"י במדבר ז יג שהיתה מנחת נדבה, ועי' שמ"ק מנחות שם. ועי' רמב"ן במדבר טו ב שהנשיאים לא נתחייבו בנסכים (ע"ע) לעולותיהם.
34. שאלת הכהנים תורה שם ומלבי"ם שם שלכן חשובה קדשי שעה.
35. ע"ע אנינות כרך ב. זבחים קא א.
36. זבחים שם ב.
37. ע"ע חטאת, כרך יד: הקרבתה ואכילתה.
38. עי' זבחים מח ב ומנחות נה ב ונו א, וע"ע הנ"ל שם.
39. וע"ע הנ"ל, שם.
40. מו"ק ט א, ועי' זוהר הרקיע מ"ע נ. ועי' שו"ת חת"ס או"ח סי' רח שלסוברים ששבט אחד קרוי קהל (ע"ע קהל), חשובות קרבן צבור.
41. פי' ר"ש בן היתום מו"ק שם. ועי' מל"מ מעה"ק פ"ו הי"ט שהביא איכה רבה פ"א כ שהעולה הוקרבה בכ"ד כהנים, והוא כדין קרבן ציבור, ע"ע עולה, והוכיח מזה שחנוכת המקדש נוהגת לדורות ולכן דין ק"צ עליה. ועי' רמב"ן עה"ת ויקרא א ב שנדבה שהתנדבו רוב ישראל יש לה דין קרבן ציבור.
42. במדבר ז עב.
43. שם עח.
44. מו"ק ט א. [טור שעג]
45. רש"י שם.
46. ע"ע קרבנות.
47. במדבר ז יא. במד"ר פי"ד סוף א: תלמיד ר"י מפריש ומאירי מועד קטן שם.
48. מאירי שם, ועי' להלן שלמדו ממנה לחנוכת מקדש שלמה בק"ו, ואולי כוונתו שכן הדין בכל חנוכת המקדש ואין למדין לשאר קרבנות, וצ"ב שאין זו הוראת שעה, ועי' להלן ציון 54. ועי' חת"ס שם.
49. משך חכמה סו"פ נשא, ועי' להלן שלמדו במקדש שלמה מקרבן הנשיאים. ועי' זית רענן רמז תשלז שכ' בבאור הילק"ש שם (והוא בבמדב"ר פי"ד יג) שכיון שקרבנות כולן היו שוים, דומים לקרבן ציבור שדוחה השבת, ור"ל שאף שקרבן יחיד היו, עי' לעיל, החשיבם הקב"ה כקרבן ציבור, ועי' אמבוהא דספרי לספ"ז סו"פ נשא שתמה שאין דחיית שבת תלויה בקרבן ציבור אלא בקביעת זמן. ועי' עץ יוסף ורד"ל שם שפי' בע"א.
50. מלכים א ח סה.
51. מו"ק ט א ורש"י.
52. רש"י שם.
53. רש"י שם.
54. מו"ק שם, ועי' מאירי שם שכ' שהוראת שעה היתה, ועי' לעיל ציון 48, וצ"ב למה צריך לימוד ליוהכ"פ יותר מלשבת שהיתה בשבעת ימי חנוכת המקדש.
55. רמב"ם מעה"ק פ"ב הט"ו, ועי' מרכבת המשנה ואו"ש שם, ושו"ת חת"ס או"ח סי' רח.
56. ספרי נשא פסקא נא.
57. עמק הנצי"ב לספרי שם, ועי' לעיל ציון 25.
58. זית רענן לילקוט רמז תשיד; זרע אברהם לספרי שם.
59. ספרי שם.
60. עמק הנצי"ב שם.
61. רש"י מו"ק ט א, ע"פ גמ' שם. ועי' לעיל ציון 4 בבנין הורדוס. [טור שעד]
61א. עי' לעיל ציון 51 שחנוכת המקדש היתה שבעה ימים לפני החג.
62. גמ' שם.
63. ר"ח שם.
64. עי' לעיל.
65. גמ' שם. ועי' מאירי שם שאכלו השלמים שהקריבו לקיים מצות שמחה.
66. גמ' שם.
67. ר"ח שם.
68. דברים יב יא.
69. ע"ע בית המקדש כרך ג ציון 8.
70. דברים שם יב.
71. מלכים א ח סה. תלמיד ר"י מפריש שם בשם רבנו יחיאל.
72. דברים כז ז. תלמיד ר"י מפריש שם בשם ריב"ם; תוס' הרא"ש שם. ור"ל שמהבאת קרבנות ראיה שעת שמחה היא משום חנוכת המקדש, ולכן אמרו בה אין מערבים שמחה בשמחה, עי' לעיל.
73. במדבר י י.
74. העמק דבר ומשך חכמה שם.
75. משך חכמה שם, ע"פ גמ' מו"ק שם. [טור שעה]
76. דברי הימים ב ה יב - יג. העמק דבר ומשך חכמה שם. ועי"ש במשך חכמה שכן עשו בחנוכת הבית בימי עזרא, וכן בימי חזקיה.
77. העמק דבר שם.
78. ע"ע חמשה עשר באב.
78א. שה"ש ג יא.
79. משנה תענית כו ב.
80. רע"ב סוף תענית.
81. תוס' יו"ט שם. ועי' שושנים לדוד שם שפירש שאף חמשה עשר באב הוא יום שמחת לבו, שבו נתחנך בית שני, וע"ע חמשה עשר באב כרך זה.
82. יוסיפון פנ"ה, והובא בתוס' יו"ט שם.
83. מסכת סופרים פכ"א, והובא ברוקח סי' רמה ובטור או"ח תכט, ועי"ש ברוקח ובטור שכ"כ עד אסרו חג; שו"ע שם ב.
84. מסכת סופרים שם, והובא ברוקח שם ובטור שם.
85. ב"י שם, ועי"ש בב"י שכ' בד' הרוקח והטור שכ' עד אסרו חג, לפי שמדין הגמ' מותר להתענות בכל ניסן, אלא שנהגו כמס' סופרים, ולא נהגו אלא באותם הימים שהקריבו הנשיאים ועשו יו"ט, וע"ע ניסן. ועי' אבן עזרא ורמב"ן שמות מ א ואבן עזרא ויקרא ט א ורמב"ן במדבר ז א שיש מפרשים שקרבנות הנשיאים הובאו מח' ניסן עד י"ט ניסן.
86. מס' סופרים שם; שו"ע שם. ברוקח שם ובטור שם כ"כ עד אסרו חג, ועי' לעיל.
87. שבה"ל סי' ל ושכג שכן המנהג בוורמיישא ובמגנצא, והובא בב"י או"ח סוף קלא; שו"ע קלא ז. וע"ע נפילת אפים, שיש מקומות שלא נהגו כן.
88. שבלי הלקט שם והובא בב"י שם; באור הגר"א שם.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן