לדף ראשי




א. המלאכה וגדרה
זרייה היא אחת משלשים ותשע אבות-מלאכות* שמנו חכמים¹, לפי שהייתה במשכן² בסממנים של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני³. לדעת הראשונים הסוברים שאף המלאכות שנעשו לצורך הקורבנות הן בכלל מלאכות המשכן ואנו למדים אבות מלאכות אף מהן⁴, למדים מלאכת הזרייה ממנחה של קרבן תמיד ומחבתין* של כהן גדול וממלואים*, שכל אלה באו מן הזרע ומן הקציר, והייתה בהם מלאכת הזרייה⁵.

גדרה של מלאכת זורה - וכן של בורר* ומרקד* - הוא הפרשת הפסולת מן האוכל⁶, אלא שהזורה הוא ברוח, בורר ביד, ומרקד בנפה או בכברה⁷, ושלשתן אינן אלא כשהאוכל והפסולת מעורבים זה בזו ואינם מחוברים יחד, שאם הם מחוברים ומפרידם הרי זה דש*⁸. ואף על פי ששלשתן מעין מלאכה אחת הן, מכל מקום כיון שכל אחת מהן הייתה במשכן, נחשבות כל אחת מהן לאב מלאכה בפני עצמה⁹, ואם עשה שלשתן בהעלם אחד חייב שלש חטאות¹⁰, לפי שאין מעשיהן שוין ואינן בזמן אחד אלא בזה אחר זה, שהזורה הוא בתבן והבורר בצרורות והמרקד [טור עו] בסובין¹¹, ולכן אינן דומות לזורע* ונוטע, או לדש* ומנפץ, שאף הן היו במשכן ונחשבו לאב אחד, לפי שזורה בורר ומרקד כולם צריכים בדבר אחד, שכן הוא סדר עשיית הפת, זורה ואחר כך בורר ואחר כך מרקד, מה שאין כן בזריעה ונטיעה וכיוצא¹². ויש מן האחרונים שכתב, שלטעם זה עיקר ההבדל בין שלשת המלאכות הוא בחפץ הנפעל, שבתבן הרי זה זורה ובצרורות בורר ובסובין מרקד¹³, ולפיכך יש מן הראשונים סוברים שאף אם הבדיל את התבן מן התבואה שלא על ידי הרוח אלא בכלי, כגון בכברה שנקביה גסים, חייב משום זורה¹⁴, ולדעתם הוא הדין כשבירר התבן בידיו הרי זו תולדת זורה¹⁵, ויש מן האחרונים חולקים וסוברים שלדברי הכל עיקר החילוק הוא באיכות הפעולה ואין זורה אלא לרוח¹⁶.

אף זרייה לרוח יש שכתבו בדעת ראשונים שאינה אלא ברחת וכדומה, אבל זורה ביד פטור¹⁷. ויש שכתבו שלדברי הכל גם הזורה לרוח ביד חייב¹⁸, וכן יש מי שכתב בשם ראשונים שאסור לזרוק אוכל לתרנגולים ממקום גבוה, שהאוכל מתחלק ומתפזר בנפילתו, משום זורה¹⁹, אלא שאינה אלא תולדת זורה, כי דרך מלאכת הזורה הוא ברחת²⁰. וכן יש מן הראשונים שכתבו שהוא הדין אם נטל בידו תבואה בתבן ובפסולת שיש בה ונפח בה ברוח פיו ובירר, חשוב הוא [טור עז] כזורה²¹, ומכל מקום אינה אלא תולדה, שעיקר מלאכת זורה היא ברחת לרוח היום²².

יש מן האחרונים שכתבו, שזורה בורר ומרקד שלשתן שם אחד הן וכל שיש בו משום בורר יש בו משום זורה ושאין בו משום בורר אין בו משום זורה, לפיכך מים שצף עליהם קש וכדומה, לשיטת הסוברים שבדבר שצף מלמעלה אין משום ברירה, שכבר ברור ועומד הוא²³, הוא הדין שמותר לנפח בו ולסלקו לצד אחר כדי לשתות בשבת²⁴.

זרייה כתבו אחרונים שאינה אלא בגדולי-קרקע*, שהלכה כחכמים הסוברים שאין דישה אלא בגדולי קרקע²⁵, והוא הדין זרייה²⁶. ומכל מקום גם בדברים שאינם גדולי קרקע יש איסור דרבנן, שנראה כזורה²⁷.

מלאכת זורה יש מן הראשונים שכתב שהיא מלאכה-שאינה-צריכה-לגופה*, שהרי הוא זורה המוץ מן הגורן ואינו צריך למלאכה שנעשית במוץ²⁸, אלא שמכל מקום חייב עליה, אפילו לר' שמעון הפוטר במלאכה שאינה צריכה לגופה²⁹, כיון שכך הוא עיקר המלאכה לדחות המוץ³⁰, ועל דרך זו הייתה במשכן³¹ ויש מן הראשונים שכתב, שזו מלאכה הצריכה לגופה³², כיון שהיא צריכה לתיקון הגורן³³.

ב. שיעורה
שיעור מלאכת זורה להתחייב עליה, הוא בכגרוגרת*³⁴. יש מן האחרונים סובר, שיעור צריך שיהיה בהאוכל בלבד מבלי צירוף [טור עח] הפסולת³⁵, ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאין צריך אלא שבין הכל יהיה כגרוגרת³⁶. פחות מכשיעור, אף על פי שאין בה חיוב, אסורה מן התורה³⁷.

הזורה הבורר והמרקד, אם עשה שלשתן פחות מכשיעור, ובין כולן יש כשיעור, כתבו אחרונים שמצטרפות לכשיעור, כיון שתכלית פעולתן אחת³⁸

ג. זורה ורוח מסייעתו
הזורה חשוב כעושה מלאכה בשבת אף על פי שהרוח מסייעתו³⁹, כשהוא מגביה התבואה ברחת⁴⁰, ולא עשה את כל המלאכה אלא מקצתה⁴¹. לדעת רב אשי, טעם החיוב הוא לפי שמלאכת-מחשבת* אסרה תורה⁴², והרי נתקיימה מחשבתו שנוח לו ברוח המסייעתו⁴³, או שבכך חייבתו תורה, לפי שמלאכה זו עיקר עשייתה על ידי הרוח⁴⁴. ולדעתו אין הזורה חשוב כעושה מלאכה בעצמו אלא כגורם, שהרי בנזקין כשאדם ורוח ליבו אש ביחד ואין בליבוי האדם כדי ללבותה, אף על פי שגם בליבוי הרוח אין כדי ללבותה, פטור, לפי שאינו מבעיר אלא גורם וגרמא-בנזקין* פטור⁴⁵, ומכל מקום בשבת חייב, שכשגורם לזרות ברוח המסייעתו הרי זו מלאכת מחשבת וחיים בגרימת הזרייה⁴⁶. ויש מן הראשונים מפרשים, שלדעת רב אשי חשוב הזורה כעושה המלאכה בעצמו, שהרי הועילו מעשיו בגוף האיסור ונעשית מחשבתו ואינו יכול להחזיר מעשיו שלא להתחייב, מה שאין כן בליבה וליבתה הרוח [טור עט] בנזקין שאינו עושה מעשה בגוף הנזק אלא בדבר המזיק⁴⁷.

הזורה חייב בין שהייתה כבר הרוח בתחילה ובין שבאה בשעת הזרייה⁴⁸, אלא שאם הייתה הרוח בתחילה, חייב אף ברוח שאינה מצויה, ואפילו אין המוץ ראוי לפרוח כי אם ברוח שאינה מצויה, שכיון שכבר יש הרוח והוא זורה, כך לי רוח מצויה באינה מצויה⁴⁹, ואפילו אם התחיל לזרות ברוח מצויה ובשעת הזרייה באה רוח שאינה מצויה, אלא שהזורה די לו ברוח מצויה ולכך נתכוון, חייב⁵⁰. אבל אם אין המוץ ראוי לפרוח כי אם ברוח שאינה מצויה, ובתחילת הזרייה לא הייתה כי אם רוח מצויה, ובשעת הזרייה באה הרוח שאינה מצויה, הרי הדבר תלוי במחלוקת אמוראים: לרבא פטור, שאינו חייב אלא כשדי להזרייה גם רוח מצויה⁵¹, ולרב אשי חייב שחיובו משום מלאכת מחשבת אסרה תורה⁵², ואף על פי שאינו חשוב כעושה המלאכה בעצמו אלא כגורם⁵³, ולכן אף אם אין הזרייה ראויה כי אם ברוח שאינה מצויה שבאה אחר כך בשעת הזרייה חייב, כיון שבשעה שבאה הרוח עשה מעשה הזרייה⁵⁴, אבל אם אחרי שכבר זרה נתגברה הרוח, לדברי הכל פטור⁵⁵.

ד. רוקק לרוח
רקק - כנגד הרוח - והפריחתו הרוח, אמרו בירושלמי שחייב משום זורה, וכל דבר שהוא מחוסר לרוח - שהרוח מחסרו ומפרדו לחלקים דקים⁵⁶, או שעל ידי [טור פ] הרוח הוא נעשה ובלי הרוח לא היה נעשה⁵⁷ - חייב משום זורה⁵⁸. יש מהאחרונים שכתבו שלדעת הירושלמי גדר הזורה הוא מה שמתפזר על ידי הרוח ומתחלק לחלקים דקים, אבל לדעת הבבלי שגדר הזורה הוא שמפריש הפסולת מן האוכל⁵⁹, אין ברוקק לרוח משום זורה, שהרי כולו פסולת ואינו מברר זה מזה⁶⁰. וכן יש כמה מהראשונים שלא הביאו דין זה, וכתבו אחרונים שסמכו על דעת הבבלי שאין בזה משום זורה⁶¹. אבל רבים מן הראשונים פסקו להלכה כהירושלמי, שהרוקק ברוח בשבת והרוח מפזרת הרוק חייב משום זורה⁶². ויש שכתבו, שלדעת הפוסקים כר' שמעון הפוטר במלאכה-שאינה-צריכה-לגופה*, אף כאן פטור⁶³, שהרי אינו צריך כלל למלאכה זו⁶⁴. ומכל מקום אסור מדרבנן, אף על פי שאינו מתכוון לכך ודבר-שאינו-מתכוון* מותר, שהרי זה "פסיק רישיה ולא ימות", שאי אפשר שלא תיעשה המלאכה, ואסור לדברי הכל⁶⁵. ויש שכתבו, שכיון שאינו רוצה כלל בזרייה זו הרי זה "פסיק רישיה שלא ניחא לו", שלדעת כמה מן הפוסקים מותר לכתחילה⁶⁶, ועוד שאין דרך זרייה בכך⁶⁷. ויש מן האחרונים סוברים, שלא אמרו ברוקק לרוח שחייב משום זורה אלא לר' יהודה הסובר שיש דישה שלא בגדולי-קרקע*, או לדעת הראשונים הסוברים שאפילו לחכמים שאין דישה אלא בגדולי קרקע, מכל מקום בעלי חיים הם בכלל גדולי קרקע⁶⁸, אבל בדברים שאינם גדולי קרקע, כגון השופך מים [טור פא] או מלח לרוח והרוח מפזרתם, אין בו משום זורה לדעת חכמים, ומותר אפילו מדרבנן⁶⁹, שאין לגזור בדברים שאינם גדולי קרקע אלא בזורה ממש⁷⁰.

בבעור-חמץ* שאמרו מפרר וזורה לרוח⁷¹, יש מן הראשונים שכתב שאין בזרייה זו משום אב מלאכה, לפיכך בערב פסח שחל להיות בשבת, לדעת חכמים הסוברים שמבערים את החמץ בשבת⁷², מותר לבערו על ידי פירור וזרייה לרוח משום מצות השבתת שאור שהיא בזמנה⁷³, אף על פי שהוא טורח בשבת שלא לצורך⁷⁴. ופירשו אחרונים בדעתו, שסובר כדעת האומרים שאין ברוקק או מפזר לרוח משום זורה כיון שאינו מברר הפסולת מן האוכל⁷⁵. אבל לדעת הפוסקים שיש ברוקק לרוח משום זורה, יש גם בזרייה זו מלאכה גמורה מן התורה⁷⁶, ולדעתם המוצא חמץ בביתו ביום טוב של פסח, אפילו לדעת הסוברים שכשלא ביטלו קודם הפסח מותר לטלטלו ולבערו⁷⁷, על ידי פירור וזרייה לרוח אסור, שהרי זו מלאכה גמורה שלא לצורך אוכל נפש⁷⁸. וכן לא התירו לו לפרר ולזרות לרוח על ידי נכרי, שלא התירו אמירה לנכרי לעשות מלאכה גמורה אפילו לצורך מצווה⁷⁹. ויש מן האחרונים שכתב, שאפילו לדעת הסוברים ברוקק לרוח שפטור, היינו משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, או משום שאין דרך זורה בכך⁸⁰, אבל בחמץ כיון שדינו לזרות לרוח הרי זו מלאכה הצריכה לגופה וגם דרכו בכך וחייב לדברי הכל⁸¹. ויש [טור פב] שכתב שאפילו אם יש ברוקק לרוח משום זורה, מכל מקום בחמץ מותר, משום שאין זורה אחר זורה⁸².

הערות
1. משנה שבת עג א; רמב"ם שבת פ"ז ה"א. וע"ע אבות מלאכות, כרך א.
2. ע"ע הנ"ל: גדר האב.
3. רש"י שם ד"ה האופה.
4. ע"ע הנ"ל.
5. עי' חידושי גאונים קדמונים שבריש ספר מעשה רוקח בשם רה"ג, על כל יא מלאכות שבפת. ועי' תורתן של ראשונים הורוויץ ח"ב עמ' 45 סי' יג תשו' רה"ג.
6. עי' שבת עג ב: היינו זורה היינו בורר היינו מרקד וכו' ורש"י ור"ח שם. ועי' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב: הבורר והמשמר והמרקד כולהון משום מעביר פסולת, ובקה"ע שם גורס: הבורר והזורה וכו', אמנם לדעת הירושלמי גדר הזורה הוא פיזור ע"י הרוח לחלקים דקים, עי' להלן: רוקק לרוח.
7. ר"ח שם; רש"י ור"ן במשנה שם; ערוך ע' זר.
8. ר"ח וערוך שם.
9. שבת שם; רמב"ם פ"ח הי"א.
10. ר"ח שם. וע"ע חלוק מלאכות וע' שגגות. ועי' אגלי טל מלאכת הזורה ס"ק ב שכ' שאין חלוקים אלא להחמיר ולא להקל, ולכן שלשתן מצטרפים לשיעור, עי' להלן: שיעורה. וע"ע התראה, כרך יא עמ' רצח לענין התראה על זו משום זו, וע' שגגות לענין אם יודע שעשה אחת משלשתן. [טור עו]
11. רש"י שם עה ב ד"ה הרי הוא אורג; ר"ן במשנה שם; מאירי עג ב.
12. חי' הר"ן שם ד"ה תנא הזורע, בשם הרא"ה; ביאורי מהרש"ל לסמ"ג לאוין סה.
13. אגלי טל שם ס"ק ג.
14. מאירי שם, ובאג"ט שם אות ד כ"כ גם לדעת רש"י ור"ן הנ"ל. ועי"ש ס"ק יא, שפי' מ"ש בביצה יב ב: המולל מלילות מע"ש למחר מנפח מיד ליד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי, שהוא תולדה דזורה כיון שהוא להעביר המוץ. ועי' ירושלמי שם: ההיא איתתא וכו' כד מנפייא משום זורה ובאג"ט ס"ק ט.
15. אג"ט סעיף ה.
16. שביתת השבת בפתיחה למלאכת זורה, וע"ע בורר כרך ג ציון 11. ועי' שו"ת רעק"א סי' כ ומנחת חינוך מוסך השבת הזורה שכ' בפשיטות שבידו חייב משום בורר.
17. מגן אבות מלאכת הזורה בדעת רש"י שבת עג א: הזורה ברחת לרוח, וכ"ה הלשון בר"ן ומאירי וסמ"ק סי' רפא. וכ"כ במנ"ח שם שביד אינו אלא בורר ופטור כיון שהרוח מסייעתו, שבאופן זה אינו חייב אלא בזורה, עי' להלן: זורה ורוח מסייעתו, ועי"ש שמטעם זה חייב בזורה אפילו כדי לאכול לאלתר כיון שהוא בכלי המיוחד לכך וגם בורר הפסולת מתוך האוכל, שבאופנים אלו חייב גם בבורר, ע"ע בורר.
18. אג"ט סעיף ה וס"ק ו, וכ"מ מהירושלמי להלן ברוקק ברוח שאף שלא ע"י כלי הוא זורה, ועי' שביתת השבת זורה ס"ק ה.
19. מגן אבות זורה בשם סמ"ק (ופעם כ' סמ"ג), וכ' שאינו סובר כרש"י שזורה הוא ברחת. לפנינו לא נמצא לא בסמ"ג ולא בסמ"ק.
20. אג"ט שם, וכ"כ בפי' ברית משה על הסמ"ג ל"ת סה אות פו וציין לרש"י ונמוק"י ב"מ קה א ד"ה הרחת שהזכירו גם נפה ובשבת לא כ' רק רחת, ומשמע שדרך הזרייה היא ברחת. ועי' ערוך ע' זר: פיזור ברחת ובמזרה, והוא ע"פ ישעיה ל כד: אשר זרה ברחת ובמזרה. [טור עז]
21. ר"ח שבת עד א; ערוך שם. ועי' ס' תולדות שמואל ח"ג מצוה לב סי' טז, שה"ה במוליד רוח ע"י מכונה.
22. אג"ט ס"ק ז.
23. עי' עץ חיים למהר"י חאגיז מלאכת הבורר ובאר היטב או"ח שיט ס"ק ב בשם מהריט"ץ. וע"ע בורר עמ' לח בשם אחרונים שגם בזה יש בורר.
24. הלכות קטנות למהר"י חאגיז סי' נד, ובס' טל אורות עמ' לב הביא דבריו ופי' כונתו לשיטתו הנ"ל. ועי' שביתת השבת סעיף ז ס"ק יד שדן בזה.
25. ע"ע דש, כרך ז עמ' תשלט. וע"ע גדולי קרקע כרך ה.
26. שו"ת רעק"א סי' כ, ע"פ מג"א סי' שמ ס"ק טו ותרומת הדשן סי' נו; בית מאיר או"ח שיט; נשמת אדם כלל טו; אגלי טל שם. ועי' להלן: רוקק לרוח.
27. שו"ת רעק"א שם.
28. המאור לשבת קו א. ועי' אג"ט ס"ק ו בבאור דבריו, שבמלאכת בורר וזורה המלאכה היא בפסולת הנדחה ולא באוכל הנברר. וע"ע בורר עמ' לז.
29. ע"ע מלאכה שאצל"ג.
30. המאור שם.
31. ישועות יעקב סי' שיט ס"ק א.
32. חי' הרמב"ן לשבת שם.
33. אג"ט שם בבאור ד' הרמב"ן שאע"פ שהמלאכה היא במוץ נקראת מלאכה הצל"ג. ועי' ישועות יעקב שם שבבורר המלאכה היא באוכל הנברר, ונ' שיפרש כן גם בזורה. ועי' מגן אבות מלאכת הזורה, שכיון שכל תבואה יש לה מוץ וא"א בלא זרייה נקראת מלאכה הצל"ג.
34. תוספתא שבת פ"י הי"ג לגי' הגר"א; רש"י שבת עג א ד"ה האופה; רמב"ם שבת פ"ח הי"א, ועי"ש במ"מ. [טור עח]
35. מנ"ח מוסך השבת אות ו.
36. עי' ישועות יעקב שם לענין בורר. ונ' מדבריו שבא לומר שא"צ שיהיה בהפסולת לבד כגרוגרת לפי שהמלאכה היא באוכל. ועי' ערוגת הבושם לאו"ח סי' פ וחמדת ישראל עמ' מט שהוכיחו כן מירושלמי שבת פ"ז ה"ב: נוטל לתוך ידיו כגרוגרת ובורר מתחייב, וכ"ה בפי' הפנ"מ.
37. עי' רש"י שבת עד א ד"ה וכי מותר, לענין בורר. וע"ע חצי שעור.
38. אגלי טל ס"ק ב; טל אורות החדש מלאכת הזורה. ועי' ציון 10.
39. ב"ק ס א וב"ב כו א. ועי' תוס' ב"ק שם ד"ה ליבה ורא"ש שם, שפירשו קושית הגמ' ליהוי כזורה ורוח מסייעתו, דחשוב כעושה בפני עצמו. וכ"נ מרש"י ב"ב שם ד"ה מאי שנא. ועי' אג"ט ס"ק ד שמדמה דין זה לשנים שעשו וזה אינו יכול וזה אינו יכול שחייבים (ע"ע שנים שעשו) ואפילו לר"ש הפוטר הטעם הוא שאין שנים חייבים על מלאכה אחת. וע"ע הנ"ל על מלאכות אחרות כגון טוחן או מעביר ד"א ברה"ר ע"י רוח.
40. רש"י ב"ק שם ד"ה ליהוי.
41. יד רמ"ה ב"ב שם. וע"ע הנ"ל.
42. ב"ק שם. וע"ע מלאכת מחשבת.
43. רש"י שם.
44. רא"ש שם, ועי"ש במהר"ם לובלין.
45. ע"ע אש כרך ב עמ' רלט וע' גרמא בנזקין; גרמי, כרך ו עמ' תפה, וע' הרחקת נזיקין כרך י עמ' תרסה.
46. תוס' שם ד"ה רב אשי ורא"ש שם. [טור עט]
47. יד רמ"ה ב"ב שם.
48. אג"ט ס"ק ה אות ה, ע"פ ר"י בתוס' ב"ק נט ב ד"ה ליבה. ועי' מגן אבות ומנ"ח שם שמהגמ' משמע שאינו חייב אא"כ היתה הרוח בשעת הזרייה אבל אם באה אח"כ פטור, ונ' כונתם כשבאה הרוח אחר שכבר זרה, עי' להלן.
49. שם, ע"פ תוס' שם.
50. עי' רש"י שם ס א ד"ה כגון אבל לענין שבת סגי לה ברוח מצויה כו'.
51. יד רמ"ה ב"ב שם לדעת רבא ב"ק שם כגון שליבה ברוח מצויה וליבתה הרוח ברוח שאינה מצויה, משמע שבזורה באופן זה פטור, וכ"כ בבאר הגולה חו"מ סי' תיח אות ח לדעת רבא וכ"כ באג"ט שם בארוכה, ועי"ש שהעיר מרש"י ב"מ עד א ד"ה האיכא שזורה צריך רוח שאינה מצויה שלא כמש"כ בב"ק שם וכ' שצ"ל שר"ל כשהרוח שאינה מצויה באה בתחילה.
52. עי' לעיל.
53. עי' לעיל. ועי' אג"ט סוף ס"ק ה.
54. באר הגולה חו"מ שם, ובאג"ט שם דחה דבריו בפי' הגמ' אבל בעיקר הדין כ' שיש להסתפק בדבר לדעת רב אשי. ועי' אבני נזר או"ח ח"א סי' קנא שהסכים להבאה"ג לדעת רב אשי.
55. אג"ט סוס"ד, ועי' לעיל ציון 48.
56. קה"ע. [טור פ]
57. פ"מ, ועי' ירושלמי מעשרות פ"א ה"ד.
58. ירושלמי שבת פ"ז ה"ב.
59. עי' לעיל: המלאכה וגדרה.
60. מהר"י חאגיז בס' עץ חיים מלאכת הבורר, הובא בס' טל אורות עמ' כט; שו"ת רעק"א סי' כ, ודייק כן גם מב"ק שם: וליהוי כזורה ורוח מסייעתו, משמע שכ"ש אם עושה כן בידו חייב, היינו משום בורר, אבל ברוקק ומפזרו בידיו אינו כלום. ובאג"ט סעיף ו שגם לדעת הירושלמי אינו אלא חומרא בעלמא. ועי' באור הלכה להמ"ב סי' שיט בשם ס' אלפי מנשה שהכונה למעביר ד"א ברה"ר וזורה שאמרו הוא דוגמא שע"י סיוע הרוח חייב, וכ"כ בארוכה בשו"ת דברי מרדכי פרידבורג סי' כא. ובערוה"ש הגיה: זורק, ובמנחת סולת בשם ס' אשל אברהם הגיה: זורע.
61. שו"ת רעק"א שם בטעם שלא הביאוהו הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרא"ש והטור, וכ"כ בדעת הרז"ה להלן ציון 73.
62. רוקח סי' סב; אור זרוע ח"ב סי' נט; מהרי"ל הל' שבת בשמו; ד"מ ורמ"א או"ח שיט סי"ז; שו"ע הרב שם וח"א כלל טו.
63. שו"ע הרב שם; שו"ת רעק"א שם בסוף התשובה; מגן אבות מלאכת הזורה, ועי"ש שלדעת הרז"ה שכל זורה הוא מלאכה שאצל"ג ומ"מ חייב (עי' לעיל: המלאכה וגדרה) ה"ה כאן. ועי' ס' חמדת ישראל, שכאן לד"ה פטור שהרי אין צריך כלל לכל המלאכה.
64. חמדת ישראל שם, עי' ציון הקודם.
65. שו"ע הרב שם. וע"ע דבר שאינו מתכוין כרך ו עמ' תרלא.
66. שו"ת רעק"א שם; ערוה"ש שם. וע"ע הנ"ל עמ' תרמז.
67. הגהות מהריק"ש או"ח שם, הובא בברכ"י ובהגהות רעק"א שם, שלא ראינו מי שחשש לזה. ובעץ חיים למהר"י חאגיז מל' הבורר כ' שאפילו איסורא ליכא.
68. ע"ע גדולי קרקע וע' דש. [טור פא]
69. שו"ת רעק"א שם, לדעת הרמ"א שהשמיט סוף ד' הירושלמי שם: וכל דבר שהוא מחוסר לרוח וכו'. ובשביתת השבת שם כ' שלפי"ז אסור להטיל מי רגלים לרוח בשבת.
70. שו"ת רעק"א שם, ועי' לעיל שגם בדבר שאינו גד"ק אסור מדרבנן.
71. ע"ע בעור חמץ, כרך ד' עמ' כט.
72. ע"ע הנ"ל עמ' לד.
73. המאור פסחים פ"ג, והביאו הב"ח או"ח תמד וכ' שכן עיקר, וכ"כ מדעתו בשו"ת חכם צבי סי' מב.
74. עי' ב"ח שם.
75. שו"ע הרב תמו ה; שו"ת רעק"א שם. ועי' לעיל ציון 61.
76. מגן אברהם סי' תמו ס"ק ב; מור וקציעה לר"י עמדין שם.
77. ע"ע הנ"ל וטעמם משום מתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש כו', ושם מחלוקת ראשונים.
78. מור וקציעה שם, ועי"ש שתמה על אביו החכם צבי לעיל ציון 73, ועי' שו"ע הרב שם שכ' שגם בזרייה י"ל מתוך שהותרה לצורך אכילה כו', וע"ע יום טוב מחלוקת איזו מלאכות הותרו לצורך אוכל נפש.
79. מג"א שם. ועי' שו"ע הרב שם סעיף ו בהגה, וע"ע אמירה לנכרי שבות.
80. עי' לעיל.
81. נשמת אדם כלל טו בדעת המג"א הנ"ל. ויש להוסיף שגם הטעמים שאינו גדולי קרקע או שהוא פסיק רישיה דלא ניחא ליה, עי' לעיל, אינם בחמץ. [טור פב]
82. תוספת שבת או"ח שיט.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן