לדף ראשי




א. גדרו וחיובו
טוייה היא אחת משלשים ותשע אבות-מלאכות* שמנו חכמים במשנה¹, והיא אב מלאכה לפי שהייתה במשכן², היינו בצמר של מלאכת המשכן³, והוזכרה בתורה בפירוש: וכל אשה חכמת לב בידיה טוו וגו' טוו את העזים⁴.

גדר מלאכת טווה הוא קיבוץ החלקים הקטנים שבצמר או פשתן⁵, על ידי שטווה אותם בידו בין אצבעותיו או בפלך⁶, או בכלי המיוחד לכך⁷, ועושה מהם חוטים⁸. ואחד הטווה את הצמר או את הפשתן או את השער או את הגידים, וכן כל כיוצא בהם חייב⁹. וכן מצינו טוייה אף בזהב¹⁰.

שיעור הטווה הוא כמלא רוחב הסיט* כפול¹¹, שאם טוה חוט ארוך כשיעור הזה חייב¹².
יש מפרשים שהוא אורך ארבעה טפחים¹³, [טור קנ] שלדעתם רוחב הסיט הוא כדי למתוח מ"בהן" של יד עד האצבע הראשונה כשיפתח ביניהן בכל כחו, והוא קרוב לשני שלישי זרת*¹⁴, והזרת הוא שלושה טפחים לדעתם¹⁵.

ויש מפרשים שרוחב הסיט הוא הריוח שבין אצבע לאמה¹⁶, וסיט כפול הוא פעמיים כשיעור זה¹⁷, או הריוח שבין אגודל לאצבע פעם אחת, שיש בו כפליים כאותו שבין אמה לאצבע¹⁸. ויש מן האחרונים שנסתפק בטווה בשבת חוט מצמר ופשתים יחד, שיהא חייב אף בפחות מכשיעור, שכיון שחשוב הוא לעניין איסור כלאי-בגדים*, חשוב אף לעניין שבת¹⁹.

על הטווה פחות מכשיעור אם אסור, מן התורה או מדרבנן, ע"ע חצי שעור²⁰.

אף ביום-טוב* אסורה טוייה, ככל המלאכות שאינן באוכל-נפש*²¹. על טוייה בחול המועד, ע"ע חול המועד²².

ב. מלאכות שבכלל טווה
השוזר - היינו שפותל כמה חוטים ביחד²³ - כתבו ראשונים שלדעת הירושלמי חייב משום טווה²⁴. וכן העושה חבלים, אמרו בירושלמי שחייב משום טווה²⁵. ויש מן הראשונים שכתב שהפותל חבלים מחוטים שיעמדו בלא קשירה, הרי זו [טור קנא] תולדת קושר*²⁶, ויש שפירש בדעתו שלא אמר כן אלא בחוט עבה, אבל בחוט דק, כדרך טוייה, חייב משום טווה²⁷.

אף אותה ששנינו: הפוקסת - היינו שמתקנת שערה במסרק או בידים²⁸, ויש מפרשים טחה כמין בצק על פניה וכשנוטלתו מאדים הבשר²⁹ - ר' אליעזר מחייב חטאת וחכמים אוסרים משום שבות*³⁰, פירש ר' אבין בשם ר' יוסי ב"ר חנינא שלר' אליעזר חייב משום טווה³¹, לפי שמתקנת שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך³², או: שעושה מאותו בצק - שעל פניה³³ - כמין חוט³⁴. וכן לחכמים האוסרים משום שבות, הטעם הוא לפי שנראה כטווה³⁵. ולדעת ר' אבהו אין דרך טוייה בכך, ופירש בשם ר' יוסי ב"ר חנינא שהחיוב הוא משום בונה*³⁶.

העושה את הלבד - והוא צמר טרוף בלי טוייה ואריגה³⁷ –
יש מן הראשונים סוברים שהוא תולדת טווה³⁸, שהרי מלאכת הטוייה היא קיבוץ החלקים הקטנים שבצמר או שבפשתן, ואף העושה את הלבד עושה כן³⁹, אף על פי שלעניין כלאי-בגדים* אין לבד בכלל טווי⁴⁰. ולדעתם אף שיעורו הוא כטוייה, [טור קנב] והוא שילבד דבר שאפשר לטוות ממנו חוט ארוך ארבעה טפחים בעובי בינוני⁴¹.

ויש חולקים וסוברים שאין זה בכלל טווה אלא בכלל בונה*⁴², או שחייב משום תופר*⁴³, או משום ממחק*⁴⁴. ומכל מקום אין זו תולדת אורג*, לפי שאריגה נעשית לאחר טוייה והנסכה, ואילו הלבד נעשה בעוד שחלקי הצמר נפרדים⁴⁵, ועוד שאריגה היא הכנסת חוטים וקליעתם מה שאין כן הלבד⁴⁶.

ג. טויית צמר על גבי בהמה
הטווה צמר שעל גבי בהמה בשבת, נחלקו אמוראים: רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן אמר חייב שלש חטאות, אחת משום גוזז* ואחת משום מנפץ* ואחת משום טווה⁴⁷, ורב כהנא אמר אין דרך גזיזה בכך ואין דרך מנפץ בכך ואין דרך טוייה בכך⁴⁸. ואף על פי שהיו עושים כן במשכן - שכן נאמר: וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים⁴⁹, ודרשו: שטוף בעזים וטווי מן העזים⁵⁰, ובגופם של עזים משמע⁵¹ - חכמה יתירה הייתה שם⁵², אבל להדיוט אין דרכו בכך, והרי זה כלאחר-יד*⁵³, והעושים כן בטלה דעתם אצל כל אדם⁵⁴. ויש מן הגאונים שכתב שאף רב כהנא שפטר אינו מוציאו מכלל מלאכה⁵⁵. [טור קנג] להלכה כתבו ראשונים שהטווה צמר מן החי פטור, שאין דרך טוייה בכך⁵⁶, אבל מכל מקום אסור⁵⁷.

הערות
1. שבת עג א והטוה (וי"ג והטווהו, ומוסב על הגוזז את הצמר שם); רמב"ם שבת פ"ז ה"א והטויה. וע"ע אבות מלאכות, כרך א.
2. ע"ע הנ"ל: גדר האב.
3. רש"י שבת שם ד"ה הגוזז.
4. שמות לה כה - כו. ועי' להלן: טויית צמר על גבי בהמה.
5. שו"ת רלב"ח סי' כג. ועי' להלן ציון 39.
6. עי' רש"י מו"ק יט א ד"ה וטווה. ועי' חיי אדם כלל כה א ומ"ב סוס"י שדמ, שחייב אף בטווה ביד, ע"פ שמות שם: בידיה טוו.
7. זכרו תורת משה סי' כט במטויה, ובמ"ב שם בכלי שקורין שפי"ן רעדי"ל.
8. עי' מו"ק שם ורש"י שם וטווה על יריכו החוטין כו', וב"ק צג ב: גזזו טוואו וארגו. ועי' להלן: מלאכות שבכלל טווה.
9. רמב"ם שבת פ"ט הט"ו, ובמרכה"מ (ר"ש מחעלמא) שם הי"ט ציין לשבת סד א בנוצה ושער, ועי' תוספתא שבת פ"י בשיעור מוציא של צמר גפן וכלך וצמר גמלים וארנבים וחיה שבים ושאר כל הנטוים כולם כו'. ועי' ברית משה על הסמ"ג ל"ת סה, שאע"פ שהמנפץ את הגידים אינו אלא תולדה (ע"ע מנפץ), בטוייה הוא אב, שלאחר הניפוץ דומים לצמר. ועי' שו"ת אבני נזר ח"א סי' קע, וע"ע הנ"ל.
10. עי' יומא מה א וחולין ל ב זהב שחוט שנטווה כחוט, ורש"י זבחים כב א ד"ה מטבילין, מזלגות קטנות של טווי זהב. וברש"י שמות כח ו ושם לט ג וטוין אותן חוט של זהב כו', אבל שם הכוונה לשזירה, ועי' להלן: מלאכות שבכלל טווה.
11. משנה שבת קה ב, ועי"ש ובגמ' עט א ששיעור זה נאמר אף במלבן ומנפץ וצובע, כיון שעומדים לטוייה, ועי' ערכיהם וע' גוזז כרך ה עמ' רפה.
12. רש"י שם קה ב ד"ה הסיט.
13. רמב"ם שבת פ"ט הט"ו; סמ"ג לאוין סה; סמ"ק סי' רפב. ועי' רמב"ם שם ה"י והי"ב והי"ג במלבן ומנפץ וצובע, ושם פי"ח הי"ג במוציא צמר, ובלח"מ שם פ"ט ה"י שהכוונה קרוב לד' טפחים ע"פ מ"ש להלן שהוא קרוב לשני שלישי זרת. [טור קנ]
14. עי' רמב"ם שם פ"ט ה"ז בגוזז. ועי' פהמ"ש שבת פי"ג מ"ד וערלה פ"ג מ"ב וכלים פי"ג מ"ד בחילוק בין מלא סיט למלא רוחב הסיט. וע"ע סיט.
15. מ"מ שם פ"ט ה"ז בד' הרמב"ם. וע"ע זרת, כרך יב עמ' תמד, מחלוקת בדבר. ועי' או"ז שבת סי' סג שתמה על הרמב"ם מנין לו שיעור ד' טפחים.
16. רש"י שבת קה ב ד"ה הסיט.
17. רש"י שם קו א ד"ה רב יוסף, בפי' מ"ש שם רב יוסף מחוי כפול, וי"ג כפוף. וע"ע סיט.
18. רש"י שם ד"ה מחוי פשוט.
19. מנ"ח מצוה לב במוסך השבת אות טז, ועי"ש ובתולדות שמואל ח"ג דף צה במלאכת טווה, לחלק ממ"ש בכ"מ אסורו - חשובו (ע"ע), שהרי אין איסור טוייה בצמר ופשתים. ועי' חמדת ישראל ח"א דף נז, שצידד שאינו חייב אף בשיעור, כיון שאינו ראוי ללבישה, ע"פ ביצה יד ב כלאים למאי חזו, ובמנחת סולת אות טז שהשיג. וע"ע מלאכת שבת.
20. כרך טז עמ' תרלח ואילך.
21. חיי אדם הל' יו"ט סי' פז א ע"פ רמב"ם יו"ט פ"א ה"ד וטוש"ע או"ח תצה א. ועי' מגן אבות (לר"מ בנעט) שפי' כן מ"ש בביצה לב ב שאין גודלין פתילה ביו"ט, שאסור אף משום טווה, ובהגהה שם ע"פ מו"ק יט א בטוייה בחוה"מ. ועי' מחצה"ש תקיד ס"ק יח ומ"ב שם בשעה"צ ס"ק נב, וע"ע יום טוב.
22. כרך יג עמ' קמו.
23. עי' ערוך ע' שזר.
24. רוקח סי' עא. ובחיי אדם כלל כה א ונשמת אדם כז א פי' הכוונה למ"ש בירושלמי שבת פ"ז ה"ב דעביד ממזור חייב משום טווה, והגיה שצ"ל משוזר. וכ"כ בדברי שמואל (אבוהב) סי' קלג. ובאו"ז הל' שבת סי' סג גורס דעביד זיר. ועי' להלן ציון 38. ובס' טל אורות מט א, שלד' הערוך ששזירה בכלל טוייה לענין כלאי בגדים, ה"ה לענין שבת. ועי' רש"י שמות לט ג טווין את הזהב עם החוטין כו' ולעיל ציון 10. ועי' ס' בגדי כהונה לרמ"ל שחור בטעם שלא מנו שוזר בין אבות מלאכות.
25. ירושלמי שבת שם. ועי' אבני נזר ח"א סי' קפב שכ"נ מביצה לא ב מתיר ומפקיע כו' לפירש"י שם, שכיון שהאיסור הוא משום טווה אין איסור בסתירתו, משא"כ אם הוא בכלל קושר. ועי' הגהות רעק"א או"ח שיד ז ובאור הלכה שם, וע"ע מתיר. [טור קנא]
26. רמב"ם שבת פ"י ה"ח.
27. תפא"י בכלכלת שבת אות כב. וע"ע אורג, כרך א, על הקולע נימין שחייב משום אורג.
28. רש"י שבת צד ב ד"ה וכן הפוקסת, בפי' א. ועי' רש"י מו"ק ט ב ד"ה פוקסת, וערוך ע' פקס ופהמ"ש להרמב"ם שבת שם, שפי' כעי"ז, ובתוס' שבת שם ומו"ק שם שדחו. ובחי' הר"ן שבת שם בשם הרא"ה שלוקחת חלק משערה ושוזרת אותו וכן עד ג' פעמים, ואח"כ עושה משלשתן כמין חבל, וזוהי הגודלת.
29. רש"י שם בפי' ב, וכ"ה ברש"י מכת"י מו"ק שם ותוס' שם בשם ריב"א.
30. משנה שבת צד ב.
31. גמ' שם.
32. רש"י שם לפי' א.
33. עי' לעיל ציון 29.
34. רש"י שם לפי' ב; תוס' מו"ק שם לפי' ריב"א.
35. עי' רוקח סי' עא שכ' פוקסת אסור שנראה כטווה. ועי' פי' רבינו מיוחס שמות עמ' 133: הטווה שער ראשו וכן בשאר בע"ח במחובר חייב משום טווה.
36. שבת שם. וע"ע בונה, כרך ג עמ' ד. ועי' שו"ת ריב"ש סי' שצד, שצידד לדעת רש"י במ"ש במתקנת שערה במסרק, שהוא באופן שמדבקת השערות זו בזו ע"י שמן, שדומה לבנין.
37. רע"ב כלאים פ"ט מ"ט, וכעי"ז בפהמ"ש להרמב"ם שם. ועי' רש"י ב"ק קיט ב ד"ה נמטי, והשגות הראב"ד שבת פ"ט הט"ו, וערוך ע' לבד.
38. רמב"ם שבת שם, ובהגהות הרמ"ך שם שכ"כ הגאונים, ובמ"מ שם שכ"ה בירושלמי, ובערוך השלחן או"ח סי' שמ יא שהכוונה לירושלמי שבת פ"ז ה"ב שהובא לעיל ציון 25 דעביד ממזור, ושהוא מזרן שהובא בכלים פ"ט מ"ג ובערוך ע' מזרן שהוא לבד; ארחות חיים הל' שבת אות צט וכלבו סי' לא.
39. שו"ת הרלב"ח סי' כג, שמטעם זה אינו תולדת אורג, אע"ג שדומה לבגד ארוג.
40. עי' כלאים פ"ט מ"ט ורמב"ם כלאים פ"י ה"ב. מנחת חינוך מצוה לב במוסך השבת אות טז. ועי' נשמת אדם כלל כה א. [טור קנב]
41. רמב"ם שבת שם. ועי' לעיל ציון 13.
42. השגות הראב"ד שם.
43. עץ החיים למהר"י חגיז בקונ' אבות מלאכות שבתחלת סדר מועד, מלאכת טווה. ועי' ס' טל אורות מט ב שהשיג, וע"ע תופר.
44. הגהות הרמ"ך לרמב"ם שם בשם רבותיו. וע"ע ממחק.
45. שו"ת הרלב"ח שם.
46. מרכבת המשנה על הרמב"ם שם.
47. שבת עד ב. וע"ע גוזז, כרך ה עמ' רעו, וע' מנפץ.
48. שבת שם. וע"ע הנ"ל.
49. שמות לה כו.
50. שבת שם, ועי"ש צט א ותרגום יוב"ע ורש"י שמות שם.
51. רש"י שבת עד ב ד"ה שטוף, ובר"ח שם עה א שטוות מעליהם בלא גזיזה.
52. שבת שם, וברש"י שם כדכתיב וכל אשה חכמת לב וגו', וברש"ש שם שצ"ל וכל הנשים וגו', וכ"ה בר"ח שם.
53. רש"י ומאירי שם. וע"ע מלאכת שבת. ועי' חלקת יואב קונ' קבא דקשייתא סי' סג שתמה איך הוכשרה מלאכה זו למשכן שצריך בו מלאכת מחשבת, ובשערי זיו ח"ב קבא דניחותא סי' סג, ובתו"ש ויקהל פל"ה אות צג בביאור. ועי' מאמרו של הרד"מ אייזנשטיין בס' הזכרון להרי"ב זולטי (ירושלים תשמ"ז) עמ' שפז, בבאור ד' האחרונים על החכמה היתירה שבטוייה זו.
54. תוס' שם ד"ה חכמה. וע"ע בטלה דעתו, כרך ג עמ' צה.
55. ס' העתים סי' רכט בשם רה"ג. וצ"ב כוונתו. ועי' חמדת ישראל ח"א סי' נו אות כב שצידד שאע"פ שאינו עובר על לא תעשה כל מלאכה, מ"מ עובר על עשה של שבתון, שהרי בעצם זו היא טוייה ואף יש בה חכמה יתירה ואינה דומה לשאר מלאכות שעושה כלאחר יד. [טור קנג]
56. רמב"ם שם פ"ט ה"ז; מאירי שבת שם. ועי' ר"ח שם ע"פ הירושלמי בתולש כנף מן העוף, הובא ברא"ש שם פ"ז סי' ו וברי"ו נתי"ב חי"ד.
57. רי"ו שם בשם ר"ח; מאירי שם. וכ"נ ד' הרמב"ם שכ' פטור; רוקח הל' שבת סי' עא.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן