לדף ראשי




מצותו. מצות עשה לעשות בית לה', שנאמר¹: ועשו לי מקדש², ואף על פי שפסוק זה נאמר על עשיית המשכן במדבר, הרי זה כולל אף את משכן שילה ונוב וגבעון³ ואת בית המקדש שבירושלים, שהרי נאמר: ועשו לי מקדש, ולא נאמר: משכן⁴, או לפי שנאמר שם: ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו⁵, שפירושו: וכן תעשו לדורות⁶. ויש שלמדו מצות בניין המקדש מהכתוב⁷: והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצווה אתכם עולתיכם וזבחיכם⁸. המצווה נמנית במניין המצוות⁹.

בגדר המצווה כתבו ראשונים שהוא לעשות בית מוכן להיות מקריבים בו קורבנות ועולים אליו לרגל¹⁰ וחוגגים בו¹¹ שלש פעמים בשנה¹², ומכל מקום [עמוד רכד טור 2] אין המצווה נכללת בכלל מצות עבודת הקורבנות אלא מצווה בפני עצמה היא¹³, שהבניין עצמו של המקדש הוא מצווה שצוה הקב"ה, ולא שהוא מכשירי מצווה¹⁴.
ויש מהראשונים שכתבו שעיקר המצווה הוא שיהיה בית מקדש להשראת השכינה בישראל על ידי הארון והכרובים, כמו שנאמר¹⁵: ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת וגו' אשר על ארון העדת¹⁶.

יש מהראשונים סוברים שבכלל מצות עשיית המקדש אף עשיית כלי המקדש, כמזבח החיצון ומזבח הפנימי והארון והמנורה והשולחן ועוד, שהכל נקרא מקדש¹⁷.

ויש חולקים וסוברים שאין הכלים בכלל מצות בניין המקדש, שמקריבים בבית אפילו כשאין בו כלים אלה, אלא שמהם מצוות מיוחדות ומהם הנכללים במצוות אחרות¹⁸.

מצות בניין מקדש מוטלת על הצבור ולא על כל איש ואיש¹⁹. והכל חייבים לבנות ולעזור בעצמם ובממונם, אנשים ונשים, כמו שהיה במשכן שבמדבר²⁰, שכתוב בו: ויבאו האנשים על הנשים²¹, וכל אשה חכמת לב וגו'²². ואין מבטלים תינוקות של בית רבן לבניין המקדש²³.

א. זמנו ומקומו
בזמן שהיו ישראל במדבר עשו את המשכן²⁴, והיה לפי שעה, שנאמר²⁵: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה²⁶. כיון שנכנסו לארץ, העמידו את המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא הייתה שם תקרה, ושלש מאות וששים ותשע שנה עמד משכן שילה, וכשמת עלי חרב, ובאו לנוב ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש, ומגבעון באו לבית עולמים, [עמוד רכה טור 1] וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה²⁷, שלש עשרה שנה בנוב וארבעים וארבע בגבעון²⁸. וכולם בכלל מצות ועשו לי מקדש²⁹.

לא הגיע זמן מצות בניין הבית בירושלים עד ימי דוד³⁰, וזוהי אחת מן המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ³¹, שנאמר: ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו' והיה המקום וגו'³², והיינו לאחר כיבוש וחילוק³³, ומצות הכרתת זרעו של עמלק קודמת לבניין בית המקדש³⁴, שנאמר³⁵: והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם³⁶, והוא שנאמר בדוד³⁷: ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה³⁸.

בית המקדש צריך שיבנה במקום אשר יבחר ה', כאמור: כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו'³⁹, והיינו על פי נביא⁴⁰, שהוא יודיע שזהו המקום הנבחר⁴¹. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, תלמוד לומר: לשכנו תדרשו ובאת שמה⁴², דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא, וכן אנו מוצאים בדוד שאמר: אם אבא באהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב⁴³, ומניין שלא עשה אלא על פי נביא, שנאמר: ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגרן ארונה היבוסי⁴⁴, ואומר: ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו⁴⁵.

הר המוריה נקבע למקום המקדש על פי דוד המלך ושמואל הנביא, לפי שבדקו וראו שבשבט בנימין הוא המקום היותר גבוה שבכל ארץ ישראל, שכן בכל השבטים נאמר בתאור גבולותיהם: וירד [עמוד רכה טור 2] ועלה הגבול, ובבנימין נאמר: ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלם⁴⁶, ולא נאמר בו וירד⁴⁷, ובבית המקדש נאמר: וקמת ועלית אל המקום⁴⁸, מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, ובחרו בהר המוריה לפי שנאמר: ובין כתפיו שכן⁴⁹, ולא נאמר: ראשו, שצריך שיהיה קצת נמוך מהמקום היותר גבוה, ועוד שקבלה הייתה בידם שבית המקדש יהיה בחלקו של בנימין וסנהדרין בחלקו של יהודה, ולכן בחרו בהר המוריה, שהוא סמוך לגבול יהודה, לפי שהסנהדרין צריכים להיות בעזרה, שנאמר: וקמת ועלית אל המקום⁵⁰. אף מטעם אחר הוצרכו לנביא שיקבע את הר המוריה למקום המקדש, לפי שלא הניחו האומות הר וגבעה שלא עבדו עליו עבודה זרה ונאסרו לגבוה, והנביא אמר להם שבהר זה מותר לבנות⁵¹.

כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולם לבנות בהם בית לה' ולהקריב בהם קרבן, ואין בית לדורי דורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה, שנאמר: ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל⁵², ואומר: זאת מנוחתי עדי עד⁵³.

הבית שבנה שלמה עמד ארבע מאות ועשר שנה⁵⁴, והבית השני, שנבנה בימי עזרא, עמד ארבע מאות ועשרים שנה⁵⁵. הבניין שלעתיד יבנה המלך המשיח⁵⁶, והציבור יקיימו בבנינו מצות עשה של בניין מקדש⁵⁷, וזוהי התועלת שיש בידיעת כל ההלכות שבמסכת מדות, בכדי שנדע לשמור לעשות התכנית ההיא והתבניות והצורות כשיבנה המקדש במהרה בימינו⁵⁸.
ויש אומרים שהמקדש שלעתיד לא יבנה בידי אדם אלא יתגלה ויבוא מן השמים בנוי ומשוכלל, שנאמר⁵⁹: מקדש ה' כוננו ידיך⁶⁰.

[עמוד רכו טור 1] יש מהראשונים שכתב שמצווה זו נוהגת בזמן שרוב ישראל על אדמתם⁶¹. מהאחרונים יש מי שמצדד לומר שאף בזמן הזה אם יש אפשרות לבנות בית המקדש מצווה לבנותו⁶², ויש שכתב שבלי מלך ונביא אין מצווה לבנות, אלא שאם יבנוהו יהיה קדוש⁶³.

ב. בעלותו
כתוב אחד אומר: כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם⁶⁴, שמקום המקדש צריך להיות מכל השבטים;
וכתוב אחד אומר: כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך⁶⁵, שיהיה משל שבט אחד.

ונחלקו תנאים כיצד יתקיימו שני כתובים הללו: ר' שמעון⁶⁶ אומר יודעים היו שבית המקדש עתיד להיבנות בחלקו של יהודה ובנימין⁶⁷, לפיכך הפרישו דושנה של יריחו מיריחו, שעד שנבנה המקדש אכלוה בני קיני חותן משה, ארבע מאות וארבעים שנה מכניסתם לארץ עד בניין הבית, ומשנבנה הבית נסעו והלכו להם⁶⁸, שאמרו כל מי שיבנה בית המקדש בחלקו יטול דושנה של יריחו, וכיון ששרתה השכינה בחלקו של בנימין באו בני בנימין ליטול חלקם באו ופינו אותה מפניהם⁶⁹, כדי שיהיה לכל ישראל חלק במקום המקדש⁷⁰, או ש"מכל שבטיכם" מתקיים בזה שהכסף היה מכל השבטים ו"באחד שבטיך" מתקיים בזה שהמקום היה משבט אחד⁷¹, שכשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי גבה הכסף מכל שבט ושבט⁷², שכתוב אחד אומר: ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים⁷³, וכתוב אחד אומר: ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות⁷⁴, הא כיצד, נטל חמשים שקלים מכל שבט ושבט, נמצא לכל השבטים שש מאות שקלים⁷⁵.

ויש אומרים באחד שבטיך זו שילה, ומכל שבטיכם זו ירושלים⁷⁶, שמשכן שילה היה משבט אחד⁷⁷ ובית המקדש שבירושלים היה מכל [עמוד רכו טור 2] השבטים⁷⁸. הדבר תלוי במחלוקת אם ירושלים נתחלקה לשבטים⁷⁹, שלסוברים ירושלים לא נתחלקה לשבטים, אף מקום המקדש לא נתחלק לכתחילה כלל, וכל ישראל יש להם חלק בו, ולסוברים ירושלים נתחלקה לשבטים, נתחלק לכתחילה מקום המקדש ליהודה ובנימין, שהר הבית, הלשכות והעזרות - עזרת נשים ועזרת ישראל ומקום דריסת רגלי כהנים עד המזבח⁸⁰ - היו בחלקו של יהודה, והאולם וההיכל ובית קדשי הקדשים היו בחלקו של בנימין⁸¹, וכן מקום המזבח ודרומו וצפונו ומערבו עד האולם היו בחלקו של בנימין⁸², ורצועה הייתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי⁸³, היינו קרן מזרחית דרומית של המזבח⁸⁴, וכן אמרו שבית המקדש צריך שיהיה בחלקו של בנימין, שנאמר בו: חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן⁸⁵, מלמד שכל מקום שהייתה השכינה חופפת לא יהא אלא בחלקו של בנימין, שכל מקום ששרתה שכינה על ישראל, בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, לא שרתה אלא בשבט בנימין⁸⁶, אלא שאחר כך נקנה לכל ישראל בעד דושנה של יריחו⁸⁷, או בכסף שגבה דוד מכל ישראל⁸⁸.

מטעם זה שההקדש הוא הבעלים של בית המקדש אין בית המקדש מטמא בנגעים⁸⁹, אפילו למי שסובר ירושלים נתחלקה לשבטים ומטמאה בנגעים⁹⁰, שנאמר: ובא אשר לו הבית⁹¹, ובית המקדש של קודש הוא⁹², או שנקנה מכסף של כל ישראל⁹³. אף בחיוב מזוזה אמרו: הר הבית הלשכות והעזרות פטורים ממזוזה, שנאמר: בית (ביתך⁹⁴), מה בית שהוא חול, אף כל שהוא חול, יצאו אלו שהם קודש⁹⁵, וכתבו אחרונים שלא עצם הקדושה פוטרתם⁹⁶, אלא שאין זה ביתך, היינו [עמוד רכז טור 1] דירת הדיוט, שזו דירת גבוה היא וה' אלהי ישראל בא בו ושוכן בתוכו⁹⁷. בלשכה שיש בה בית דירה, כגון לשכת פרהדרין⁹⁸, נחלקו תנאים אם חייבת במזוזה⁹⁹.

בניין המקדש הוא משל הקדש, בין העצים והאבנים שהם לצורך הבניין, ובין שכר המלאכה של האומנים, שממעות הקדש נותנים לאומנים בשכרם והמעות יוצאות לחולין, שנאמר: ועשו לי מקדש¹⁰⁰, ודרשו: לי, משלי¹⁰¹.

במקום אחר נחלקו תנאים:
ר' עקיבא סובר שהקדש - כגון קטורת יינות שמנים וסלתות - מתחלל על המלאכה, שנאמר: ועשו לי מקדש, שתהא המלאכה נעשית מן ההקדש, ולכן נותנים מההקדש לאומנים בשכרם.
ובן עזאי סובר שאינו מתחלל על המלאכה אלא על המעות¹⁰².

הלכה שבונים בחול ואחר כך מקדישים¹⁰³, שלא היו קונים עצים ואבנים משל ההקדש, ולא בונים את הבניין על דעת שהוא קודש, אלא בונים הכל מן החול¹⁰⁴, היינו שהיו קונים כל צרכי הבניין ממעות של חולין או שהיו לוקחים כל צרכי הבניין בהקפה, ולאחר שנגמר הבניין היו מקדישים אותו על ידי שהיו מביאים ממעות של הקדש כשיעור כל דמי הבניין והשבח שהשביחו האומנים בבניין ושכר האומנים, ואומרים תחול קדושה שיש במעות הללו על הבניין הזה, ונמצא הבניין קדוש והמעות יוצאות לחולין, ומשלמים מהם שכר האומנים וכן משלמים לאותם שלוו מהם מעות של חולין לקנות בהם צרכי הבניין או לאותם שקנו מהם צרכי הבניין בהקפה¹⁰⁵. ועשו כן, אם משום שאין הקדש מתחלל על המלאכה, אבל עכשיו שבונים בחול מתחללת קדושת המעות על כל הבניין ומשלמים אחר כך מהם שכר האומנים¹⁰⁶, אלא שכתבו ראשונים שהקדש צבור מתחלל על המלאכה, והקדש נדבת יחיד, אפילו שהקדישם למסרם לצבור, הוא שאינו מתחלל¹⁰⁷, [עמוד רכז טור 2] או משום שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואי אפשר שהאומנים לא יהנו מצל הבניין או שישענו על הקורות וכיוצא בשעת מלאכה, ולכן בונים בחול¹⁰⁸.

מעות ההקדש, שקונים בהן צרכי בניין ההיכל והעזרות, נחלקו בהם שני התלמודים:
בבבלי אמרו שבאות מקדשי-בדק-הבית*¹⁰⁹,
ובירושלמי אמרו שבאות משירי-הלשכה*¹¹⁰.
ופסקו ראשונים כהירושלמי¹¹¹.

יש מהראשונים שכתבו שאף בירושלמי לא נתכוונו אלא לומר שאף משירי הלשכה הן באות, אבל מודים שבאות מקדשי בדק הבית¹¹².
הפרוכת שנעשתה תחת בניין, היינו הפרוכות שהיו בבית שני בין ההיכל לקודש הקדשים במקום אמה-טרקסין* שבבית ראשון¹¹³, נחלקו ממה הן באות:
רב¹¹⁴ ושמואל¹¹⁵ סוברים שמתרומת הלשכה נעשו,
ורב נחמן¹¹⁶, ורב הונא¹¹⁷ סוברים שכיון שבמקום בניין הן הרי הן כבניין ונעשו מקדשי בדק הבית¹¹⁸.
פסקו ראשונים שמקדשי בדק הבית הן באות¹¹⁹. לצורך בניין שמחוץ לחומה העזרה, באים משירי הלשכה¹²⁰, והיינו אף עזרת-נשים* והחיל*¹²¹.

ג. בניינו
אין בונים בית המקדש בלילה, שנאמר: וביום הקים את המשכן¹²², ביום מקימים ולא בלילה¹²³. הקמת הלילה פסולה לעבודת היום¹²⁴. ועוסקים בבניין המקדש מעלות השחר ועד צאת הכוכבים¹²⁵, כדרך שעשו בימי עזרא¹²⁶. לסוברים שהבניין שלעתיד יהיה מן השמים¹²⁷, יוכל להיבנות גם בלילה¹²⁸. אין משאירים מבניין בית המקדש ולא כל מה שהוא מצורך הבניין ליום אחר, אלא בונים בלי הפסקה¹²⁹.

אין בניין בית המקדש דוחה שבת, שנאמר: את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'¹³⁰, כולכם חייבים בכבודי¹³¹, אתם והמקדש חייבים בכבודי, [עמוד רכח טור 1] שהזהרתי על השבת¹³², והוא הדין שאינו דוחה יו"ט¹³³, שימים טובים נקראים גם כן שבתות¹³⁴.

מסורת הייתה בידי ר' אליעזר שכשהיו בונים ההיכל בימי עזרא, עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות, אלא שבהיכל בנו מחוץ לקלעים ובעזרות בנו מבפנים להקלעים¹³⁵. הקלעים שמבפנים להיכל עשו כדי שלא יהנו הבונים ממראה ההיכל¹³⁶, והקלעים לעזרות עשו אם משום שקדושה הראשונה של המקדש נתבטלה והוצרכו לקדש מחדש¹³⁷, ולכן עשו קלעים כדי להכשיר העזרות להקריב שם קורבנות, שאם אין בית אין קרבן¹³⁸, או משום שיבנו בצניעות¹³⁹.

בניין המקדש הוא באבנים, ואם לא מצאו אבנים בונים בלבנים¹⁴⁰ ובסיד¹⁴¹. ואין בונים במקדש עץ בולט כלל¹⁴², ולפיכך אין עושים אכסדראות של עץ במקדש בכל העזרה¹⁴³, אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות מן הכתלים היו של אבנים או של לבנים¹⁴⁴, שנאמר: לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך¹⁴⁵, והרי זה כאילו אמר: לא תטע לך אשרה ולא תטע לך כל עץ וגו'¹⁴⁶, ומכל מקום עיקר הלאו נאמר על עץ נטוע, אבל איסור בניין של עץ הרחקה יתרה היא, ונלמד מהריבוי: כל עץ¹⁴⁷, ואינו אלא מדרבנן, והלימוד מהכתוב הוא אסמכתא¹⁴⁸.

ויש אומרים שהוא איסור מן התורה¹⁴⁹. בניין לפי שעה מותר בעץ, שכן בשמחת בית השואבה עשו גזוזטראות של עץ¹⁵⁰, וכן עשו בימה למלך לקריאת התורה¹⁵¹, אלא שהיו לפי שעה¹⁵². ואין האיסור אלא בעזרת- כהנים*, אבל [עמוד רכח טור 2] בעזרת-נשים* מותר לבנות של עץ, שכן מצינו בלשכת כהן גדול שהייתה של עץ¹⁵³, אלא שלא הייתה בקודש¹⁵⁴. ויש שנראה מדבריהם שאף בעזרת נשים אסור¹⁵⁵. וכתבו ראשונים שאין האיסור אלא בבניין עם גג, אבל אהל בלי גג מותר¹⁵⁶. לקבוע עץ שלא בדרך בניין מותר¹⁵⁷. עץ שאינו בולט מותר, שכן מצינו בפתחו של אולם שהיו על גביו אמלתראות של עץ¹⁵⁸, וכן מצינו בשלמה שבנה המקדש שלושה טורי גזית וטור כרותות ארזים¹⁵⁹, שהיו עצים מלמעלה שקועים בבניין ומסויידים בסיד, ובימי עזרא בנו עצים מלמטה לא שקועים ולא מסויידים¹⁶⁰.

חציבת האבנים וכל מעשיהן צריכים שיהיו לשם קודש, ואם עשאן לשם חול אין בונים אותן¹⁶¹.

אסור לעשות בבניין בית המקדש מאתנן זונה ומחיר כלב¹⁶².

עכו"ם לא היה בונה שום דבר במקדש¹⁶³, שנאמר¹⁶⁴: לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו¹⁶⁵.

על מצות חינוך המקדש בהיבנותו, ע"ע חנוכת הבית וע' מלואים.

ד. צורתו
אלו דברים הם עיקר בבניין הבית: עושים בו קודש וקודש הקדשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם¹⁶⁶, ושלשתם נקראים היכל¹⁶⁷, ועושים מחיצה אחרת סביב להיכל, רחוקה ממנו, כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו, שהוא כעין חצר אהל מועד, הוא הנקרא עזרה¹⁶⁸, והכל נקרא מקדש¹⁶⁹, וכן מצינו שבית המקדש כולל אף את העזרה בתורה ובמשנה ועוד¹⁷⁰, אבל מה שחוץ לחומת העזרה, היינו כל הר-הבית* ועזרת-נשים*, אינו בכלל המקדש, שהוא חול ולא נתקדש¹⁷¹.


תבנית בית המקדש



תבנית בית המקדש


כשם שירושלים היא מחנה ישראל, כנגד מחנה ישראל שבמדבר, והר הבית מהתחלתו עד פתח המזרחי של העזרה היינו שער נקנור הוא מחנה לויה כנגד מחנה לויה במדבר¹⁷², כך משער נקנור ואילך עד סוף קודש הקדשים הוא מחנה שכינה, כנגד מחנה שכינה שבמדבר¹⁷³. ועוד אחרת מחנה רביעית הייתה, והיא חלוקה מהר הבית ומהעזרה, והוא חיל* ועזרת-נשים*¹⁷⁴, ומעלה יתרה היא זו בבית עולמים¹⁷⁵. ויש שמנו המקומות על דרך זו: כנגד כל אחד ואחד מארבעה המקומות שבמדבר, והם מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה, המחולק אף הוא לשנים: החצר לפנים מן הקלעים והמשכן של קרשים, יש בארץ ישראל שלושה מקומות המשתנים בקדושתם זה מזה: כנגד מחנה ישראל - ארץ ישראל ועיירות המוקפות חומה¹⁷⁶ וירושלים; כנגד מחנה לויה - הר הבית והחיל ועזרת נשים; כנגד החצר ממחנה שכינה - עזרת ישראל ועזרת כהנים ובין-האולם-ולמזבח*; כנגד המשכן ממחנה שכינה - האולם והקודש וקודש הקדשים¹⁷⁷.

כל תבנית בית המקדש ומדת הבית כאורכו ורוחבו ורומו, נמסרו לדוד המלך בכתב, במגילה שמסר לו שמואל הנביא, שנאמר¹⁷⁸: הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל¹⁷⁹, ואמרו: מגילת בית המקדש מסר הקב"ה למשה, שנאמר: ואתה פה עמד עמדי¹⁸⁰, עמד משה ומסרה ליהושע בעמידה, שנאמר: קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו¹⁸¹, עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה, שנאמר: ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשפטיו ולשטריו ויתיצבו לפני האלוהים¹⁸², עמדו זקנים ומסרו לנביאים בעמידה, שנאמר: ועתה התיצבו ואשפטה אתכם [עמוד רל טור 2] לפני ה'¹⁸³, עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה, ואין לכך ראיה מן המקרא, עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה, שנאמר¹⁸⁴: ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם¹⁸⁵. ויש שכתב שעל יד גד החוזה ונתן הנביא הודיע הקב"ה לדוד¹⁸⁶. ואמרו: הכל בכתב, מלמד שניתנה במסורת; מיד ה' עלי השכיל, מלמד שניתנה ברוח הקודש¹⁸⁷, ולפיכך אסור לשנות בבניין, להוסיף או לגרוע¹⁸⁸.

הבניין שבנה שלמה מפורשת צורתו בספר מלכים, וכשבנו את הבית השני בימי עזרא בנוהו כבניין שלמה ומעין הדברים המפורשים ביחזקאל על הבניין שלעתיד¹⁸⁹. הורדוס סתר את הבניין של עזרא ובנה אותו מחדש, על פי עצתו של בבא בן בוטא, שראה בבניין עזרא - לפי לשון א' בגמרא - בקעים וסדקים, ואמרו: מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו¹⁹⁰. בניין העתיד להיבנות, אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר¹⁹¹. בניני הבית הראשון והשני והשלישי אינם דומים לגמרי זה לזה, וכולם אינם דומים למשכן, ואותה שאמרו: וכן תעשו, לדורות¹⁹², כתב אחד האחרונים שמוסב על האמור באותו מקרא: ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו, ופירושו ככל אשר יראה ה' על ידי נביא בכל דור ודור כך תעשו¹⁹³.

ההיכל - היינו כל שלושה החלקים של הבית: האולם והקודש וקודש הקדשים - שבנו בני הגולה, היה מאה אמה אורך ומאה אמה רוחב ומאה אמה גובה¹⁹⁴. האורך ממזרח למערב כיצד, כותל האולם חמש אמות והאולם אחת עשרה אמה¹⁹⁵, כותל ההיכל - היינו הקודש - שש אמות ותוכו ארבעים אמה¹⁹⁶, אמה-טרקסין¹⁹⁷, וקודש הקדשים עשרים אמה¹⁹⁸, כותל הבית מאחוריו שש אמות, התא מאחורי קודש הקדשים שש אמות והכותל מאחורי התא חמש אמות¹⁹⁹,

ויש אומרים שמאחורי קודש הקדשים היו ארבע כתלים, זה לפנים מזה, וביניהם [עמוד רלא טור 1] שלושה מקומות פנויים, מהכותל הראשון עד השני שש אמות, מהשני להשלישי שש אמות, ומהשלישי להרביעי חמש אמות, ומדות אלו של עובי הכתלים הן עם המקומות הפנויים שביניהם²⁰⁰. הרוחב מצפון לדרום כיצד, עיקר הבניין שבעים אמה רוחב, היינו: רוחב ההיכל מתוכו עשרים אמה²⁰¹, וכותל שש אמות בין מצפונו ובין מדרומו, ותא שש, וכותל התא חמש, ומקום הנקרא בצפון מסבה ובדרום בית-הורדת-המים* שלש, וכותל חמש אמות, הרי עשרים וחמש אמות מצפון וכן מדרום²⁰²,

ויש אומרים ששה כתלים היו לקודש, זה לפנים מזה, מכל צד, וביניהם חמשה מקומות פנויים, מהפנימי לשני שש אמות, מהשני לשלישי שש, מהשלישי לרביעי חמש, מהרביעי לחמישי - שהמקום הפנוי שבתוכו נקרא בצפון מסבה ובדרום בית הורדת המים - שלש, ומהחמישי עד החיצון חמש אמות²⁰³. וחמש עשרה אמה מצפון וחמש עשרה אמה מדרום עודף האולם על עיקר בניין ההיכל²⁰⁴, הרי ביחד מאה אמה²⁰⁵. לסוברים שעודף האולם לא היה על פני כל אורך ההיכל משני צדדיו, אלא מלפני הבניין²⁰⁶, לא היה ההיכל רחב מאה אמה על כל ארכו, והוא שאמרו: ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו ודומה לארי, שנא': הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד²⁰⁷, מה הארי צר מאחוריו ורחב מלפניו, אף ההיכל כן²⁰⁸, ולסוברים שהאולם הקיף את הבניין גם מהצדדים, מצפון ומדרום²⁰⁹, היה רוחב ההיכל לכל ארכו מאה אמה²¹⁰, ולדעה זו היה ההיכל צר מאחוריו על ידי שהיה מטים את הבניין קצת לצד מערב ומתרחב קצת לצד מזרח²¹¹, או על ידי איזה אופן שלא נודע לנו²¹². הגובה כיצד, היסוד שנקרא אוטם* שש אמות גובהו, רום כותלי ההיכל מבפנים ארבעים אמה²¹³, התקרות שעל גבו²¹⁴ חמש, עלייה על גבי ההיכל ארבעים אמה, תקרות העלייה²¹⁵ חמש, ועל התקרה לדעת חכמים שלש אמות מעקה ואמה אחת גובה כליא עורב²¹⁶, ולדעת ר' יהודה גובה המעקה ארבע [עמוד רלא טור 2] אמות, הרי הכל מאה אמה²¹⁷. אף גובה הבית אינו מאה אמה לכל אורך ורוחב הבניין, אלא על האולם והקודש וקודש הקדשים, אבל במקום התאים מסביב לא היה גובהו כל כך²¹⁸, וכן היה גובהו בכל מאה האמה רק במקום המעקה, אבל שאר הגג היה משפע ועולה²¹⁹ עד לגבהו של מעקה²²⁰, היינו שהמעקה היה על קצה הגג, ומכל ארבע צדדיו היה הגג עולה בשפוע עד שבאמצעו היה בגובה שלש אמות, שוה לגובה מעקה²²¹, ואותו גובה שבאמצעו היה ברוחב אמה²²².

החצר, היא העזרה, ובתוכה הבית, היה ארכה מאה ושמונים ושבע אמות על רוחב מאה ושלשים וחמש אמות²²³. אורך זה הוא ממזרח למערב, מהתחלת עזרת ישראל עד אחת עשרה אמה של אחורי בית הכפורת, וזה חשבונו: מקום דריסת רגלי ישראל, והוא הנקרא עזרת ישראל, אחת עשרה אמה, מקום דריסת רגלי הכהנים, והוא הנקרא עזרת כהנים, אחת עשרה אמה, המזבח²²⁴ שתים ושלשים אמה, בין האולם ולמזבח שתים ועשרים אמה, אורך הבית מאה אמה, ומכותל המערבי של הבית עד כותל המערבי של עזרה אחת עשרה אמה²²⁵. רוחב העזרה הוא מצפון לדרום, היינו מכותל צפוני עד בית המטבחיים ומקום בית המטבחיים והשולחנות והטבעות ובין הטבעות למזבח²²⁶ והמזבח והכבש ובין הכבש עד כותל דרומי של עזרה²²⁷. העזרה לא היתת מכוונת באמצע הר הבית, שהיה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה²²⁸, אלא רחוקה מדרום הר הבית יותר מכל הרוחות וקרובה למערב יותר מכל הרוחות, ובינה ובין הצפון יותר ממה שבינה ובין המערב, ובינה ובין המזרח יותר ממה שבינה ובין הצפון²²⁹.

המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר, כשהדם נכנס משער המזרחי של הר הבית מהלך עד סוף החיל בשוה, ועולה מן החיל לעזרת נשים בשתים עשרה מעלות²³⁰, ומהלך כל עזרת נשים <ראה תמונה> [עמוד רלב טור 1] בשוה, ועולה ממנה לעזרת ישראל שהיא תחילת העזרה בחמש עשרה מעלות²³¹, ומהלך כל עזרת ישראל בשוה ועולה ממנה לעזרת כהנים במעלה²³², ומהלך כל עזרת כהנים והמזבח בשוה ובין-האולם-ולמזבח* בשוה ועולה משם לאולם במעלות והאולם וההיכל כלו בשוה²³³.

ה. קדושתו
בין עשר הקדושות שמנו בא"י²³⁴, שמונה מהן מהר הבית ואילך, זו למעלה מזו: הר הבית מקודש משאר ירושלים שאין זבים וזבות ונדות ויולדות נכנסים לשם²³⁵, החיל מקודש ממנו שאין עכו"ם וטמא מת נכנסים לשם²³⁶, עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול-יום* נכנס לשם²³⁷, עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר-כפורים* נכנס לשם²³⁸, ומעזרת ישראל ואילך הטמא שנכנס חייב כרת במזיד וחטאת בשוגג²³⁹, ואפילו טהור שנכנס לשם טעון טבילה²⁴⁰, עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנס לשם אלא בשעת הצורך לסמיכה* לשחיטה* ולתנופה*²⁴¹, בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומים ופרועי-ראש* נכנסים לשם²⁴², ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים²⁴³, בית קודש הקדשים מקודש ממנו שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה²⁴⁴. האולם אינו נחשב לקדושה מיוחדת, שלסוברים שקדושת האולם שוה לקדושת ההיכל הוא בכלל ההיכל, ולסוברים שהאולם קדושתו פחותה מההיכל הרי הוא בכלל בין האולם ולמזבח²⁴⁵.

קידוש העזרה צריך להיות במלך ונביא ואורים-ותומים* וסנהדרין גדולה של שבעים ואחד, כשם שהיה במשכן שבימי משה, שהוא מלך ונביא ואחיו כהן גדול והיו אורים ותומים ושבעים זקנים, ונאמר: ככל אשר אני מראה אותך את תבנית [עמוד רלב טור 2] המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו²⁴⁶, ודרשו: וכן תעשו, לדורות²⁴⁷, ויש שלמדו מבית ראשון: ויעל דוד כדבר גד²⁴⁸, הרי מלך ונביא, ונאמר: ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו²⁴⁹, אשר נראה זה אורים ותומים, לדוד אביהו זה סנהדרין, כמו שנאמר²⁵⁰: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך²⁵¹. ואין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה²⁵², שכשם שמצינו בקידוש ירושלים, שמקדשים אותה בתודה*, שהיא דבר הנאכל בה, כדין קדשים-קלים* הנאכלים בכל העיר, וכשיוצא ממנה נפסל²⁵³, כך עזרה מקדשים אותה בדבר הנאכל בה, היינו חלות של שירי מנחה הנאכלות לכהנים²⁵⁴, וכשיוצא ממנה נפסל²⁵⁵, ואוכלים אותם בסוף המקום שקידשוהו²⁵⁶. ואף על פי שכל זמן שלא קדשו את העזרה דין במה* יש לה,

ויש סוברים שאין מנחה נקרבת בבמה²⁵⁷, מכל מקום בא הכל בבת אחת: קדושת העזרה וקדושת המנחה²⁵⁸.

ויש סוברים שבבניין העזרה מתחילתו, כגון בימי יהושע ושלמה, באמת אין קידוש בשירי מנחה, שהמנחה נפסלת כל זמן שלא נתקדשה העזרה, וכיון שאי אפשר בקידוש של שירי מנחה אין בזה צורך, ולא אמרו קידוש בשירי מנחה אלא כשבאים להוסיף על העזרה²⁵⁹. הר הבית אין צריך קידוש במנחה, מפני שאי אפשר, שאין לך נאכל בהר הבית שהיוצא ממנו נפסל²⁶⁰.

כל שלא נעשה הקידוש בכל אלה, אין הנכנס לשם בטומאה חייב²⁶¹, שאינו קידוש גמור²⁶².
ונחלקו אמוראים: רב הונא אמר שכל הדברים כולם מעכבים בקידוש, ואף על פי שבימי עזרא לא היה מלך ולא היו אורים ותומים²⁶³, עזרא לא הוצרך כלל לקדש את הבית השני, שקדושה ראשונה לא בטלה עם החרבן²⁶⁴, ולזכר בעלמא עשה הקידוש, [עמוד רלג טור 1] ורב נחמן אמר שאם לא נעשה הקידוש אף באחד מכל אלה הדברים הוא שמעכב, אבל אם נתקדש באחד מהם הרי זה קידוש, ולכן קידש עזרא את הבית השני אף בלא מלך ואורים ותומים²⁶⁵. "באחד מהם" פירושו: או מלך או כהן גדול או נביא או סנהדרין או בשירי מנחה²⁶⁶.

הבניין של המשכן נתקדש במשיחה בשמן המשחה²⁶⁷, שנאמר: ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו²⁶⁸. בניין המקדש לא הוצרך למשיחה²⁶⁹, אבל נתחנך בעבודה²⁷⁰.

נחלקו בדבר אם קדושת המקום של המקדש בטלה עם חרבנו, או לא בטלה:
רוב התנאים והאמוראים סוברים שקדושה ראשונה של המקדש קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, וכן שנינו: קדושת ירושלים אין אחריה היתר²⁷¹, שאף כשחרב המקדש אסור להקריב בבמות, שקדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבוא²⁷², וכן: משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר²⁷³, וכן אמר ר' יהושע שמעתי שמקריבים אף על פי שאין בית ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא²⁷⁴, וכן אמרו ר' אליעזר בן יעקב ורבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה, ואחד מהם העיד שמקריבים אף על פי שאין בית²⁷⁵, וכן אמר ר' יוחנן שהמעלה קורבנות בזמן הזה בחוץ חייב, שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא²⁷⁶, וכן אמר רב הונא שקידוש העזרה צריך להיות בכל הדברים שנשנו במשנה²⁷⁷, ועזרא שלא היו בימיו מלך ואורים ותומים הרי זה לפי שלא הוצרך לקדש כלל, שקדושה ראשונה לא בטלה עם חרבן הבית הראשון²⁷⁸, וכן אמרו שמקדש קדושתו קדושת עולם²⁷⁹, שאין אחריה היתר במות²⁸⁰. ומניין שלא בטלה הקדושה, לפי שנאמר בקדושת ערי-חומה*: אשר לא חמה²⁸¹, והקרי: [עמוד רלג טור 2] אשר לו חמה²⁸², ודרשו: אף על שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן²⁸³, ומכיון שקדושת הבית אף היא תלויה במחיצות, אף קדושה זו לא בטלה²⁸⁴, או לפי שנאמר: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה²⁸⁵, ודרשו: מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים²⁸⁶, שאין לה הפסק כנחלה זו²⁸⁷, או לפי שנאמר: זאת מנוחתי עדי עד²⁸⁸, שקדושה עולמית היא²⁸⁹, או לפי שנאמר: והשמותי את מקדשיכם²⁹⁰, ודרשו: קדושתם אף כשהם שוממים²⁹¹. וכתבו ראשונים טעם לדבר, לפי שקדושת המקדש היא מפני השכינה, והשכינה אינה בטלה²⁹², וכן אמרו: בין חרב בין שאינו חרב שכינה שם, שנאמר²⁹³: והיו עיני ולבי שם כל הימים²⁹⁴. ואפילו התנאים והאמוראים הסוברים בקדושת ארץ ישראל שקדושה ראשונה בטלה²⁹⁵, כתבו ראשונים שמחמת הלימודים המיוחדים שנאמרו בקדושת המקדש או הטעם המיוחד של קדושת השכינה, אף הם סוברים שקדושת המקדש לא בטלה²⁹⁶.

אבל יש חולקים וסוברים שקדושה ראשונה של המקדש בטלה, ולכן אמר רב נחמן שהקידוש הוא באחד מכל אלו²⁹⁷, לפי שעזרא קידש בלי מלך ואורים ותומים, והוצרכו אז לקידוש גמור, שקדושת דוד ושלמה בטלה²⁹⁸, וכן אמר ריש לקיש שהמעלה בחוץ בזמן הזה פטור, שקדושה ראשונה בטלה והותרו הבמות²⁹⁹, וכן אמר ר' יצחק שמעתי שמקריבים בבית-חוניו* בזמן הזה, לפי שסובר שבית חוניו לשם שמים נעשה ולא לשם עבודה זרה³⁰⁰, וקדושה ראשונה של הבית בטלה³⁰¹.

ונחלקו אמוראים בדעת ר' אליעזר שאמר: שמעתי כשהיו בונים בהיכל עושים קלעים להיכל וקלעים לעזרות³⁰²,
שיש מפרשים שהקלעים נעשו כדי להכשיר העזרה להקריב בה קורבנות, שיהא המזבח הבנוי בעזרה קרוי "פתח אהל מועד"³⁰³, שאלמלא כן לא היו יכולים להקריב עד שיגמר הבניין, שקדושה ראשונה בטלה,

ויש מפרשים שאף [עמוד רלד טור 1] ר' אליעזר יוכל לסבור שקדושה ראשונה קיימת, ולא עשו קלעים אלא משום צניעות, ולא משום צורך קדושה³⁰⁴.

ויש מהראשונים שכתבו שאף אותם הסוברים שקדושת הארץ קידשה לעתיד לבוא³⁰⁵, יוכלו לסבור שקדושת המקדש בטלה³⁰⁶, ומהם שהסבירו לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עשויים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם³⁰⁷. אף להלכה נחלקו ראשונים: רוב הראשונים פסקו שקדושת המקדש קיימת ולא בטלה עם החרבן³⁰⁸, ולפיכך מקריבים קורבנות אף על פי שאין בית בנוי ואוכלים קדשי קדשים בכל העזרה אף על פי שהיא חרבה ואינה מוקפת במחיצה³⁰⁹ ואסור להיכנס בזמן הזה במקום המקדש בעזרות, שכולנו טמאי מתים, שאין לנו הזאה של אפר פרה³¹⁰. וכתבו ראשונים שבשנת י"ז לאלף הששי אמר ר' יחיאל מפריש לעלות לירושלים ושיקריב קורבנות צבור שדוחים את הטומאה³¹¹, לפי שקדושת מקדש לעולם עומדת³¹². וכן פסקו האחרונים שקדושת המקדש לא בטלה³¹³.

ויש מהראשונים שפסקו שקדושת המקדש בטלה, והנכנס בזמן הזה למקדש אינו חייב כרת³¹⁴. ויש שפירשו בדעתם שאף הם מודים שאיסור תורה יש גם עכשיו להיכנס לשם בטומאה, ולא מיעטו אלא מכרת³¹⁵. וכל זה בנוגע לקדושת המקום של המקדש, אבל קדושת הבניין נתחללה מיד עם כניסת העכו"ם לתוכו, שנא': ובאו בה פריצים וחללוה^315א.

על איסור סתירת דבר מבית המקדש דרך השחתה^315ב ע"ע אבני היכל ועזרות: נתיצתן.

ו. מוראו
מצות עשה לירא מן המקדש, שנאמר³¹⁶: ומקדשי תיראו³¹⁷. המצווה נמנית במניין המצוות³¹⁸. [עמוד רלד טור 2] ולא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שצוה על יראתו³¹⁹, ושיכן שכינתו במקום הזה³²⁰, וכן אמרו: יכול יתירא אדם מן המקדש, תלמוד לומר: את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו, נאמרה שמירה בשבת ונאמר מורא במקדש, מה שמירה האמורה בשבת לא מן השבת אתה מתירא - שהרי לא נאמר בו מורא³²¹ - אלא ממי שהזהיר על השבת, אף מורא האמור במקדש לא ממקדש אתה מתירא, אלא ממי שהזהיר על המקדש³²². ואין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מניין, תלמוד לומר: את שבתתי תשמרו ואת מקדשי תיראו, מה שמירה האמורה בשבת לעולם, אף מורא האמור במקדש לעולם³²³, ועוד שנאמר: והשמותי את מקדשיכם³²⁴, קדושתם אף כשהם שוממים³²⁵, שאף על פי שחרב בקדושתו עומד, ולכן אף על פי שהמקדש היום חרב, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבנינו³²⁶. יש מהאחרונים שכתב שלא נאמרו הדברים אלא לסוברים שקדושה ראשונה של המקדש קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא³²⁷, אבל לסוברים שלא קידשה לעתיד לבוא³²⁸ אין מורא מקדש מן התורה לעולם אלא מדרבנן³²⁹, ויש שמצדדים לומר שלדברי הכל מורא מקדש מן התורה לעולם, כיון שעל כל פנים נתקדש המקום ואין אחרי ירושלים היתר במות³³⁰.

מורא מקדש נוהג אף בהר-הבית*³³¹.
ויש מהראשונים שכתב שמן התורה אין מצות מורא אלא מן העזרה ולפנים, אבל בהר הבית כיון שטמא שנכנס לשם אינו חייב³³², הרי אינו בכלל מקדש, ואין מוראו אלא מדרבנן³³³. מהאחרונים יש מי [עמוד רלה טור 1] שכתב שמורא מקדש מן התורה בדרך כלל בכל מקום, אלא שהכתוב מסר לחכמים להגדיר מה נקרא מורא, והם חילקו לפי קדושת המקומות ואמרו שבהר הבית מוראו בכך ובעזרה מוראה בכך³³⁴.

איזהו מורא, לא יכנס להר הבית³³⁵ במקלו ובתרמילו ובמנעולו ובפונדתו - אזור חלול שנותנים בו מעות³³⁶, או בגד שלובש על בשרו לקבל הזיעה שאין דרך ללובשו בלא בגד עליון³³⁷ - ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, לקצר את דרך הילוכו על ידי שיכנס בפתח זה של הר הבית ויצא בפתח אחר, וקל וחומר שאסור לרוק בהר הבית³³⁸: מה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה: של נעליך מעל רגליך³³⁹, רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן, ר' יוסי ב"ר יהודה אומר הרי הוא אומר: כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק³⁴⁰, והלא דברים קל וחומר: ומה שק שאינו מאוס ולפני בשר ודם כך, רקיקה שהיא מאוסה ולפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לא כל שכן³⁴¹, ואם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו³⁴². ואמרו: כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה, כאילו רוקק בבבת עינו, שנאמר³⁴³: והיו עיני ולבי שם כל הימים³⁴⁴.

לא יכנס אדם להר הבית אלא לדבר מצווה³⁴⁵. וכל הנכנסים להר הבית נכנסים דרך ימין ומקיפים ויוצאים דרך שמאל³⁴⁶, שכשנכנס דרך שער מהשערים אינו פונה לצד שמאל אלא לצד ימין³⁴⁷, ואפילו אם אותו המקום שהוא צריך לילך לשם אם הוא פונה לשמאלו יהיה קרוב אליו, אינו רשאי לפנות לשמאלו אלא יפנה דרך ימין ויקיף עד שיגיע לאותו מקום ויוצא דרך שמאל³⁴⁸, שכל פינות שאתה פונה בעזרה ובחר הבית לא יהיו אלא דרך ימין³⁴⁹. מי שאירעו דבר - אבלות או נידוי - מקיף על השמאל, לפיכך היו שואלים אותו: מה לך מקיף לשמאל, והוא משיב: שאני אבל, והם אומרים: השוכן בבית הזה ינחמך, או שמשיב: [עמוד רלה טור 2] שאני מנודה, והם אומרים: השוכן בבית הזה יתן בלבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך³⁵⁰.

כל הנכנס לעזרה יהלך בנחת - שלא ילך דרך הדיוטות³⁵¹ - במקום שמותר לו להיכנס לשם³⁵², ויראה עצמו שהוא עומד לפני ה', כמו שנאמר: והיו עיני ולבי שם כל הימים³⁵³, ומהלך באימה וביראה ורעדה, שנאמר³⁵⁴: בבית אלהים נהלך ברגש³⁵⁵. וכל שהשלים עבודה ונסתלק לו אינו יוצא לאחוריו להיכל, אלא מהלך אחורנית מעט מעט ומהלך בנחת על צדו עד שיצא מן העזרה, וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולוים מדוכנם כך הם יוצאים מן המקדש, כמי שפוסע אחר תפלה לאחוריו, וכל זה ליראה מן המקדש³⁵⁶, שנאמר: ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם³⁵⁷, וכי מה עניין גבעון אצל ירושלים, אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון, מה ביאתו מירושלים לגבעון פניו כלפי במה כדרך ביאתו, אף יציאתו מגבעון לירושלים פניו כלפי במה כדרך ביאתו³⁵⁸, שלא ליתן אחוריו לקודש³⁵⁹, ולכן אסור לכהנים לעמוד בעיגול בעזרה, אפילו לצורך פייס*, שנמצא חלק מן הכהנים עומדים ואחוריהם אל ההיכל³⁶⁰.

גנאי הוא לעמוד בלא מצנפת בעזרה³⁶¹.
יש מהראשונים שסוברים שאף האיסור לישב בעזרה הוא בכלל מורא מקדש³⁶².

אף מחוץ למקדש והר הבית יש בו דינים של מורא מקדש³⁶³, ולכן לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח - של הר הבית³⁶⁴, או של עזרת ישראל שהוא שער ניקנור³⁶⁵ - שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים³⁶⁶, שלא ינהוג שם קלות ראש³⁶⁷, כגון לגלח ראש וזקן, להטיל מי רגלים, לעמוד שם ערום וכיוצא בדבר, וכל שכן לפנות שם³⁶⁸, ולא ירבה שם בשחוק ובדברי שעשועים³⁶⁹. ולא אמרו איסור קלות ראש כנגד שער המזרח אלא מן הצופים ולפנים - והוא מקום שיכולים לראות משם את הר הבית ומשם והלאה אין יכולים לראותו³⁷⁰ - והוא [עמוד רלו טור 1] שיהיה רואה את המקדש, פרט למקום נמוך, ובשאין גדר מפסיקה בינו לבין הר הבית, ובזמן שהשכינה שורה, היינו כשבית המקדש קיים³⁷¹, ואף על פי שבתחום המקדש והר הבית אסור בקלות ראש לעולם³⁷², מחוץ לתחומו אין אסור אלא בזמן שהמקדש קיים³⁷³, שמה שאסור חוץ למקדש אינו אלא מדרבנן, ולכן בזמן הזה מותר³⁷⁴.
ויש מהראשונים שמחלק בקלות ראש בין כנגד שער המזרח שאסור לעולם, אף בזמן החרבן, לבין מן הצופים ולפנים, שאינו אסור אלא בזמן המקדש³⁷⁵.

בכלל מורא מקדש הוא האיסור לעשות צרכיו כלפי המקדש³⁷⁶.

יש מהראשונים שסובר שאסור לאדם בכל מקום לישן בין מזרח למערב, מפני שההיכל במערב³⁷⁷. אבל רוב הפוסקים סוברים שלא נאמרו הדברים אלא בישן עם אשתו ומשום כבוד השכינה³⁷⁸.

אסור לאדם שיעשה בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם וחצר כנגד העזרה³⁷⁹, ובכלל מורא מקדש הוא³⁸⁰.

ויש סוברים שאיסור מיוחד הוא מן התורה: לא תעשון אתי³⁸¹, לא תעשו כדמות שמשי שבמקדש, בית תבנית היכל וכיוצא בו³⁸².

ואינו אסור אלא במדת ארכו ורחבו ורומו שהיה במקדש³⁸³, אבל אם נשתנה במקצת מותר³⁸⁴. והסתפקו אחרונים כתבנית איזה מקדש אסור לעשות, אם כשל בית ראשון או כשל בית שני³⁸⁵, ומהם שמצדדים לומר שבכל זמן אסור לעשות כהמקדש שבאותו זמן: בזמן המשכן כתבנית המשכן ובזמן בית ראשון כשל בית ראשון ובזמן בית שני כשל בית שני ולעתיד לבוא יהיה אסור כשל בית שלישי, [עמוד רלו טור 2] אבל בזמן החרבן שאין מקדש אין כלל איסור³⁸⁶, ומהם שנוטים לומר שלסוברים שבכלל מורא מקדש הוא, האיסור לעולם בין כשל בית ראשון ובין כשל בית שני, ולסוברים שמן התורה האיסור משום הלאו של לא תעשון אתי, האיסור מבית שני ואילך כשל בית שני, ואפילו בזמן הזה³⁸⁷.

יש מהראשונים שסוברים שהאסור הוא לא על העשייה בלבד אלא אף על השהייה, שאפילו אחרים שעשו לו בית תבנית היכל וכיוצא אסור להשהותו, שכיון שבית ואכסדרה וכיוצא עשויים לתשמיש, דרך תשמישם אסרה תורה³⁸⁸,

ויש סוברים שכל מה שלמדנו מלא תעשון אתי אינו אלא בעשייה בלבד, אבל כשאחרים עשו לו מותר להשהותם³⁸⁹, אלא שמדרבנן אסור גם לדעתם משום חשד³⁹⁰.

ז. שמירתו
מצות עשה לשמור את המקדש³⁹¹, שנאמר: ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת³⁹², כלומר: אתם תהיו שומרים לו³⁹³, ונאמר: ושמרו את משמרת אהל מועד³⁹⁴, והוא מצות עשה³⁹⁵, ונאמר: ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות³⁹⁶. המצווה נמנית במניין המצוות³⁹⁷. מלבד זה באה אזהרה שלא לבטל את השמירה, ואם עברו ובטלו השמירה עברו בלא תעשה, שנאמר: ושמרתם³⁹⁸ את משמרת הקדש³⁹⁹, ולשון שמירה אזהרה היא⁴⁰⁰. המצווה נמנית במניין הלאוין⁴⁰¹. ואין לוקים על לאו זה, שהוא לאו-שאין-בו-מעשה*⁴⁰². ואף על פי שפסוקים אלה נאמרו במשכן, הרי היא מצווה גם לדורות, במקדש⁴⁰³, שמקדש נקרא משכן⁴⁰⁴.

שמירה זו היא לא משום פחד מאויבים או מלסטים⁴⁰⁵, ולא משום מלחמה או חשש התגרות [עמוד רלז טור 1] של כהנים זה בזה⁴⁰⁶, ואף לא משום חשש גניבה, שאין-עניות-במקום-עשירות* ואם יגנבו כלי המקדש יקנו אחרים⁴⁰⁷, ואין השמירה אלא כבוד למקדש, וגדולה היא למקדש שיהיו לו שומרים, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים⁴⁰⁸, וכבוד המקדש הוא שלא יסיחו דעתם ממנו, כמו שנאמר ביהוידע⁴⁰⁹: ושמרתם את הבית מסח⁴¹⁰, והשומרים כולם כשומרי ראש המלך⁴¹¹. ואע"פ שבמשכן מפורש בתורה שהשמירה היא שלא יכנס זר לתוכו, שנאמר: ושמרו את משמרת אהל מועד וגו' וזר לא יקרב אליכם⁴¹², במקדש שהשערים סגורים לא היו צריכים לשמירה זו, ועוד שאף במשכן משום שמירה מפני כניסת זר בלבד היה די אדם אחד, והמצווה הרי היא על הכהנים והלוים⁴¹³.

בזמן השמירה נחלקו ראשונים:
יש אומרים שהשמירה היא בלילה בלבד, ומצותה כל הלילה⁴¹⁴,

ויש אומרים שהשמירה היא תמיד, בין ביום ובין בלילה⁴¹⁵, שלא יסיחו דעתם מהמקדש לעולם⁴¹⁶, וכעין שכתוב⁴¹⁷: על חומתיך ירושלים הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד⁴¹⁸,

ויש שלמדו מהמקרא: לצפונה ליום וגו' לנגבה ליום וגו'⁴¹⁹, שהשמירה תהיה יום שלם, כיום של מעשה בראשית, ולפי זה בצפון ודרום בלבד הוצרכו לשמור ביום ובלילה, אבל בשאר המקומות לא שמרו אלא בלילה, אלא שהסתפקו לומר שיום אולי מובנו דווקא יום, למעט לילה, ולפי זה בצפון ודרום שמרו ביום בלבד ובשאר המקומות בין ביום ובין בלילה⁴²⁰.

מצות השמירה היא לשמור וללכת סביב המקדש תמיד⁴²¹.
יש מהראשונים סוברים שפני השומרים יהיו למזרח, שנאמר: לצפונה ליום וגו' לנגבה ליום וגו', והיינו כנגד היום, וגזרת הכתוב הוא, או שעיקר השמירה הוא לשמור את השער המזרחי שמשמש [עמוד רלז טור 2] כניסה ויציאה⁴²². השמירה היא בעמידה, אבל כשהם מתעייפים יכולים לישב⁴²³. בשעת שמירתם אינם יכולים לישון, אבל היה להם זמן קבוע ומקומות קבועים לישון, והיו מתחלפים ביניהם, כשמשמר אחד ישן משמר שני נעור ושומר⁴²⁴. איש הר הבית היה ממונה לחזר על כל המשמרות ולהעניש את מי שישן על משמרתו⁴²⁵.

השומרים הם הכהנים והלוים, שנאמר: והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שמרים משמרת הקדש⁴²⁶, ומשה היה לוי ואהרן ובניו כהנים⁴²⁷, וכן נאמר לאהרן: ואתה ובניך אתך⁴²⁸ שהם כהנים, ושם: ושמרו את משמרת אהל מועד⁴²⁹, והיינו הלוים⁴³⁰. וזוהי מעבודת הלוים לשמור המקדש⁴³¹. כהנים הפחותים משלש עשרה שנה,
יש אומרים שאף הם כשרים לשמירה⁴³²,

ויש אומרים שפסולים⁴³³, ולא התירו אלא לפחותים מעשרים שנה, אף על פי שלשאר עבודות שבמקדש לא היו מניחים אותם⁴³⁴.

אין הכהנים והלוים שומרים כאחד, שניהם מבפנים או שניהם מבחוץ, שנאמר: וילוו עליך וישרתוך⁴³⁵, שהלוים יהיו מפלים לכהנים, הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ, הכהנים מלמעלה, במקום גבוה, והלוים מלמטה⁴³⁶. שמירת הכהנים מבפנים,

יש אומרים שפירושו במקום קדוש בקדושת העזרה, ואף על פי שאין ישיבה בעזרה, לצורך שמירת המקדש מותרים לישב שם⁴³⁷.

ויש מן האחרונים שסובר שמבפנים היינו בחדרים, דרך כבוד, אבל לא נתקדש שם בקדושת העזרה, והלוים היו שומרים מבחוץ, היינו בלא חדרים⁴³⁸.

נחלקו ראשונים אם הלוים שומרים אף באותם המקומות שהכהנים שומרים:
יש אומרים שלא במקומות שמירתם בלבד היו הלוים שומרים אלא אף במקומות שהכהנים שומרים שמרו, הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ⁴³⁹, [עמוד רלח טור 1]
אלא שמהם יש סוברים שלא לשם מצות השמירה שמרו שם הלוים אלא לשם ליווי ושירות לכהנים⁴⁴⁰,
ויש חולקים ואומרים שבמקום שהכהנים שומרים אין הלוים שומרים⁴⁴¹.

בשלושה מקומות הכהנים שומרים במקדש⁴⁴², שנאמר: משה ואהרן ובניו⁴⁴³, מה משה במקום אחד לבד, שהרי נאמר: והחונים לפני המשכן קדמה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת הקודש, החונים לחוד ושומרים לחוד, ומשמעותו: והחונים וגו', משה, אבל אהרן ובניו שומרים וגו', שאם היו כולם יחד לא היה כתוב בראש הפסוק "והחונים" אלא: לפני המשכן וגו', וכשם שמשה במקום אחד לבד, כן אהרן ושני בניו כל אחד במקום מיוחד, או לפי שנאמר שם: שומרים משמרת הקדש למשמרת בני ישראל, הרי שלש שמירות נאמרו כאן⁴⁴⁴. הלוים שמרו בעשרים ואחד מקומות⁴⁴⁵, שנאמר במשמרות הלוים שחלק דוד: למזרח הלוים ששה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה, ולאספים שנים שנים, לפרבר למערב ארבעה למסלה, שנים לפרבר⁴⁴⁶, ו"שש שנים" שנאמרו באספים הם לא פעמיים שנים, אלא כפל לשון בשביל סוף פסוק, ולפרבר האחרון היה רק שומר אחד, והשני בא לצוות ולהתלוות אליו בלבד, הרי עשרים ואחר, או ש"שנים שנים" הם ארבעה, ולפרבר שנים שומרים ממש, ויש כאן עשרים וארבעה יחד עם השלושה של הכהנים, ואף על פי שבפסוק נאמר לוים, אף הכהנים בכלל לוים הם, כמו שנאמר⁴⁴⁷: והכהנים הלוים בני צדוק⁴⁴⁸. מן התורה די בלוי אחד שישמור, שהרי לא הוזכר בתורה אלא משה בלבד, ודוד הוא שתיקן עשרים ואחד⁴⁴⁹.

ונחלקו בדבר:
יש אומרים שהלוים שמרו בעשרים ואחד מקומות מלבד שלושה המקומות שהכהנים שמרו שם, והיו שומרים את המקדש בכל לילה בעשרים וארבעה מקומות⁴⁵⁰,

ויש אומרים [עמוד רלח טור 2] שהלוים לבדם לא שמרו אלא בשמונה עשר מקומות, ובשלושה מקומות שמרו יחד עם הכהנים, ובין כולם לא שמרו אלא בעשרים ואחד מקומות⁴⁵¹, וכשחשבו עשרים וארבעה הרי זה מפני שאותם השלושה ששמרו הכהנים והלוים יחד נחשבו לכהנים לחוד וללוים לחוד⁴⁵².

יש מהראשונים סוברים שבעשרים וארבעה המקומות שמרו עשרים וארבע עדה⁴⁵³, שבכל אחד מאותם המקומות היו עשרה שומרים⁴⁵⁴. ויש שנראה מדבריהם ששומר אחד שמר במקום אחד, אלא שלפעמים הוצרכו לשני לצוות⁴⁵⁵.

מקומות השמירה היו לפי הצורך ולפי עניין השמירה, ואין מקומות השמירה של בית ראשון דומים לאלה שבבית שני⁴⁵⁶. בבית ראשון שמרו ששה למזרח, ארבעה לצפון, ארבעה לדרום וארבעה למערב⁴⁵⁷. בבית שני היו שלושה מקומות שהכהנים שומרים: בבית-אבטינס*, בבית-הניצוץ* ובבית-המוקד*⁴⁵⁸. בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו הרובים שומרים⁴⁵⁹, והם כהנים שלא הגיעו לכלל עבודה⁴⁶⁰, היינו פחותים משלש עשרה או שלא הביאו שתי שערות⁴⁶¹, ויש אומרים פחותים מעשרים שנה, שכשרים לעבודה, אלא שהכהנים לא הניחום לעבוד⁴⁶², שהכהנים שהגיעו לכלל עבודה אינם רוצים לשמור או שאין מניחים אותם לשמור⁴⁶³, או שבבית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות והילדים זריזים לעלות בעליות⁴⁶⁴. "הרובים" שאמרו מובנו לפי זה: ילדים, שכן "ויגדל הילד"⁴⁶⁵ תרגומו: ורבא רביא⁴⁶⁶.

ויש מהראשונים מפרשים שהרובים הם מורים בקשת⁴⁶⁷. הלוים היו שומרים על חמשת שערי הר הבית ועל ארבע פנותיו, על ארבע פנות העזרה ועל חמשה שערי העזרה⁴⁶⁸, לסוברים שלא היו לעזרה אלא חמשה שערים⁴⁶⁹, ולסוברים שהיו לעזרה שבעה שערים⁴⁷⁰, שנים מהם לא הוצרכו לשמירה⁴⁷¹, אם מפני ששם הייתה שמירת הכהנים, [עמוד רלט טור 1] והיינו בבית המוקד ובבית הניצוץ⁴⁷², או מפני שהשערים שבאמצע צפון ודרום אינם צריכים שמירה מיוחדת שהם נשמרים מהשומרים בשער הראשון ושער השלישי⁴⁷³. בהר הבית, בשעריו ופנותיו, שמרו מבפנים, ובעזרה, בשעריה ופנותיה, מבחוץ⁴⁷⁴, לפי שבהר הבית כשמתעייפים יכולים לישב, אבל בעזרה, שאסור לישב, עשו מקום השמירה מבחוץ⁴⁷⁵. מלבד זה שמרו הלוים בלשכת הקרבן - חוץ לעזרה, והיה לה שער⁴⁷⁶ - בלשכת הפרוכת⁴⁷⁷ ובאחורי בית הכפורת⁴⁷⁸. שלש לשכות אלו היו בעזרה⁴⁷⁹.

הכהנים השומרים לא היו ישנים בבגדי כהונה⁴⁸⁰, שמא יפיחו וגנאי הוא לבגדי קודש⁴⁸¹, אלא פושטים אותם ומניחים כנגד ראשיהם⁴⁸², ולובשים בגדי עצמם וישנים על הארץ⁴⁸³, כדרך כל שומרי חצרות המלכים שלא ישנו על המיטות⁴⁸⁴. אירע קרי לאחד מהם, יוצא והולך לו במסבה שתחת הבירה לבית הטבילה⁴⁸⁵.

ח. בתפלות וברכות
ברכה מיוחדת על בית המקדש תיקנו לכהן גדול אחר שקורא בתורה ביום הכיפורים ⁴⁸⁶ ולמלך אחר שקורא בתורה בשעת הקהל*⁴⁸⁷, שבין שאר הברכות שהם מוסיפים הם אומרים גם ברכה על המקדש בפני עצמו⁴⁸⁸, שמתפללים על המקדש⁴⁸⁹ שיעמוד ושכינה בתוכו⁴⁹⁰.

נחלקו אמוראים על חתימת הברכה:
יש אומרים שחותמים הבוחר במקדש⁴⁹¹, או: שבחר במקדש⁴⁹²,
ויש אומרים: השוכן בציון⁴⁹³, או: שוכן בציון⁴⁹⁴.

שלמה המלך תיקן להם לישראל להוסיף בברכת-המזון* בברכה השלישית, שהיא על ירושלים⁴⁹⁵: [עמוד רלט טור 2] על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו⁴⁹⁶. בזמן שבית המקדש היה קיים התפללו שיקיים ה' את המקדש, ואחר חרבנו שיבנה ה' את המקדש⁴⁹⁷. יש שכתבו שמשום כך תיקנו להתפלל על בית המקדש בברכת המזון, מפני שבימי רחבעם וירבעם מאסו ישראל במקדש, כמו שנאמר: ראה ביתך דוד⁴⁹⁸, ואינם נגאלים עד שיבקשו בנינו⁴⁹⁹.

נהגו לבקש על המקדש אחר התפלה, ואומרים: יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, כי התפלה היא במקום עבודה⁵⁰⁰, ומבקשים שנוכל לעשות עבודה ממש⁵⁰¹. וכתבו ראשונים שאחר מצווה שהיא עכשיו רק הזכרה למעשה שבמקדש, כמו אחר ספירת-העומר*⁵⁰², אומרים: יהי רצון שיבנה המקדש⁵⁰³. בנוסח התפלה שבידינו מבקשים על המקדש עוד בכמה תפלות, כמו בתפלת מוסף של שלש רגלים: שתרחם על מקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו מהרה, בנה ביתך כבתחילה, וכיוצא ועוד.

בתפלות שבמקדש יש שינויים מתפלות שבחוץ למקדש בנוגע להזכרת השם, לחתימת הברכות ולעניית אמן.

בהזכרת שם-המפורש* בברכת כהנים שבמקדש היו אומרים אותו ככתבו, ביו"ד ה"א, ולא בכינויו, באל"ף דלי"ת⁵⁰⁴, שנאמר: ושמו את שמי⁵⁰⁵, שמי המיוחד, ואינו אלא במקדש, שנאמר כאן: ושמו את שמי, ונאמר להלן: כי אם אל המקום אשר יבחר וגו' לשום את שמו שם⁵⁰⁶, מה להלן בית הבחירה אף כאן בית הבחירה⁵⁰⁷, או לפי שנאמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך⁵⁰⁸, והוא מקרא מסורס, שהרי לא בכל [עמוד רמ טור 1] מקום מותר להזכיר השם ככתבו ולא בכל מקום שכינה באה, אלא כך פירושו: בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך, והיינו מקום של גילוי שכינה⁵⁰⁹ והוא בבית הבחירה - באהל מועד שבמדבר ובשילה ובבית עולמים⁵¹⁰ - אזכיר את שמי⁵¹¹. אף בשאר ברכות מותרים להזכיר במקדש השם ככתבו⁵¹². משמת שמעון הצדיק, שלא זכו עוד לגילוי שכינה, נמנעו הכהנים לברך בשם המפורש⁵¹³.

כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל⁵¹⁴ - או: ברוך ה' אלהי ישראל⁵¹⁵, או: ברוך אתה ה' אלהינו אלהי ישראל⁵¹⁶ - מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל⁵¹⁷, וכן בכל הברכות כולן⁵¹⁸. למדוהו מתפלת עזרא בבית שני: קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם⁵¹⁹. ויש שנתנו טעם לדבר, לפי שאין עונים אמן במקדש⁵²⁰, והעונים האריכו בברכתם, ולכן בדין הוא שגם המברכים יאריכו⁵²¹. במקדש ראשון לא היו אומרים אלא מן העולם וי"ג: עד העולם⁵²² - בלבד, משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו בבית שני לומר מן העולם ועד העולם⁵²³,

ויש אומרים שבמקדש ראשון לא היו מאריכים כלל בחתימת הברכה, אלא מעזרא ואילך הוא שהתקינו כך, שנאמר: ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול⁵²⁴, ואמרו: שגידלו בהארכת הברכה⁵²⁵.

אין עונים אמן במקדש⁵²⁶, לא על הברכות⁵²⁷ ולא על ברכת כהנים⁵²⁸, אלא ענו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד⁵²⁹, שנאמר: קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך⁵³⁰, היינו שהשומעים יאמרו ברוך שם כבוד וכו'⁵³¹. ויש שכתבו טעם לפי שהמברך האריך בחתימת הברכה הוצרכו גם העונים להאריך [עמוד רמ טור 2] בענייתם⁵³².

אחר ברכת כהנים
יש אומרים שענו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מיד כששמעו את השם⁵³³,
ויש אומרים שענו אחר שישלימו הכהנים: ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם⁵³⁴.

על השינויים שהיו במקדש בנוגע להסדר של עצם ברכת כהנים, ע"ע נשיאת כפים. על השינויים שהיו במקדש בתקיעת שופר בראש השנה ובתעניות, ע"ע תקיעת שופר וע' חצוצרות וע' תענית צבור.

המתפלל בירושלים צריך שיכווין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר⁵³⁵: והתפללו אל הבית הזה⁵³⁶. ואף המתפללים בארץ ישראל ומכוונים כנגד ירושלים והמתפללים בחוץ לארץ ומכוונים כנגד ארץ ישראל⁵³⁷, עיקר כוונתם כנגד בית המקדש⁵³⁸.

ט. זכר למקדש
תקנות שונות תיקנו חכמים משום זכר למקדש, ואמרו: מניין שעושים זכר למקדש, שנאמר: ציון היא דרש אין לה⁵³⁹, מכלל שצריכה דרישה⁵⁴⁰.

משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה ימי החג, זכר למקדש⁵⁴¹, שמן התורה אין לולב ניטל מחוץ למקדש אלא יום אחד, שנאמר: ולקחתם לכם ביום הראשון⁵⁴², ובמקדש שבעה ימים, שנאמר: ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים⁵⁴³, ומשום זכר למקדש תיקן שאחר החרבן יטלו בכל מקום שבעה ימים⁵⁴⁴.

נהגו ישראל בכל המקומות להניח בחג הסוכות תיבה באמצע בית הכנסת ומקיפים אותה בכל יום, כדרך שהיו מקיפים את המזבח, זכר למקדש⁵⁴⁵, ובשביעי מקיפים את התיבה שבע פעמים זכר למקדש⁵⁴⁶. [עמוד רמא טור 1] נטילת ערבה בשביעי של חג הסוכות כדי לחבוט בה, הוא בזמן הזה משום זכר למקדש⁵⁴⁷. ונהגו שהשמש של בית הכנסת מביא ערבה למכור, כמו שהיה המנהג בזמן שבית המקדש היה קיים⁵⁴⁸.

לזכר הנס שנעשה במקדש בהדלקת הנרות בימי החשמונאים תיקנו שמונת ימי חנוכה ולהדליק בהם נרות⁵⁴⁹, ונהגו להדליק בבית הכנסת בכותל דרום, זכר למקדש, שהמנורה הייתה בדרום, וכן מסדרים הנרות בבית הכנסת ממזרח למערב או מצפון לדרום, לפי הדעות שיש בסדר הנרות שבמקדש⁵⁵⁰.

קוראים בזמן הזה בשבת שלפני ראש חודש אדר או בשבת ראש חודש אדר פרשת שקלים, משום זכר למקדש, שבזמן הבית שימשה קריאת פרשה זו הודעה שיביאו ישראל שקליהם⁵⁵¹.

מצות אכילת מרור בליל ראשון של פסח בזמן הזה אינה מן התורה, אלא מדברי סופרים⁵⁵², משום זכר למקדש⁵⁵³.

אחר שאכלו מצה לחוד ומרור לחוד בליל פסח, חוזרים וכורכים מצה ומרור ביחד ואוכלים, משום זכר למקדש כהלל, שהיה עושה כן בזמן המקדש⁵⁵⁴, ואומרים לפני האכילה: זכר למקדש כהלל כן עשה הלל וכו'⁵⁵⁵. אף הזרוע והביצה שאוכלים בליל פסח הוא משום זכר לפסח ולחגיגה שבזמן המקדש⁵⁵⁶, וכן האפיקומן שאוכלים אחר הסעודה הוא משום זכר לפסח⁵⁵⁷.

ספירת העומר בזמן הזה, שאין עומר, אינה אלא מדרבנן, משום זכר למקדש⁵⁵⁸, אלא שיש מן הראשונים סוברים שמחלוקת אמוראים בדבר, ואמימר בלבד הוא שסובר שאין מצווה בזמן הזה אלא משום זכר למקדש, ולדעתם אין הלכה כמותו אלא אף בזמן הזה מצווה של תורה היא⁵⁵⁹.

על הדינים שתיקנו חכמים משום זכר לחרבן המקדש, ע"ע זכר-לחרבן.

י. "מהרה יבנה המקדש"
במקום שעם בניין המקדש לעתיד ישתנה דין ידוע לחומרא, תיקנו חכמים להחמיר בו גם עכשיו, מפני שמהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד היינו מקילים בדבר נקל בו גם [עמוד רמא טור 2] עכשיו, ולא ידעו שאשתקד היה טעם אחר להדין. ולפיכך ביצה שנולדה ביום ראשון של ראש השנה אסורה להיאכל ביום שני⁵⁶⁰, ואמרו בין שאר הטעמים אף טעם זה שמהרה יבנה המקדש, ויקבלו עדות החודש רק עד המנחה, משום חשש קלקול הלוים בשיר של הקרבן⁵⁶¹, ושני ימים של ראש השנה יהיה אז קדושה אחת⁵⁶², וביצה שנולדה בראשון מן הדין תהיה אסורה בשני, ויאמרו אשתקד אכלנו ביצה ביום שני, גם עכשיו נאכל, ולא ידעו שאשתקד היו שני הימים של ראש השנה שתי קדושות, שאין עושים אותם אלא מספק⁵⁶³. וכן תיקן רבן יוחנן בן זכאי משחרב המקדש שיהא יום הנף - הנפת העומר, היינו יום ט"ו בניסן - כלו אסור לאכול בו חדש*, אף על פי שמצד הדין כשאין עומר* האיר המזרח של ט"ז בניסן מתיר אכילת חדש, אלא שמהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד אכלנו כשהאיר המזרח גם עכשיו נאכל, והם לא ידעו שאשתקד לא היה בית המקדש ועכשיו שיש בית המקדש העומר הוא שמתיר⁵⁶⁴.

משום מהרה יבנה המקדש לא תיקנו חכמים שיטילו מום בבהמות, אפילו במקום שהיו צריכים לתקן כן, שכשיבנה המקדש לא יהיו בהמות להקרבת קורבנות, ולכן בטלו חכמים מעשר-בהמה* בזמן הזה, מחשש תקלה, שלא יבוא לגיזה ועבודה או שישחטנו בלי מום, ולא תיקנו שיטיל מום בכל העדר ואחר כך יעשר, שמהרה יבנה המקדש ונצטרך בהמות לקורבנות⁵⁶⁵. מטעם זה אוסרים חכמים על כל הכהנים בזמן הזה לשתות יין, משום מהרה יבנה המקדש ונצטרך לכהן לעבודה ולא יהיה⁵⁶⁶.

במקום שהדבר מסור ליחידים הזריזים ובקיאים לא חששו למהרה יבנה המקדש, ולכן אף בפסח שחל להיות במוצאי שבת אנו עושים שני תבשילים, זכר לפסח וזכר לחגיגה⁵⁶⁷, ואין חוששים שמא יבנה המקדש ויאמרו אשתקד עשינו בשבת זכר לחגיגה, עכשיו נקריב החגיגה בשבת, והחגיגה אינה דוחה שבת⁵⁶⁸, לפי שהקרבה מסורה לזריזים⁵⁶⁹ ולא יטעו⁵⁷⁰.

הערות
1. שמות כה ח.
2. רמב"ם בית הבחירה פ"א ה"א וסהמ"צ מ"ע כ.
3. ע"ע במה.
4. כסף משנה שם. ועי' ערובין ב ב שהמשכן נקרא מקדש בפסוק זה, ועי' תוס' שבועות טז ב ד"ה או שלמדים זה מזה.
5. שמות שם ט.
6. לב שמח לסהמ"צ שם, ע"פ שבועות טו א, ועי' רש"י עה"ת שם.
7. דברים יב יא.
8. סמ"ג עשין קסג, ועי' רמב"ם מלכים פ"א ה"א. ועי' כ"מ בית הבחירה שם ואבן האזל שם וס' יריעות שלמה שם בטעם שלא מנה הרמב"ם בבהב"ח המצוה מפסוק זה. ועי' סימני המצוות לסמ"ג שהביא הפסוק ועשו לי מקדש.
9. סהמ"צ שם; סמ"ג שם; החינוך מצוה צה.
10. ע"ע ראיה.
11. ע"ע חגיגה.
12. רמב"ם בהב"ח שם וסהמ"צ ריש שורש יב ומ"ע כ; החינוך שם. [טור 2]
13. סהמ"צ שם.
14. תוס' שבת קלא א (וב') ד"ה ושוין. ועי' יבמות ו א.
15. שמות כה כב.
16. רמב"ן עה"ת ריש פ' תרומה ופ' עקב י א.
17. סהמ"צ ריש שורש יב ומ"ע כ.
18. רמב"ן בסהמ"צ מ"ע לג. וע"ע ארון, כיור, מזבח, מנורה, שלחן.
19. סהמ"צ בסוף מ"ע; החינוך מצוה צה.
20. רמב"ם בית הבחירה פ"א הי"ב, ועי' שו"ת בית יצחק או"ח סוסי' ג.
21. שמות לה כב.
22. שם כה. כסף משנה שם.
23. שבת קיט ב; רמב"ם שם ותלמוד תורה פ"ב ה"ב; טוש"ע יו"ד רמה יג.
24. ע"ע.
25. דברים יב ט.
26. רמב"ם בית הבחירה פ"א ה"א, וע"ע במה בבאור מנוחה ונחלה. [טור 1]
27. רמב"ם בית הבחירה פ"א ה"ב, ע"פ זבחים קיב וקיח. וע"ע במה.
28. ירושלמי מגילה סופ"א. ועי' זבחים קיח ב: כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב וכו' ובחא"ג למהרש"א שם.
29. כ"מ שם, ועי' לעיל.
30. סמ"ג מ"ע קסג.
31. ספרי ראה פסקא סז; סנהדרין כ ב.
32. דברים יב י.
33. רש"י סנהדרין שם.
34. ספרי שם; סנהדרין כ ב; רמב"ם מלכים פ"א ה"ב; סמ"ג שם.
35. דברים שם י - יא.
36. ספרי שם; סנהדרין שם.
37. שמואל ב ז א.
38. ספרי וסנהדרין שם; רמב"ם מלכים שם; סמ"ג שם.
39. דברים יב ה.
40. ספרי שם.
41. מלבי"ם שם.
42. דברים שם.
43. תהלים קלב ג - ה.
44. שמואל ב כד יח.
45. דהי"ב ג א. ספרי שם. ועי' זבחים נד ב וירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג. [טור 2]
46. יהושע טו ח. הפסוק מובא בשלמותו בספרי דברים שם, ולא כמצויין בגמ' זבחים נד ב: יהושע יח.
47. זבחים שם.
48. דברים יז ח.
49. דברים לג יב.
50. זבחים שם ורש"י. ועי' ספרי דברים שם. וע"ע בית דין הגדול. ועי' להלן: בעלותו, שלהסוברים ירושלים לא נתחלקה לשבטים לא היה המקדש בחלקו של בנימין.
51. ירושלמי ע"ז פ"ג סוף ה"ה, הובא בתוס' ע"ז מה א.
52. דהי"א כב א.
53. תהלים קלב יד. רמב"ם בית הבחירה פ"א ה"ג.
54. יומא ט א. ועי' רש"י מלכים ב יד כב: ארבע מאות ועשרים וחמש. ועי' חשבונות שונים ברד"ק שם ובהקדמת ס' הקבלה להראב"ד ובהקדמת ר"י אברבנאל לפירושו על ס' מלכים. ועי' בארוכה במאור עינים פרק ל.
55. יומא שם, ועי' ע"ז ט א ורש"י. לפי יוסף בן מתתיהו במלחמות ספר ו פרק ז עמד תרל"ט שנים וחצי. ועי' חשבונות שונים ברלב"ג דניאל ז ט ובס' זבח פסח לר"י אברבנאל. ועי' בארוכה במאור עינים מפרק לו ואילך.
56. רמב"ם מלכים פי"א ה"א, ועי"ש בביהב"ח פ"א ה"ד: העתיד להיבנות, ועי' פהמ"ש להרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים.
57. החינוך מצוה צה.
58. פהמ"ש בהקדמה שם.
59. שמות טו יז.
60. רש"י ר"ה ל סוע"א וסוכה מא סוע"א ותוס' סוכה שם ושבועות טו ב ד"ה אין בנין בשם מדרש תנחומא. ועי' תנחומא סו"פ פקודי: במעשה ידיך ארנן זה בנין בהמ"ק שיבנה ב"ב. ועי' זוהר ח"ג רכא א וניצוצי זוהר שם אות ה. ועי' מאירי ר"ה וסוכה שם. [טור 1]
61. החינוך, סוף מצוה צה. וצ"ע שהרי בימי עזרא לא עלו רובם, ועי' שו"ת שאילת דוד קונט' דרישת ציון וירושלים שתי' שהיה ע"פ נביא.
62. מנ"ח מצוה צה, ע"פ המעשה של ר' יהושע בן חנניה בב"ר פס"ד.
63. שאילת דוד שם, עי"ש שכ"כ אפילו אם קדושת המקדש קידשה לעתיד לבוא (עי' להלן: קדושתו).
64. דברים יב ה.
65. שם יד.
66. כן הגי' לפנינו, ועי' מלבי"ם שגורס ר' יהודה.
67. עי' להלן.
68. ספרי פ' ראה פסקא סב.
69. ספרי בהעלותך פסקא פא. ועי' ספרי פ' ברכה.
70. תוס' ב"ק פב ב ד"ה ואין. ועי' תו"י יומא יב א ד"ה הא.
71. ספרי ראה שם, ועי"ש פסקא ע.
72. רש"י יומא יב א ד"ה אלא.
73. שמואל ב כד כד.
74. דהי"א כא כה.
75. ספרי שם סב; זבחים קטז ב.
76. ספרי שם, ועי"ש במלבי"ם שהוא לר' שמעון לגירסתו.
77. עי' זבחים קטז ב. [טור 2]
78. עי' מלבי"ם שם.
79. ע"ע ירושלים.
80. רש"י.
81. יומא יב א וש"נ, ועי' מלבי"ם לספרי שם שר"י ור"ש שם חולקים ג"כ במחלוקת זו אם ירושלים נתחלקה לשבטים.
82. רש"י זבחים נג ב ומגילה כו א.
83. יומא שם.
84. זבחים נג ב ורש"י. וע"ע מזבח.
85. דברים לג יד.
86. זבחים קיח ב. ועי' ירושלמי מגילה פ"א הי"ב ומכילתא בשלח יד כב וב"ר פצ"ט. ועי' לעיל: זמנו ומקומו, שלפיכך בחר דוד בהר המוריה.
87. עי' תו"י שם.
88. עי' רש"י שם. ועי' לעיל.
89. ע"ע נגעי בתים.
90. ע"ע הנ"ל.
91. ויקרא יד לה.
92. רש"י מגילה כו א ד"ה אני.
93. רש"י יומא יב א ד"ה אלא, ועי"ש בגבורת ארי. וע"ע מזוזה שלמסקנא לר' יהודה כל מקום מקודש אינו מטמא בנגעים.
94. דברים ו ט.
95. יומא יא ב; רמב"ם מזוזה פ"ו ה"ו.
96. ועי' ריטב"א יומא שם שאדרבה מטעם מקום מקודש יותר יש לחייב במזוזה. [טור 1]
97. חת"ס יו"ד סי' רפא, ועי"ש שהוכיח כן מהרי"ף והרמב"ם.
98. ע"ע לשכות.
99. עי' יומא שם. וע"ע הנ"ל וע' מזוזה על מחלקותם.
100. שמות כח ח.
101. תמורה לא ב, ועי"ש בתוס' ד"ה הא.
102. שקלים פ"ד מ"ו ורע"ב שם ומהר"א פולדא לירושלמי שם, והמדובר שם על אומנים של קטורת.
103. מעילה יד א וש"נ; רמב"ם מעילה פ"ח ה"ד.
104. רמב"ם שם.
105. רש"י ותוס' מעילה שם.
106. תוס' שם ללשון א' בגמ' שם. ועי' רש"י שם שכ' שאם היו קונים בתחילה ממעות הקדש צרכי הבנין היה המוכר מועל בהמעות, ועי' בשפת אמת שם שאינו מובן שהרי המעות מתחללות.
107. תוס' שם ד"ה בונין. [טור 2]
108. רב פפא מעילה שם ב; רמב"ם מעילה פ"ח ה"ב.
109. כתובות קו ב.
110. שקלים פ"ד ה"ב.
111. רמב"ם שקלים שם ה"ח, ועי' בכ"מ שתמה.
112. תוס' קדושין נד ב ד"ה תרי.
113. ע"ע אמה טרקסין.
114. כתובות קו א.
115. ירושלמי שקלים פ"ד ה"ב.
116. כתובות שם.
117. ירושלמי שם.
118. ועי' אור שמח שקלים פ"ד שתמה שלהירושלמי אף הבנין הרי משירי הלשכה בא.
119. רמב"ם שקלים שם, ועי' אור שמח שם שתמה גם על הרמב"ם שהבנין עצמו לדעתו משירי הלשכה בא.
120. כתובות שם וירושלמי שקלים שם.
121. רש"י כתובות שם. ועי' שירי קרבן בירושלמי שקלים שם שתמה: מאי שנא עזרת נשים מעזרת ישראל.
122. במדבר ט טו.
123. שבועות טו ב; רמב"ם בית הבחירה פ"א הי"ב.
124. ירושלמי יומא פ"א ה"א. וע"ע משכן על הקמת המשכן ביום השמיני למלואים. ועי' מנ"ח מצוה צה שכתב בפשיטות שבדיעבד המקדש כשר להקרבה כשנבנה בלילה, ולא הביא את הירושלמי יומא.
125. רמב"ם שם.
126. כ"מ שם, ועי' נחמיה ד טו.
127. עי' ד' רש"י ותוס' לעיל בציון 60.
128. רש"י ותוס' בציון הנ"ל.
129. מו"ק ט א, ועי"ש בתוס'.
130. ויקרא כו ב.
131. יבמות ו א. ועי' תו"כ קדושים פ"ז ובק"א שם שהלימוד הוא מהקדמת שבת למקדש. [טור 1]
132. עי' רש"י שבועות טו ב.
133. שבועות שם; רמב"ם שם הי"ב.
134. רש"י שבועות שם.
135. עדיות פ"ח מ"ו וש"נ.
136. רש"י שבועות טז א ד"ה אלא.
137. עי' להלן: קדושתו.
138. שבועות שם ורש"י, ועי"ש בגמ' שלפי זה הסוברים שקדושה ראשונה לא בטלה ומקריבים אף על פי שאין בית לא הוצרכו לקלעים.
139. שם.
140. רמב"ם בהב"ח פ"א ה"ח.
141. שם ה"ט. וע"ע אבני היכל ועזרות על גדלן ותיקונן של האבנים.
142. רמב"ם שם, ע"פ תמיד סופ"א באכסדראות שלהלן, עי' כ"מ.
143. ספרי שופטים פסקא קמה; תמיד סופ"א; רמב"ם ע"ז פ"ו ה"י ובהב"ח שם.
144. רמב"ם שם.
145. דברים טז כא.
146. תמיד שם.
147. רמב"ם ע"ז שם.
148. כ"מ שם לדעת הרמב"ם; החינוך מצוה תצב, ועי"ש במנ"ח; רמב"ן עה"ת דברים שם.
149. ר"א מזרחי דברים שם, ע"פ לשון הספרי שם שעובר בל"ת בין לת"ק ובין לראב"י; גור אריה שם. ועי' מנ"ח מצוה תצב בשם ס' יסל"מ שאף הרמב"ם ר"ל שאסור מן התורה אלא שאין לוקים עליו, והרחקה יתרה ר"ל שהתורה עשתה הרחקה זו, וע"ע עזרה בדין איסור הנטיעה בעזרה.
150. ע"ע שמחת בית השואבה.
151. ע"ע הקהל.
152. ראב"ד ע"ז שם בהשגות, ועי' ירושלמי מגילה פ"א ה"ד. [טור 2]
153. ע"ע בית אבטינס וע' לשכות.
154. ראב"ד בהב"ח שם בהשגות, וע"ע הנ"ל. ועי' ראב"ד שם שתירץ על פי זה גם מה שעשו בימה למלך וגזוזטראות בשמחת בית השואבה, שכל זה היה בעזרת נשים. ועי' ירושלמי מגילה פ"א ה"ד שיש בבימת המלך משום לא תטע כל עץ כו', וע"ע הקהל.
155. הרמב"ם שם לפי הבנת הראב"ד בדעתו, ועי' כ"מ שם. וכ"מ מראב"ד בהשגות ע"ז שם, עי"ש בכ"מ.
156. ראב"ד בפירושו לתמיד פ"א, ועי"ש שתירץ על פי זה מה שעשו בימה למלך. ועי' ראב"ד בהשגות ע"ז שם ובכ"מ שם בדעתו שרק אכסדרה אסורה ובית מותר.
157. המפרש לתמיד כט סוע"א; כ"מ בהב"ח שם. ועי' תוי"ט מדות פ"ג מ"ח. וע"ע אולם: מקומו, ושם: הכלים שהיו באולם.
158. תוי"ט מדות פ"ג מ"ז, וע"ע אמלתרא. ועי' רמב"ם מעילה פ"ח ה"ד ותוס' מעילה יב ב ד"ה כל הראוי.
159. מלכים א ו לו, ועי"ש ט - י וטו - יח.
160. ר"ה ד א. ועי' תפא"י מדות פ"א מ"ו וס' יריעת שלמה על הרמב"ם בית הבחירה שם.
161. תוספתא מגילה פ"ב וירושלמי יומא פ"ג ה"ו; רמב"ם בהב"ח פ"א ה"כ. ועי' רש"י עה"ת שמות כה ח: ועשו לי מקדש, ועשו לשמי. וע"ע אבני היכל ועזרות.
162. ע"ע אתנן זונה וע' מחיר כלב.
163. פסקי תוס' סוף מדות; רא"ש מדות פ"ה מ"ג.
164. עזרא ד ג.
165. רא"ש שם. וע"ע בית הפרוה.
166. ע"ע.
167. ע"ע, ושם שלפעמים נקרא הקודש לבד בשם היכל.
168. ע"ע.
169. רמב"ם בית הבחירה פ"א ה"ה. [טור 1]
170. עי' בכורים פ"א מ"ט ובתוספות יו"ט שם מ"ח: ולפ"ז י"ל וכו' ובשנות אליהו להגר"א שם בפי' הפסוק ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה', שמות כג יט, ועי' תמיד פ"א מ"א בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, ואינם שומרים בבית עצמו, עי' להלן: שמירתו.
171. עי' רש"י סוטה מ ב ד"ה בעזרת נשים ובכמ"ק.
172. ע"ע מחנות.
173. תוספתא כלים ב"ק פ"א; זבחים קטז ב; רמב"ם בהב"ח פ"ז הי"א.
174. זבחים שם.
175. תוספתא כלים שם הוצ' צוקרמנדל; רמב"ם שם.
176. ע"ע ערי חומה.
177. אליהו רבא כלים פ"א מ"ט.
178. דהי"א כח יט.
179. ירוש' מגילה פ"א ה"א.
180. דברים ה כח.
181. שם לא יד.
182. יהושע כד א. [טור 2]
183. שמואל א יב ז.
184. תהלים מא יא.
185. מדרש שמואל פט"ו, ועי' מדרש אגדת בראשית פל"ח.
186. רש"י סוכה שם.
187. מדרש שמואל שם.
188. ערובין קה א וסוכה נא ב וחולין פג ב.
189. רמב"ם בהב"ח פ"א ה"ד, ע"פ מדות פ"ב מ"ה: וכך הם עתידים להיות כו', ושם פ"ג מ"א: שנאמר והאריאל כו', ושם פ"ד מ"ב: ועליו הוא מפורש ע"י יחזקאל כו', ועי"ש בכ"מ.
190. ב"ב ג ב וד א. ועי' תענית כג א.
191. רמב"ם בהב"ח שם ה"ד.
192. עי' לעיל: מצותו.
193. שו"ת חת"ס חאו"ח סי' רח, ועי"ש בחיו"ד סי' רלו.
194. מדות פ"ד מ"ו; רמב"ם פ"ד ה"ג.
195. ע"ע אולם: מקומו מדתו ותבניתו.
196. ע"ע היכל.
197. ע"ע.
198. ע"ע קודש הקדשים.
199. מדות שם לפי' הר"ש. [טור 1]
200. רמב"ם שם ה"ד. וע"ע תאים בבאור השיטות.
201. ע"ע היכל.
202. מדות שם לפי' הר"ש.
203. רמב"ם שם ה"ה.
204. ע"ע אולם ביאור הדעות על עודף זה.
205. מדות שם; רמב"ם שם.
206. ע"ע אולם.
207. ישעיה כט א.
208. מדות שם.
209. ע"ע אולם.
210. רמב"ם שם ה"ט לפי התוי"ט, ע"ע הנ"ל ובציורים שם.
211. פהמ"ש להרמב"ם מדות שם.
212. הרע"ב שם.
213. ע"ע היכל.
214. ע"ע הנ"ל על חלקי התקרה: כיור, בית דלפה וכו' ובאורם.
215. ע"ע הנ"ל על חלקי התקרה כנ"ל.
216. ע"ע הנ"ל. [טור 2]
217. מדות שם מ"ו; רמב"ם שם ה"ג כדעת חכמים.
218. ע"ע תאים.
219. רש"י מועד קטן ט א ד"ה אמה כליא עורב; ר"ש מדות שם.
220. ר"ש מדות שם.
221. עי' ס' עזרת כהנים מדות שם ד"ה ושלש אמות.
222. רש"י מו"ק שם, ועי' ס' עזרת כהנים שם ותפא"י מדות שם. ועי' רש"י בדה"י ב ג ז בבית ראשון שהגג היה כמו ספינה ועריבה הפוכה עשוי כיפה. ועי' יוסף בן מתתיהו במלחמות ו ו ותבנית היכל פכ"א על שינויים בגובה הגג.
223. מדות פ"ב מ"ו; רמב"ם פ"ה ה"ד.
224. ע"ע.
225. רמב"ם שם הי"ב.
226. ע"ע בית המטבחים הדעות השונות על מדת בהמטב"ח וחלקיו.
227. רמב"ם שם הי"ג - הט"ו.
228. עי' מדות פ"ב מ"א ורמב"ם פ"ה ה"א. וע"ע הר הבית.
229. רמב"ם שם ה"ו, ע"פ מדות שם.
230. וע"ע חיל על הוראתו, מידתו וגבהו ומדת המעלות בגובה וברוחב. [טור 1]
231. וע"ע עזרת נשים על מידתה, תשמישה וגבהה ומדת המעלות בגובה וברוחב.
232. וע"ע עזרת ישראל וע' עזרת כהנים על המעלה והדוכן עם מעלות שהיו שם.
233. ע"ע אולם. רמב"ם פ"ו ה"א, ע"פ מדות פ"ב.
234. עי' כלים פ"א מ"ו ורמב"ם בהב"ח פ"ז הי"ג.
235. ע"ע הר הבית הלימודים, וע"ע שלוח מחנות.
236. וע"ע חיל שמדרבנן הוא, ושם הטעם לדבר ושבועל נדה דומה בזה לטמא מת.
237. וע"ע עזרת נשים שמדרבנן הוא ושם המקור לדבר, וע"ע טבול יום.
238. וע"ע עזרת ישראל הלימוד, וע"ע מחוסר כפורים.
239. וע"ע הנ"ל.
240. וע"ע ביאת מקדש: טבילה לביאת מקדש.
241. וע"ע עזרת כהנים הטעם.
242. וע"ע ביאת מקדש וע' בין האולם ולמזבח מחלוקת הראשונים אם הוא מדאורייתא או מדרבנן, ושם על כניסת כל שאינם ראויים לעבודה לשם.
243. וע"ע היכל הלימוד, וע"ע קדוש ידים ורגלים.
244. וע"ע קדש הקדשים וע' ביאת מקדש. כלים פ"א מ"ח - מ"ט ור"מ ור"ש שם; רמב"ם בית הבחירה פ"ז הט"ו - הכ"ב.
245. ע"ע אולם: קדושתו, וע' בין האולם ולמזבח. [טור 2]
246. שמות כה ט.
247. שבועות טו א ורש"י ד"ה וכן; ירושלמי שם פ"ב ה"ב וסנהדרין פ"א ה"ג. וע"ע תוספת העיר ועזרות.
248. שמואל ב כד יט.
249. דהי"ב ג א.
250. דברים לב ז.
251. ירושלמי שם ופ"מ.
252. שבועות טו א, לתי' א' בתוס' שם ד"ה אין עזרה; רמב"ם פ"ו הי"ג בתוספת העזרה, ועי' תי' ב' בתוס' שם.
253. ע"ע תוספת העיר ועזרות.
254. ע"ע מנחות.
255. שבועות שם ורש"י; רמב"ם שם.
256. רמב"ם שם. ועי' תפא"י שבועות שם שאחת מהחלות נאכלת והשניה נשרפת, ובמרחשת בלקוטים שבסוף ח"ב אות ו כ' ששתיהן נאכלות.
257. ע"ע במה.
258. תוס' שבועות שם ד"ה אין עזרה בתי' א. וע"ע באים כאחד: בתלוים זה בזה.
259. תוס' שם בתי' ב.
260. תוס' שם ד"ה ויוצא.
261. משנה שבועות יד ב.
262. רמב"ם שם הי"ד.
263. עי' יומא כא ב. וע"ע אורים ותומים.
264. עי' להלן. [טור 1]
265. שבועות טז א ורש"י.
266. רש"י שם טו ב ד"ה אפילו למ"ד, ושם תודות במקום מנחה, והיינו בתוספת העיר.
267. שבועות טז ב.
268. במדבר ז א.
269. שבועות שם, ועי"ש טו א ותוס' ד"ה מתיב.
270. עי' מלכים א ח סג, וע"ע חינוך.
271. משנה מגילה י רע"א.
272. גמ' שם. וע"ע במה שהיתר הבמות תלוי בקדושת המקדש.
273. משנה זבחים קיב ב.
274. עדיות פ"ח מ"ו.
275. זבחים סב א.
276. שם קז ב.
277. עי' לעיל.
278. שבועות טז א, ועי' לעיל.
279. מו"ק ט א; שבועות טז ב.
280. רש"י שבועות שם, ועי"ש בתוס' שפירשו בע"א.
281. ויקרא כה ל. [טור 2]
282. תוס' ערכין לב א ד"ה אשר ור"ן מגילה ג ב. ועי' רש"י ערכין שם ותוס' חולין סה א ד"ה אע"פ שפירשו בע"א.
283. מגילה י ב וש"נ.
284. תוס' יבמות פב ב; ר"ש שביעית פ"ו סומ"א.
285. דברים יב ט.
286. זבחים קיט א.
287. תוס' יבמות שם, ועי' זבחים שם שר' שמעון דורש נחלה זו שילה ונקראה נחלה מטעם אחר.
288. תהלים קלב יד.
289. תוס' יבמות שם; ר"ש שביעית פ"ו מ"א.
290. ויקרא כו לא.
291. רמב"ם בהב"ח פ"ו הט"ז, ע"פ משנה מגילה כח א לענין בית הכנסת, ועי' תו"כ שם.
292. רמב"ם שם; סמ"ג עשין קסג.
293. מלכים א ט ג.
294. מדרש תהלים פי"א; סמ"ג שם. ועי' ברכות סב ב.
295. ע"ע ארץ ישראל: קדושה ראשונה.
296. רמב"ם בהב"ח שם; תוס' יבמות פב ב וזבחים סא א וסב א ושבועות טז א; ר"ש שביעית פ"ו מ"א; סמ"ג עשין קסג; ועוד.
297. עי' לעיל.
298. שבועות שם ורש"י.
299. זבחים קז ב.
300. ע"ע בית חוניו.
301. מגילה י א ורש"י.
302. עדיות פ"ח מ"ו.
303. ע"ע מזבח. [טור 1]
304. מגילה שם וש"נ ורש"י.
305. ע"ע ארץ ישראל: קדושה ראשונה.
306. ראב"ד בהשגות בהב"ח פ"ו הט"ז; תוס' מגילה י א ד"ה למה, ועי' תוס' זבחים סא א.
307. הראב"ד שם: כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו. ועי' בארוכה בבאור דבריו בשו"ת משפט כהן להראי"ה קוק ז"ל סי' צו.
308. רמב"ם בהב"ח שם; ר"י בתוס' יבמות פב ב ושאר הראשונים לעיל בציון 296 הסוברים שאף אם קדושת הארץ בטלה קדושת המקדש לא בטלה; יראים השלם סי' רעז; ריטב"א מגילה שם ושבועות שם; החינוך מצוה קפד ושסב ושסג ועוד.
309. רמב"ם שם.
310. יראים שם.
311. ע"ע טומאה הותרה בצבור.
312. כפתור ופרח פ"ו הוצ' לונץ עמ' פא. ועי' על הקרבת קרבנות בזמן הזה בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' פט, בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רלו, בשו"ת מהר"ץ חיות ח"א סי' ב וח"ב סי' יז, בשו"ת בנין ציון להר"י עטלינגר סי' ב, בשו"ת שאילת דוד להר"ד מקרלין ח"א קונ' דרישת ציון וירושלים, בס' דרישת ציון להר"צ קלישר, ועוד.
313. מג"א סי' תקסא ס"ק ב; שו"ת דבר אמת להר"י בכר דוד קונ' י סי' ד; שו"ת בנין ציון שם, ועוד. ועי' שו"ת משפט כהן סי' צו בארוכה שכ"ד כל הפוסקים.
314. ראב"ד בהשגות שם.
315. שו"ת משפט כהן שם, ועי"ש ובשו"ת בנין ציון סי' ב שהראב"ד מסתפק בזה.
315א. יחזקאל ז כב. ע"ז נב ב, ועי"ש במלחמות לרמב"ן שהבית יצא מקדושתו מגזרת הכתוב אע"פ שאין בו מעילה. וע"ע מזבח וע' כלי שרת.
315ב. ע"ע בית הכנסת: סתירתו.
316. ויקרא יט ל וכו ב.
317. רמב"ם ביהב"ח פ"ז ה"א.
318. סהמ"צ מ"ע כא; סמ"ג עשין קסד; החינוך מצוה רנד. [טור 2]
319. רמב"ם שם.
320. סהמ"צ שם.
321. רש"י.
322. תו"כ קדושים פרק ז' בשינוי לשון; יבמות ו א.
323. תו"כ שם; יבמות שם; רמב"ם שם ה"ז.
324. ויקרא כו לא.
325. מאירי יבמות עמוד 46, ע"פ מגילה כח א. ועי' טורי אבן מגילה שם שסובר ששתי הדרשות חולקות זו על זו.
326. רמב"ם שם. ועי' לעיל: קדושתו.
327. עי' לעיל: קדושתו.
328. עי' שם.
329. טורי אבן מגילה כח ב.
330. ערוך לנר יבמות שם; מנחת חינוך מצוה רנד. ועי' לעיל: זמנו ומקומו, וע"ע במה. וע"ע בית הכנסת שי"א שמצות מורא מקדש בזמן הזה היא במורא בית הכנסת שנקרא מקדש מעט. ועי' ברכות סב ב.
331. עי' תו"כ שם ויבמות שם ורמב"ם שם.
332. ע"ע טמא ועי' שלוח מחנות.
333. מאירי יבמות עמ' 29 ועמ' 46, ועי"ש בהערות אות קסז. [טור 1]
334. מנ"ח שם.
335. ולדעת המאירי מן התורה מעזרה ולפנים.
336. רש"י.
337. פהמ"ש להרמב"ם.
338. תו"כ שם; משנה ברכות נד א, ושם "בתרמילו" אין; רמב"ם שם ה"ב.
339. שמות ג ה.
340. אסתר ד ב.
341. ברייתא ברכות סב ב.
342. רמב"ם שם.
343. מלכים א ט ג.
344. ברכות שם, ועי' לעיל על מורא מקדש בזמן הזה.
345. רמב"ם שם ה"ב.
346. מדות פ"ב מ"ב; רמב"ם שם ה"ג.
347. פהמ"ש להרמב"ם ורע"ב שם, ועי' תוי"ט.
348. פי' הרא"ש מדות שם.
349. רא"ש שם, ע"פ ברייתא דמלאכת המשכן ויומא נח ב. וע"ע כל פינות שאתה פונה וכו'. [טור 2]
350. מדות שם; רמב"ם שם.
351. ראב"ד בהב"ח פ"ז ה"ה.
352. ע"ע ביאת מקדש.
353. מלכים א ט ג.
354. תהלים נה טו.
355. רמב"ם שם ה"ה.
356. רמב"ם שם ה"ד, ע"פ יומא נג א.
357. דהי"ב א יג.
358. יומא שם.
359. ירושלמי יומא פ"ה ה"ב.
360. תוס' יומא כה א ד"ה והא בשם ר"י ב"ר ברוך. ועי' משנה סוכה נא ב.
361. תוס' יומא כה א.
362. ע"ע אין ישיבה בעזרה השיטות שבדבר.
363. מאירי ברכות סא ב.
364. רש"י.
365. רמב"ם שם ה"ה ובפהמ"ש שם. ולהלכה אין הבדל ביניהם, ששער הר הבית מכוון כנגד שער ניקנור.
366. משנה ברכות נד א; רמב"ם שם.
367. רש"י.
368. מאירי שם; תוס' הרא"ש שם.
369. פהמ"ש להרמב"ם שם.
370. רש"י ברכות סא ב. ועי' פסחים מט א ברש"י ותוס' שנחלקו אם הוא מקום ידוע בשם צופים או שאפשר לראות משם, ועי' לבוש או"ח סי' ג ס"ז וכפתור ופרח פ"ו הוצ' לונץ עמ' עד - עה. [טור 1]
371. ברכות סא ב ורש"י.
372. עי' לעיל.
373. מאירי שם.
374. קרית ספר להמבי"ט בהב"ח פ"ז. ועי' לעיל ד' המאירי יבמות שאף בהר הבית הוא מדרבנן.
375. רמב"ם שם ה"ז וה"ח. ועי' מנ"ח מצוה רנד שתמה שהוא נגד הגמ', ועי' ארצות החיים להמלבי"ם סי' ג בארץ יהודה ס"ק ד שהאריך בישוב דעת הרמב"ם.
376. ע"ע בית הכסא: כלפי המקדש, ושם כל השיטות והחילוקים שבדבר.
377. רמב"ם שם ה"ט, ע"פ ברכות ה ב.
378. עי"ש ברש"י ותוס' ובב"י ושו"ע או"ח ג ו. וע"ע תשמיש המטה.
379. רמב"ם בהב"ח פ"ז ה"י, ע"פ ר"ה כד א וש"נ; טוש"ע יו"ד קמא ח.
380. עי"ש ברמב"ם שכלל דין זה בדיני מורא מקדש וכ"ה בחינוך מצוה רנד, ועי"ש במנ"ח. ועי' שו"ת בית אפרים חאו"ח סי' י שלהרמב"ם רק בס"ד אמר אביי שהוא מהלאו של לא תעשון אתי ובמסקנא חזר בו.
381. שמות כ כ.
382. תוס' ר"ה כד ב ד"ה לא אסרה ויומא נד ב ד"ה כרובים וע"ז מג ב ד"ה לא אסרה ור"ן ע"ז שם, שאביי לא חזר בו, וכ"מ ד' הטוש"ע שכללו דין זה בהלכות ע"ז.
383. רש"י מנחות כח ב ד"ה תבנית, ועי' רש"י ע"ז מג א שהזכיר גם מדת פתחיו, ועי' שו"ת בית אפרים שם; טוש"ע שם.
384. רש"י ע"ז שם ד"ה בית; מאירי ר"ה שם וע"ז שם; ש"ך יו"ד שם ס"ק לג. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' עה.
385. מנ"ח שם; שו"ת בית אפרים שם. [טור 2]
386. מנ"ח שם.
387. שו"ת בית אפרים שם.
388. ר"ן ע"ז רפ"ג בשם מהר"ם מרוטנבורג והרשב"א.
389. תוס' ורא"ש ע"ז שם וטור סי' קמא, עי"ש בב"י ובבאור הגר"א ס"ק כא.
390. באור הגר"א שם. ועי' מקור מים חיים סי' קמא ס"ח שמצדד שאפילו איסור דרבנן אין לדעתם בתבנית המקדש שאין בו חשש של עבודה זרה.
391. רמב"ם בית הבחירה פ"ח ה"א.
392. במדבר יח ב.
393. רמב"ם שם ה"ב; סהמ"צ מ"ע כב.
394. במדבר שם ד.
395. סהמ"צ שם ומל"ת בשם מכילתא, ואינו לפנינו. ובילקוט סוף רמז תשנב בשם ספרי זוטא בנוסח אחר. ועי' הערות ר"ח הליר בסהמ"צ מ"ע כב הערה 11.
396. במדבר א נג. רמב"ן עה"ת שם.
397. סהמ"צ שם; סמ"ג עשין קסה; החינוך מצוה שפח.
398. כצ"ל, וכ"ה בסהמ"צ ובחינוך, ולא כמש"כ בטעות בספרי הרמב"ם שלפנינו: ושמרו.
399. במדבר יח ה.
400. רמב"ם שם ה"ג, וע"ע אזהרה; סהמ"צ שם בשם מכילתא, ועי' לעיל ציון 395.
401. סהמ"צ ל"ת סז; החינוך מצוה שצא. הסמ"ג מנה רק העשה בלבד.
402. מנ"ח שם.
403. רמב"ן עה"ת במדבר א נג.
404. ראב"ד ורא"ש תמיד כו א, ע"פ ערובין ב א.
405. רמב"ם שם ה"א. [טור 1]
406. מאירי תמיד פ"א מ"א.
407. המפרש ופי' הרא"ש תמיד שם.
408. ספרי זוטא פ' קרח; רמב"ם שם.
409. מלכים ב יא ו.
410. רא"ש ריש תמיד.
411. רמב"ן עה"ת במדבר א נג.
412. במדבר יח ד.
413. עי' להלן. באור הגר"א למשניות ריש תמיד.
414. רמב"ם שם ה"ב; ר"ש מדות פ"א מ"א והרע"ב שם; רמב"ן עה"ת שם; תוס' יומא י ב ד"ה רבנן (הב').
415. המפרש ריש תמיד; ראב"ד שם; פי' הרא"ש שם.
416. רא"ש שם.
417. ישעיה סב ו.
418. ראב"ד שם בשם ה"ר שמואל החסיד.
419. דהי"א כו יז. ועי' להלן.
420. ראב"ד בגמ' שם.
421. סהמ"צ להרמב"ם שם; החינוך מצוה שפח; רמב"ן עה"ת שם. [טור 2]
422. רא"ש תמיד כז א.
423. תמיד כז א.
424. פסקי תוס' ריש תמיד, ועי' באר שבע שם ומל"מ בהב"ח פ"ח ה"ו.
425. ע"ע איש הר הבית.
426. במדבר ג לח.
427. תמיד כו א והמפרש שם.
428. במדבר יח ב.
429. שם ד. רמב"ם בהב"ח פ"ח ה"ב.
430. עי"ש בפסוק.
431. רמב"ם כלי המקדש פ"ג ה"ב.
432. המפרש תמיד כז רע"א; הראב"ד שם; רע"ב שם בפי' א' ותוי"ט שם.
433. באר שבע ריש תמיד; מל"מ בהב"ח פ"ח ה"ה; תפא"י תמיד שם. ועי' אבני נזר יו"ד סי' תמט שיש מהראשונים סוברים שכל הפסול לעבודה פסול לשמירה, ולפיכך קטנים פסולים.
434. באר שבע ומל"מ שם, ע"פ פסקי תוס' תמיד שם ורמב"ם כלי המקדש פ"ה הט"ו. ועי' להלן בשמירה שבבית הניצוץ ובית אבטינס.
435. במדבר יח ב.
436. ספרי שם; תמיד כו ב ומפרש שם. ועי' רמב"ם בהב"ח פ"ח ה"ד.
437. ראב"ד ריש תמיד, וכ"נ מפי' רבנו הלל בספרי קרח שם.
438. מנחת חינוך מצוה שפח. ועי' להלן בשמירת בית הניצוץ ובית אבטינס.
439. סמ"ג עשין קסה; פי' רגמ"ה והרא"ש תמיד כו ב; פסקי תוס' ריש מידות; הר"ש שם; החינוך שפח, ועי"ש במנ"ח שכ' שהוא טעות סופר. [טור 1]
440. מל"מ שם לדעת הסמ"ג והרע"ב.
441. רמב"ם שם, ועי"ש במל"מ; המפרש ריש תמיד; באר שבע שם.
442. תמיד פ"א מ"א; מדות פ"א מ"א.
443. במדבר ג לח.
444. תמיד כו א ומפרש ורא"ש שם.
445. מדות פ"א מ"א.
446. דהי"א כו יז - יח.
447. יחזקאל מד טו.
448. תמיד כו א והמפרש שם.
449. מל"מ בהב"ח שם. ועי' מנ"ח מצוה שפח שכ' שהכל מן התורה. ועי' ראב"ד תמיד כח א ד"ה אמרי השייך לגמ' כו א.
450. ספרי זוטא פ' קרח; פי' רגמ"ה והמפרש ריש תמיד; הרא"ש בשם ר"ת תמיד כז א; רמב"ם פ"ח ה"ד. וע"ע משמרות על חלוקת הכהנים לכ"ד משמרות. [טור 2]
451. פסקי תוס' מדות סי' א; רא"ש תמיד כז א.
452. רא"ש שם ב.
453. רמב"ם שם ה"ד.
454. שלטי גבורים פי"ז. ועי' ברכות כא ב. ועי' תפא"י תמיד שם.
455. המפרש והרא"ש תמיד כז א, ע"פ הגמ' שם בלפרבר, עי' לעיל.
456. ראב"ד תמיד כז א.
457. דהי"א כז, עי' תמיד שם.
458. תמיד פ"א מ"א ומדות פ"א מ"א; רמב"ם פ"ח ה"ה. וע"ע אלה אם שמרו בעליות שלא נתקדשו או שנתקדשו, ועי' לעיל.
459. תמיד שם.
460. גמ' שם כז א.
461. המפרש שם; ראב"ד שם; רגמ"ה ריש תמיד: שלא הגיעו לפרקם. ועי' רע"ב שם בפי' א' ותוי"ט שם.
462. באר שבע שם ומל"מ שם ה"ה, ע"פ פסקי תוס' שם ורמב"ם כלי המקדש פ"ה הט"ו. ועי' לעיל שמחלקותם אם קטנים כשרים לשמירה.
463. המפרש ריש תמיד.
464. רא"ש שם.
465. שמות ב י.
466. המפרש ושאר ראשונים שם.
467. פהמ"ש להרמב"ם שם ורע"ב בשמו; מאירי תמיד שם.
468. מדות שם; רמב"ם שם ה"ח.
469. רבא תמיד כז א: תנאי היא.
470. עי' מדות פ"א מ"ד.
471. אביי תמיד שם. [טור 1]
472. רמב"ם שם ה"ח והמפרש תמיד שם, לשיטתם שבמקום שהכהנים שומרים לא שמרו הלוים, עי' לעיל.
473. רגמ"ה ורא"ש שם, ועי' ר"ש מדות שם.
474. מדות שם; רמב"ם שם.
475. תמיד כז א. וע"ע אין ישיבה בעזרה.
476. המפרש תמיד כו ב. וע"ע בית המוקד על מקומה של לשכה זו.
477. ע"ע לשכות וע' פרוכת.
478. מדות שם מ"א; רמב"ם שם ה"ט. וע"ע אחורי בית הכפורת.
479. עי' ס' עזרת כהנים מדות שם, ועי"ש שמוכיח מלשון המשנה שגם השמירה של הלוים היתה שם בפנים, ועי' בס' יריעות שלמה בהב"ח שם ה"ט שכ' שהשמירה היתה גם בשלש לשכות אלו מבחוץ.
480. תמיד פ"א מ"א; רמב"ם שם ה"ו. ועי' תפא"י שם שר"ל הכהנים שהתחלפו בשעת שמירה, זה נעור וזה ישן.
481. רש"י יומא סח ב; המפרש תמיד כז א.
482. תמיד שם, לפי הגמ' שם כז א; רמב"ם שם. וע"ע בגדי כהונה: קדושתם, בטעם שלא הניחו תחת ראשיהם ממש.
483. רמב"ם שם, ע"פ משנה תמיד שם.
484. רמב"ם שם.
485. תמיד שם ה"ז. וע"ע בית הטבילה על מהות המסבה ועל מקום בית הטבילה.
486. משנה יומא כח ב; רמב"ם עבודת יום הכפורים פ"ג הי"א.
487. משנה סוטה מא א; רמב"ם חגיגה פ"ג ה"ד.
488. יומא שם.
489. רש"י שם.
490. רמב"ם עבודת יוהכ"פ שם.
491. ירושלמי יומא פ"ז ה"א וסוטה פ"ז ה"ו; ערוך ערך שמן ג.
492. רש"י יומא שם.
493. רב אידי בירושלמי שם; רמב"ם חגיגה שם; מאירי סוטה שם.
494. רמב"ם עבודת יוהכ"פ שם; סמ"ג עשין רט.
495. ע"ע ברכת המזון. [טור 2]
496. ברכות מח ב.
497. רשב"א שם; טור או"ח סי' קפח.
498. מלכים א יב טז.
499. המנהיג הל' שבת אות מו בשם מדרש, ועי"ש; אבודרהם סדר ברכת המזון בשם מדרש. עי' ילק"ש שמואל רמז קו.
500. ע"ע תפלה.
501. רמ"א בשו"ע או"ח קכג א, ע"פ אבות פ"ה מ"כ, ושם בגרסתנו: שתבנה עירך, ועי' שערי תשובה סי' מח ס"ק ב שי"ג בתפלה "שתבנה ביהמ"ק", שהמקדש שלעתיד יבנה ה' בעצמו, עי' לעיל: מצותו. ועי' בשינויי נוסחאות במשניות ד' ווילנא.
502. ע"ע, ושם שי"א שאף בזמן הזה הוא מן התורה.
503. תוס' מגילה כ ב ד"ה כל. ועי' באור הגר"א או"ח סי' קכג ס"ק ב.
504. סוטה לח א; רמב"ם נשיאת כפים פי"ד ה"י.
505. במדבר ו כז.
506. דברים יב ה.
507. סוטה שם, ועי' ספרי במדבר שם.
508. שמות כ כד. [טור 1]
509. עי' תוס' שם ד"ה הרי הוא מספרי.
510. רש"י שם.
511. ר' יאשיה בסוטה שם ורש"י.
512. עי' יומא סט ב.
513. יומא לט ב, ועי' תוס' סוטה שם ד"ה הרי. ועי' רמב"ם נשיאת כפים שם. וע"ע שם המפורש וע' נשיאת כפים.
514. תענית טז ב.
515. שם נוסח ב'.
516. רמב"ם תעניות פ"ד הט"ו. וברש"י ברכות נד א: בא"י אלהי ישראל.
517. תענית שם, ועי' משנה ברכות נד א ורש"י; רמב"ם תענית שם: ברוך אתה ה' גואל ישראל.
518. שם.
519. נחמיה ט ה. רש"י תענית שם, ועי' רש"י ברכות שם: וילפינן לה מקרא.
520. עי' להלן.
521. שמ"ק ברכות סג א לגירסתנו שם: וכל כך למה. ועי' דק"ס שם ובהגהות.
522. עי' חילופי גירסאות במשניות ד' ווילנא ובדק"ס שם.
523. משנה ברכות שם ורש"י.
524. נחמיה ח ו.
525. עי' רש"י יומא סט ב ד"ה ויברך ותו"י שם בדעתו, לפי רב גידל בגמ' שם.
526. ברכות סג א וש"נ.
527. שם.
528. סוטה מ ב.
529. תענית טז ב.
530. נחמיה ט ה.
531. תענית שם וברכות שם ורש"י. [טור 2]
532. תוי"ט סוטה פ"ז מ"ו. ועי' לעיל מהשמ"ק ברכות שכ' להיפך שהחותם האריך מפני שהעונים האריכו. ועי' הריעב"ץ בסידורו טעמים אחרים שלא ענו אמן במקדש.
533. תוס' סוטה שם, ועי' תוי"ט שם.
534. רמב"ם נשיאת כפים פי"ד ה"ט. וע"ע אמן: במקדש, על שאר הברכות במקדש, ומש"ש בציון 149 בשם המאירי כ"כ גם הרשב"א בשם הראב"ד ברכות שם.
535. דבה"י ב ו לב.
536. ברכות ל א; רמב"ם תפלה פ"ה ה"ב; טוש"ע או"ח צד א.
537. עי' ברכות שם.
538. תר"י שם.
539. ירמיה ל יז.
540. סוכה מא א.
541. משנה סוכה שם.
542. ויקרא כג מ.
543. שם. וע"ע נטילת לולב.
544. וע"ע הנ"ל.
545. רמב"ם לולב פ"ז הכ"ג. וע"ע נטילת לולב.
546. טוש"ע או"ח תרס א. וע"ע הושענא רבה. [טור 1]
547. ר"ן סוכה פ"ד. וע"ע הושענא רבה.
548. רמ"א בשו"ע או"ח תרסד ב, ע"פ הר"ן סוכה שם.
549. ע"ע חנוכה.
550. עי' טוש"ע או"ח תרעא ז. וע"ע הדלקת הנרות וע' נר חנוכה.
551. החינוך מצוה קה. וע"ע ארבע פרשיות: פרשת שקלים.
552. פסחים קכ א. וע"ע אכילת מרור, הטעמים.
553. שו"ע הרב סי' תעה.
554. פסחים קטו א. וע"ע הנ"ל.
555. נוסח ההגדה ומוזכר בראשונים, ע"ע הנ"ל וע' סדר של פסח.
556. פסחים קיד ב. וע"ע סדר של פסח.
557. שם קיט ב ורש"י ורשב"ם. וע"ע אפיקומן.
558. מנחות סו א ורש"י ד"ה אמימר.
559. עי' רמב"ם תמידין ומוספין פ"ז הכ"ד וכ"מ שם. וע"ע ספירת העומר, ושם שי"א שמצות ספירת הימים היא מן התורה וספירת השבועות היא משום זכר למקדש. [טור 2]
560. עי' ביצה ה ב.
561. ע"ע קדוש החודש.
562. ע"ע ראש השנה.
563. ע"ע הנ"ל. ביצה ו ב.
564. סוכה מא א. וע"ע חדש.
565. בכורות נג ב.
566. תענית יז א. ועי' בפי' ר"ח שם שאף רבי החולק חושש למהרה יבנה המקדש ואינו מתיר אלא לכהן שאינו מכיר משמרתו.
567. ע"ע סדר של פסח.
568. ע"ע חגיגת ארבעה עשר.
569. ע"ע כהנים זריזים הם.
570. תוס' פסחים קיד ב ד"ה אחד. ועי' ביצה ה ב: ביצה לכל מסורה עדות לבי"ד מסורה. ועי"ע על מהרה יבנה המקדש: גיטין יח א תוד"ה הנהו, שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שו ושיח, גבו"א תענית יז ב, ערול"נ סנהד' כב ב.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן