לדף ראשי



ספר ויקרא פותח תקופה חדשה בעבודת השם. עד הקמת המשכן היו מותרות הבמות והמשרתים בקדש היו הבנים הבכורים. בתקופה שהבמות היו מותרות לא הוקרבו הקרבנות כולם, ולכן היה צורך ללמד את דיני המנחות, החטאות וקרבנות האשם. חומש שמות סיים בהקמת המשכן, משיחתו בשמן המשחה, מינוי הכהנים והשראת השכינה. יום חנוכת המשכן הוא המאורע המרכזי במדבר, אך מה יש לעשות כדי לקיים השראת שכינה תמיד? על כך באה תשובה ארוכה הנלמדת במהלך החומש. חומש ויקרא עוסק במצוות לכהנים ולכלל ישראל, תכליתן אחת היא – להיות קדושים!

פרקי הקרבנות – חובת העם. פרקים א-ה
הפרקים הפותחים את החומש עוסקים בעבודת הקרבנות, מהם קרבנות המובאים על ידי יחידים מבני ישראל ומהם קרבנות הציבור כולו, יש שקרבנות אלה מובאים כרשות ויש שמובאים כחובה.
בפרקים א-ג אנו לומדים את קרבנות היחיד שעשויים לבוא כקרבנות רשות. עולה (פרק א), מנחה (פרק ב) ושלמים (פרק ג).
בפרקים ד-ה נלמד על קרבנות שיובאו כחובת היחיד. קרבן החטאת (פרק ד, פרק ה פסוקים א-יג) וקרבן האשם (פרק ה, פסוקים יד-כו). חמשת הפרקים הראשונים כוללים את עיקר תורת הקרבנות, והם נלמדו על ידי משה מפי הגבורה באוהל מועד.

פרקי הקרבנות – חובת הכהנים. פרקים ו-ז
הפרקים הבאים עוסקים גם הם בקרבנות, אלא שהפעם נעמוד על חלק הכהנים בעבודת הקרבנות.
בפרק ו ובפרק ז (פסוקים א-י) מובאים קרבנות שחומרתם 'קדשי קודשים'. העולה המנחה, החטאת האשם. אחר כך נלמדים על 'הקודשים הקלים' – השלמים. הציווי בפרקים ו-ז פונה אל הכהנים, ויש לדעת שמשה למדם עוד בהר סיני.

חזרה לחנוכת המשכן – פרקים ח-י
לאחר שלמדו ישראל את דיני הקרבנות חוזר החומש אל הנושא שלמדנו בסיום חומש שמות. חנוכת המשכן. בפרקים ח-י נלמד על הקדשת הכהנים והקדשת המשכן וכליו, עם תחילת עבודת הכהנים ביום השראת השכינה מתו נדב ואביהוא במיתה חטופה – וכך נודעה קדושתו הנוראה של המשכן.

טהרת ישראל – פרקים יא-טז
טהרת ישראל וקדושת המשכן עומדת ביסוד חמשת הפרקים הבאים. האיסור המוחלט מפני טומאת בעלי חיים (בפרק יא), טומאת היולדת (בפרק יב), טומאת הצרעת (בפרקים יג-יד) וטומאות הגוף (בפרק טו) – טומאות אלה הבאות אל האדם מהחוץ ומגופו פנימה סיכמו את טהרת המשכן שעמד בלב המחנה, ובהקשר זה יש ללמוד על הטיהור הכללי של המשכן ועל הכפרה לישראל שביום הכיפורים (פרק טז).

חיי קדושה – פרקים יח-כג
השראת השכינה באוהל מועד מותנית בשמירת הקדושה, ועל כך נלמד בחלקו השלישי של החומש. פרקים יח-כ מלמדים כיצד ישראל יחיו חיי קדושה, ופרקים כא-כב מצווים את הכהנים על קדושתם שלהם וקדושת הקרבנות במקדש. רק כך ישרה ה' את שכינתו על ישראל, במצב זה יעלו ישראל לרגל אל המקדש ויקריבו את הקרבנות במועדים שהתורה מלמדת (בפרק כג), גם עבודת התמיד נלמדת בהקשר זה – העלאת נר תמיד והנחת לחם הפנים מדי שבת מסמלת את קביעות השראת השכינה על עם קדוש.

קדושת הארץ, ברכות וקללות, הקדשת רכוש – פרקים כה-כז
הייעוד הקדוש שנקבע לעם ישראל יתקיים במלאותו בארץ המובטחת. פרק כה מלמד שקדושה מיוחדת יש באדמת הארץ, ובפרק כו חוזרת פרשת הברכות והקללות. אם ישמרו על קדושת חייהם והמקדש תתמיד השראת השכינה, ואם לאו. בסיום החומש (פרק כז) אנו לומדים על הזכות של אדם מישראל להקדיש מרכושו למקדש. כך אנו עדים שוב למרכזיות המקדש בתודעת עם הקודש בארץ הקודש אגב שגרת חייהם.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן