לדף ראשי




עם חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל עלתה בעיית שמירת השביעית. היה קושי להפסיק את העבודות החקלאיות לשנה שלמה, כי המשק בכללו לא נערך להפסקת עבודה זו. כדי להפסיק את עבודת האדמה לשנה יש צורך בתכנון רב שנתי, בדאגה לפועלים המתפנים מעבודות הקרקע, באספקת ירקות בשמיטה, בתכנון דרכים לכיסוי ההפסדים שייגרמו לחקלאים ועוד.
בגלל הקושי לשמור שמיטה חיפשו דרכים לעקוף את חובות שנת השמיטה, על ידי הפקעת קדושת הקרקע. הפקעה זו נעשית על ידי מכירת הקרקע לנכרי.

מכירת קרקע לנכרי בארץ ישראל אסורה, ולכן הפקעת קדושת הארץ במכירה כזו מעוררת שאלות הלכתיות סבוכות.
ראה בערך "אין קניין לנכרי בארץ ישראל"

רש"ז אויערבך זצ"ל סיכם בהקדמה לספרו "מעדני ארץ" את הבעיות ההלכתיות שמכירת הקרקע מעוררת. הוא מצא שמונה בעיות, ששלוש מהן מצאו את פתרונן, וחמש נוספות חלוקות בהן הדעות בין מחייבי המכירה ובין שולליה. להלן שמונה הבעיות:

ספקות שפתרונם ברור
1. אין השביעית נוהגת בזמן הזה אלא מדרבנן, בין לעניין דין קדושת הפירות ובין לעניין איסור עבודת הארץ.

2. אף על פי שאין קניין לגוי להפקיע ממעשר, בכל זאת לעניין שביעית נוהגים כדברי רבי יוסף קארו (בספרו "אבקת רוכל" כד), שכתב "כי העיקר הוא כמנהג הקדמונים שלא נהגו דין שביעית בפירות גוי הגדלים בארץ ישראל": וכן הכריעו רוב הגדולים הבאים אחריו, שאין לנו לסמוך אלא על הוראת מרן [רבי יוסף קארו] שפירות הגוי אין להם דיני שביעית... אולם כל זה דווקא לעניין זה שאין לפירות גוי שום קדושת שביעית, מה שאין כן לעניין עבודת הארץ: אף לדעת רבי יוסף קארו הקרקע היא בקדושתה, ואין לישראל לעבוד בה שום עבודה.

3. אף שהמכירה נראית כהערמה - - - אין לחוש לכך - - - וכל שכן בשביעית בזמן הזה שהיא מדרבנן. וכתב הרב נפתלי הרץ הלוי במכתבו לאדר"ת (רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים) להשיב על הטענה - - - כי המכירה היא הערמה גלויה: "מה שכתב כי הוא דבר זר מאד והערמה ברורה וכחוכא וטלולא וחילול השם - הנה כבר עשינו בפני הגאון הרב יהושע ליב דיסקין זצ"ל, וכבר דיברנו עמו הרבה בעניין הזה יותר מכל הדברים, ולא שמענו ממנו שיחוש לזה.

ספקות שאין פתרונם ברור
4. אם המכירה לזמן לנכרי אסורה מן התורה משום לאו ד"לא תחונם", כמו במכירה לצמיתות, או שמותר אף מדרבנן, וקלה יותר משכירות.

5. אם גם במכירה לזמן מועל קניין נכרי להפקיע את הפירות מקדושתם (וכן לעניין היתר עבודת הארץ לדעת המתירים).

6. אם המכירה מועילה למרות שאין לה שום ערך ותוקף חוקי בדיני המלכות, מפני שאינה רשומה בספרי האחוזה של הממשלה, וגם מפני שבדיניהם אין שום ערך למכירה כזו שנראית בעיני בשר שלהם רק כהערמה בעלמא. (בעיה זו תוקנה בעזרת חוק מיוחד שחוקקה הכנסת ולפיו מכירת קרקע לצורך קיום מצוות שמיטה פטורה מרישום בטאבו, ופטורה מאגרת רישום).

7. כאמור לעיל (בסעיף 2), אף רבי יוסף קארו לא הפקיע כלל שדות נכרים מאיסור עבודה, ואין שום מקום להתיר שום עבודה לישראל לאחר המכירה כי אם לדעת "ספר התרומה", הסובר שלעניין קניין נכרי חשובה ארץ ישראל בזמן הזה כמו סוריא, שמועיל בה קניין נכרי להתיר גם עבודה. ונחלקו בזה אם יש לסמוך בשעת הדחק כמו במקרה שלנו על דעה זו, שהיא רק דעת יחיד. ברם גם המתירים לא סמכו להתיר עבודת הארץ והאילן כי אם לעניים שאין ביכולתם לשכור פועלים נכרים, ואף גם זה דווקא באותן העבודות שגם בזמן ששביעית נוהגת מן התורה, הן אסורות רק מדרבנן. אבל אותן עבודות שעיקר איסורן הוא מן התורה לא התירו לעשותן אלא על ידי פועלים נכרים, ולא על ידי ישראל בשום אופן ועניין.

אולם לעניין קצירה ובצירה [שאסורות מהתורה], שבכגון זה שקוצר ובוצר באופן הרגיל, שכוונתו רק לצורך הפירות ולא לעבודת האילן והארץ, אין לאסור אלא בפירות שיש להם קדושת שביעית וחייבים בשמיטתם. מה שאין כן בפירות נכרים, דינם כגידולי שנה שישית, שאינם אסורים כלל בקצירה ובצירה.

8. עוד הרבו המתירים והאוסרים לדון אם יש איסור עשה של שביתת שדהו בשביעית כמו בשביתת בהמתו בשבת, שאף אם השכיר בהמתו לגוי, והגוי עובד בה בשבת - עוברים הבעלים באיסור עשה. וכמו כן בשביעית, או לא.

הסבר הדעות השונות
כאמור, המתירים את המכירה סבורים, כי מכירה לזמן איננה בכלל איסור "לא תחונם", ובכל זאת היא מפקיעה מקדושת שביעית; המכירה מתירה מלאכות מדרבנן.
המתנגדים למכירה מערערים על הרשות למכור, כי הם סבורים שאיסור "לא תחונם" חל על מכירה זו; הם טוענים, כי המכירה, גם כשהיא נעשית, איננה תופסת ולכן אין היא מפקיעה את הקרקע מקדושתה.
כדי להבין את המחלוקת יש לזכור, כי מכירת הקרקע לנכרי עומדת בניגוד לאיסור "לא תחונם". לכן צריך למצוא דרך מכירה שיהיה בה כדי לבטל את קדושת הקרקע, אבל לא יחול עליה איסור "לא תחונם". המתירים את המכירה עושים זאת בעזרת מכירה לזמן - שהיא מכירה המפקיעה מקדושה, אבל אינה בכלל מתן חנייה לנכרי בארץ ישראל. המתנגדים אינם מקבלים הבחנה זו.

הגישות למעשה
המסתמכים על המכירה חותמים על הרשאה לרבנות הראשית, וזו מוכרת בשמם את הקרקע. לאחר המכירה מותרות לפי ההוראות של הרבנות הראשית כל המלאכות מדרבנן, בפירות אין קדושה, והאסיף, השיווק והשימוש - כבכל שנה.

הנמנעים מלמכור מבצעים את עבודות הקרקע בדרך זו:
1. האסיף נעשה על פי הרשאת בית דין ולאוצר בית דין.
2. הזריעה נעשית לפני ראש השנה, בשינוי מן הסדר הרגיל.
3. ירקות נזרעים יותר משלשה ימים לפני ראש השנה, גידולי גרעין נזרעים כך שיביאו שליש לפני ר"ה
4. עבודות השדה נעשות רק כשהן לצורך קיום הצמח או הפירות.
5. אין זריעת תבואות קיץ.

פותחו שיטות עבודה שונות כדי לבצע את עבודות האדמה בשביעית בלא לעבור על איסורי שנת השמיטה. לדוגמה: זמירת הגפנים לפני ראש השנה באופן חלקי והשלמת הזמירה, בדרך שאינה אסורה, בשנת השמיטה עצמה. גידולים בחממות במצע מנותק מן הקרקע, בתוך עציצים. גידולים אלה אינם נחשבים לגידולי שדה, ואין בהם דיני שביעית. כמו כן מפתחים גידולים רב-שנתיים שלא יצריכו זריעה בשביעית. זורעים את השדות לפני שביעית, בשינוי מסדר הגידול הרגיל, ובכך אין איסור ספיחין חל על הגידולים שנבטו בשמיטה.

סיכום הגישות בקשר לשביעית בזמן הזה



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן