לדף ראשי



אחד המנהיגים הבולטים של היהדות החרדית בבסרביה בין המלחמות. היה הרב יהודה-לייב צירלסון. בשנת 1910 הוא התמנה לרבה של קישינב, מעריה המרכזיות של בסרביה. באותה שנה גם התמנה ליו"ר ועדת הרבנים מטעם המיניסטריון לענייני פנים בסט. פטרבורג (רוסיה). לאחר מלחמת העולם הראשונה, וסיפוח בסרביה לרומניה, הוא נבחר כאחד מצירי המפלגה היהודית בבית הנבחרים הרומני.

פעילותו הפוליטית התמקדה בנאומי-הגנה על היהודים בבית-הנבחרים, פירסום מאמרים בעיתונים הרומנית, ושתדלנות מתמדת אצל שרי הממשלה הרומנית (בעיקר: חינוך, פנים והשר לענייני בסרביה).

בשנות העשרים המוקדמות נמלטו עשרות אלפים (ויש הערכה 150,000) מיהודי אוקראינה לבסרביה. השלטונות ניסו לרכז אותם במחנות והתחילו להחזירם אל מעבר לדנייסטר. הרב צירלסון התבלט במאבקו לביטול הגזירה. הוא פעל גם לאירגון עזרה-הדדית למענם, קליטת רובם ב"רומניה הגדולה", והשגת תעודות-מסע להגירה לאמריקה ולפלשתינה.

בשנת 1927 נבחר למועצת עיריית קישינב כנציג הדת-היהודית. גם שם פעל ככל יכולתו נגד האנטישמיות הגלויה והסמויה של השלטונות. כאשר הגיע נציג אמריקאי לחקור את מצב היהודים, דרש הרב להיפגש איתו בארבע עיניים. עקב זאת הוא הודח ממשרתו.

הרב צירלסון היה פעיל מאוד גם בענייניה הפוליטיים של היהדות העולמית. ערב הקונגרס הציוני השני, ניסחה קבוצת רבנים בראשותו, הצעה להפרדת הפעולה החינוכית והתרבותית מן הפעילות הפוליטית והכלכלית. כאשר "פתרון כל השאלות הדתיות ימסור (הוועד הפועל הציוני) ליד ועד רבני...בחוג פעולות הוועד הרבני תיכנס גם השגחתו על חינוך הדור החדש...". באסיפת ציוני-רוסיה בוארשה (1893), הם הציבו דרישה זו כאולטימטום, וכשלא התקבלה הצעתם, פרשו רובם מן ההסתדרות הציונית [בדרך זו הלך גם הרב קוק, אך מנהיגי המזרחי הסכימו להחלטת הפשרה האומרת ש"הציונות אין לה דבר עם ענייני החינוך". א.י].

בסידרת מאמרים ב"הפלס", "הצפירה", "המליץ" ו"המודיע", הוא צידד בהקמת מסגרת חרדית עצמאית. לעומת רבני הונגריה וליטא שרובם התנגדו חריפות לכל רעיונות הציונות, השתייך הרב צירלסון לקבוצה ה"מתונה", ואמר:

"בשנים האחרונות אמנם החלה להתנוסס כאבן-חן הלאומיות החדשה שאינה משובצת במשבצת הדת. אולם, עם כל הכבוד שנרחש למתקשטים בה, ועם כל השמחה שנשמח על משכה בסגולתה לגבולנו בנים שנתרחקו... (צריך ש)תשנה הציונות את מהלכה הבלתי-טבעי, ותמיר התכנית בתכנית יותר מתאימה לרוח-ישראל".

הוא השתתף באופן פעיל בהכנת ועידת-היסוד של אגודת ישראל (שבטלה בגלל פרוץ מלחה"ע הראשונה, והשתתף כנציג בכיר מטעם בסרביה בכל ה"כנסיות הגדולות" שלה שנועדו בין המלחמות.

סעיף א' בתקנות אגודת-ישראל בקישינב הוא:

"מטרת האגודה – לאחד את כל שלומי אמוני ישראל לחטיבה אחת, אשר תכליתה תהיה הגנה על תורתנו הכתובה והמסורה, בהשתדלותה שכל ענייני עמנו – גם מהמהלך החדש – יהיו מתאימים לרוח היהדות הדתית הלאומית".

הרב צירלסון הפריד לחלוטין בין מאבקו בגישה התרבותית של התנועה הציונית, לבין תמיכה בלתי מסוייגת בפעילות לישוב הארץ. הוא סרב לחתום על כרוזי קרן-היסוד, אך שיתף פעולה ברצון עם קק"ל. באותה שנה (1920) שבה הוקם מרכז אגודת-ישראל בקישינב, נערכה שם גם הוועידה הציונית הראשונה. ללא היסוס הוא פירסם קול-קורא לתמיכה בקרן הקיימת:

"...כעת, לאחר ההחלטה בסאן-רימו על ארץ-ישראל [כלומר אישור בינלאומי להצהרת בלפור. א.י.]...חייב איגוד בתי-הכנסת לפעול למען החייאת הארץ בכל הזדמנות שבאה לידו. שכן אין להחמיץ את פעולת הנטיעה בארץ ויש להתחיל בה מייד, בעת ובעונה אחת עם זרימת העליה...ועדת התרבות שליד כל ביכ"נ יכולה בנקל להכניס בבת-אחת סכום כסף תמורת חורשה בת 100 עצים אל הלשכה הראשית [של קק"ל], אשר תורה מייד על נטיעת העצים ביער הרצל(!), על שמו של בית הכנסת... זכרו כי בתוצאות עבודתנו העתידה, ובעזרתו של ה', תלוי הדבר, אם א"י הברוכה והמפוארה תיהפך שוב לארצנו שלנו...".

הוא גם חתם על מכתב-חוזר לגבאי בתי הכנסת, להעמיד "קערות" בערב יוה"כ לטובת הקרן הקיימת. כאשר התכנסה הוועידה הציונית הראשונה בבסרביה, הוא השתתף בחגיגות הפתיחה יחד עם ר' משה הינשפארג, בא-כח ה"אגודה". בסיום הוועידה הוא הופיע יחד עם מנהיג ציוני בסרביה, ברנשטיין-כהן, בשבת אחה"צ בביהכ"נ, כדי "לחוג את הבשורה על ארץ-ישראל". בתוקף תפקידו, הרבה להפגש עם מנהיגים ציוניים מן השורה הראשונה.

הוא חתר להשתלבות "האגודה" בסוכנות היהודית, ואף פנה בעניין זה לאחדים מראשי התנועה. אבל הצעתו לא נתקבלה.

כרבה של קישנב, עמד הרב צירלסון בראש הישיבה הגבוהה, שבוגריה קיבלו הסמכה לרבנות. בין החלטות אגודת-ישראל הבסרבאית נאמר:

"למען השג מטרתה מכוננת האגודה גני-ילדים חרדיים כלליים, תלמודי-תורה, ישיבות שיהי' בכל אלה(!) מקום גם ללימודי-חול כפי [רווח שתי מילים] בתי-ספר נמוכים, תיכונים וגבוהים..." .

בשנת 1921 הקים ועמד בראש הגמנסיה "מגן-דוד", שהיו בה שמונה מחלקות. בחוברת תוכנית-הלימודים כתב הרב:

"הסיסמא של אגודת-ישראל – שהיא לפתור ברוח התורה את שאלות חיינו החילוניים – יצרה בקישינב את הגימנסיה "מגן דוד", עם אופיה המיוחד, עם רוחה הדתי לאומי...זאת הגימנסיה אשר התורה והתרבות המודרנית התלכדו בה באופן מלבב, הנה תופעה חדשה...".

אבל הרב תמך גם ברשת החינוך ה"מתחרה" – "תרבות". הוא השמיע את דברו בכל הוועידות והמועצות שלה. כמו כן השתתף בחגיגת הסיום של סמינר-לגננות, שכללה שירים מפי לייב גלאנץ [לימים חזן בעל פירסום בינלאומי] וגם "זמירות חדישות ארצישראליות של בוגרות האינסטיטוט".

בסוף מרס 1936 נחנכה חוות-הכשרה חלוצית ליד קישינב, אשר שימשה קודם כבית-יתומים. בטכס החגיגי נכחו מושל המחוז, ראש העיר, הרב צירלסון, יו"ר ועד הקהילה ונציגי ההסתדרות הציונית. בהזדמנות זו נחוגה גם עליית קבוצת החניכים הראשונה לא"י. בהסכם שיתוף הפעולה בין המוסדות המפעילים הושם דגש על קירוב חוגים לא-ציוניים (שעמדו בראש המוסד) לפעולה קונסטרוקטיבית למען א"י. ושינוי שיטת החינוך, לשם הבטחת עתידם הכלכלי של החניכים, אגב התקשרותם לרעיון התחיה הלאומית.

בי"א תמוז תש"א (6.7.1941) בעת הפגזת העיר בידי הצבא הרומני, הוא נהרג מפגיעה ישירה, והובא לקבורה בקבר הקדושים של פרעות-קישינב שבתחילת המאה.

מקורות:
אנציקלופדיה של גלויות (יא), יהדות ביסאראביה, עמ' 341-378, 869-880.
ד' ויניצקי, ביסאראביה היהודית במערכותיה (ב), עמ' 160-162, 260.
על פעלו כראש ישיבת קישינב




הערות לערך:
שם המעיר: דניאל שילה
הערה: חשוב להביא את דבריו בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בשנת תרלז, בזכות קבלת תכנית החלוקה. מובא בספר תורה ומלוכה של הרב פדרבוש, הוצ' מוסד הרב קוק, עמ'97
מקור ההערה: ספר. נזכר בהערה.

שם המעיר: דניאל שילה
הערה: תוספת להערתי: הרב צ. שימש כנשיא הכנסיה הגדולה בתרצז, שם, עמ' 236

ואני משער, שתמיכתו הנחרצת בהקמת מדינה היא שגורמת להעלמתו מחברת ה"גדוילים" של אגודת ישראל

מקור ההערה: הוזכר

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן