לדף ראשי



בהושענא רבה נגמר חיתום הדין, הוא "יום החיתום" האחרון, ומשום כך שוררת בו מקצת מן האווירה של יום כיפור, הבאה לביטוי בתפילות ובמנהגים שונים, כפי שהבאנו כבר קודם. מקובל, שגם לאחר שכבר נגזר דין קשה בשמים בימים הנוראים, יש בכוחן של התפילות ובחזרה בתשובה בהושענא רבה כדי לקרוע גזר דין זה ולהביא לכתיבת פתק טוב. אמרו חז"ל:

"אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אני יחיד אתן לבניך יום המיוחד לכפר בו עוונותיהם, וזה הושענא רבה".

ובלשון אחר:

"אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אם אין כפרה לבניך בראש השנה, תהא ביו"כ; ואם לאו - תהא בהושענא רבה" (מטה משה).

מכאן המנהג (והוא אינו רווח ביותר בימינו) לברך זה את זה בהושענא רבה ב"פתקא טבא". לפי המסורת בעלי הקבלה נפתחים השמים בחצות ליל הושענא רבה וכל אדם מקבל אז את גזר דינו, שנחתם סופית באחרון לימים הנוראים.

"ביומא שביעאה דחג הוא סיומא דדינא דעלמא) (=סיום דינו של העולם) ופתקין נפקין מבי - מלכא (=פתקים יוצאים מבית המלך) וגבורין מתערין ומסתיימי בהאי יומא (=וגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום הזה)". (זוהר צ"ו ל"א, ב).

ילדי ישראל היו מנסים להיות ערים עד חצות כדי לראות בעיניהם את "מבול" הפתקים היורדים מן השמים הפתוחים; ונשי ישראל נוהגות היו לאפות חלות בצורת יד, לקבלת הפתק הטוב...

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן