לדף ראשי




וזה לשון הכלבו (סי' י"א):

ומה שאנו אומרים ברכת כוהנים אחר הודאה, זהו לפי שבימיהם היו עולים לדוכן בכל יום וכנגד זה אנו אומרים ברכת כוהנים זעירה, וכתב בעל המנהיג שאסור ליחיד לומר ברכת כוהנים בתפילתו, כי בצבור נתקנה כנגד נשיאות כפיים שהיא בעשרה, ואומרה הש"ץ. (עי' הנהות מיימוני הלכות תפילה פט"ו).

ואומר הש"ץ ברכת כוהנים בחול בתפילת שחרית ובשבת ויום טוב בשחרית ובמוסף, ומנהג אשכנז לומר ברכת כוהנים גם במנחה בשבת משום שיש בה קריאת התורה, ובשים שלום שאומר אחר ברכת כוהנים נאמר נתת לנו תורת חיים (מטה משה ס"ק קע"ו בשם הרוקח), ומנהגנו שלא לומר ברכת כוהנים ולומר שלום רב בשבת במנחה. ובתענית אומר הש"ץ במנחה ברכת כוהנים ושים שלום.
זה הכלל: בכל עת שאומר ברכת כוהנים אומר אחריו שים שלום ולא שלום רב.
בארץ ישראל עולים הכהנים לדוכן בכל יום, ובחוץ לארץ בשבתות ובמועדים.

בימים שהכהנים עולים לדוכן, אם אין שם כוהן, הש"ץ אומר ברכת כוהנים כמו בחול.
אין עונים אמן אחר ברבת הש"ץ רק "כן יהי רצון" על כל פסוק ופסוק, כי לא כהן מברך, רק הוא מסדר ברכת הכהנים, מזה נשתרבב המנהג לענות כן יהי רצון אחרי ברכת כהנים (אבוררהם).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן