לדף ראשי




במדבר פרק טז

א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה':

(יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה:(יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר:(יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה:

כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:(כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם:(כז) וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם:(כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי:(כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי:(ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה':(לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם:(לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:(לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל:(לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ:(לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת:

"... למה נקרא שמו און? שכל ימיו באנינות. בן פלת - בן שנעשו בו פלאות"². ועוד: "... בן ראובן: בן שראה והבין..."³. אשת און מוזכרת יחד עם עוד שתי נשים שהצילו את בעליהן: "תנו רבנן...:שלוש הצילו בעליהן מהמיתה והן אשת און ומיכל בת שאול ושרח בת אשר"⁴. ועל הפסוק"חכמת נשים בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנה"⁵ אומרים חז"ל:
הראשונה היא אשתו של און בן פלת והשנייה היא אשת קרח⁶.

למעשה און חזר בו מהליכתו עם קרח ועל כן זכה להינצל. "שכבר חזר בו בעצת אשתו שהצילתו כמאמר רבותינו"⁷:

"אמר רב: און בן פלת - אשתו הצילתו. אמרה לו: מה איכפת לך? אם משה הרב, אתה תלמיד, ואם קרח הרב, אתה התלמיד. אמר לה : ומה אעשה? הרי הייתי בעצה עם קרח ונשבעתי לו אמונים. אמרה לו: הרי ידוע כי כל העדה כולם קדושים וצנועים. שב אתה, ואני אציל אותך! השקתהו יין ונשתכר, והשכיבתו בתוך הבית, והיא התיישבה על יד הפתח ופרעה את שערה. וכל מי שבא לקרוא לו וראה אשתו, חוזר. ובינתיים נבלעה עדת קרח"⁸."והנה לא בא, ולא היה עמהם ולא עם עדת קרח, כי הלך מלפניו כשהלכו להם דתן ואבירם כאשר נתוכח עם קרח, ולא הושב שם... כי הנה הכתוב לא הזכירו שנבלע עם דתן ואבירם, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' במקריבי הקטרת, כי היו חמשים ומאתים מלבד ארבעה "⁹.

"בשעה שפתחה הארץ את פיה, הייתה מבקשת לבלוע את און שהיה במיטה. עמדה אשתו ואחזה במיטה ואמרה: רבון העולמים, כבר נשבע און בשמו הגדול שלא יהיה במחלוקת לעולם. שמך חי וקיים לעולם, אך אם יכפור בשבועה, אתה יכול להיפרע ממנו לאחר מכן¹⁰".

יש המכנים את און בכינוי 'צדיק': "ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם: שלשה בני קרח ואון בן פלת..."¹¹. גם לאחר מעשה עומדת אשת און לצידו: "אמרה לו לאון: קום, צא! אמר לה: מתבייש אני ממשה רבנו. אמרה לו: אני אצא עמך! מיד יצאה ועמדה לפני משה. ברח משה ממנה. כשנעמדה, הייתה צווחת ובוכה. אמר משה: מה טיבה של אשה זו? אמרו לו: רבנו, אשתו של און זו. אמרה לו: רבנו, כך וכך היה המעשה. הלך עמה לביתה, ועמד על הפתח וקרא לאון ואמר לו: המקום ימחול לך..."¹².

חז"ל משבחים את אשת און ואומרים עליה: משלי פרק יח כב מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה': וכן אתה מוצא באשת און בן פלת..."¹³ .
.
מה לאון בן פלת ולמעשים כאלה? בני שבט ראובן, ובראשם נשיאם אליצור בן שדיאור, דתן ואבירם שהיו בני פלוא, והיו כנראה מדוברי השבט, ואון בן פלת, היו שכניהם של קהת, ולכן התקוממו כל כך על הכבוד שנפל בחלקם, ולא בחלקם של שבט ראובן, שהיו בכורים גם הם... מכאן אמרו: 'אוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק וטוב לשכנו'¹⁴. דתן ואבירם שהיו שכנים לקרח שהיה שרוי בדרום, לקו עמו ואבדו מהעולם...¹⁵".

מעניין לדעת: הרב ע' פאנו בספרו על גלגולי נשמות סובר ש"אשת און בן פלת, היא נתגלגלה במיכל בת שאול, היא הצילה את בעלה, וכן מיכל הציל את דוד"¹⁶.


¹ דעת מקרא במדבר עמ' קצא, הערה1ב.
² במדבר רבה (וילנא) פרשה יח.
³ ילקוט שמעוני קרח רמז תשנ.
⁴ מדרש הגדול לפרשת קרח מהד' צ"מ רבינוביץ, עמ' רעח.
⁵ משלי יד, א.
⁶ במדבר רבה יח, כ.
⁷ סנהדרין קט,ע"ב.
⁸ סנהדרין קט, ע"ב.
⁹ שם, שם.
¹⁰ מדה"ג במדבר טז, לב.
¹¹ ילקוט שמעוני קרח רמז תשנב.
¹² מדה"ג במדבר טז, לב.
¹³ ילקוט שמעוני משלי רמז תתקנז.
¹⁴ סוכה נו,ע"ב.
¹⁵ מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - פרשת קרח (דף ס"ג, ע"ב).
¹⁶ הרב ע' מפאנו ספר גלגולי נשמות יא.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן