לדף ראשי



שאול זה, המנצח, העניו, הצדיק, ודאי זכאי ל"עזר כנגדו". ודווקא על אשתו מועטים מאוד הכתובים. אשה זו, שממנה צמחו צדיקים כיונתן וכמיכל, מדוע לא נכתב עליה הרבה?

לאחר מעשה פילגש בגבעה, נהרגו כמעט כל בני בנימין, פרט לשש מאות איש שברחו לצוק והתחבאו שם. לאחר תפיסתם, נשבעו כל ישראל שאיש לא יתן את בתו לבני שבט בנימין. בני בנימין עשו תשובה, והיה חשש שהשבט יכחד. לכן מצאו חכמים פתרון הלכתי, לעקוף את השבועה. השבועה הייתה, שבנות ישראל לא תינתנה לבני בנימין. אמרו חכמים, הן אמנם לא תינתנה, אלא תילקחנה על ידיהם, כי על לקיחה - לא הייתה שבועה. גילו חכמים לבני שבט בנימין, את המקום הסודי שבנות ישראל רוקדות בשילה. המקום לא היה ידוע, כדי למנוע הפקרות. נשלחו לשילה אך ורק בחורים הגונים וישרים. בני השבט הלכו לקחת להם נשים משם שופטים יט, כ-כא. רש"י מביא את המדרש רש"י שמואל א כ, ל, ששאול היה ביישן, צנוע וצדיק, ולא היה מסוגל לחטוף לעצמו נערה. אשתו לעתיד היא שעשתה זאת "כשחטפו בני בנימין מבנות שילה שיצאו לחולל בכרמים, היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף, עד שראתה היא עצמה, והעיזה פניה ורדפה אחריו".

מהקללה שהטיח שאול בבנו יהונתן בגנות אמו-

"ויחר-אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן-נעות המרדות הלוא ידעתי כי-בחר אתה לבן-ישי לבשתך ולבשת ערות אמך" -

אנו למדים על אחינעם שנחשבה מורדת ו"מעוותת מוסר" ולא צנועה בעיני שאול, ושלא חינכה את ילדיו כפי שרצה הוא, ועל כן יש בהם פגם בגללה. ובגלל שאין יהונתן "מתואם" בדיעותיו עם אביו, "עתה יאמרו השומעים, שאתה אוהב אדם שאני שונא, כי אינך בני, ויהיה זה בשתך ובושת ערות אמך שיאמרו שזנתה..." רד"ק שמואל א כ, ל.

חיי אחינעם היו חיים קשים מנשוא. בעלה בעל רוח רעה, היה מכה את בנו ומאיים עליו: "שאלמלא לא היה שאול בן קיש מלקה את בניו בכל שעה, היה רדפהו יהונתן בנו, כשאמר לו 'בן נעות המרדות', אלא מתוך שהיה אימתו של שאול עליו, לא רדפו לאביו. ומנין שהיה מלקה שאול ליהונתן בנו שנאמר 'ויטל שאול את החנית עליו להכותו', וכתיב 'כי מות תמות יהונתן' אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד לה.

לפי האמור כאן, יהונתן היה המגן של אמו, לו רק יכול היה, ובוודאי לא היה עובר בשתיקה על פגיעה לעיני הנכבדים באמו. שאול אינו מכבד את אשתו ביותר ומכנה אותה לעיני כל בכינויים פוגעים ומעליבים, עד כדי "החשדתה" בזנות. מה עוד, שאחרים כאבנר, נהגו כבוד באשת המלך.

בניה נהרגו יחד עם אביהם במלחמה

"וידבקו פלשתים את-שאול ואת-בניו ויכו פלשתים את-יהונתן ואת-אבינדב ואת-מלכישוע בני שאול"

ולא ניתנו לקבורה, בתה מירב כנראה נפטרה בדמי ימיה [כי מיכל מגדלת את ילדיה], בתה מיכל נענשת בעקרות וניתנה בהיותה אשת איש לאיש אחר. בכל זאת איננו שומעים דבר על אשה זו, שממנה יצאו צדיקים כיהונתן ומיכל, והיא חמותו של אדם צדיק. לא נכתב עליה דבר והיא לא אמרה מילה.

יהונתן בנה ננזף בפומבי ושמע את אביו מבזה את אמו, אך לא מגיב כראוי: "כי הכלימו אביו שקראו 'בן נעות המרדות'..." מצודת דוד שמואל א כ ,ל.

בנות שאול ואחינעם היו צדיקות. במיוחד מרבים לספר בשבחה של מיכל, שהייתה מנחת תפילין וגידלה את בני אחותה, כבניה ממש. בנות שאול ואחינעם נמנות עם הנשים שהחיים המרו להן ביותר ופרשת חייהן עומדת בסימן הטרגיות.




הערות לערך:
שם המעיר:
הערה: מנין לכותב שהמקום בו נערכו המחולות היה סודי? מנין לכותב שרק צעירים הגונים וישרים נבחרו ל"חטוף"?

כיצד היה אמור יהונתן להגיב כשאביו חרפו במילים "בן נעוות המרדות"? א. מדובר באביו שהוא חייב בכבודו. ב. מדובר באדם חולה נפש שעלול להרוג אותו. ג. מדובר במלך בעל סמכויות נרחבות שעלול להמית אותו מרוב כעסו.
מקור ההערה: שושנה shermans@013.net.il

שם המעיר: אביב
הערה: מקום המחול אינו סודי, הוא כתוב במפורש בסוף ספר שופטים, והוא בעמק לבונה, שזה ליד שילה.

" יט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית-אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, לִמְסִלָּה, הָעֹלָה מִבֵּית-אֵל שְׁכֶמָה--וּמִנֶּגֶב, לִלְבוֹנָה. כ ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר: לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. כא וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ בִּנְיָמִן."
מקור ההערה: שופטים יט-כא
לעיון נוסף: תנך מנוקד


שם המעיר: יוסף אוחין jojosbd@gmail.com
הערה: כפי שמתבקש מהכתוב נראה, כי שאול נבחר ע"י הקב"ה להיות למלך ולסבול מהתאנות מתמשכת, ככל הנדמה עקב בקשת העם להמליך עליו מלך בשר ודם. וכך נידון מלך נבחר לגורל טרגי ואכזר ללא התחשבות מרובה באפיו הצנוע ורצונו לעשות הדבר הנכון בעיני בוראו. ואף כי מזגו הרחום הוביל אותו לשכוח לרגע את דבר האל בעניין אגג והמקנה, לא זכה לשום הנחה, ונאלץ להבין כי משרתו המנגן בכינור - דויד - ימלוך תחתיו, וכל עמלו במלחמות עם פלשתים מבחינתו היו לשוא, וגם בנו יפנה נגדו, ולבסוף כמעט כל זרעו ייכחד ע"י דויד דווקא.
אם כך מה היה הפסול בהתנהגותו המוזכרת במקרא?
- ובכן בצערו הרב, בדבריו לשמואל הנביא אמר שאול לשמואל: הרי הצאן שחמלתי עליו מיועד לשמש זבח ל'אלוהיך' - ולא אמר לאלוהינו. בכך ביטא את זעמו כנגד שמואל וכנגד העונש שהענישו הבורא, זאת להבדיל מאיוב שקיבל עליו את היסורים בהכנעה.



שם המעיר: אחינועם דילמוני
הערה: שלום קוראים לי אחינועם! אני רוצה בבקשה שתוסיפו אם היא היתה צדיקה או לא

שם המעיר: צבי
הערה: אחינועם לפי רשי והמדרש אכן חטפה את שאול שהיה אז ביישן גדול. אבל יש לשים לב שהיא עשתה ממנו מלך ואת בתה לאשת מלך.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן