לדף ראשי



זרם פילוסופי המתמקד בניתוח הקיום הממשי של בני האדם כיצורים אינדיבידואלים, ומתנגד לשיח פילוסופי שבמרכזו תפיסות כלליות ומופשטות של הקיום האנושי. לכן, יוצא האקזיסטנציאליזם נגד זיהויו של האדם עם תכונה כללית מהותנית כמו תבונה (מפורסמת אמירתו של סרטר שהאדם הוא קיום ולא מהות); ומדגיש את תפיסת האדם כיחיד, כפרטי, ככזה שקובע בעצמו ולעצמו. הוגים אקזיסטנציאליסטיים רבים נטו לניתוח אופני הקיום האנושיים כגון: בדידות קיומית, ייאוש וניכור. אקזיסטנציאליזם מסווג לשתי מסורות שונות: הדתי והחילוני. ההוגה הדתי המוכר ביותר הוא סרן קירקגור, שמשרטט את דמותו של גיבור האמונה כאדם אותנטי, כמי שהולך אחר אמונתו וצו-לבו. האקזיסטנציאליזם החילוני נוסח ניטשה, מציב בפנינו את האדם האידאלי כמי שמממש ומפתח את עצמו, בוחר את ערכיו ותכנית חייו בעצמו.


אקזיסטנציאליזם היידגריאני
היידגר טען אף הוא שהאדם הוא קיום שמצוי תמיד בחריגה מעצמו, משמע: פתוח לעולם; אבל לטענתו, בחיי היומיום האנשים כולם אינם אותנטיים, וככאלה סגורות בפניהם אפשרויות הקיום המיוחדות להם. הם אחוזים אחיזה שאין להשתחרר ממנה בנורמות החברתיות והתרבותיות; אחיזה המגינה עליהם מפני האמת המאיימת – המוות הבלתי-נמנע. כיוון שכך, זקוקים בני האדם ברובם לאשליות והסחות הדעת שמספקים להם חיי היום יום, והם מסתירים מעצמם את קיומם כלא-אותנטיים ואת אפשרותם להיות אותנטיים ולפיכך גם חופשיים. כדי להפוך לאותנטי נדרש האדם לעמוד באומץ מול החרדה המלווה את הבנת הליכתו הבלתי-נמנעת לקראת המוות ואת ההבנה האמיתית של סופיותו. הבנה כזו תגלה בפניו את חירותו ופרטיותו.

ייחודו של האקזיסטנציאליזם ההיידגריאני הוא בכך שמטרתו אינה עיסוק בקיום הפרטי; ניתוח המבנים האנושיים מיועד להבהיר את שאלת ההוויה. מרכז הגותו הוא ניתוח אונטולוגי של האדם ולא ניתוח קיומי (אונטי). בשיטתו הוא מציג מען אקזיסטנציאליזם מדעי שיטתי.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן