לדף ראשי



נוסח עדות המזרח

אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרונֵנוּ וְזִכְרון אֲבותֵינוּ. זִכְרון יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְזִכְרון מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. וְזִכְרון כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטובָה. לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום. בְּיום:
בראש חודש - ראשׁ חדֶשׁ הַזֶּה:
בחול המועד פסח - חַג הַמַּצּות הַזֶּה. בְּיום מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה:
בחול המועד סוכות - חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. בְּיום מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה:
לְרַחֵם בּו עָלֵינוּ וּלְהושִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בּו לְטובָה. וּפָקְדֵנוּ בו לִבְרָכָה. וְהושִׁיעֵנוּ בו לְחַיִּים טובִים. בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמול וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהושִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

נוסח אשכנז

אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. יַעֲלֶה וְיָבוא וְיַגִּיעַ. וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע. וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרונֵנוּ וּפִקְדונֵנוּ וְזִכְרון אֲבותֵינוּ. וְזִכְרון מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ. וְזִכְרון יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ. וְזִכְרון כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשרָאֵל. לְפָנֶיךָ. לִפְלֵיטָה לְטובָה. לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים וּלְשָׁלום בְּיום:
בראש חדש - ראשׁ הַחדֶשׁ:
בפסח - חַג הַמַּצּות:
בסוכות - חַג הַסֻּכּות:
הַזֶּה. זָכְרֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בּו לְטובָה. וּפָקְדֵנוּ בו לִבְרָכָה. וְהושִׁיעֵנוּ בו לְחַיִּים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ. כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

הנוהג להזכיר מעניין היום בברכת העבודה של תפלת העמידה מוזכר לראשונה בתוספתא ¹⁴: וכל שיש בו מוסף כגון ר"ח וחולו של מועד שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר קדושת היום בעבודה; ר' אליעזר אומר בהודאה, ואם לאו מחזירין אותו". וכן במס' שבת ¹⁵:
"ימים שיש בהם קורבן, כגון ר"ח וחו"מ ערבית ושחרית ומנחה, מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר מחזירין אותו"
ומפרש רש"י:
לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה למקומה לעשות קרבנות היום".
מתן תוכן זה לאזכרה מתבקש הן ממקומה של תוספת זו ("והשב את העבודה לדביר ביתך") והן מאופיו של היום: הרי ביום שיש בו מוסף תחושתנו בחוסר המקדש היא כפולה ותובעת ביטוי נוסף. ואכן בתפלת מוסף בקשה זו היא מרכזית: "מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו".

אך הקטע "מעין המאורע" הנמצא בכל מנהגי התפלה שלנו היום, "יעלה ויבוא", המוזכר בשם זה לראשונה במסכת סופרים ¹⁶ אינו מכיל דבר מעין אלה, אלא ענינו בקשה שזיכרוננו, זיכרון אבותינו, זיכרון המשיח והעיר ירושלים יעלו לפני ה' ביום זה; ואכן גם בקשה זו קשורה גם היא בעקיפין לעבודת בית המקדש. נאמר ¹⁷:
"וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם".
תפילתנו זו היא תחליף לתרועת החצוצרות שבאה אף היא להעלות את זיכרוננו לפני ה' עם הקורבנות. קשירת מוטיב הזכירה ב"יעלה ויבוא" בפסוק הנ"ל מסבירה לנו גם את העובדה מדוע אין מוסיפים את הקטע בשבת, אעפ"י שגם בשבת מקריבים מוסף, אך השבת אינה מוזכרת בפסוק, והרי מועד היא אינה נקראת ¹⁸.

מקומה של "יעלה ויבוא"
בהנמקה פורמלית למקומה של פסקת "יעלה ויבוא" אפשר להביא את הירושלמי ¹⁹: "כל דבר שהוא לעתיד אומר בעבודה, ואילו לשעבר ("על הנסים"! ) בהודאה". הרעיון המרכזי בקטע שלנו הוא, אפוא, הבקשה שזיכרוננו יעלה לפני ה' והוא יפקוד אותנו לחיים ולישועה.

אנו מכירים מוטיב זה יפה מברכת ה"זיכרונות" שבמוסף של ראש השנה, ביום הזיכרון, ומעניינים דבריו של ר' פלטוי גאון המובאים בס' המנהיג ²⁰: "ויש שאין אומרים אותו (=יעלה ויבוא) אלא במוסף בזיכרונות"; מנהג זה לומר "יעלה ויבוא" במוסף של ר"ה נהוג עד היום בנוסח ספרד, והוא מוכיח שהקטע אולי לקוח משם.

דינו של מי ששכח יעלה ויבוא
זכר לאותם הזמנים שבהם טרם היה לוח קבוע והחודש נקבע ע"י קדוש מפי הסנהדרין נשאר בהלכה הידועה שמי ששכח "יעלה ויבוא" מחזירין אותו אם שכחתו אירעה בתפלת שחרית או מנחה, אך לא בערבית, "מפני שאין מקדשין את החודש בלילה" ²¹ "ולא היה עדיין קדושת ר"ח על היום" ²² אך בחול המועד, שטעם זה נופל, מחזירין אותו אף בערבית. בערבית של ר"ח נוהג השמש להכריז ולהזכיר לקהל שיגיד "יעלה ויבוא". המהרי"ל מביא את המנהג שהיה נהוג בעירו מגנצא (וגם ביתר קהילות אשכנז) שבליל א' של ר"ח היה נוהג להכריז "יעלה ויבוא" ואילו בליל ב' "ראש חודש", שרק ביום ב' מתחיל החודש החדש ²³.

מוסיפים "יעלה ויבוא" גם בברכת המזון לפני סיום הברכה השלישית. "בונה ברחמיו ירושלים", אך בסיום הקטע יש הבדל אופייני. מסיימים "כי א-ל חנון ורחום אתה" מתוך דילוג על המלה "מלך", מפני שמתפללים בברכה זו על מלכות בית דוד, ואין זה לכבוד מלכות שמים להזכירה יחד עם מלכות בשר ודם ²⁴.


15. כ"ד ע"א.
16. י"ט, ו' וי"א.
17. במדבר א, ח.
18. לבוש ס' תפ"ז. הנמקה זו היא תמוהה, באשר בספרי (במדבר ע"ז. נדרשת המלה "וביום שמחתכם" לשבת, ולפי ההלכה היו תוקעים גם על מוסף של שבת (סוכה ס"ה ע"א, רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ז הלכה ה'.. ה"מנחת חינוך" (מצווה שכ"ד. סבור שרק בראשי החדשים ומועדים התקיעה בחצוצרות הייתה מדאורייתא, וביתר הימים רק מדרבנן, ולדעה זו האבחנה בין השבת ובין המועדים ור"ח מובנת יפה.
19. ברכות פ"ד ח"ג.
20. ברכות ר"ה, ה'.
21. ש"ע או"ח תכ"ב סו.
22. משנה ברורה שם ס"ק ב.
23. הלכות ראש חודש ניסן.
24. אבודרהם. דיני ברכת המזון בשם הראב"ד; יוסף אומץ ס' תשפ"ג.


הערך לקוח מתוך מאמרו של יעקב רוטשילד, "עיונים בתפילת ראש חודש"




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן