לדף ראשי



נולד בקובנה. למד בירושלים בישיבת עץ חיים, השתלם גם בלימודי חול.

ב-1873 התחיל לפרסם מאמרים בעיתונו של פרומקין, "החבצלת", ובהם מתח ביקורת קשה על שיטת החלוקה ועל הגבאים הממונים עליה. עם זאת נחלץ להגנה על קהילת ירושלים מפני התקפותיו של ההיסטוריון גרץ.

לאחר שפרסם כמה מאמרים על נושאים גאוגרפיים כתב לונץ את ספרו "נתיבות ציון וירושלים", מורה דרך ראשון לירושלים בשפה העברית. מאז ועד סוף ימיו המשיך את מחקריו בגאוגרפיה של ארץ ישראל, והשתמש למטרה זו גם בספריות של מוסדות נוצריים, דבר בלתי רגיל בירושלים דאז.

היה חבר בוועד הלשון העברית וייסד בית חינוך לעיוורים בירושלים.

ראייתו לקתה בהיותו בן 23 והוא נסע לווינה ולפריז לשם ריפוי, אך מאמצי הרופאים עלו בתוהו, והוא התעוור כעבור שנתיים.


ספריו
"ירושלים, שנתון לידיעת ארץ ישראל". הכרך הראשון יצא בשנת 1882, במרוצת השנים יצאו 12 כרכים.
"לוח ארץ ישראל" – יצא משנת 1895 ועד שנת 1915.
תעודות ומאמרים על חקר הארץ, בשלושת הכרכים של "המעמר".
התחיל בפרסום מהדורה של התלמוד הירושלמי על-פי כ"י וותיקן.
"נתיבות ציון וירושלים", מורה דרך ראשון לירושלים בשפה העברית.
"מורה דרך בארץ ישראל וסוריה" - מעין מדריך "בדקר" בידי הקורא העברי.
שירון "כינור ציון" - 50 שירים על געגועים לציון.
ההדיר מספר ספרים גאוגרפיים בתוספת הערות משלו:
"כפתור ופרח" מאת ר' אשתורי הפרחי;
"פאת השולחן" מאת ר' ישראל משקלוב;
"תבואת הארץ" מאת ר' יהוסף שווארץ.

מספריו של לונץ בפרויקט בן יהודה
גצל קרסל, נתיבות ציון וירושלים- מבחר מאמרי אברהם משה לונץ, הוצאת מוסד הרב קוק (כולל מבוא היסטורי).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן