לדף ראשי



נולד בשנת תרס"ב 1902 בשם גדליהו רוגוזניצקי בעיירה קוברין שבבלארוס. אביו, רבי נחמן, היה תלמיד חכם ובעל מלאכה. אלון למד בחדר וב"ישיבה קטנה" בקוברין. בשנת 1913 למד בישיבת סלבודקה, אחת מהישיבות היוקרתיות ביותר בליטא, שם יצא שמו למרחוק כעילוי, בזמן מלחמת העולם הראשונה נע ונד אלון עם ישיבתו. ב-1917 שב לעיר מולדתו.

לאחר הצהרת בלפור נהפך אלון לפעיל ציוני ויסד בקוברין בית ספר עברי, הנושא אופי דתי לאומי. בשנת 1922 סיים את חוק לימודיו בבית ספר תיכון יידי בווינה. ב-1924 נסע לברלין, שם למד שנה אחת באוניברסיטת ברלין ובבית המדרש לרבנים בברלין של הילדסהיימר.

עלה לארץ ישראל ב-1926, החל ללמוד באוניברסיטה העברית ובשנת 1931 היה ממסיימי מחזור הלימודים הראשון בה.

אלון החל ללמד באוניברסיטה תלמוד והיסטוריה של תקופת המשנה והתלמוד. נפטר מהתקף לב בכ"ח באדר תש"י בירושלים.

חתן פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשי"ג (3 שנים לאחר פטירתו).

פועלו
אלון חקר את תולדות ארץ ישראל בתקופה שתחילתה באלכסנדר מוקדון ומגיעה לסיומה בכיבושי הערבים, תקופה שעמדה בסימן מאבקו של עמינו עם הפוליטיקה והתרבות היוונית והרומית מאיחד, ופרס הפרתית והסאסאנים מאידך. אלון שלט באופן מופלא במדעי היהדות. פרט לכך שלט שליטה מלאה בכל הענפים של המדעים הקלאסיים ובהם: פפירולוגיה הלניסטית, אפיגרפיה יוונית ורומית, המשפט הרומי, ספרות והיסטוריה של יוון ורומי מהומרוס ועד יוסטיאנוס והספרות הנוצרית מכתבי הברית החדשה ועד אחרוני אבות הכנסייה.

אלון השתמש בשיטה הפילולוגית-היסטורית בניתוחם של המקורות היוונים והרומי, בשיטה זו השתמש גם בביאור המקורות התלמודיים. בין מוריו העריך ביותר את אברהם ביכלר, ובסופו של דבר עלה על רבו. אלון התוודה בקרב חבריו כי הוא שואף לפרוץ דרך בחקר התלמוד, כפי שעשה תאודור מומזן בתחום ההיסטוריה הרומית. כפי שמומזן השתית את בניינו ההיסטורי על יסודות המשפט המדיני הרומי, כן שאף אלון לבנות את ההיסטוריה של תקופת התלמוד והמשנה על פי יסודותיה של ההלכה. כל הלכה נחקרה בנפרד, וביחד מרכיבות ההלכות השונות הבניין ההיסטורי בכללותו. כל הלכה ואגדה נתפשו בתחילה כדבר קודש ופורשו באופן מסורתי ואז נקבעו בתוך המציאות ההיסטורית ופורשו לפיה. אלון קורא תיגר על ההפשטה של ההיסטוריה היהודית ובא לבאר את מוצא פיהם ומעשיהם של פרושים וחכמים לפי תנאי הנסיבות בנות הזמן בהן הם חיו ולפי כוונות מאמרי ההלכה והאגדה.

בערוב ימיו הקדיש עצמו אלון לתולדות הסדרים המשפטיים, החברתיים והפוליטיים של ארץ ישראל היהודית בתקופת המשנה והתלמוד.

אלון האיר צוהר על ההיררכיה החברתית של המנהיגים הדתיים בישראל והתחקה אחר אופי מנהיגותם. לפי דעתו, היה קיים בקרבם מנהל אוטונומי עד חורבן התרבות העברית העתיקה בארץ, מכאן שאין לראות בתקופה שאחרי חורבנו של הבית השני כתקופת הגלות, אלא המשך החיים העצמאיים בארץ בעלי נופך לאומי. הוא אף הראה כי חרף השוויון ששרר בעולם היהודי, הרי שחכמי ההלכה, שלהלכה היה אמור לחול עליה העיקרון הדתי של החירות והשוויון, הושפעו מהמבנה האוליגרכי החברתי של הקיסרות הרומית שסביבם והתפתח אצלם משטר מעמדי של מעבר בירושה מאב לבן, שהוא מסממני האצולה. סטגנציה מעמדית זו הייתה להם לרועץ והיא גם בין הגורמים שהביאו לחורבנו של העולם היווני-הרומי.




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן