לדף ראשי



נולד למשפחה רגילה בוורשה. התייתם בגיל חמש. בגיל בר מצוה החל לעבוד כשליח, ומכאן עבר למסחר. ואז קרה דבר מעניין. גנבו ממנו את משכורתו, וזה עורר אותו לחשוב על "אפסיות עניני העולם הזה". לכן עזב הכל ונסע ללמוד בישיבת ראדין.

המשגיח בראדין היה ר' ירוחם. הוא שלח אותו לקלם. כאן מצא את רבו מובהק, רבי הירש ברוידא. ציינוהו לשבח על עמל, התמסרות ורצון עז להצליח. בקלם התחתן. אמרו עליו שמעולם לא אחר, לא לתפילה ולא ללימוד. רק פעמיים זה קרה. לאחר שנולדה לו בת בביתו, ופעם בזמן הגלות לקיידאן, כדלקמן. בשני המקרים הגיע... לפסוקי דזמרה.

בקלם סבל מעוני ובעיות בריאות. בתלמוד תורה שם, המשיך בעבודת הלימוד והמוסר. כבר אז כנראה החל לומר שיחות.

באירופה היה משגיח בקלצק ובקלם היה ר"מ בישיבה לצעירים. אחר כך התמנה למשגיח במיר. הרצמן סבור כי מוריו המובהקים שמהם קיבל היו: הח"ח, ר' ירוחם, ר' נחום זאב זיו ור' צבי ברוידא. ועל זה הוסיף מעבודתו העצמית. דרך לימודו היתה לעיין בדברי מוסר של הראשונים ולהוציא מהם יסודות על פי דיוקים במילים. הדברים עושים רושם עמוק בגלל התובנות הפסיכולוגיות שבהם.

גילה אהבה רבה לתלמידים. למשל, כשהגיע אליו תלמיד בנעלים רטובות, חלץ את שלו ונתנן מייד לתלמיד. היה לומד באולם הישיבה עם חברותא. אך מדי שעה היה עושה סיבוב באולם כדי לסקור את הבחורים, ולפעמים היה עוצר כדי לדבר עם מאן דהוא ואף מלטף את ידו להראות חיבה.

כשברחו מפני הגרמנים ליד קידאן, התלמידים התחלקו לקבוצות והסתתרו בכפרים. המשגיח, שהיה חולני, עדיין היה עובר מכפר לכפר כדי לעודד את התלמידים המפחדים, בלי לחוש לסכנה או לבריאות. היה משקיע כסף כדי לעזור לאברך שהתקשה בפרנסתו. פעם אחת נתן כסף לאברך כדי שיגיע בזמן לתפילה. ופעם אחרת נתן כסף לאברך כדי שלא ילך לעבוד אלא ישקיע בלימוד.

ישיבת מיר ברחה והגיעה עד שנחאי, בעקבות דרכי ההצלה שגילה ד"ר זרח ורהפטיג. כאן התגלה המשגיח כמנהיג, יועץ וכמי שיש לו אולי גם גילויים משמים. וכך מספר הרצמן: בשנחאי תיכננו פעם להעביר את הישיבה למקום אחר, והמשגיח התנגד. אחר כך אמר ש"היו לו גם גילויים מהשמים כיצד להנהיג את הישיבה בתקופה מסוכנת זו". (עמ' כא). קצת יותר באריכות מובא הסיפור במעשה נס ההצלה של שנחאי (עמ' קכח). שם מובא כי הישיבה ביקשה לעבור לאיזור טנסין, ור' חצקל התנגד. אחד הטעמים שלו היה ביטול הלימוד בזמן המעבר. הוא גם אמר שלא ברור שבטנסין יהיה טוב יותר מאשר בשנחאי המופצצת. בסופו של דבר נותרו במקומם. ואילו בטנסין פרצה מלחמת אזרחים קשה שרבים נהרגו בה. על סמך מה אמר המשגיח מה שאמר? האם היה זה שיקול תורני, של ביטול תורה? הרצמן כותב כי "לאחר זמן גילה המשגיח שהיו לו גילויים משמים על החלטה זו" אבל אין הוא מוסיף מאומה, פרט להערה בסוגרים כי "הפרטים ידועים בין תלמידיו" (עמ' קכט). מעבר לזה לא ידוע לי מאומה, ולא שמעתי שהדברים התפרסמו.

בהיותו באירופה התנגד נמרצות לעליה לארץ ישראל, ודרש מתלמידיו שלא לעלות לארץ. בזמן המלחמה ברח לשנחאי, ואחרי המלחמה עלה לארץ. כאשר שאלו אותו אם לאור הנסיון ההסטורי הוא מוכן לומר שטעה בהתנגדותו לעלייה לארץ, ענה: "דבר עקום, גם הוא מצליח, נשאר עקום" (מובא בספרה של אסתר פרבשטיין, בסתר רעם).

בירושלים גר חמש שנים, והיה אומר שיחות בביתו, ובישיבת מיר. לאחר פטירת הרב דסלר, הזמינו הרב כהנמן למלא את מקומו. וכאן, בפוניבז', "הרביץ תורה ויראה קרוב לעשרים שנה" (עמ' נא). עמדתו לגבי הציונות ומדינת ישראל נשארה בעינה, ובשיחותיו כוון את תלמידיו ללמוד ולא לחשוב על עתידם הכלכלי.

נפטר י"ח אדר תשל"ד.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן