לדף ראשי



המונח "ליל הבדולח" Kristallnacht או "ליל הפרעות" מציין את הלילה אור לט"ז במרחשוון תרצ"ט, הלילה שבין ה – 9 ל – 10 בנובמבר 1938, בו ערכו הנאצים פרעות בתושבים היהודים. באזורים מסוימים כבר הקדימו והחלו הפרעות ב - 7 בנובמבר, ולמעשה, נמשכו הפרעות וההרג עד סוף שנת 1938.

הפרעות האלה היוו את אות הפתיחה לגירוש שיטתי, הפקעות נכסים, ובהמשך השמדת כל היהודים בגרמניה בזמן השלטון הנאצי. הייתה זו נקודת השיא של המדרגה הראשונה של השואה.

המונח "ליל הבדולח" היה יצירה של ההמונים, ונראה שנוצר על ידי תושבי ברלין בהשראת החלונות המנופצים, ובשל רסיסי הזכוכית הרבים שכיסו את הרחובות.

אחרי סיפוחה של אוסטריה Anschluss באביב 1938, גברו רדיפות היהודים ברייך הגרמני המורחב.

ב – 28 באוקטובר 1938, הוציא הגסטאפו הוראה לאסור את כל נושאי הדרכון הפולניים, ולהעביר אותם מעבר ל"גבול הירוק" לפולניה, לפני כניסתו לתוקף של החוק הפולני שביטל את תוקפם של הדרכונים. המגורשים הורדו באכזריות בשטח הפקר, ותעו במשך ימים הלוך ושוב, עד שהממשלה הפולנית נאותה להתיר להם גישה למחנה הפליטים זבונשין Zbnoszyn.

ב – 3 בנובמבר נודע להרשל גרינשפן, בחור יהודי בן 17 ממוצא פולני, אשר חי בפאריז, שגם הוריו וכל משפחתו גורשו לזבונשין. הוא רכש אקדח תופי, וב – 7 בנובמבר ירה בו בשגרירות הגרמנית בארנסט אדוארד פום-ראט vom Rath, חבר במפלגה הנאצית ומזכיר השגרירות. פום-ראט נפטר מפצעיו ב – 9 בנובמבר.

לפי ממצאי המחקרים האחרונים לא נגרם מותו של פום-ראט על ידי יריות, כי אם על ידי ה"טיפול" של רופאו הפרטי של היטלר, שהגיע במיוחד בטיסה מברלין לפאריז. ה"טיפול" נעשה בדלתיים סגורות וללא נוכחותם של רופאים אחרים.

גרינשפאן הושם בתחילה במעצר, והועבר דרך בתי כלא שונים, עד שהגיע, אחרי כניסת הגרמנים בשנת 1940 לצרפת, ומשם גורש למחנה הריכוז זאקסנהאוזן, שם נעלמו עקבותיו, וכנראה נרצח.

כאמור, כבר ב – 7 בנובמבר 1938 היו במקומות רבים התנכלויות ליהודים, לדירותיהם ולבתי כנסת. הפורעים היו שייכים לאס.א. ולאס.אס, שהופיעו בלבוש אזרחי, כאזרחים הרוצים להביע את זעם העם על ההתנקשות בפאריז, ולהסית את התושבים לנקמה.

ההיסטוריונים משוכנעים, שגם הפרעות שארעו כבר לפני ה – 9 בנובמבר, היו מכוונות מלמעלה. אין ספק שהפרעות היו מתוכננות. כבר חצי שנה לפני כן, ב- 27.4.1938 היה על היהודים למסור פרטים מדויקים על כל פריט מרכושם שערכו היה מעל 5,000 מרקים. כך ניתן היה לסמן את כל החנויות השייכות ליהודים. (סימון זה נעשה על ידי מגן דוד או על ידי האות "J"). מאחר שהפרעות היו מתוכננות לחודש נובמבר, גילו גרמנים אחדים את אוזנם של יהודים חבריהם לשעבר בצבא, ושל עמיתיהם במקומות העבודה, שכנים וחברים, שמשהו עומד לקרות. קיימות עדויות רבות על התבטאויות כמו "העלמו תוך שבוע ימים" ו-"אל תעבירו הלאה". סימן נוסף להכנות שנעשו ל"זעם ההמון הספונטני" היו ההכנות שנעשו בשלושת מחנות הריכוז הגדולים, שהורחבו כבר בחודשי הסתיו המוקדמים.

לא ברור עד כמה שמפקדי המחוזות המקומיים Gauleiter פעלו על דעת עצמם, או על פי הוראות מגבוה, מברלין, אבל ידוע הוא שכל ההתפרעויות בוצעו לפי אותה מתכונת: אסיפה מקומית של כל חברי המפלגה הנאצית כונסה בדחיפות, ובהן נשמעו נאומי הסתה נגד היהודים מפי מפקד המחוז או מפי אחד ממפקדי פלוגות הסער המקומיות. בהמשך צעדו המשתתפים לעבר החנויות והדירות השייכות ליהודים, ולעבר מוסדות הקהילה היהודית, ולבסוף לעבר בית הכנסת המקומי במטרה להרוס אותם.

נוסח ההוראות שהועברו לצוותים המקומיים, היה פחות או יותר:

חנויות של יהודים יהרסו מידית על ידי אנשי האס.א. במדים. לאחר ההריסה יש להציב משמרות של אנשי האס.א. שעליהן לדאוג שלא יילקחו דברי ערך. [...] יש להזמין את העיתונות.
יש להצית מידית בתי כנסת של יהודים, אבל יש לשמר את כל הסמלים היהודים. אסור למכבי האש לפעול. יש להגן רק על בתי מגורים של גרמנים מהגזע הארי. אבל יש להוציא מהם את היהודים, כי בימים הקרובים ייכנסו לשם דיירים אריים. [...]
הפיהרר מבקש שהמשטרה לא תתערב.
יש לפרוק את כל היהודים מנשקם. במקרה של התנגדות, יש לירות מעל ההמון.
על החנויות של היהודים, בתי הכנסת וכו' שנהרסו יש לתלות כרזות בזו הלשון:
'נקמה על הרצח של פום-ראט. מוות ליהדות העולמית. אין ליצור קשר עם העמים הקשורים ליהודים.'

בתגובה לכך יצאו אנשי האס. א. במצעד בכדי לבצע את הפקודות האלה. הניהול של ההרס הוטל על משרדי התעמולה המקומיים של המפלגה הנאצית. להשלמה נוסף עוד, כנראה גם לפי פקודתו של היטלר:

כאשר מצבת כוח האדם תאפשר במהלך האירועים של הלילה הזה, יש לעצור בכל המחוזות את הכמות המרבית של יהודים, ובעיקר את בעלי הממון שבהם, שניתן להכניס לבתי המעצר.

הפרעות נמשכו גם ביום ה - 10 בנובמבר. באוסטריה הן רק התחילו באותו יום, ולכן היו גם יותר אלימות. הן נמשכו ברחבי הרייך, בעיקר באזורים הכפריים, עד לשעות אחר הצהרים

בשעות הבוקר המוקדמות של ה – 10 בנובמבר הפיצו שידורי הרדיו במרווחים של חצי שעה את ההוראה "להימנע מיד מהפגנות נוספות וממעשי נקם". האם כוח ההתמדה פעל, או שהידיעה לא נתקבלה, במקומות הקטנים הפרעות נמשכו עד ה – 11 בנובמבר, ובמקומות בודדים אפילו ב – 12 וב – 13 בנובמבר.

במקביל החל במשך היום של ה – 10 בנובמבר ביצוע ההוראה בדבר מאסרם של מעל ל – 30,000 גברים יהודים בגילאי 16 – 60 שנה. הם הועברו בימים שלאחר מכן על ידי הגיסטאפו ופלוגות ההגנה SS למחנות הריכוז בוכנוואלד, דאכאו וזאקסנהאוזן. לפי דיווח של יהודי תושב ברלין, לא הותירו פלוגות השמירה בשעת עריכת "מסדרי החצר" (לילות ארוכים של עמידת דום בחצר המחנה בקור המקפיא) ספק, שהמעצרים הביאו בחשבון מקרי מוות, ושזו הייתה מטרתם.

"אינכם נמצאים בבית הבראה, כי אם במשרפה (בשפה הגרמנית המילים מתחרזות) [...] פלוגות ההגנה SS חופשיות לירות בכם כרצונם".

רובם של העצירים שוחרר רק אחרי שהם הצהירו על נכונותם להגר ולעזוב את רכושם לשלטון הנאצי.

לפי מכתב של היידריך להרמן גרינג מתאריך 11 בנובמבר 1938, נשרפו במסגרת הפרעות במרחבי הרייך בגרמניה ובאוסטריה 191 בתי כנסת, ובנוסף עוד 76 נהרסו לחלוטין. ההיסטוריונים קיבלו את המספרים האלה ללא כל בדיקה, כאשר, לאמיתו של דבר, כמעט כל בתי הכנסת במרחב השלטון הגרמני נפגעו.

עבודות המחקר החדשות של עמותת "הנצחת בתי הכנסת" אמתו זאת, ושבניגוד לאמור לעיל, מספר כולל של כ - 1,550 (!) בתי כנסת ומקומות תפילה נהרסו חלקית או לגמרי. בנוסף, נהרסו בפרעות אלה כ – 7,500 בתי עסק השייכים ליהודים, אלפי דירות של יהודים, ותריסרים רבים של מוסדות קהילה יהודים ובתי קברות.

בימים שבין ה – 9 ל – 10 בנובמבר תועדו, בדיווח פנימי של המפלגה הנאצית, לפחות 91 מעשי רצח. למעשה, מספר הקורבנות היה הרבה מעבר לכך, והם מוערכים היום בין 400 ל – 600. מספרים אלה כוללים גם מספר ניכר של מעשי התאבדות לדעת כתוצאה מהפרעות. בנוסף לכך היו גם מעשי אונס של נשים יהודיות ופגיעות גופניות קשות. עד סוף 1938 הגיע מספר הקורבנות לכ – 1,200.

קיים תיעוד על 26,000 יהודים, אולם ההערכה היא שמדובר בקרוב ל – 30,000 יהודים, שנעצרו בימים אחדים החל ב – 10 בנובמבר. מתוכם הגיעו כ – 11,000 יהודים, שכללו כ – 4,600 יהודים מווינה, למחנה הריכוז דכאו, 9,845 למחנה הריכוז בוכנוואלד וכ – 6,000 למחנה הריכוז זאקסנהאוזן. גל המעצרים הזה גבה הרבה יותר חיי אדם מאשר ליל הפרעות עצמו. מאות רבות מהעצורים האלה מתו במשך תקופת מעצרם. בבוכנוואלד מצאו את מותם 207 יהודים, בדכאו 176 ועוד מספר לא ידוע בזאקסנהאוזן. כבר עם הגיעם למחנה הריכוז נורו מספר יהודים, ורבים מתו בניסיונות בריחה או ממאמץ יתר בעבודות הכפייה במחנות.

ההדים למאורעות האלה מחוץ לגרמניה היו בחלקם מזעזעים. כך זימנה ארצות הברית אליה את שגרירה למסירת דין וחשבון. בבריטניה הוערכו הפרעות כהפרה של מדיניות הפיוס של נוויל צ'מברליין, ותגברו את ההכנות למלחמה נגד היטלר. אולם, מאחר ולא ננקטו צעדים ממשיים על ידי ממשלת בריטניה, נחשב האירוע כניצחון אידיאולוגי של הנאצים. מאחר שה"עולם" החריש, נסללה הדרך לשואה הגדולה.

פרעות נובמבר 1938 לא היוו את הפתיחה לרדיפות היהודים בזמן הנאצים בגרמניה. הם היו כבר תוצאה של הקריאה להחרמת היהודים ב – 1 באפריל 1933, של חוקי הגזע של נירנברג ב – 1935, וכן של האיסור לעסוק במקצועות רבים, הגבלות בלימודים והחרפת החוקים נגד היהודים. הריסת בתי הכנסת שמשה כפתיחה ל"אריזציה" שיטתית, והפכה את ההוצאה מחוץ לחוק של היהדות בגרמניה ובעולם כדבר שאי אפשר להתעלם ממנו. במבט לאחור אירוע זה הפך לאגד המקשר והמכריע בין הדיכוי והגירוש לבין הנישול וההשמדה שהיוו את המדיניות של השלטון הנאצי כלפי היהודים.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן