לדף ראשי



נפתח במרס 1933, ואסיריו הראשונים היו פוליטיים. בינוי 1033 מונה למפקדו תיאודור איקה, אשר קבע בדכאו את השיטות האכזריות והגישות הבלתי-אנושיות שהפכו למודל בכל מחנות הריכוז. בשנים הבאות נכלאו בדכאו גם צוענים, הומוסקסואלים, אנשים דת ויהודים - תחילה על בסיס פוליטי, ולאחר "ליל הבדולח" על בסיס גזעני (10,000 יהודים הובאו אז לדכאו). ב-1942 הועברו היהודים מדכאו למחנות ההשמדה בפולין, ואילו שנתיים מאוחר יותר הועברו אלפי יהודים (בעיקר מהונגריה) לבתי חרושת בפרך, במחנה עצמו וב-36 מחנות משנה – הן עבור המדינה והן עבור חברות פרטיות ששכרו את האסירים תמורת תשלום יומי לס"ס. מבין 206,000 האסירים שנרשמו בדכאו, מתו לפחות 32,000 – אך ודאי שאלפים נוספים מתו (בצעדות המוות, ב"ניסויים רפואיים" ועוד) ולא נרשמו. בחודשים האחרונים לקיומו של דכאו, החמירו התנאים עוד יותר ומגיפת טיפוס הפילה 200-100 חללים מדי יום. 7,000 אסירים הוצאו מהמחנה בצעדת מוות באפריל 1945, והצבא האמריקני מצא בו באותו חודש 60,000 אסירים תשושים וחולים, כשליש מהם יהודים. 36 מבין 40 אנשי הס"ס מסגל המחנה שהועמדו לדין, הוצאו להורג.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן