לדף ראשי



פילאטוס מונה לכהונת הנציב לאחר תקופה ארוכה ושקטה למדי של שלטון נציבים מתונים, שהחלה לאחר שיורשיו של הורדוס לא השכילו לשמור בידם את הסמכות השלטונית שריכז אביהם, והשלטון נלקח מידם. תקופה זו, שהחלה בשנת 6 לספ' והסתיימה בשנת 41 לספ', מכונה "תקופת הנציבות הראשונה" והיא מסתמנת כתקופה רגועה ושלווה יחסית, למעט תקופת כהונתו הרעה של הנציב פילאטוס.

פילאטוס נשלח לנציבותו על ידי המצביא הרומי סיאנוס אשר משל למעשה ברומא בימי דמדומי שלטונו של הקיסר טיבריוס אשר היה שקוע בשעשועיו ובסטיותיו באי קאפרי והותיר את השלטון בפועל בידיו של סיאנוס. לסיאנוס יצא שם של אדם אכזר ותככן, ונראה כי בחירתו של פילאטוס על ידו לתפקיד הנציב לא הייתה מקרית.

יוסף בן מתתיהו מספר כי תקופת שלטונו של פילאטוס החלה בתקרית חמורה, בה הציב בירושלים את ניסי הקוהורטות, עליהם היו "פרוטומות" - דיוקנאות של הקיסר טיבריוס. הדבר היווה התגרות ביהודים, באשר על פי התורה נאסר להציב פסל. הדבר היה גם צעד נדיר וחריג של הרומאים, שהתחשבו עד כה ברגשות היהודים. בספרי יוסף בן מתתיהו מסופר כי משראה פילאטוס כי היהודים מוכנים להיהרג על קידוש השם ולא לאפשר את הצבת הניסים בעיר ירושלים, הורה על הסרתם. על אירוע דומה, או שמא אותו אירוע, בו קישט פילאטוס את ארמונו בשלטי זהב מספר אף פילון האלכסנדרוני בחיבורו המלאכות אל גאיוס. בחיבור זה מכנה פילון את פילאטוס יהיר ועקשן, מקבל שוחד, עושק את הבריות ומענה אותם, שופך דמים ללא משפט הנגוע בעריצות איומה.

אירוע נוסף בעל משמעות היה ביזת אוצר בית המקדש ושימוש בו להקמת אמת מים לירושלים. אף שכוונתו של פילאטוס הייתה חיובית - להזרים מים לאזור המקדש על-מנת לאפשר את ניקוי רחבת המקדש שהצחינה מדם הקרבנות, הנוצות ושאר חלקי החיות הטבוחות - עורר אירוע זה במיוחד את כעס הבריות ולנוכח ראשית ההתארגנות המרדנית כנגד הרומאים, שילח בהם פילאטוס את חייליו שערכו שם טבח באנשים.

פילאטוס אף הכביד ידו על השומרונים שהולהבו על ידי משיח שקר שהבטיח להם להראות את כלי המשכן מזמנו של משה. כאשר נקהלו השומרונים על מנת לחזות בפלא, הורה הנציב פילאטוס להכות בהם ולהרגם.

אירוע זה העלה על פילאטוס את חמתו של נציב סוריה שהיה ממונה עליו. הנציב, ויטליוס, שהיה אביו של הקיסר ויטליוס, הורה לפילאטוס לשוב לרומא וליתן שם דין וחשבון בפני הקיסר. פילאטוס סיים את כהונתו בשנת 36 לספ'. האגדה הנוצרית מספרת על התאבדותו. אין לכך זכר ברשומות התקופה.

ויטליוס, נציבה של סוריה (לה הייתה כפופה יהודה) ביקש לפייס את היהודים, לאחר התקופה הסוערת של כהונת פילאטוס. הלה ויתר על ההשגחה על בגדי הכוהן הגדול, שהיו מופקדים בידי הנציב הרומי. כשיצא למלחמה כנגד הנבאטים ביצע ויטליוס מעקף גדול סביב יהודה, כדי לא לעבור דרכה עם ניסי הלגיונות, והוא עצמו בא לירושלים כדי להקריב במקדש ונתקבל על ידי היהודים באהדה רבה.

בשנת 1961 התגלה בקיסריה לוח אבן בהריסות התיאטרון הרומי, בו מקדיש פילאטוס מבנה (כנראה מקדש) לקיסר טיבריוס.

ייתכן ששמו היה אובד בערפילי ההיסטוריה כשמות נציבים אחרים שנותרו אלמונים, אלמלא השתתף באירוע, שהפך לימים להתרחשות היסטורית חשובה, והכוונה לצליבתו של ישו הנוצרי. בצליבתו של ישו קנה לו פילאטוס שם עולם.


פילאטוס בברית החדשה
על פי הברית החדשה הובא ישו בפני פילאטוס על ידי הרשויות היהודיות בירושלים לאחר שנעצר על ידם, נחקר, והתשובות שנתן נחשבו לחילול הקודש.
על פי פרקים 18 ו-19 בבשורה על פי יוחנן, משהובא ישו בפני פילאטוס התעניין הנציב לדעת האם ישו עומד על דעתו כי הוא "מלך היהודים" ונענה בתשובה המתחמקת "אתה אמרת". לאחר כל אלה הודיע פילאטוס לעם כי לא מצא בישו כל עוון, והציע להם לשחרר אסיר אחד, כפי שהיה המנהג, לכבוד חג הפסח. היהודים בחרו לשחרר את בראבא שהיה שודד. יצויין כי חתירתו של פילאטוס לראות בישו "מלך היהודים", נועדה ליצור את הבסיס המשפטי להעמדת ישו לדין, כשאשמתו - מרידה ברומאים, ועונשו של מורד הינו צליבה.

על פי הבשורה על פי מתי, הופיעה בפני פילאטוס אשתו ואסרה עליו לאסור את ישו, שכן חלמה חלום בו עונתה במחשבה על מותו של ישו. פילאטוס לא עמד בלחץ של ההמונים ומשמסר את ישו לצליבה, רחץ את ידיו אל מול העם, ואמר כי הוא נקי מדמו של ישו. על פי מתי, פרק 27, פסוק 25 ענה לו העם כי דמו של ישו הוא "עלינו ועל בנינו". פסוק זה היה בסיס לאירועים אנטישמים רבים במהלך הדורות, והוא, ועמו הסיפור כפי שהוא מובא בברית החדשה הנם הבסיס לאמונה כי היהודים אשמים בצליבת ישו.


הערות לערך:
שם המעיר: ראובן פלדמן -פנקס 12 רמת-גן:52285 טל:6747313 - 03
הערה: בתאריך:20/04/2009 הוצג בטלוויזיה בערוץ ההסטורי או ערוץ אחר סדרה על חיי ישו.
1.מהסרט המבוסס על מחקרים וניתוח על כותבי הברית החדשה עולה : לסנהדין לא היו סמכויות ולא שפטו את ישו בעת שנימסר ע"י קאפא (הכהן הגדול)לידי הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס. הנציב מתואר בסרט כאדם אכזר שהוציא אנשים להורג ללא רחמים. בסרט הוזכרו מציאת שמו על אבן בקיסריה כמו כן הוזכרו דברים שכתב על פילאטוס יוסף בן מתיתיהו. מתוך הסרטים שהוצגו הגיעו למסקנה: היהודים לא אשמים כלל בהוצאה להורג של ישו.
האחריות הבילעדית וההחלטה של:פונטוס פילאטוס בלבד.
בנוסף: החוקרים שוללים לחלוטין את תאור מריים מגדלנה (ידידתו הקרובה של ישו) כזונה. לדברי החוקרים
לידת הדת הנוצרית מונחת על הכתפיים של מריים מגדלנה
והמתארים אותה בברית החדשה באור שלילי איננה נכונה.
אני ממליץ לבעלי עיניין לראות את הסרטים ולבדוק אם המחקרים המופיעים שם ראויים לפרסום למען הצדק ההסטורי.
הסרטים שוללים את רחיצת ידיו של פילאטוס כסמל שידיו נקיות מהוצאה להורג של ישו. לדברי החוקרים נעשה כאן מעשה זדון מכוון נגד היהודים, שהביא לאחר 2000 שנה לסלילת הדרך לשואה ולרצח 6 מיליון יהודים.


מקור ההערה: סדרה בטלוויזיה על חיי ישו תאריך: 20/04/2009

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן