לדף ראשי




קוהוט נתקל בבעיות שונות, הקשורות לתחושה של חוסר משמעות וכיוון בחיים – בעיות השונות מנוירוזות של חרדה ואובססיביות שבהן טיפלו קליין ופרויד.

הצורך הבסיסי: חוויה של ה"עצמי" כקוהרנטי (עקבי, מגמה מסוימת בחיים - זהות מינית, פוליטית, אידיאולוגית), חזק (היכולת שלי לבצע דברים שלא פשוט לבצע אותם, רצון להרגיש שיש לי עוצמה) וייחודי (אני שונה וייחודי).
מהו העצמי: העצמי הוא מבנה פסיכולוגי הכולל:
אמביציה: בטחון עצמי, תחושה של כוח ויכולת לעשות דברים.
אידיאלים ממוקדים: המטרות שיש לאדם בחיים – והתוכנית כיצד להשיגם.
מיומנות: מאפשרת לממש את האידיאלים.

קוהוט מדגיש שאין די באמביציה – אלא יש צורך גם ברכישת מיומנויות + פיתוח אידיאלים ממוקדים. רק השילוב של שלושת אלה יובילו ל'עצמי' בריא. אם יש רק אחד משלושת המרכיבים הנ"ל – לא תיווצר תחושה של קוהרנטיות.

ה'עצמי' נבנה ע"י אינטראקציות עם self objects :דמויות קרובות שהילד חש אותן כעומדות לרשותו בבניית תחושת כוח ואידילים ממוקדים. קוהוט טוען כי ההורים צריכים לשמש לרשות הילד בתהליך זה. העצמי נבנה ע"י אינטראקציות עם ההורה.

בשנים הראשונות, הילד רוצה להרגיש שההורה מהווה "אובייקט" הזמין לשימושם (וללא חיים משלו – בדומה לחפץ). לא מדובר על אי-הצבת גבולות – אלא על "התחשבות יתר" של ההורה בילד.
לטענתו של קוהוט אדם שחווה הורות בעייתית לא יוכל לפתח תחושת כוח ואידיאלים ממוקדים.
התגובות שההורים צריכים לספק לילד:

1. שיקוף הרגשות - mirroring:
תגובות הורים המביעות התפעלות מהילד ותומכות בהרגשתו שהפעולות שהוא יוזם או הדברים שהוא מציג הם מיוחדים ומצדיקים תחושה של גאווה, גרנדוזיות כוח ומיוחדות. מאפשר תחושת כוח. תפקיד ההורה – רגישות לסימנים שהילד שולח – לחכות עד שיסיים את הפעילות, רגישות למצבו וכו''. אם ההורה תיקף את ההצלחה של הילד כשהיה צעיר – הילד ידע לתקף זאת לעצמו בעתיד – גם ללא נוכחותו הפיזית של ההורה. ישנם מקרים בהם ההורה לא מוכן לתת "מראה" לילד – ומשתמש בהישגים של הילד כדי לקבל אישור להישגים שלו מהסביבה. הילד לא חש תחושה של קוהרנטיות – כיוון שלמשל הוא לא חש מרוצה מההישג, אבל ההורה "משוויץ" בו – והדבר מוביל את הילד לתחושה כי הוא אינו יכול לסמוך על העצמי שלו.

2. יצירת אידיאלים - idealizng:
תגובות הוריות המאפשרות לילד להשתתף בפעולות אותן ההורה מבצע באפקטיביות (לדוגמא – ילד המסייע להורה בבישול) וגם חש שלם כאשר הוא מבצע אותן, מאפשר אידיאלים ממוקדים. חוויה זו נותנת תחושה שכדאי לבצע פעילויות שונות בחיים, להציב מטרות ולעמוד בהן. זהו למעשה שיתוף של הילד בחיי ההורה: במשימות, בעבודה בכו''. הורה שהוא מבולבל בעצמו ולא מכוון לשום כיוון – יפגע בילד.

חשוב שלילד תהיה חוויה חיובית של הצלחה ותיקוף. יש לתת לילד משחקים / משימות שניתן לעמוד בהן – ואז לתקף את ההצלחה.
יכול להיווצר קונפליקט אצל הילד בין רצונו להשביע את רצון ההורה ולא לאבד אותו לבין הרצונות שלו – שההורה יתפעל ממנו, ולהשתמש בהורה ככלי.

"כישלון אמפתי": קוהוט מדגיש את החשיבות שההורה לא יהיה אמפתי ב- 100% מהזמן. הילד ילמד כך שלהורה יש צרכים משלו – והוא מבין שתגובות אלו תואמות את הצרכים של ההורה. הילד חווה "כשלונות אמפתיים" כאלו במהלך חייו – והדבר יאפשר לו ריסון ולמידת גבולות.
אמפתיה וmirroring: בעבודה חינוכית יש חשיבות עצומה לאמפתיה ותיקוף לטובת שיקום ובנייה של העצמי. קוהוט טוען שהדבר מחייב יכולת אמפטית של המטפל – לתקף את הילד מבלי ללחוץ.

משמעויות לטיפול:
אפשור אידיאליזציה: קוהוט מדגיש שלעיתים המטופלים צריכים לעשות אידיאליזציה של המטפל (הבנת אותי כמו שאף אחד לא הבין אותי..). המטופל למעשה צריך להרגיש שהוא חלק ממשהו טוב שקורה.
אמפתיה וmirroing חשובים בטיפול.
המטפל משמש עבור המטופל כself object.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן