לדף ראשי



סבורים שזוהי אותה אבל, הנזכרת בצורת אבר ברשימת ערי א"י וסוריה שכבש תחותימס השלישי מלך מצרים במסעו הראשון בקדמת אסיה בשנת 1468 לפני הספירה.

בעיר אבל, שהייתה מוקפת חומה, התבצר שבע בן בכרי שמרד בדוד. אחרי שיואב צר על העיר ושפך אליה סוללה, הופיעה על החומה "אשה חכמה" מ"שלומי אמוני ישראל" (אנשי שלום ונאמנים לדוד), השליכה "בעד החומה" את ראש המורד, והצילה את העיר מחורבן (שמואל ב כ, טו-כ"ב).

כעבור מאה שנה, בערך, בתחילת המאה התשיעית לפני הספירה, בימי ההתנגשות בין בעשא מלך ישראל ואסא מלך יהודה, עלה בן הדד מלך ארם על ערי ישראל הסמוכות לגבול ארצו "ויך את עיון ואת דן ואת אבל בית מעכה..." (מלכים א ט"ו, כ).

העיר שבה לשלטון ישראל בתקופת בית יהוא. אבל הייתה בין הערים הראשונות שלקח תגלת פלאסר מלך אשור מאת פקח בן רמליהו מלך ישראל (ב-732 לפני הספירה) והגלה את יושביהן אשורה (מלכים ב ט"ו, כ"ט). בזה בא הקץ על עיר זו, שנחשבה מאז ימי דוד ל"עיר ואם בישראל" (שמואל ב כ, יט).

יש חושבים, כי לעיר זאת נתכוון תגלת פלאסר בכתבתו: "ואת העיר אבלכה (A-bil-ak-ka) אשר בגבול ארץ בית עמרי סיפחתי לגבול אשור".

תל אבל נמצאת בצד הכפר הערבי הנטוש "אבל אל קמח" שבגליל העליון המזרחי, מימין לכביש העולה מכפר גלעדי למטולה. הכפר יושב בגובה 414 מ' מעל פני הים, ואבל בית מעכה העתיקה הייתה משקיפה על פני עמק עיון הפורה שבצדה המזרחי, ועל פני עמק החולה ואגמו, שבמרחק 18 ק"מ ממנה דרומה. על פני התל מפוזרים חרסים, המעידים על ישוב במקום מתקופת הברונזה הקדומה עד התקופה המערבית.

כיוון שאבל בית מעכה שוכנת על גבול עמק עיון, המבותר נחלי מים, ובשער הדרך המפרידה בין אחד ממקורות הירדן החשובים (נחל חצ'באני-שניר) ובין פרשת המים של הליטאני, מכנה אותה כותב דברי הימים ב (טז, ד) בשם: אבל מים. הכינוי "בית מעכה" מעיד על קרבתה (או השתייכותה לפנים) למעכה (יה יב, ה), או ארם מעכה (דברי הימים א יט, ו) ששלטונה בעבר הירדן הגיע עד מורדות החרמון (יה, יג, יא).

יתכן שבימי קדם התגוררו כאן בני המעכתי (דברים ג, יד) מהעבר המזרחי. מבני המשפחה הזאת היו גם בין גיבורי דוד: אליפלט בן אחסבי בן המעכתי (שמואל ב כג, לד).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן