לדף ראשי



במישור זה, שנמשך מבית הישימות בדרום ועד אבל השטים בצפון-מזרח, חנו בני ישראל לפני עברם את הירדן. מן השטים, היא אבל השטים, שלח יהושע את המרגלים לרגל את יריחו, וממנה נסעו לעבור את הירדן לארץ כנען (יהושע ב, א: ג, א), ואותה מזכיר גם מיכה המורשתי בתוכחתו לישראל: "זכר נא [את הקורות אותך] מן השטים עד הגלגל..." (ו, ה.).

יוסף פלביוס בקדמוניות (ד, ח, א: ה, א, א) מזכיר את אבל השטים בשם: אבילי או אבלי, כעיר ב"חבל נטוע דקלים" ממנה יצא יהושע "עם 50 אלף איש נושאי נשק אל פני הירדן מהלך ששים ריס" (כ-11 ק"מ). במלחמות היהודים (ד, ז, ו) הוא מונה אותה בשם אבילה בין ערי היהודים שנכבשו בידי הרומאים במלחמת החרות ונושבו ע"י אנשי עצתם מן היהודים הנופלים אל הרומאים.

היום יש מזהים אותה עם ח' תל כפריין המתאימה לפי מקומה לאבילה של פלביוס, ולפי אבל אף נמצאו שם שרידים מתקופת הברונזה המאוחרת והברזל הקדומה. תל כפריין מתנוסס על פני גבעה מבודדת בצד המישור הרחב ובגובה 40 מ' מעליו. מכאן שאבל השטים יכלה לשמש מרכז אסטרטגי חשוב לצבא ישראל ועמדת צופים משובחת, שממנה אפשר היה להשקיף על מחנה ישראל שבערבות מואב ממזרח ועל נתיבי הכנענים בערבות יריחו ממערב. נלסון גליק מזהה אותה עם תל אל חמאם (4 ק"מ מזרחה לתל כפריין), הגדול יותר והחשוב יותר משכנו בגלל היותו באותה תקופה מבוצר מאוד ושולט על כל הסביבה. בתל נמצאו שרידים מתקופת הברזל. בצד תל כפריין זורם ואדי כפריין, הבא מהרי מואב ומתאחד עם נחל חשבון בדרכו לירדן, ובו רואים החוקרים את נחל השטים אשר בנבואות הנחמה של יואל (ד, יח): "...ביום ההוא יטפו ההרים עסיס... ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים".



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן