לדף ראשי



המקום נזכר בספור על מעבר הירדן בימי יהושע: "הרחק מאדם העיר אשר מצד צרתן" (יהושע ג, טז). יש סוברים כי במלים "היו דמן לאדמה" שבתהלים (פג, יא) התכוון המשורר למפלת המדינים בנוסם מפני חרב גדעון בכיוון צררתה-צרתן, אשר מול מעבר אדם העיר.

כיום מזהים אותה עם תל א דאמיה ליד שפך היבוק אל הירדן, 30 ק"מ צפונית ליריחו. בתל נמצאו שרידים מסוף תקופת הברונזה המאוחרת, המתאימה לתקופת יהושע. מקום זה הוא מעבר ידוע בירדן בדרך גלעד-שכם, ועליו גשר בשם: ג'סר א דאמיה – הוא גשר דמיה. יש המפרשים את הושע ו, ז: "והמה כאדם עברו ברית", שכוונת הנביא למעבר "אדם העיר" שהיה משמש מארב לשודדים האורבים לארחות הגמלים בדרך גלעד שכם. אפשר להניח, שהנביא מתכוון בדבריו אלה למלחמת גלעד באפרים בימי יפתח, שבה ארבו הגלעדים במעבר אדם העיר לפליטי אפרים, ושמה "עברו ברית" בשחטם את אחיהם האפרתים אל מעברות הירדן. ברוח זו ממשיך הושע בתוכחתו גם בכתוב הבא: "גלעד קרית פועלי און עקבה מדם", לאמר: גלעד עקבה וארבה מאדם העיר לפליטי אפרים.

כריתת הירדן
הירדן בסביבות אדם העיר מפותל מאוד, וגדותיו תלולות וזקופות, לפיכך יקרה שמחמת רעידות האדמה ניתקים גושי עפר גדולים מצפון למעבר זה אל תוך הירדן ומפסיקים זרמו לזמן מה. כתוצאה מרעידת אדמה כזו "נכרתו מי הירדן" בליל 8 לדצמבר 1267, והשליחים שהלכו לגלות את סיבת הדבר מצאו, כי תל עפר גבוה שנשקף על פני הירדן מצד מערב נפל את הירדן ועצר בעד "המים היורדים מלמעלה" למשך 16 שעות, ומי הירדן "תמו, נכרתו". מקרים כאלה קרו גם בשנת 1546 וגם בזמננו, ברעידות האדמה של 1906 ושל 1927, בזו האחרונה נכרתו המים למשך 21 שעות וחצי, והאנשים עברו את הירדן בחרבה. המקרים האלה מזכירים לנו את המסופר על מקום זה ביהושע ג, טז: "ויעמדו המים היורדים מלמעלה... נד אחד... והיורדים אל ים הערבה, ים המלח, תמו, נכרתו".
כ-14 ק"מ מדרום למעבר זה נמצא המעבר אום אש שורט, שנכבש בתרע"ח בידי הגדוד העברי ופתח את הדרך בפני צבאות אלנבי אל עבר הירדן.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן