לדף ראשי



העיר הקדומה אילון, הנזכרת כבר בכתבי תל אל עמארנה בשם Aialuna ישבה על גבעה גבוהה דרום מזרח לעמק הנושא את שמה: עמק אילון, והייתה (יחד עם בית חורון שבצפון-מזרח העמק) השומרת על הדרכים המובילות משפלת פלשת לירושלים. איילון נשארה זמן רב אחרי כיבוש יהושע עיר של נכרים. בני דן, שלא יכלו לעמוד בפני לחץ האמורי שלחצום ההרה ולא נתנום לרדת לעמק אילון הפורה (שופטים א, ל"ד), הלכו לצפון הארץ וכבשו את לשם-ליש (יהושע יט, מז), ובאיילון התישבו במקומם בני יוסף תחלה (שופטים א, לה: דברי הימים א ו' נד), ואח"כ מבני בנימין "המה ראשי האבות ליושבי אילון" (דברי הימים א ח, יג) - היא השתייכה בתקופות שונות לשבטים שונים.

בתקופת המלוכה בישראל נזכרת אילון בנצחון שאול ויונתן על הפלשתים: "ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילונה" (שמואל א יד, לא), אשר שמה ברחו, כנראה, מבית חורון כדי להגיע לעיר הפלשתים הקרובה, לעקרון.

לאחר חלוקת המלוכה בישראל, ביצר רחבעם את אילון להגנת הכניסה לירושלים מן המערב, אך בימי אחז פשטו הפלשתים "בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון" (דברי הימים ב יא, ט: כח, יח). בחורבן הבית הראשון נהרסה, כנראה, גם עיר בצורה זו, ובימי בית שני ירשה אמאוס הקרובה את מקומה כמרכז ישובי אסטרטגי, והיא נזכרת רבות במלחמת החשמונאים.

כיום מזהים את אילון עם הכפר הערבי יאלו ממזרח לעמואס (אמאוס), במרחק 2 ק"מ מצפון לשער הגיא (באב אל ואד) בדרך אמאוס-ירושלים, ליד קיבוץ שעלבים. מדרום מזרח לכפר מתרומם תל בשם אל קוקע ובו שרידים של ישוב קדום (מהאלף השלישי לפני הספירה).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן