לדף ראשי



אילת נזכרת לראשונה בספר דברים (ב, ח) כעיר שממנה סבבו יוצאי מצרים את ארץ אדום ("ונעבר מאת אחינו בני עשו היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר...").

שם העיר במלכים א ט, כו ובדברי הימים ב ח, יז: אלות, אילות.

בראשיתה הייתה עיר אדומית בקצה הדרומי של הר שעיר, אבל לאחר שדוד הכניע את אדום, ו"בכל אדום שם נציבים" (שמואל ב ח, יד) השתלט גם על אילת, ושלמה בנו "עשה אני בעציון גבר אשר את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום" (מלכים א ט, כו) והפך את אילת לנמל הממלכתי של יהודה וישראל.

לאילת החבויה בין הרי חצי אי סיני ממערב והרי אי ערב ממזרח, הייתה גם חשיבות אסטרטגית כמקום מקלט לאניות המגינות על המפרץ. מנמל זה, הרחוק 300 ק"מ מירושלים הבירה, היו יוצאות (בהדרכת הספנים המומחים של חירם מלך צור) אניות מסחר גדולות, אניות "תרשיש", לאופיר שבערב (ולדעת אחרים: באפריקה המזרחית) להביא זהב וכסף ועצי אלמוגים ואבן יקרה ואוצרות חוץ אחרים, שהעשירו את מלכות ישראל עד כדי כך ש"אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה" (מלכים א י, כא). בדרכי שלמה הלך גם יהושפט, ואף הוא עשה "אניות תרשיש ללכת אופירה לזהב" אך לא שיחקה לו השעה, ואניותיו נשברו בעציון גבר (מלכים א כב, מט). סופר דברי הימים ראה בזה אצבע אלוהים על התחברו עם אחזיהו בן אחאב (דברי הימים ב כ, לה-לז). יוסף ברסלבי מספר על רוחות עזות הנופלות מן ההרים אל מפרץ אילת, ויתכן כי הם שניפצו את צי יהושפט אל חופי המפרץ.

בימי יהורם בנו "פשע אדום מתחת יד יהודה" (מלכים ב ח, כ), ואילת נותקה ממנה, ורק לאחר 100 שנה, בערך (במאה השמינית) כאשר "אמציה הכה את אדום ותפס את הסלע" (היא העיר סלע אדום שבצפון אדום), שבה אילת ליהודה, ועוזיהו בנה אותה מחדש והחזירה לקדמותו כבימי שלמה ויהושפט (מלכים ב יד, ז, כב: דברי הימים ב כו, ב).
המאבק המר בין אדום ויהודה על המוצא לים סוף לא נפסק, ובמלחמת האחים בין ישראל ויהודה בימי אחז (734-733 לפני הספירה) עלה רצין מלך ארם על ירושלים, והוא השיב את אילת לאדום "וינשל את היהודים מאילות, וארומים (קרי: ואדומים) באו אילת וישבו שם..." (מלכים ב טז, ו), ומאז שוב לא יצאה מרשותם כל ימי בית ראשון.

בימי בית שני
לאחר שיוחנן הורקנוס כבש את אדומיאה (130 לפני הספירה), התפשט הישוב היהודי עד "הנגב הרחוק", אבל אילת של שלמה לא התקיימה יותר: היא נקברה תחת החולות הנודדים או נמחתה מעל פני האדמה על ידי שטפונות ההרים העזים, שטפונות הרי אילת הסמוכים.

אילת הנבטית
במאה השלישית לפני הספירה, הקימו כובשי אדום החדשים, הנבטים, עיר נמל אחרת במקום אילת המקראית.

אילת הנבטית הייתה בסוף ימי הבית השני מרכז מסחרי חשוב בהצטלבות הדרכים של מצרים-א"י-עבר הירדן-סוריה וערב, אבל לשיא פריחתה הגיע רק לאחר שהפכה לעיר רומאית ונכללה ב"פלשתינה ה-III". אבסביוס מדבר באונומסטיקון על אילת כעל "עיר החוף בקצה הדרומי של א"י המתווכת במסחר בין מצרים והודו", והירונימוס תלמידו, שתירגם את ספרו ללטינית 60 שנה אחריו, מספר ש-אילת משמשת מרכז הלגיון הרומאי ה-x, הוא הלגיון שחנה רבות בשנים בירושלים ואף השתתף בפועל בחורבנה. בחסות השלטון הרומאי-ביזנטי, שהקים תחנות צבא לכל אורך דרכי הנגב ועמק הערבה והגדיל הבטחון ותנועת המסחר בין א"י וגדות הים סוף, התבצר גם הישוב היהודי של הנגב במחוז אילת החדשה.

בתקופה הערבית
יש אומרים כי בתקופה הערבית, כאשר הגיע מוחמד בראש צבאותיו עד גבול חיג'אז וא"י בדרום אילת, היו באילת ובשכונותיה שעל חוף המפרץ ישובים יהודיים חשובים של חקלאים ודייגים וגיבורי מלחמה. הנה כי כן מספרים ההיסטוריונים הערביים של סוף המאה ה-XI על ברית שכרת מוחמד עם באי כוח ישובים אלה, וביחוד עם אחנה בן רואבה (אולי: יוחנן בן ראובן) מושל אילת נגד תשלום מס שנתי של 300 דינרים, דינר לכל בוגר, ועל גלימה שהנביא נתן לו במתנה לאות הברית.
באמצע המאה ה-X כותב הסופר הערבי אסתחרי, כי -

"אילת היא עיר היהודים, שאלהים אסר עליהם את ציד השבת ובה נמצא בידי היהודים חוזה של שליח אלהים ע"ה" (י' בן צבי, שאר ישוב ב, אילת).

מכאן, יש משערים שגם בן רואבה הנ"ל יהודי היה, והיהודים תושבי המקום מאז התקופה הביזנטית הם ששלטו באילת. קשה לפסוק בבעיה זו, ואין לומר בודאות, כי אמנם היה ישוב יהודי ניכר באילת עד סיום תקופת נושאי הצלב, מכל מקום ברור, שהישוב היהודי באילת התקיים בהפסקות מסוימות מאות בשנים, ולפרקים היה הישוב העיקרי במקום, והמושל בו.

במאה ה-11
במאה ה–XI לספירה נעזבה גם אילת הנבטית –רומאית, ומרכזה עבר מהדרך הצרה והישנה שעל שפת הים לדרך חדשה על פני רוכסי ההרים, דרך מוגנת יותר מהצפות ושטפונות, אך גם מסוכנת יותר. למעבר מסוכן זה קראו בשם "עקבת אילה" (מעברת אילת), אלא שברבות הימים נשתכח חציו השני של השם ונשארה עקבה בלבד.

בשנת 1167 נכבשה על ידי הסולטן צ'לאח א דין הראשון, ומאז שימשה במשך דורות תחנה חשובה לשיירות החוגגים המוסלמים העולים למכה ולמדינה. הממשלה התורכית בנתה מבצר בחלק הדרומי של העיר והושיבה בו גדוד קטן, ובראשו פחה מצרי, להגן על החוגגים העולים ממצרים למכה.

במדינת ישראל
אילת היא עיר במחוז הדרום בישראל, עיר נמל ותיירות. בעברה נקראה אילת אום רשרש, ובעבר הרחוק יותר בשם עציון גבר., נכבשה בשנת 1949, ושימשה כמחנה צבאי עד לשנת 1952 אז הפכה לישוב אזרחי. הוכרזה כעיר בשנת 1959.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן