לדף ראשי



א. בנחלת יהודה בדרום ("וקעילה ואכזיב ומראשה" - יהושע טו, מד), ונראה שהיא כזיב שבדברי ימי יהודה (בראשית לח, ה). מיכה המורשתי (א, יד- טו) מזכירה בנבואותיו ביחד עם מורשת גת, מרשה (בדרום) ועדולם (בצפונה):
יד

לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

טו

עֹד הַיֹּרֵשׁ (אָבִי) [אָבִיא] לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה עַד-עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל:

כיום יש מזהים אותה עם התל המבודד אל ביצ'ה 4.5 ק"מ מערבה לעדולם, 7 ק"מ צפון-מזרח למרשה. בתל נמצאו חרסים מתקופת הברזל.

ב. בנחלת אשר, עיר שבני השבט לא הצליחו להוריש את יושביה הכנענים (יהושע יט, כט: שופטים א, לא). עיר זו שעמדה בדרך החוף הראשית בין עכו לצור נזכרת בתעודות אשוריות כעיר מוקפת חומה, שנכבשה יחד עם צור וצידון בידי סנחריב מלך אשור במסעו לסוריה וא"י. עיר מבצר זו הייתה מיושבת יהודים גם בימי בית שני ואחריו, והמשנה (דמאי א, ג: שביעית ו, א: חלה ד, ח) מזכירה אותה (בשם "כזיב") כגבול הצפון של תחום עולי בבל לגבי המצוות התלויות בארץ, בהבחינה ביחס אליהן בין הארץ שהחזיקו עולי בבל עד כזיב (ולא עד בכלל), ובין חלקה הצפוני, שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד אמנה (וע' ברמב"ם הל' תרומ' א, ח).

בתקופה הצלבנית שכנה באכזיב מצודה צלבנית, ובחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידיה, וכן מבנים חקלאיים, בתי קברות ועוד. המקום נכבש על ידי המצביא הממלוכי בייברס.
בתקופה מאוחרת יותר הוקם במקום - כנראה במהלך המאה ה-13 - היישוב הערבי א-זיב שצליל שמו מזכיר את צליל המילה אכזיב. הזיהוי של יישוב זה עם אכזיב נעשה כבר על ידי הרב יהוסף שווארץ בספרו 'תבואות הארץ' (עמ' רלג).

בחפירות שנערכו מסביב לכפר, נחשפו עשרות קברים חצובים בסלע, ברובם מסוף ימי בית ראשון, ועל ידם כלי חרס נדירים ופסילים ותכשיטים.

במלחמת העצמאות ב-15 במאי 1948, במבצע בן עמי, נכבש הכפר ונהרס ותושביו נמלטו ממנו. שרידי הכפר שימשו את האמן והאדריכל מרסל ינקו להקמתו של גן לאומי במקום.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן