לדף ראשי



א) אחד מראשי החרמון בדרום מול הלבנון, שעליו אומר משורר שיר השירים:

"אתי מלבנון, כלה: אותי מלבנון תבואי, תשורי מראש אמנה, מראש שניר וחרמון, ממעונות אריות מהררי נמרים" (שה"ש ד, ח).

ההר אמנוס נזכר בכתובות מלכי אשור, שפשטו לעבר חוף הים התיכון.

את אמנה מזהים עם ג'בל זבדאני (1800 מ' הגובה) אשר בצפון דמשק, שממנו יורד נהר אמנה אל נאות דמשק. ראש חרמון זה נזכר במשנה (שביעית ו, א) כגבול עולי מצרי, אלא שהחליפוהו באמנוס (וזיהו אותו בטעות עם הר ההר.
במדרש אנו קוראים על הר זה:

"אמר רבי יוסטא הר הוא ושמו: אמנה. עד אותו ההר ארץ ישראל, ממנו ולהלן—חוץ לארץ". אמר ר' אליעזר בר' יוסי: כשיגיעו הגלויות לשם אומרים שירה (כלומר נתגשמה תקוותם, הגיעו לארץ ישראל)", לכך נאמר: "תשורי מראש אמנה" (שמ"ר כג, ו).

ב) אחד משני נהרות דמשק, הנזכרים בדברי נעמן שר צבא מלך ארם, ושם הכתיב הוא "אבנה" ופרפר, נהרות דמשק מכל מימי ישראל, הלא ארחץ בהם וטהרתי (מלכים ב ה, יב).

במשנה (שביעית ו, א) נזכר בשם "הנהר" סתם: וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר (אמנה) ועד אמנה (ההר)...". אמנה הוא השם העברי של הנהר ברדה, היורד מההר אמנה, ואשר יחד עם מעינות פיג'ה משקה את העיר דמשק ומפרה את סביבותיה. מי הנהרות האלה זכים וצלולים וטובים לשתיה, ואילו המשנה (פרה ח, י), המזכירה אותם בשם מי קרמיון ומי פוגה (פיג'ה), אומרת עליהם שהם "פסולים מפני שהם מי בצים (ביצות)". החוקרים סוברים, לכן, כי המשנה מתכוונת למים הנשפכים לביצות שמחוץ לעיר, מזרחה לדמשק, שגם שם היו ישובים יהודיים.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן