לדף ראשי



יחסה לישראל
ארם צובא הייתה עוינת לישראל, וכבר בימי שאול הצליחה להקים איחוד מדיני וצבאי של מדינות ארם כדי לעצור בעד התפשטות ממלכת ישראל צפונה ומזרחה, אך שאול התגבר על "מלכי צובה" והכה אותם (שמואל א יד, מז). בייחוד קשתה עליה יד דוד, בהכותו את הדרעזר מלכה מכה רבה "בלכתו להציב ידו בנהר פרת", ואף לקח מערי הדרעזר (בטח, ברותי, כון) נחושת הרבה מאוד (שמואל ב ח, ג, ח: דברי הימים א יח, ג, ח).

לאחר המלחמה הזאת ולאחר התבוסה שהנחיל דוד "לעבדי הדרעזר" בבואם לעזרת בני עמון (שמואל ב י, טז- יט) ירדה ארם צובא מעל הבמה ההסטורית, ואת מקומה ירשה ארם דמשק.

בשם צובה נקראה גם בירתה של הממלכה, שכיום רוצים לזהות אותה עם המקום ענג'אר על השפה המזרחית של בקעת הלבנון, 15 ק"מ ממערב לעיר זבדה- זבדני. מאז ימי הביניים מקובל בקרב היהודים לזהות את ארם צובא עם החבל המוסלמי הידוע בשם: אליפו, ובערבית: חאלב, או חלב.

אף את העיר המרכזית של החבל היושבת בצפון חמת מכנים היהודים בשם: ארם צובא, השם שבו היא מכונה בספר המסעות לר' בנימין מטודילה. חלב היא עיר גדולה ועתיקה בתוך עמק יפה ופורה שבין נחל האורונטס ממערב ונהר פרת ממזרח, וכאן הגבול בין הלשון הערבית לבין הלשון התורכית השלטת בכל הכפרים והעיירות הסמוכות.

דרכים
ארם צובא יושבת על אם דרכי המסחר שבין חופי הים התיכון ובין הארצות אשר "מעבר לנהר", ולכן התפתחה כבר מימים קדומים לעיר מסחר ותעשייה. כבר בסוף המאה השלישית, בנפול תדמור לפני חילות רומא, רכשה חלב את מקומה כמחסן הסחורות וכנקודת מעבר למסחר שבין אירופה וארם נהרים ועם פרס והודו. רק עם פתיחת תעלת סואץ ירד ערכה המסחרי פלאים.

יהודים
הישוב היהודי בחלב הנהו קדום מאוד. מסורת בידי בני העדה כי המצודה העתיקה בעלת עשרים המגדלים המתנוססת במרכז העיר נבנתה ע"י יואב בן צרויה, ויש להם בית כנסת גדול על שמו. הקיבוץ היהודי שבחלב הוא החשוב ביותר, אחרי דמשק, בערכו ההיסטורי בין כל קהלות היהודים בסוריה. בכל ימי הביניים היו שם קהילות יהודים גדולות ועשירות, ובסוף המאה הי"ב מצא בה הנוסע מטודילה 1500 יהודים. רבי יהודה אלחריזי מצא בה ב-1225 עדה מבורכת, אשר

"כל מדות חמודות אוספת,
והיא על ראש המלכים מצנפת",
ומנהיגיה הם שרים נכבדים "עמודי המלוכה",

סופרי בית המלך, חכמים ורופאים (תחכמוני, מהדורת טופורובסקי, 362, 358). ראש לחכמי "ארם צובא" בימיו היה תלמידו החשוב של הרמב"ם אבן עקנין, שאליו "כתב הרב המחבר... ועוררתני פרידתך... לחבר המאמר הזה ("מורה נבוכים') אשר חברתיו לך".

לאבן עקנין זה מייחסים את העברת ה"כתר" תורה ממצרים ל"ארם צובא". כתר זה, שעליו הייתה גאוות הקהלה ותפארתה הוא "כתב היד היקר של בן אשר שהזכיר הרמב"ם ז"ל בהלכות ס"ת פ"א, שהיה לו לעינים להעתיק ממנו ס"ת כדינו". על ספר זה ששמרו מכל משמר בארגז ברזל שב"מערת אליהו" ליד ה"היכל" אשר בבית הכנסת המיוחס ליואב שר צבא דוד, ורק יחידי סגולה זכו לראותו. מאז "מאורעות הדמים" בארץ (39-36) ומלחמת הקוממיות נחרבה קהלה חשובה זו, ושרידי ה"כתר" נשמרים עתה במדינת ישראל.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן