לדף ראשי



שם זה, שבו הננו מסמנים את הארץ כולה משני עברי הירדן, נזכר לראשונה בספר יהושע בצורה של "ארץ בני ישראל" ("לא נותר ענקים בארץ בני ישראל, רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו" - יהושע יא, כב), ואח"כ בספרי נביאים ראשונים ואחרונים וכתובים בצורה המקובלת: ארץ ישראל. "וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל" – (שמואל א יג, יט); "וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה" – (מלכים ב ה, ב, גם ד); "במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל" – (יחזקאל מ, ב: וכן כז, יז: מז, יח); "וישמחו כל קהל יהודה... והגרים הבאים מארץ ישראל" – (דברי הימים ב ל, כה), אם כי לא תמיד הכוונה היא לכל הארץ בגבולותיה סביב.

בשם ארץ ישראל הרבו להשתמש בתקופת החשמונאים ובספרי המשנה והתלמוד. מהספרים האלה חדר השם לאגדות חז"ל ולמדרשיהם, לתפילות ולפיוטים, וכך הוא נישא על שפתי כל יהודי ברטט של אהבה וקדושה זה אלפים בשנים, ללא כל קשר עם מצבנו המדיני בארץ. אכן מתוך אהבה והערצה לארץ קדושה זו, כינוה ראשי העם ומנהיגיו ומשורריו ונביאיו בעשרות כינויי חבה שונים, כגון: ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג, ח): הארץ הטובה (דברים ג, כה); ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש (דברים ח, ח): ארץ דגן ותירוש (דברים לג, כח): אדמת ד' (ישעיהו יד, ב); אדמת עמי (ישעיהו לב, יג); נחלת יעקב (ישעיהו נח, יד): ארץ הכרמל (ירמיהו ב, ז); ארץ חמדה (ירמיהו ג, יט); צבי הארצות (יחזקאל כ, ו); ארץ הצבי (דניאל יא, טז); אדמת הקודש (זכריה ב, טז). מלבד סתם "הארץ" בהא הידיעה, או: "ארץ האבות".

אחד מכינויי החיבה שמחוץ לספרי המקרא הוא: הארץ הקדושה, וכן קבע שליח הנוצרים הראשונים פאולוס את הכינוי: ארץ היעוד, הנזכרת בספרי התיאולוגים שלהם בשם "Tierra Promessa", לאמר: הארץ היעודה, או הארץ המובטחת.

יש בו בכינוי זה חיקוי לדברי הכתוב: "האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב..." (במדבר לב, יא). לדעת חז"ל "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות" (כלים א, ו), ואף על פי כן לא השתמשו בשם "ארץ הקודש" או "הארץ המובטחת", אלא בשם "ארץ ישראל" או סתם "הארץ", בניגוד לכל שאר ארצות התבל המכונות בפיהם: "חוצה לארץ".

בימי קדם, לפני כיבוש יהושע, היו לארץ ישראל גם בפי כובשיה ומושליה ועממיה השונים שמות וכינויים שונים, אשר מהם נזכרים במקרא השמות הבאים; ארץ האמרי (במדבר כא, לא ועוד); ארץ כנען (66 פעמים); ארץ העברים (בראשית מ, טו); ארץ יהודה (דברים לד, ב). כמו כן נקראה הארץ בשמותיהם של שבעת העממים (החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גויים רבים ועצומים - דברים ז, א) שישבו בה בימי כיבוש יהושע.

השם הגיאוגרפי והמדיני בפי אומות העולם לפני קום מדינת ישראל היה פלשתינא. שם זה הנגזר מן השם פלשת, שבו סמנו העברים את חבל ארץ פלשתים בצד הדרום-מערב של עמק החוף, חידשו הרומאים בימי החורבן, ואספסיינוס ציווה לחרות אותו על המטבעות שטבע אז, למען השכיח אם שם המורדים העברים מארצם. מזמן הירונימוס החלו הסופרים הנוצרים להשתמש בו בכתביהם, ומהם עבר גם אל הערבים המכנים את א"י בשם פלסטין. למעשה כולל השם פלשתינא-פלסטין רק את א"י המערבית, ואילו חלקה המזרחי (עבר הירדן מזרחה) היה מכונה בפי העמים בשם: טרנסיורדניה, ובפי הערבים: שארק אל ערביה, ערב המזרחית.

כיום נקראת א"י המערבית בשם מדינת ישראל, והמזרחית - ממלכת ירדן.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן