לדף ראשי




בלשון חכמי התלמוד הם גויי הארץ שאינם בני ברית. חז"ל השתמשו בשם "עממים" להוראת נכרים שאינם בני ברית, ובפרט לשבעה עממים שישבו בארץ כנען.

כתב הרמב"ם: כי חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא.

שבעה עממים
חז"ל חלקו את כל גויי הארצות לשני חלקים: אלה אשר בארץ כנען שנתנה לאחוזה לישראל והם שבעה עממים, החתי והאמורי הכנעני והפריזי החוי והיבוסי והגרגשי. עליהם נצטוו ישראל לא תחייה כל נשמה (דברים כ' ט"ז-י"ז), למען לא ילמדו לעשות כתועבת הגויים ההם (שם י"ח י"ט).

דינים להרחקה מן הגויים
כדי שלא יתערבו בני ישראל בגויים וילכו בחוקותיהם, עשו חכמים סייגים להבדל מהם ולהרחיקם.

דרשו: לא תחנם - לא תתן להם "חן", ולא תתן להם חנייה בקרקע. אסור למכור קרקע מארץ ישראל לנכרי.

למוד תורה לגוי
אין מוסרים לגוי דברי תורה, דכתיב "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". גוי העוסק בתורה חייב מיתה, והמלמדו עובר משום "ולפני עור לא תתן מכשול" (חנינה י"ג.). וזאת כדי למנוע ויכוחים בענייני אמונה, ושלא תתערב הממשלה בדת ישראל. שבע מצוות בני נח מותר ללמד את הגויים.

על זה אמרו:

מנין שאפילו גוי שעוסק בתורה שהוא ככהן גדול?
ת"ל אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וגו' (סנהדרין נ"ח. ע"ז ג'.).

האחרונים פסקו:

מותר ללמד לגוי תורה, אבל לא למסור לו טעמי המצוות וסודותיה, ושלא לגלות לו סוד העבור (באר שבע חלק באר מים חיים סי' י"ז).

ר' אליה בחור למד עם הקרדינאל ברומא ספרי תנ"ך ודקדוק, ור' שבתי כוהן (הש"ך) השפיע למוד הקבלה על רייכלין – נוצרי אוהב ישראל שפעל נגד הגויים האנטישמיים. (עי' פרידבערג בתולדותיו, כתר כהונה),

הגויים בזמן הזה
אחר חתימת התלמוד הוטב המצב המוסרי של הגויים, אך היו עוד עוסקים ברדיפות ורציחות בימי הבינים, וגם בימי הש"ע היו הגויים בעלי הקרקעות גזלנים ואנסים (בית יוסף חו"מ סי' קע"ו), עכ"פ לא מלאה הארץ חמס ואלמות מבלי חוק ומשפט כמו בימים הקדמונים, ובפרט בארצות שהחלה ההשכלה להשפיע עליהם אור חדש, כמו במצרים בזמן הרמב"ם, וארצות אירופה מעת הריפורמציה, ומאז התחילו חכמי ישראל לפרש את הדינים ביחוסם אל הגויים באופן יותר נאות ומתקבל.

הרמב"ם (הלכות גנבה פרק ז) כותב: אסור לגנוב או להטעות את הגוי מדאורייתא.

רבנו יצחק מקוצי אומר:

אחד הנושא ונותן עם ישראל, או עם גוי עובד ע"ז, אם מדד או שקל בחסר, עובר בלא תעשה וחייב להחזיר. וכן אסור להטעות את הגוי בחשבון, אלא ידקדק עמו. שנאמר בדין המוכר עצמו לגוי וחישב עם קונהו וכו'. הקפידה התורה גם על גזל הרשעים, כמו שנאמר "ותמלא הארץ חמס". וחמור גזל הגוי מגזל יהודי, מפני חלול השם (סמ"ג לאוין ס', קנ"ב).

באר הגולה חו"מ סי' שמ"ח ח':

אני כותב זה לדורות שראיתי רבים העשירו א"ע מטעות גוי ולא הצליחו וירדו מנכסיהם ולא הניחו אחריהם ברכה, ורבים קידשו ה' והחזירו מעות גוי בדבר חשוב - גדלו והצליחו והעשירו והניחו יתרם לעולליהם.

בעל תפארת ישראל (למשנה ב"ק פ.ד ד) מוסיף לאמר:

ק"ו מעתה שהחיוב עלינו לאלה אחינו מהאומות שמכירים ה' אחד ומכבדים אותו ומאמינים באלהות וקוראים לתנ"ך "הייליגע שריפט" ומשמרים כפי המחויב עליהם מדין תורתנו שבע מצוות בני נח וכו', ולא זו בלבד אלא שעושים גם כן גמילות חסדים רבות עם עניים שלנו, וכמה ממנו מתפרנסים רק בנדבת ידם, וא"כ איך נוכל להיות כפויי טובה ח"ו, ולא נאמר כיוסף שאמר "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים".

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן