לדף ראשי



השנה מתחלקת לשתי תקופות כמעט שוות: תקופת החמה מסוף אפריל עד אמצע אוקטובר, ותקופת הגשמים מאוקטובר עד אפריל. החלוקה הזאת הייתה קיימת בארץ גם בימי המקרא: שתי העונות הן "זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף" (בראשית ח).

באזור ההרים החורף קשה יותר, וכן רב ההבדל בימות הקיץ בין מידות החום של היום והלילה. בעמק הירדן הנמוך האקלים הוא סוב-טרופי: קיץ חם ויבש, וחורף נוח מאוד, העובר בחלקו הדרומי לחום טרופי, הקשה לאנשי אירופה. ברמה המזרחית של עבר הירדן האקלים הוא יבשתי (קונטיננטלי): קיץ חם יותר מבעבר המערבי וחורף קר יותר.

הטמפרטורה השנתית הממוצעת של הארץ היא: בתל אביב שבאזור החוף – 20 מעלות צלסיוס, בירושלים שבאזור ההרים - 17: ביריחו שבעמק הירדן - 23: בדרום ים המלח - 25 מעלות. החודש החם ביותר הוא חודש אב (אוגוסט), והקר ביותר- טבת (ינואר). בחודשים אלה החום עולה או יורד בשש-שבע מעלות. האור והאוויר:

האוויר בארץ זך ברוב ימות השנה, ובימים קרים ויבשים נראים שמי הארץ שמי תכלת בהירים ביום ובלילה. עליהם שר המשורר: "השמים מספרים כבוד אל..." (תהלים יט, ב). גם דמדומי הבוקר והערב, המפליאים בגווניהם היפים, מתנים בפי הנביא את גדולת הבורא ה"יוצר אור ובורא חושך" (ישעיהו מה, ז). האור בארץ עצום מאוד, בייחוד חשובה היא מציאותן של קרני שמש סגוליות ואולטרסגוליות מרובות, שהשפעתן רבה מאד על התפתחות הצמחים ומהירות גידולם, ואף טובות הן לריפוי מחלות עור וריאות. השמש בא"י היא, כדברי הנביא מלאכי (ג, כ): "שמש צדקה ומרפא בכנפיה".

הרוחות
הרוחות המצויות ביותר בארץ הן רוחות ים: בקיץ הן מצננות את החום, ובחורף מביאות גשמים. בסוף ימות החמה ובסוף ימות הגשמים (באוקטובר ובאפריל), בימי שיווי משקל בין חום הים וחום היבשה, באות במקומן רוחות מדבר ממזרח או מדרום. רוח הקדים מביאה חום ויובש הקשים לאדם ולצמחים כאחד. זוהי הרוח שעליה התנבא הושע (יג, טו): "יבוא קדים רוח ד', ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעיינו...". רוח זאת, הידועה בשמה העממי "חמסין", נמשכת 3-4 ימים רצופים. סערות חזקות אין בארץ, פרט למקרים בודדים כאשר הרוחות הקרות מהחרמון תיפולנה לעמק הירדן המחומם.

מדת הגשם בארצנו רבה יותר מאשר בארצות חקלאיות אחרות (600 מ"מ בממוצע), אלא שחלוקת ימות הגשם אינה נוחה ביותר, ואף ההתאדות בארץ גדולה למאוד. לפנים בישראל הייתה הממלכה דואגת לאגירת המים על ידי הקמת סכרים ובריכות, דוגמת הבריכות בחשבון, הבריכה בגבעון והבור אשר עשה המלך אסא במצפה וכיוצא בהם.

גשמי השנה יורדים במשך 60-50 יום (בירחי כסליו-שבט, הם דצמבר - פברואר), ויש אשר ביום אחד בלבד ירדו 12-10 אחוז מכל הגשם השנתי. מלכי ישראל היו קובעים, לכן, את מסעי המלחמות רק בימות הקיץ, באשר גשמי הזעף של החורף יכלו לשים לאל את סדרי התנועה והחניה גם יחד. עונת קרבות זו מוגדרת במקרא בשם: "לעת צאת המלכים" (שמואל ב יא, א), ומקבילה לראשית האביב שאחר ימות הגשמים.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן