לדף ראשי



אשקלון היא עיר נמל ותחנה צבאית בדרך הבין לאומית (דרך הים) שקשרה את ארצות הנילוס עם ארצות הפרת, וכן מרכז אזורי בשפלה, שממנו יצאו מסילות להרי יהודה ולנגב. נתונים אלה עשו אותה לאחת מערי הביניים החשובות בחוף הים הגדול.

בתקופה הקדומה הייתה עיר מלוכה כנענית, אך בראשית המאה הי"ב נכבשה בידי הפלשתים שהפכוה לעיר מבצר חשובה ולמקום מושבו של אחד מסרניהם, האשקלוני (יהושע יג, כ). אשקלון נזכרת בכתובות מצריות מהאלף השני לפני הספירה, והיא שימשה למצרים בסיס חשוב בשלטונה בכנען. בתבליט מימי רעמסס השני (במאה הי"ג) שנתגלה בכרנך, נראית בבירור כיבושה של אשקלון בידי צבא מצרים. מסתבר שהעיר הייתה מבוצרת במצודות ובמגדלים.

אין אשקלון נזכרת בכיבושי יהושע. אמנם, בספר שופטים (א, יח) הננו קוראים: "וילכד יהודה את עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה...", אבל השבעים קראו: "ולא הוריש..." במקום "וילכד", וגרסא זו מתאימה, אולי, יותר להמשך הכתובים: "ויהי ה' את יהודה ויורש את ההר כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם" (שם שם, יט).

אשקלון נשארה במשך דורות עיר נכרית, מרכז התרבות הפלשתית על בתי מקדשיה לדגון ולעשתורת.

בתקופת השופטים הכה בה שמשון 30 איש "ויקח את חליצותיהם ויתן החליפות למגידי החידה" (שם יד, יט ).

בראשית תקופת המלוכה בישראל הייתה אחד ממרכזי פלשת, ודוד, בקינתו על שאול, הזהיר: "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות הפלשתים פן תעלזנה בנות הערלים (שמואל ב א, כ).

בתקופה הישראלית התפשטה "ממלכת אשקלון" על פני השפלה הדרומית עד לשרון, ובתחומיה נימנו גם יפו ואזור ודגון ובני ברק, אך ימי שלטונה לא ארכו.

במחצית במאה השמינית כבר התנבא עמוס עליה: "והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון" (א, ח).

בימי ישעיהו בא תגלת פלאסר השלישי והוריד מכסאו את מתנת מלך אשקלון, שהצטרף בשנות 733-734 לרצין מלך ארם ופקח בן רמליהו במזימותיהם נגד אשור, ואף קרע ערים רבות מממלכתו.

בשנים הבאות נתן צדקא מלך אשקלון את ידו לחזקיהו מלך יהודה ולמצרים במרד נגד אשור. אך בשנת 701 בא סנחריב והגלה אותו אשורה. המרידות האלה ותוצאותיהן המרות הביאו לירידת אשקלון ולצמצום גבולותיה.

בזמן פלישת הסקיתים לחוף ארץ ישראל, החריבו חלקית את אשקלון והרסו את מקדש עשתורת, או כדברי הירודוטוס (א, 105) את המקדש של "אפרודיטי השמימית".

ולבסוף, אחרי נצחון נבוכדנאצר על פרעה נכה ליד כרכמיש בסוף המאה השביעית, כאשר "לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר הייתה למלך מצרים" (מלכים ב כד, ז) הייתה גם אשקלון, כשכנתה יהודה, למס עובד לבבל, ורבים מיושביה ומרבי המלוכה הגלו אח"כ בבלה בגלל מזימות מרד.

בכרוניקה הבבלית נאמר, שנבוכדנאצר החריב לחלוטין את אשקלון, "והפך את העיר לתל ולכרם". הד קול הירידה הזאת נשמע בדברי הנביאים של אותן התקופות. מלבד נבואת עמוס, שנזכרה לעיל, התנבא צפניה (ב, ד) "כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשמה...", ובאותה התקופה עצמה, בימי יאשיהו בן אמון, הכריז ירמיהו (מז, ה): "באה קרחה על עזה נדמתה אשקלון", ואף זכריה התנבא: "ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב" (ט, ה).

בתקופת שיבת ציון היו סביבות אשקלון בתחום עולי בבל, אך העיר עצמה הייתה עיר מסחר צורית-יונית מחוץ לתחום, ונשארה עיר חופשית גם לאחר ניצחונות החשמונאים.

אשקלון היא מולדת הורדוס האדומי, והוא דאג כל ימיו לשיפורה, ופאר אותה בבנינים נהדרים, עד כי גם בימי הבינים עוד נחשבה לעיר היפה ביותר של סוריה וא"י ומפורסמת בגניה ובשוקיה.

בתקופה הרומית-ביזנטית הייתה אשקלון עיר הלניסטית בעלת ישוב מעורב, שכלל גם קהלה יהודית. בייחוד התפרסמה כעיר מושבם של פילוסופים וסופרים יוניים, שהקימו בה מקדשים לאפולו ולעשתורת, ועל כן חשבוה חז"ל לעיר נכרית לגבי המצוות התלויות בארץ וכחוץ לארץ לגבי גיטין. אבל לא לארץ "טמאה משום ארץ העמים" (גיטין ב., ושם בתוספות; כפתור ופרח מה.).

הישוב היהודי הוסיף להתקיים בה בכל זאת מאות רבות בשנים גם אחר חורבן בית שני. הישוב היהודי באשקלון לא נפגע גם עם כיבוש העיר בידי הצלבנים (1153), שלא הצליחו לכבשה במסעם הראשון. ולהפך, היא הייתה הראשונה לקליטת פליטים והראשונה לפדיון שבויי ירושלים. 17 שנה לאחר כיבוש הצלבנים מצא בה הנוסע מטודילה "כמו מאתים יהודים רבנים, כמו ארבעים קראין (=קראים), ושם כותים (שומרונים) כמו שלש מאות".

אשקלון הייתה, אפוא, אחת הערים המעטות ששמרו על רציפות קהלותיהן בתקופת הצלבנים, ורק בימי הקרבות שבין ריכרד לב הארי וצ'לאח א דין, כאשר העיר נחרבה בפקודתו של זה האחרון (1191) ותושביה נתפזרו לכל רוח, עזבוה גם היהודים ועברו ירושלימה שבידי צ'לאח א דין.

המשורר אלחריזי מצא בביקורו בירושלים בשנת 1215 "מן האשקלונים קהל מעולה" (תחכמוני, שער כח), הוא הקהל שהיה בין מניחי היסוד לקהלה הירושלמית החדשה מיד אחרי שנתבטלו האיסורים והגזירות של הצלבנים על התישבות היהודים בעיר קדשם.

בשנת 1270 נחרבה אף העיר עצמה בידי הסולטן המצרי ביברס והייתה, כנבואת צפניה עליה, תל שממה.

שם העיר אשקלון נשאר שמור בשם הערבי של ח' עסקלאן במרחק 25 ק"מ מצפון לעזה, בחפירות שנערכו במקום זה בשנות 1921-1920 חשפו החוקרים גרסטנג ואדמס, שרידי בנינים חשובים מהתקופות ההלניסטית והביזנטית, בניני הצלבנים על חוף הים במקום שהיה נמל אשקלון, וגם שרידי בית כנסת יהודי עם כתובות עבריות, ארמיות ויוניות. החורבות מראות כי אשקלון ההלניסטית-ביזנטית הייתה מרוחקת מהים והשתרעה ע"פ שטח של 550 דונם, ונמל אשקלון היווה יחידה עירונית בפני עצמה, מדרום לעיר, על חוף הים. אשקלון המקראית הייתה קטנה ממנה הרבה יותר, ומקומה נמצא על גבנון קטן, הידוע כיום בשם: חצרה בסמוך לשפת הים והשתרעה על שטח של 60 דונם בלבד. היא דמתה בהיקפה למגידו, אך עלתה על ערים מקראיות אחרות, כגון: שכם (50 ד'), גבעון (25), (יריחו (34), מצפה (20). הנמל המקראי הקדום נמצא בואדי אברהים, המכוסה כיום חול.

במלחמת העצמאות
במלחמת העצמאות חנה באזור הצבא המצרי במהלך מסעו צפונה דרך ציר החוף, כאשר מטרתו הייתה תל אביב, לכן הפציץ חיל האוויר את העיר מספר פעמים. העיר נכבשה ב-4 בנובמבר 1948 יחד עם איסדוד ואיבנה על ידי כוחות צבא הגנה לישראל במהלך מבצע יואב. רוב תושביה הערבים ברחו.

העיר היהודית החדשה
בשנים הראשונות היישוב החדש במספר שמות. בתחילה נקרא מגדל-עזה, אחר כך מגדל-גד ולבסוף מגדל-אשקלון. היישוב תוכנן כישוב חקלאי ועורף לוגיסטי לישובים החקלאיים שעתידים היו לקום באזור. בשנת 1951 הוכרזה מגדל-אשקלון כעיר.

בשנת 1951 החלה ביוזמת ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה הקמת שכונת מגורים בסמוך למגדל-אשקלון בשם אפרידר. מקור שם השכונה הוא ר"ת המילים אפריקה דרומית. ב-1953 הוכרזה השכונה כמועצה מקומית בשם אשקלון. ב-1955 החליט משרד הפנים לאחד את שני היישובים לעיר אחת שנקראה אשקלון.
בשנות ה-90 נקלטו בעיר מעל 50,000 עולים חדשים, בעיקר מברית המועצות ומאתיופיה.

אשקלון כיום
במהלך אוגוסט 2005 נקלטו בעיר כמה עשרות מפונים מרצועת עזה, כחלק מתוכנית ההתנתקות, בעיקר מהיישוב כפר דרום. ב-9 בספטמבר 2008 עיריית אשקלון קראה לארבעה רחובות בשכונת הנשיא הרצוג על שם יישובים שהיו בגוש קטיף: ניסנית, מורג, אלי סיני וכפר דרום.

החל בשנת 2006 החלו לנחות על העיר רקטות שנורו מרצועת עזה. בדצמבר 2008, ערב מבצע עופרת יצוקה ובמהלכו, המשיכה אשקלון לספוג ירי של טילי גראד אשר כוון כנגד האזרחים המתגוררים בה, עובדה אשר גרמה לשיתוק חלקי של החיים בעיר.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן