לדף ראשי



מיסוד הציונות
בשנת 1894סיקר בנימין זאב הרצל, עיתונאי יהודי ווינאי, את משפט דרייפוס. במהלך המשפט, הבחין שההמון הצרפתי ואף השופטים מאשימים את דרייפוס בבגידה, ללא ראיות מספיקות. הוא חש כי מתחת לפני השטח רוחשת שנאה עמוקה ליהודים וכי אין ליהודים עתיד באירופה. כתוצאה מאירוע זה החל הרצל לפעול למען הקמת מדינה לעם היהודי. עוד יותר הושפע הרצל מכישלון האמנציפציה להבטיח ליהודים שוויון זכויות חברתי אמיתי, מתהליכי ההתפוררות של האימפריה האוסטרו-הונגרית, בה חיו אז כ-2 מיליון יהודים, ועלייתה תנועות לאומיות גזעניות ושונאות זרים במרחביה.

ב-29 באוגוסט 1897 התכנס ביוזמתו של הרצל הקונגרס הציוני הראשון והוקמה ההסתדרות הציונית העולמית. מרבית צירי הקונגרס הגיעו ממזרח אירופה וזאת משום שבאופן כללי מערב אירופה אפשרה ליהודים להיקלט בתוכה. הרצל שנבחר לעמוד בראש ההסתדרות המשיך בפעולותיו, דן בנושא עם מנהיגים בעולם וכתב טקסטים בנושא זה. בין השאר כתב את הספר מדינת היהודים. הקונגרס הציוני הראשון היה הפרלמנט הראשון של התנועה הציונית. ובכך הוא הציב את המסד לכל המערכות הפוליטיות של התנועה הציונית ומדינת ישראל. בקונגרס זה, נקבעה הדמוקרטיה כבסיס העומד ברעיון התנועה הציונית. כמו כן נקבע בו העקרון החשוב של בחירת מפלגות ולא נציגים. עקרון זה שמר על האפשרות לכל אדם להיות מיוצג בפרלמנט, והוא נשמר גם בכנסת של מדינת ישראל.

ההסתדרות הציונית העולמית הוקמה בלי קשר לוועידת קטוביץ, והרצל בתחילת דרכו לא ידע אפילו על קיומה של תנועת "חובבי-ציון". הסתדרות זו הוקמה במטרה להקים בית לאומי לעם היהודי, ללא פירוט בשלב זה של היכן יוקם ומתי. בהמשך, הצטרפו חובבי ציון לתנועה הציונית בקונגרס הציוני הראשון, והיוו אגף ניצי יחסית בתנועה הציונית.

חידושו הגדול של הרצל, היה בהתפרסמותה של התנועה הציונית. בניגוד לתנועות קודמות של עלייה לארץ, שניסו לפעול באופן שקט ונחסמו על ידי השלטונות, החליט הרצל לעבוד בצורה הפוכה: מטרתו הייתה להשיג לגטימציה בינלאומית לציונות מתוך ההכרה בזכותו הלגיטימית של העם היהודי כלאום למדינה משלו. מכאן הרעיון של הציונות המדינית. כדי להגשים מטרה זו, פנה הרצל בתחילה אל האימפריה העות'מאנית, אל קיסר גרמניה וילהלם השני, איתו אף נפגש במהלך ביקורו של הקייזר בירושלים, ואל האימפריה הבריטית. לבסוף התגשמה מטרתו בהצהרת בלפור. בהצהרה זו, אשר העניקה הכרה בבית הלאומי ליהודים בארץ ישראל, הוחלט בוועדת סן רימו ובאו"ם ב-1947, על תוכנית החלוקה. כפי שציפה הרצל, דווקא פומביותו של המהלך והלגטימציה הבינלאומית שהוא קיבל, הם שסייעו לו בכל הצמתים הקשים שעברה הציונות עד להגשמתה.
פרעות קישינב גרמו, בין היתר, לכך שבקונגרס הציוני השישי שנערך בבזל בשנת 1903 הציג הרצל את תוכנית אוגנדה, שלפיה תוקם באוגנדה (כיום האזור מצוי בשליטת קניה) מושבה של יהודים. תוכנית זו עוררה ויכוחים רבים, אף גרמה לקרע.

בקונגרס השביעי שנערך ב-1905, הוחלט שהארץ היחידה שבה תקום מדינת היהודים תהיה ארץ-ישראל. את עיקר המאמץ בקביעת ארץ ישראל כמושב המדינה העתידית, הובילו ציוני ציון בראשות מנחם אוסישקין, יחיאל צ'לנוב ושמריהו לוין. כתוצאה מכך, התפלגו מהתנועה הטריטוראליסטים, ואילו התנועה הציונית הכריזה באופן רשמי על יעדה החדש להקים בית לאומי בארץ-ישראל. כתוצאה מההחלטה להתמקד בארץ-ישראל, הוקם ב-1908 המשרד הארצישראלי בראשות ארתור רופין, שתפקידו להתחיל ביישום הקמת הבית הלאומי.

מטרות הציונות
ראשיתה של התנועה הציונית במזרח ומרכז אירופה (קהילות תחום המושב, אוסטרו-הונגריה וגרמניה). מטרות הציונות אף פעם לא הוגדרו בצורה המקובלת על כל החלקים של התנועה הציונית וגם המטרות שהיו מוסכמות על רובה השתנו במהלך הזמן בהתאם להתפתחויות השונות (הצהרת בלפור, המנדט הבריטי, הקמת מדינת ישראל וכו'). גם סדר העדיפויות בין המטרות השונות לא היה קבוע, גם בין אלה שהסכימו עליהן.

המטרה העיקרית של התנועה הלאומית-היהודית-הציונות היא: "הקמת בית מולדת לעם היהודי בארץ ישראל מובטח על פי משפט הכלל." הביטוי "בית מולדת" נאמר כדי לא להכעיס את הטורקים בארץ, שמא יפגעו בישוב היהודי בארץ ובעולים ארצה.


בין מטרותיה השונות של הציונות במהלך השנים ניתן למנות הדברים הבאים:

הקמת מדינה או "בית לאומי" לעם היהודי.
פיתוח ארץ ישראל באמצעות יישובה ביהודים בעלי מקצועות שונים.
ארגון העם היהודי באמצעות מפעלים משותפים שונים.
הגברת ההכרה העצמית של העם היהודי.
הכנת התשתית המדינית לקראת הקמת בית לאומי.
עידוד העלייה לארץ.
עידוד החינוך היהודי והעברי.
בניית חברת מופת, המבוססת על צדק חברתי ושוויון.
סולידריות יהודית ומאבק באנטישמיות.
בניית כוח מגן יהודי על מנת להגן על היהודים מפני רודפיהם.
הפיכת העברית לשפת העם היהודי.
הגברת אחדותו של עם ישראל.
סיפוק תמיכה למדינת ישראל.
שילוב העם היהודי במדינת ישראל.

ההבדל בין ציונות כיום לבין ציונות בעבר: מאחר שמטרות מרכזיות של הציונות מן העבר (כמו הקמת הבית הלאומי היהודי) כבר הוגשמו - חל שינוי בדגשים ששמה הציונות על מטרותיה. ובעיקר: במקום הקמת המדינה - חיזוקה וביסוסה. עם זאת, נהוג להסכים כי הציונות מניחה, לכל הפחות, את זכות היהודים לפעילות פוליטית קולקטיבית.

הנושא "ציונות" חובק עולם. ניתן לעסוק בתולדות הציונית, בחלקיה, במפלגות שבנו אותה ותהליכי השינוי שעברו בהם, בציונות הדתית, ובדתיות האנטי-ציונית. הסקירה הקצרה שניתנה למעלה היא מתוך "ויקיפדיה", ומטרתה ליצור מסגרת לנושא. עיקר ההעמקה בו יהיה באמצעות המאמרים המובאים להלן, וכן באמצעות חיפוש המונח "ציונות" באתר דעת, ובאינטרנט בכללו. כמו כן מומלץ לבדוק את המדור אזרחות שבאתר דעת, הכולל נושאים רבים הקשורים לציונות.

מאמרים באתר דעת:
ב' בורוכוב / הנחות יסוד לשאלת היהודים
אליעזר בן שלמה, מקורותיה של הציונות החילונית ודרכה
עם התורה או עם ה' – משנתו של יצחק ברויאר על הציונית
ארבעה הספדים על הרצל, מפרי עטו של יריב
הרב אלחנן וסרמן, עקבתא דמשיחא – עמדת אגודת ישראל כלפי הציונות
רבי משה טיטלבוים, ויואל משה – עמדת חסידות סאטמר כלפי הציונות ומדינת ישראל
א' גיטלין, יהדות התורה והמדינה – עמדה של חרדים כלפי הציונות והמדינה
חיים נבון, תפיסתו הציונית דתית של הרב סולובייצ'יק
הרב דסברג, מדינה יהודית – שלוש גישות


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן