לדף ראשי



אודייתא היא ההודאה כי נכס או חפץ שייך לפלוני. הודאה זו יוצרת את העברת הבעלות בנכס. הרעיון העומד בבסיס הבנה זו הוא כי הודאת בעל דין יש לה תוקף כמאה עדים. קנין אודייתא קיים בכל עת שאדם מודה כי נכסיו שייכים לפלוני.¹ מכאן פסק הרמ"א²

"ולכן בריא שרוצה לחלוק נכסיו אחרי מותו שלא יריבו יורשיו אחריו, ורוצה לעשות סדר צוואה בעודו בריא, צריך להקנות בקניין. ואפילו קניין אינו מהני אם רוצה ליתן להן דבר שאינו בידו אז, דאין אדם מקנה דבר שלא ברשותו. ואין מהני אלא דרך הודאה שמודה שחייב לכל אחד מהן כפי מה שירצה".
פירוש: אדם הרוצה לחלק את נכסיו בדרך שהוא קובע, צריך להקנות את הנכסים. כיוון שאין אדם יכול להקנות נכסים שאינם שלו, הוא יכול להעביר את הנכסים בדרך של "הודאה". הוא מודה על חוב לאנשים שונים, והם יכולים לגבות את החוב לאחר מותו, כי הודאתו יוצרת התחייבות כספית.

תוכן דברי הרמ"א הם הבסיס לתקנה המכונה בשם "שטר חצי זכר".

תקנה זו נעשתה בעניין ירושת הבנות החל מתקופת הראשונים, על מנת לגרום לכך שבנות יקבלו זכויות ברכוש אביהן, למרות דין תורה אשר קבע כי אין לבנות כל חלק בירושת אביהן.

בזמן התלמוד והמשנה הייתה קיימת תקנת "בנין דכרין" אשר היוותה חלק אינטגרלי מכתובת האשה, מכוחה רשם הבעל בכתובת אשתו³

"בנין דכרין דיהוו לי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעת אחוהון" (בנים זכרים שיהיו לי ממך הם יירשו את כסף כתובתך יותר על חלקם עם אחיהם מאישה אחרת).

בכך בעצם התחייב הבעל כי כל כסף שהכניסה לו אשתו בכתובתה יוחזר לבניה עם מותו. (אישה אינה יורשת את בעלה ע"פ דין תורה)

תכלית תקנה זו היא ע"פ הסבר התלמוד שם:

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן ינאי מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין? כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו", רש"י: "ויתן לבתו- נדוניא יפה דאילו מתה יירשו בניה.

משך השנים נחלשה התקנה וחדלה לפעול ⁴
והסיבה לכך נעוצה בעובדה כי עקב התקנה, משך השנים, נוצר מצב בו נתן האב נדוניה גדולה לבת הרבה יותר מאשר נתן לבן.

או אז, עם החלשות תקנת הבנות ומתוך רצון לשוב ולעודד אב ליתן נדוניא מכובדת לבתו, תקנו חכמים את "שטר חצי זכר" אשר היווה בעצם חלק מהנדוניא של הבת⁵ ונכתב במועד החופה. לפי שטר זה התחייב האב כי בתו הנישאת תקבל ביום פקודתו של האב מחצית חלק אשר יקבל כל אחד מבניו. מכאן השם "חצי זכר". כפי שכותב הרמ"א ⁶

"דמה שנוהגין עכשיו לכתוב שטר חוב לבתו ולהתנות שאם יתן לבתו חלק חצי זכר יפטור מן החוב, צריך ליתן לה בכל אשר לו, דעיקר הוא החוב, ולכן צריך לקיים תנאי או ישלמו החוב וכן המנהג".

נוסח שטר החוב מובא בספר "נחלת שבעה" אותו הרבו לצטט האחרונים⁷

"זכרון עדות... הנני מודה בפניכם היום ...אין שיש בידי ממון בתי הנ"ל... שהלוותה אותם לי מידה לידי במזומנים, והרי הם עלי ועל יורשי אחרי בחוב גמור... וכן התניתי עמה שזמן פרעון החוב הנ"ל לא יחול עלי ולא יגיע אלא שעה אחת קודם מותי ... אכן תנאי זה התנתי עם בתי הנ"ל, שכשיגיע זמן פרעון הנ"ל, ויאותו בני הזכרים לשלם לה חוב הנ"ל, או ליתן לבתי הנ"ל או ליוצאי חלציה... חצי חלק זכר בן פשוט"

דהיינו, האב כותב בשטר החוב סכום גבוה מאוד, כך שבפועל לא משתלם ליורשים לשלם לבת סכום זה, אלא הם מעדיפים ליתן לה את חלק חצי זכר, ובלבד שיפטרו עצמם מהחוב.

נוסח שטר זה עורר בעיות לא מעטות בקרב ספרות השו"ת.
ראשית: מדובר בשקר, הואיל ומעולם לא קיבל האב מאומה מבתו, ונוסח השטר הוא שקרי.

נוסף על כך קיימות דעות כי קניין אודייתא קונה באמירה ללא קניין רק בשכיב מרע [=גוסס], אך בבריא אנו לא אומרים כן, ויש צורך בקניין תקף ע"פ ההלכה⁸.

כן יש הסוברים כי אם מודים שני הצדדים שההודאה היא שקרית לא תועיל ההודאה⁹.

ניסיון להשתמש בקניין אודייתא לעניין צוואה יוצר בעייתיות נוספת, יש לזכור כי קניין אודיתא נתקן במהותו כפתרון לירושת הבת כדי שירבו בנדוניתא על מנת לחבבה על בעלה¹⁰. דהיינו היה צורך מיוחד לתקן שטר זה כדי לפתור בעיה שנוצרה עם העלמות כתובת "בנין דכרין". אך מי תקע כף לידינו שפתרון זה מותר גם במקום בו לא קיימת תקנת חז"ל ותיקון הבנות אלא גם במקרה בו אדם מעוניין להוריש את רכושו לאדם אחר?

בשו"ת "מנחת יצחק"¹¹ התייחס לעניין זה וציטט את דברי ה"חתם סופר":

עצה זו ע"י ההודאה אפשר לא רק לאשתו ובניו אלא אף לשום גברא [=לכל אדם]. הנה אף דאם עשה כן הועיל, אבל לעשות כן לכתחילה היכא דליכא ענין של מצווה וצדקה, אני חוכך [=מתלבט] בזה.
ולפי מה שכתב בתשובת חת"ם סופר שם (אה"ע ח"א סי' קמז, בד"ה ואין) וזה לשונו: "דדבר ידוע הוא שהחוב הוא הודאה של שקר ולא הנהיגו חכמים כן אלא לחבב אשה על בעלה, לומר כבן אני חשוב אצל חמי, שמוריש את בתו חצי חלק זכר".

מנגד ישנם יתרונות מובהקים שאינם קיימים בשום קניין אחר.

1. לפי רוב הדעות אין צורך בדרכי קניין הלכתיים, אלא עצם ההודאה היא הקניין.
2. אין כל בעיית אסמכתא הואיל ומייד כאשר הודה בחוב זכה בו הצד השני.
3. אין כל בעיה עם נכסים שלא באו לעולם ואף לא עם צאצאים שטרם נולדו¹². עניין זה הוא מהותי ביותר בצוואה הנערכת זמן לא ידוע לפני מות המוריש והואיל ונכסיו של אדם הם דינמיים כמו צאצאיו, היקף העיזבון וזהות הנהנים אינו ידוע בעת עריכתה ובעת ביצוע הקניין דבר הפוגם בתוקף הצוואה.
4. אין כל העברה מיידית של נכסי המוריש, כך שהשליטה על הנכסים וההנאה הבלעדית בהם נשארות בידי המוריש עד פטירתו.
5. ההתחייבות תקפה גם לדעת הרמב"ם הסובר שהמחייב את עצמו בדבר שאינו קצוב, אע"פ שקנו מידו, לא מועיל. זאת הואיל והמדובר בהתחייבות חיצונית קצובה.¹³
על מנת לפתור את בעיית השקר לכאורה, וליהנות מיתרונות קניין האודייתא תקנו האחרונים לכתוב שני קניינים בצוואה, את קניין האודייתא מדין הודאה, וכן קניין התחייבות.

וזו דרך הכתיבה: המוריש מקדים קניין התחייבות אמיתית, בליווי קניין מתאים, ובו הוא מתחייב ליתן לנהנים שעה אחת לפני מותו את רכושו כפי שליבו חפץ. אחר כך יבוא נוסח ע"פ "שטר חצי זכר" או "שטר זכר שלם" או כל חלוקה אחרת בה מעוניין המוריש לחלק את רכושו לנהנים. כתיבת "שטר חצי זכר" באה לאכוף את קיום ההתחייבויות אשר נאמרה לפני כן, בדרך של הצבת ברירה לפני היורשים.

הערות:
¹ ע"ע "קצות החושן" סי' קצד סק"ג. שכתב "ולענ"ד קנין שלם הוא ולא נופל מכל הקניינים הן לעניין
ממון והן לעניין איסור". ובבא בתרא קמט ע"א תוספות ד"ה "שכיב מרע שהודה מהו".
² שו"ע חו"מ סי' רנז סע' ז.
³ בבלי כתובות נב ע"ב במשנה שם. תנאי זה הוא מתנאי בי"ד, גם אם לא כתב הבעל תנאי זה בכתובת אשתו
התחייב בתוכנו.
⁴ לעניין זה ראה סקירתו המאלפת של ד"ר ריבלין "שטר חצי זכר" -דיני ישראל י"ז (תשנג-תשנד) קנח-
קסב, וכן בספרו "הירושה והצוואה במשפט העברי" (תשנ"ט) פרק שלישי. 49. ביטולה של התקנה נבע
לדעתו של המחבר הואיל ונוצר מצב בו נתן האב נדוניה גדולה לבת הרבה יותר מאשר נתן לבן ומביא שם
בשם תשובת הגאונים "שרוב בני האדם מניחים את בניהם בלא מחיה ומתקנים את בנותיהם"- עמ' 50
שם.
⁵ ש. אסף "לשאלת הירושה של הבת " ספר היובל לי' פרימאן ,ברלין תרצז. חלק עברי עמ' 10.
⁶ שו"ע חו"מ רפא ס"ז.
⁷ "נחלת שבעה" ס' כ"א ועיין "פתחי חושן" לרב יעקב ישעי' בלויא ,ומאמרו של הגרז"נ גולדברג "ירושת הבת". תחומין ד' 342.
⁸ דעת התשב"ץ הובאה בקצה"ח סימן קצד סק"ד.
⁹ אינצקלופדיה תלמודית ערך אודיתא ,שם, ה"ש 5 דעת הרשב"א.
¹⁰ עוד ראה נחלת שבעה ס' כא' סעיף ד' אות ב'.
¹¹ הרב וייס, שו"ת מנחת יצחק, ח, קמ"ג. ועיין עוד בנוסח שטר צוואות בריא, שם, חלק ז' סי' קלב, שתיקן קנין אודיתא בצוואת בריא
¹² שו"ע חו"מ סימן רי ס' א.
¹³ רמב"ם הלכות "מכירה" פי"א הט"ז. וכן בהלכות "זכיה ומתנה" פ"ג ה"ה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן