לדף ראשי

ואמר עולא: כי גזרי במערבא לא מגלי טעמי עד תליתר ירחא שתא, דילמא איכא אינש דלא סבירי ליה ואתי לזלזולי בהו (ע"ז ל"ה.).
[אמר עולא, כאשר גזרו גזרות בארץ ישראל לא גילו טעמם עד שנה, שמא יש אנשים שלא יקבלו את הגזרה, ויבואו לזלזל בה]

נזהרו שלא לגזור גזרה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה (ב"ק ע"ט:),

לא גוזרים גזרה כדי לשמר גזרה אחרת שקדמה לה (ביצה ג'.).

גזרה שגזרו חכמים למקומות שמצויה בהן פרצה, אין הגזרה מחייבת את הכל, ואם בטל הטעם המקומי בטלה הגזרה (שו"ת בנימין זאב סי' רכ"ב).

אין עושים גזרה על דבר שמותר מן הדין; ולא חוששים למראית עין או לטעות (פרי חודש לאו"ח סי' תס"א ב).

אין גוזרים גזרות חדשות אחר סיום התלמוד. הרא"ש היה מתמה איך יכלו הגאונים לגזור גזרה אחר שסתם רב אשי התלמוד (שבת קס"ד: גופי הלכות אות קכ"ב). אבל מתקנים תקנות בהסכם הקהלות.


רמב"ם, בהקדמת המשנה, על הגזרות
[החלק הרביעי מן הדינים] הם הגזרות שתקנו הנביאים והחכמים בכל דור ודור, כדי לעשותם סייג לתורה. ועליהם צווה הקב"ה לעשותם. והוא מה שאמר במאמר הכללי (ויקרא יח), ושמרתם את משמרתי, ובאה בו הקבלה (יבמות כא.), עשו משמרת למשמרתי. והחכמים יקראו אותם גזרות.

ולפעמים תיפול בהם מחלוקת לפני החכם, שהוא אוסר כך מפני כך, ולא יסכים עליו חכם אחר. וזה הרבה בתלמוד, שאומרים רבי פלוני גזר כך, משום כך וכך, ורבי פלוני לא גזר.

וזה כמו כן סיבה מסיבות המחלוקת. שהרי בשר עוף בחלב הוא גזרה מדרבנן, כדי להרחיק מן העבירה, ולא נאסר בתורה אלא בשר בהמה וחיה, אבל אסרו חכמים בשר עוף, כדי להרחיק מן האיסור.
ויש מהם מי שלא יגזור גזרה זו, שרבי יוסי היה מתיר בשר עוף בחלב, וכל אנשי עירו היו אוכלים אותו, כמו שנתפרסם בתלמוד.

וכשתיפול הסכמה על אחת מן הגזרות, אין חולק עליה בשום פנים. וכשיהיה פשוט איסורה בכל ישראל, אין לחלוק על הגזרה ההיא. אפילו הנביאים בעצמם לא היו רשאים לבטל אותה. וכן אמרו בתלמוד, שאליהו ז"ל לא היה יכול לבטל אחד משמונה עשר דברים שגזרו בית שמאי ובית הלל. והביאו טעם על זה, לפי שאיסורן פשט בכל ישראל.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן