לדף ראשי



בנם הבכור של עמרם ויוכבד, ואח למשה ולמרים. היה מבוגר ממשה בשלש שנים. אהרן היה שותף מלא למשה בפגישותיו עם פרעה (הוא שימש "פֶּה" למשה כְּבַד הַפֶּה והלשון), בעשיית אותות ומופתים, בהנהגת העם במצרים וביציאת מצרים, בקריעת ים סוף ובהקמת מערכת הלְוִויָה והכהונה.

אהרן נחשב לכוהן גדול/כוהן הראש, אבי כל הכוהנים. זכותם של בניו לשרת בקודש וליהנות מן הקודשים היא נצחית – "ברית מֶלַח עולם" (במדבר יח,יט). פנחס בן אלעזר, נכדו של אהרן, הביא לעצירת המגיפה בפרשת בַּעַל פְּעוֹר (במדבר כה), לכן הובטחה לו ולזרעו "ברית כהונת עולם" (במדבר כה,יג ). התורה מטילה על אהרן, באמצעות משה, את כל עבודות הפולחן - קורבנות, מלאכת המשכן כשלפני כן עבודה זו היתה מוטלת על הבכורות.

המדרש מסביר כי זכה לייסד את שושלת הכהנים, משום שכאשר ראה שמשה, אחיו הצעיר, מונה להיות הנושא והנותן עם פרעה לא קינא בו. חז"ל לומדים זאת מן הפסוק "וראך ושמח בליבו" שאומר הקב"ה למשה לפני פגישת האחים (שמות רבה ג,יז). הבחירה למעשה היתה רק לאחר מתן תורה: "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי" (שמות כח,א)

בחטא העגל אהרון מופיע כדמות מרכזית. הוא העלה את הרעיון לאסוף זהב ועשה ממנו את העגל ואף בנה לפניו מזבח. משה שאלו למה הביא על העם "חטאה גדולה" (שמות לב,כא). אפשר למצוא בפסוקים רמיזה שאף לאחר תשובתו של אהרון משה לא נתרצה שנאמר (שם, שם,כה) "וירא משה... כי פרעה אהרון לשמצה בקמיהם".

ביום השמיני לחנוכת המשכן, בו נכנס אהרן לשמש בכהונה, שני בניו הגדולים של אהרן, נדב ואביהוא, מתו. נדב ואחיו אביהוא נכנסו להקטיר "אש זרה", ונשרפו חיים. את מקומם ירשו שני האחים הצעירים, אלעזר ואיתמר.

במהלך המסע במדבר עירער קורח על מנהיגותם של משה ואהרן אבל הקב"ה אישר את בחירתו באהרן על ידי מבחן קטורת - מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת של קורח נשרפו אך כאשר אהרן הקטיר קטורת הוא עצר את המגפה שפגעה בעם. מבחן נוסף היה בפריחת מטהו של אהרן (במדבר יז,כג).

אהרן נפטר ב-א אב בשנה הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים (במדבר לג,לח) בטרם הכניסה לארץ ישראל במקום הקרוי הֹ‏ר ההר, על גבול ארץ אדום (במדבר כ,כח). היה בן מאה עשרים ושלש במותו. משה, אהרן ובנו ממשיכו אלעזר צוו לעלות לראש הפסגה, ושם משה הפשיט מאהרן את בגדיו - בגדי הכהן הגדול, הלבישם את בנו, ואהרן נפטר במיתת נשיקה. לאחר מותו בני ישראל התאבלו עליו 30 יום, דבר המראה את האהבה הגדולה שרחש לו העם. מצאנו בפוסקים וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח תקפ,א-ב) שמותר להתענות בראש חודש אב, למרות שבדרך כלל אסור להתענות בראשי חודשים כיון שזהו יום פטירתו של אהרן הכהן.

התורה מציינת את סיבת מותו של אהרן – בגלל החטא שחטאו משה ואהרן במי מריבה (במדבר כ,כד). האברבנאל מסביר שזהו רק סיפור כיסוי למותו של אהרן, ואילו הסיבה האמיתית מופיעה בהמשך בספר דברים (ט,כ), והיא: חטאו של אהרן בעשיית עגל הזהב. והסיבה לסיפור הכיסוי היא מפני כבודו של אהרן הכהן.

אוהב שלום ורודף שלום
במסכת אבות (א,יב) נאמר: "הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". באבות דרבי נתן (נוסחא א פרק יב ד"ה אוהב שלום) מתוארת שיטתו של אהרן:

"אוהב שלום כיצד מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן אוהב שלום [בישראל] בין כל אחד ואחד שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (מלאכי ב,ו). ר"מ אומר מה תלמוד לומר ורבים השיב מעון. כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע [לו באדם רע או] באדם רשע ונתן לו שלום. למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי איך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום. ונמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו והולך אהרן ויושב לו אצל האחר וא"ל בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה. לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ,כט)"

בעקבות המשנה במסכת אבות, הפך אהרן להיות לסמל של אהבת הבריות ורדיפת שלום. ייתכן שמקורה של מסורת זו הוא בדברי מלאכי, שמתאר את הכהן האידאלי: "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן. כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת הוּא" (מלאכי ב,ה-ז), או במזמור שיר המעלות בתהלים שמתאר אחווה: "שיר המעלות לדוד, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד: כשמן הטוב על הראש, יֹרד על הזקן, זקן אהרן, שיֹרד על פי מדותיו" (תהלים קלג,א-ב).

הרצי"ה קוק היה מדגיש שלא נאמר במשנה אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה, אלא "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", כלומר שהאהבה לא היתה תלויה בדבר, אלא היתה אהבה עצמית.

עוד מובא במדרש:

וילך ויפגשהו, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד זה אהרן שנאמר (דברים לג) וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך, ואמת זה משה שנאמר (במדבר יב) לא כן עבדי משה וגו', הוי חסד ואמת נפגשו, כמה דתימא וילך ויפגשהו בהר האלהים, צדק זה משה שנאמר (דברים לג) צדקת ה' עשה, ושלום זה אהרן שנאמר (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי... ר' יהודה ב"ר סימון אומר חסד זה אהרן, ואמת זה משה, ור' עזריה אומר חסד זה משה שעשה חסד עם יוסף, ואמת זה אהרן, דכתיב (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו הוי חסד ואמת נפגשו זה משה ואהרן. וישק לו אין אנו יודעין למי חלק הקב"ה כבוד אם לאהרן אם למשה, י"א לאהרן שהיה במצרים ומתנבא להן לישראל שעתיד הקב"ה לגאול אותם, כדי שיבא משה ויעיד על דבריו של אהרן ויהיו ישראל אומרים אמת היה מתנבא אהרן, וי"א למשה כדי שיבא משה ויאמינו לדבריו. (שמות רבה (וילנא) פרשה ה ד"ה י וילך ויפגשהו)

במדרש אף מבואר שענני הכבוד שהקיפו את ישראל היו בזכותו של אהרן:

"ויעל אהרן הכהן וגו', ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במתו בהר ההר (שם /במדבר/ לג), כיון שמת אהרן, נסתלקו ענני כבוד, ובאו הכנעניים להלחם עם ישראל, וישמע הכנעני מלך ערד וגו' (שם /במדבר/ לג מ), ומה שמועה שמע, שמע שמת אהרן, והלך התייר הגדול שבהן, ונסתלק עמוד הענן, שהיה נלחם להם" (סדר עולם רבה (ליינר) פרק ט )

משפחתו
הוריו: עמרם ויוכבד
אחיו: משה רבנו ומרים הנביאה
אשתו: אלישבע, אחותו של נחשון בן עמינדב, נכדת הנין של יהודה
בניו: נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן