לדף ראשי



אלקנה – בן ירוחם, בעליהן של חנה ופנינה ואביו של שמואל

"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי" (שמואל א א,א).

ארבע לויים ממשפחת קהת שהוזכרו בדברי הימים א (פרק ו), כהרביעי הוא אביו של שמואל.
אחד מגבורי דוד משבט בנימין שהוזכר בדברי הימים א (יב,ז).

אלקנה – משנה לאחז מלך יהודה.

"וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ" (דברי הימים ב כח,ז).

באבות דרבי נתן (נוסחה ב,לז) ובמדרשים מובא שאיש האלהים שבא אל עלי (שמואל ה ב,כז) הוא אבי שמואל הנביא.

אלקנה אביו של שמואל

לפי המדרש אלקנה היה מעודד את עם ישראל לעלות למשכן בשילה:

כי לא הרבה יזכור את ימי חייו, זה דורו של עלי, כי האלהים מענה בשמחת לבו, זה אלקנה שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותם בירושלים בכל שנה ושנה בדרך אחרת, לכך הכתוב מקלסו (שמואל א' א') ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה (קהלת רבה (וילנא) פרשה ה ד"ה א [י"ט] כי).

אלקנה כל שנה היה עולה בדרך אחרת:

"כי לא הרבה יזכור [את ימי חייו. זה עלי. כי האלהים מענה בשמחת לבו] זה אלקנה שמדריך את ישראל לעלות לשילה [בדרך] שמעלה אותו [בשנה] זו לא היה מעלה [בשנה] אחרת. לפיכך יחסו הכתוב ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה (שמואל א א,ג)" (מדרש זוטא - קהלת (בובר) פרשה ה ד"ה [יט] כי לא).

ויהי איש אחד מן הרמתים וגו' (שמואל א א,א), היה אלקנה עולה ארבעה פעמים בשנה, שלשה מן התורה ואחת שקיבל עליו, שנאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה וגו' (שמואל א א,ג), אלקנה הוא עלה ואשתו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו עמו וכל בני ביתו היה מעלה את הכל עמו, אמר, שלא [ילמדו] דרך עבודה זרה מן הכנענים ומן הפושעים ויעשו דבר שלא כתורה. דבר אחר למה מעלה את הכל עמו, כשהיו עולין בדרך ולנין ברחובה של עיר, מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד, שכן האיש מדבר עם האיש, אשה עם האשה, גדול עם גדול, קטון עם קטון, והיתה המדינה מרגשת [והיו] שואלין להן [להיכן תלכו, ואומרים] אל בית האלהים שבשילה שמשם תצא תורה ומשם מצוות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד, מיד עיניהם משגרות דמעות, אמרו להן נעלה עמכן, אמרו להן הין, עוד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, לשנה אחרת הרגישה כולה לעלות, והיו עולין הימינה כששים בתים, ובדרך שהיה עולה שנה זו לשנה אחרת אינו עולה אלא בדרך אחרת, אלקנה הכריע את ישראל לכף זכות וחינך אותם במצות, וזכו רבים על ידו, הקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לו, אלקנה את הכרעתה את ישראל לכף זכות וחינכתם במצוות, וזכו רבים על ידיך, אני אוציא ממך בן שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות ויזכה רבים על ידיו" (אליהו רבה (איש שלום) פרשה ט ד"ה כיוצא בדבר אתה).

לעומת המבואר במדרש יתכן שמדובר כאן בעלייה אחת בשנה בלבד. הביטוי "מימים ימימה" אינו נופל אלא על מאורע החוזר פעם אחת בשנה, ובהוראה זו הוא בא על שמירת חוקת חג המצות למועדה (שמות יג,י), ומנהגן של בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי (שופטים יא,מ) וחג ה' שהיה מתקיים בשילה (שופטים כא,יט). וכך הוא משמעו גם בהמשך הסיפור על אלקנה: "ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה" (שמואל א ב,יט), כלומר, שהיתה אמו עושה לו מעיל חדש מדי שנה בשנה. ולא עוד אלא שבמפורש אומר הכתוב על עלייתו של אלקנה לשילה: "וכן יעשה שנה בשנה" (שמואל א א, ז). כך מפרש ר' ישעיהו מטראני בפירושו לספר שמואל א (א,ג).

גם ההנחה שמדובר בעליה לרגל אינה הכרחית. ראשית, אין בסיפור זה שום זכר לחג ולא הוזכרה בו המלה חג. על אלקנה נאמר, שהיה עולה לשילה להשתחוות ולזבוח את זבח הימים ואת נדרו – לא נאמר שעלה לחוג. אף אין בסיפור שום זכר להתקהלות של חוגגים ולמחזות של שמחת-עם, כפי שהחג, שהוא ציבורי במהותו, נתפס במקרא. נראה , שהמכוון בסיפור זה הוא לעלייה אישית, "פרטית", של אלקנה ובני ביתו לבדם.

לכן יתכן שמדובר על חגיגה מטיפוס אחר, ובעקבות הכתוב היא נקראת זבח הימים (שמואל א א,כא; ב,יט). על טיבו של זבח זה אפשר לעמוד מתוך הכתובים. זוהי חגיגה משפחתית, שכל בני המשפחה על הנשים והטף שותפים בה ואין היא חורגת מגבולות המשפחה. אין לחגיגה זו שום משמעות ציבורית-לאומית. כדבר הרגיל בכל שמחה של חגיגה, באה גם חגיגה זו לידי ביטוי קודם כול בזבח – אכילת בשר ושתיית יין. זבח זה, שמיוחד הוא, ראוי לו שייעשה מקום המקש או המשכן ולכן עולה המשפחה כולה לעיר שנמצא בה המשכן, לשילה. בשהותם שם הם עושים עוד כמה פעולות, שהמשכן נחשב כמתאים להן – מתפללים, ונודרים נדר, או משלמים נדר. אין בזבח הימים קבע של תאריך, כפי שיש קבע כזה בחגים. שלא כמו החג הלאומי, אין זבח זה קשור בקדושת היום ועיקרו הוא בעצם ההתכנסות של החוג המשפחתי בנסיבות שיש בהן משום קדושה.

לפי גישה זו מנהגו של אלקנה שייך ל"חגיגות" מטיפוס אחר, שעשייתן נתפסה כעין "רשות" וכמנהג המוגבל למשפחה והמקוים על-ידי כל בני המשפחה. זבח הימים אפשר שמעיקרו לא היה נוהג בכל חלקי ישראל. ואם נפוץ בכל ישראל, לא היה לו מועד אחד ומסוים לכל המשפחות המקיימות אותו.

המדרש עורך השואה בין אברהם לאלקנה:

"כך אף אלקנה נמצא צדיק יחידי בכל דורו, וכל מעשיו של אלקנה דומים לאברהם, האיך, אלא אברהם נקרא איש, דכתיב ועתה השב את אשת איש וגו' (בראשית כ,ז), ואלקנה כתיב בו ויהי איש. אברהם נקרא נביא, שנאמר כי נביא הוא (בראשית כ,ז), ואלקנה נקרא נביא, שנאמר ויבוא איש אלהים אל עלי (שמואל א ב,כז), זה אלקנה. אברהם הקנה להקב"ה שמים וארץ, דכתיב ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד,יט). ואלקנה הקנה להקב"ה שמים וארץ, שנאמר ושמו אלקנה (שמואל א א,א), שהקנה להקב"ה שמים וארץ. אברהם נקרא אחד, דכתיב אחד היה אברהם (יחזקאל לג,כד), ואלקנה נקרא אחד, דכתיב ויהי איש אחד" (אגדת בראשית (בובר) פרק נ ד"ה [א] ויהי איש).

הערות לערך:
שם המעיר: אברהם שבות קדומים
הערה: אלקנה יישוב דתי במערב השומרון.
הוקם על ידי גרעין מערב השומרון, של גוש אמונים,
בשנת 1977 בסוף כהונת ממשלת רבין הראשונה.
כיום מועצה מקומית המונה כ - 5000 תושבים
מקור ההערה: ידע אישי, מפות

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן